תביעת בנק על חוב בחשבון עובר ושב

להלן פסק דין בנושא תביעת בנק על חוב בחשבון עובר ושב:

פסק דין

התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר לפרעון הלוואה ויתרת חוב אשר נצברה בחשבון עו"ש המתנהל על שם הנתבעים 1 ו-2, חנה ועובד פטל (להלן: "חנה" "עובד" או במצורף "החייבים").

על פי הנטען בכתב התביעה, פתחו החייבים חשבון עו"ש אצל התובע ביום 1.11.91. החייבים נטלו בחשבון מעת לעת אשראים שונים ו/או משיכת יתר.

ביום 21.2.96 נטלו החייבים הלוואה מאת התובע על סך 73,000 ש"ח וזאת כנגד התחייבותם בהסכם להחזיר את סכום הקרן לתובע, בתוספת ריבית. החייבים לא עמדו בהתחייבותם כלפי התובע ועל כן העמיד האחרון את יתרת ההלוואה לפרעון מיידי ביום 19.9.97 (בתוספת ריבית ופיגורים עמד הסכום על סך של 79,647 ש"ח). בנוסף, נדרשו החייבים בכתב התביעה לתשלום יתרת החובה בחשבונם, כפי שהיתה ביום 19.9.97 (סך של 941 ש"ח). הסך הכולל של החוב הגיע לכדי 80,588 ש"ח. התובע הבהיר כי למרות פניותיו החוזרות ונשנות לתשלום החובות, לא שילמו החייבים את חובותיהם עד כה.

אשר לנתבעים 3-6 (להלן: "רוית", "מוטי", "אריה" ו"חנן" בהתאמה, וביחד גם "הערבים"), הללו חתמו כערבים להלוואה שלקחו החייבים מהתובע. לפיכך נתבעו גם הם, כל אחד בקשר ליתרה הבלתי נפרעת של הלוואה זו.

בהעדר הגשת בקשת רשות להתגונן מצדם, ניתן ביום 26.3.98 פסק דין כנגד החייבים המחייבם לשלם ביחד ולחוד לתובע את סכום התביעה בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק דין ניתן גם נגד מוטי, שלא הגיש בקשת רשות להתגונן.

הערבים רוית, אריה וחנן הגישו כל אחד בקשת רשות להתגונן, בטענות שונות, וניתנה להם רשות כזו. להלן אדון בנפרד בכל אחד מן הערבים וטענות ההגנה שהעלה.

הנתבעת 3 - רוית שרף

רוית העלתה טענת הגנה מרכזית, לפיה החתימות על כתב הערבות הנחזות להיות שלה, אינן חתימותיה. לטענתה, מעולם לא חתמה על כתב הערבות. היא ציינה כי אינה מכירה את החייבים או הערבים האחרים ומעולם לא פגשה אותם. כמו כן, טענה כי התובע מעולם לא יידע אותה בדבר היותה חתומה על כתב הערבות ולא יידע אותה בדבר הצטברות חוב בגין אי פרעון ההלוואה עליה היא חתומה, לדבריה, כביכול.

א. הטענה בדבר אמיתות החתימה:

כדי לחזק את טענתה לפיה החתימות על כתב הערבות אינן שלה, הוגשה מטעמה של רוית חוות דעת מומחה בנדון. את ממצאיה ביססה המומחית אורה כבירי (להלן: "כבירי"), גרפולוגית במקצועה, על השוואת החתימות על ת/1 עם חתימות אקראיות של רוית, ועם הכתבות שנערכו לה ע"י שני המומחים. כעולה מחוות הדעת, לאחר שהשוותה כבירי בין דוגמאות חתימה של רוית ובין החתימות נשוא המחלוקת, היא קובעת בוודאות, כי רוית לא חתמה את החתימה המופיעה בכתב הערבות והחתימה המופיעה שם אינה חתימתה. המומחית קובעת עוד, כי גם את ראשי התיבות שנחתמו לאורך כתב הערבות לא חתמה רוית. בנימוקיה של כבירי לקביעות אלה אדון להלן.

יצויין כי כבירי הודתה בחקירתה שלא היה בידיה המסמך המקורי נשוא המחלוקת עת נתבקשה על ידי רוית לערוך את ההשוואות. לא היה ביכלתה להסביר מדוע לא קיבלה את המסמך המקורי וממי ביקשה אותו מלכתחילה. לדבריה, יכולה היתה לבצע את הבדיקה גם על סמך צילום המסמך ואין לדעתה לגרוע מחוות דעתה בשל כך. עמדה זו מעוררת תמיהה, שכן אין חולק, כי חתימה או כתב מקוריים, משקפים תכונות כתיבה מלאות יותר מאשר צילום את העתק. קל וחומר, כאשר יש דמיון חזותי רב בין החתימה שבמחלוקת לבין החתימות שבדוגמא.

סבורתני כי על מנת לקבוע ממצאיה כפי שקבעה בחוות דעתה, היינו בוודאות, היה על כבירי לעמוד על קבלת המסמך הנושא את החתימה המקורית ומשלא עשתה כן, הרי שהדבר גורע ממשקל חוות דעתה. לעולם יהא המסמך המקורי עדיף על העתק שנעשה ממנו, וביחוד כשהמדובר בבדיקתה של חתימה המופיעה עליו ולא של טקסט ארוך.

התובע הגיש מטעמו, כראיה לסתור, את חוות דעתו של המומחה אמנון בצלאלי (להלן: "בצלאלי"), מומחה להשוואת כתבי יד ולבדיקת מסמכים. הלה נתבקש לבדוק את חתימותיה של רוית על גבי כתב הערבות ולהשוותם עם דוגמאות וכתבי יד אחרים של רוית, כפי שהוגשו לו. קביעתו בחוות דעתו היתה כי מצא התאמה בתכונות הכתיבה בין חתימות רוית בדפי כתב ההתחייבות והערבות ובין הדוגמאות שקיבל לבדיקה, במידה שאינה מותירה ספק של ממש כי החתימות נחתמו על ידי רוית. דרגת ההתאמה בין החתימות הוגדרה על ידו "דרגה 2". על פי הסבר שצירף לחוות דעתו, משנקבע כי המדובר בדרגה 2, הרי שהמסקנה החלטית ולפיה המדובר באותו הכותב והספק הינו תאורטי בלבד. הספק נותר רק משום שלא היו בידו דוגמאות חתימה אקראיות מהתקופה הרלוונטית (פברואר 1996).

בעדותו, נתבקש בצלאלי להתייחס לחוות דעתה של כבירי וציין, כי כבירי אינה מומחית מוסמכת להשוואת כתבי יד ובדיקת מסמכים, שכן, גרפולוגיה היא תחום נפרד ושונה לחלוטין. לדבריו, השוואת כתבי יד ובדיקת מסמכים הוא תחום הדורש הסמכה מיוחדת ולגרפולוג מן השורה אין הכישורים הדרושים לערוך השוואות כגון אלה.

יצויין כי בפסיקה קודמת, הכירו בתי המשפט בצורך לפנות לקבלת חוות דעתו של גרפולוג מקום בו נזקק בית המשפט לשאלת אמיתותה של חתימה ולא נקבע הצורך בפניה למומחה להשוואת כתבי יד דווקא. כך למשל בע"א 1986/92 מ"י נ' אבו סאלח, פ"ד נ (1) 499 נקבע כי "במצבים בהם מתעוררת שאלה רצינית בדבר אמיתות חתימה, רצוי להעזר בחוות דעתו של גרפולוג מומחה".

אף על פי כן, התרשמתי כי לבצלאלי ידע רב ונרחב יותר ככל שהדברים נוגעים להשוואת כתבי יד, בהשוואה לגרפולוג מן השורה, ודבריו לפיהם קיים שוני מהותי בין מדע השוואת כתבי יד ובדיקת מסמכים לבין תחום הגרפולוגיה היו מקובלים עליי.

בהתייחסו לתוכן חוות דעתה של כבירי ציין בצלאלי כי כבירי קובעת בוודאות שאין זהות ביו חתימותיה של רוית בדוגמאות שלפניה ובין החתימות שעל כתב הערבות. ואולם, העדר זהות, הסביר בצלאלי, לא יכול להיות לעולם וודאי ברמה העקרונית, שכן לאותו כותב יכולים להיות סגנונות כתיבה שונים, ולכן יש לבדוק אם קיימים ניגודים בסיסיים בין כתבי היד המושווים.

חוות דעתה של כבירי, מתבססת על שלושה ניגודים ואולם הניגודים הללו, לטענתו של בצלאלי, אינם ניגודים. להלן אפרט את נימוקי חוו"ד כבירי, ואת ההתייחסות אליהם ע"י בצלאלי, תוך עיגון במוצגים.

א.     לענין הניגוד המופיע בסעיף 1 של חווה"ד לענין צורת סיומת ה-"ף" בשם "שרף", מציין בצלאלי כי מדובר בתכונה המופיעה באופן לא עקבי, רק באחת מהחתימות שבמחלוקת - החתימה בעמ' האחרון של ת/1, בשונה מהחתימות בתחתית שלושת העמודים הראשונים, בהן לא מופיעה סיומת זו. יצויין, כי סיומת דומה של ה-"ף" מופיעה בדף החתימות שמסרה רוית למומחה בצלאלי, בפינה הימנית התחתונה של הדף הראשון (סומן ע"י כבירי באות י'), וגם בדוגמה של שיק בכתב ידה שמסרה רוית לבצלאלי (סומן כנספח 5 לחוות דעתו). לפיכך, אין כאן ניגוד אלא וריאציה של החתימה.

ב.     הניגוד בסעיף 2 לחוו"ד כבירי, מתייחס לצורת כתיבת הסיומת "ית" בשם "רוית". כבירי ציינה, כי בחתימה בדף 4 של ת/1 ה-"ית" מתחילות גבוה יותר מהשורה והקו מעוגל, בעוד שבדוגמאות החתימה שבפניה, ה- "ית" מתחילות בגובה השורה והקו הוא ישר או כמעט ישר. גם לענין זה מציין בצלאלי, כי הרישום הגבוה של הסיומת "ית" מופיע רק בדף האחרון של ת/1, בעוד שבדפים הקודמים הסיומת משורטטת בגובה יתר האותיות, כפיש הדבר נעשה בדוגמאות החתימה שעמדו בפני כבירי. לעומת זאת, מופיע רישום גבוה ביחס לשורה באחת מדוגמאות החתימה שמסרה בביתה משפט (סומנו כנספח 3 לחוו"ד בצלאלי), ומכאן שאין מדובר בניגוד.

ג.     הניגוד השלישי שמצאה כבירי קשור לקו התחתון בסיומת החתימה, שמתחיל באות "ת" של השם "רוית" וממשיך ימינה מתחת לחתימה עד מעבר לתחילת החתימה. לטענת כבירי, בחתימות הדוגמא מופיע הקו כקו מהיר וארוך, בעוד שבחתימה שבמחלוקת הקו אינו מהיר, הוא ישר ומדוייק יותר וגם קצר יותר. גם ב"ניגוד" זה קשה לרדת לסוף דעתה של כבירי, שכן הקו התחתון בחתימות שבעמ' 4 ו- 1 לת/1 הינו ארוך ועובר את תחילת החתימה, כפי שזה בדוגמאות החתימה, ואילו בעמ' 2-3 הקו קצר יותר - ככל הנראה נקטע בשל בעיה של דיו בעט (כפי שנראה בבירור בצילום המוגדל של בצלאלי). בצלאלי ציין, כי ניתן לראות שהחתימות שבמחלוקת נכתבו בשטף ובמהירות ולא באיטיות ולפיכך אין בסיס מקצועי לחוות דעתה של כבירי. הנני מעדיפה את ממצאיו ומסקנותיו של בצלאלי, המתיישבים עם המוצגים שבפני, על אלה של כבירי, שלא מצאתי להם ביסוס ממשי בראיות.

ד.     אשר לחתימה בראשי תיבות, טענה כבירי כי בחתימות שבמחלוקת הלולאה של ה- "ש" קטנה יותר מאשר בדוגמאות החתימה וה-"ר" שטוחה יותר מה-"ר" האופיינית של רוית. על סמך ניגודים אלה קבעה "בוודאות" כי רוית לא חתמה את ראשי התיבות "ש.ר." במסמך ת/1. לענין זה ציין בצלאלי, כי בחלק מהחתימות שבמחלוקת הלולאה של ה- "ש" איננה קטנה ויש שוני בין חתימה אחת לאחרת על גבי ת/1 (כפי שניתן לראות בבירור בהגדלה שביצע שסומנה א/1, א/4) ואילו בדוגמאות ובהכתבה, לעתים הלולאה גדולה ולעיתים קטנה יותר (לדוגמא - ההכתבה שסומנה במס' 268 לעומת 269). דווקא הדוגמאות שצורפו לחוו"ד כבירי מראות שה-"ש" שחתמה רוית במסמכים אותנטיים הינה לעיתים בעלת לולאה קטנה, בדומה לזו שמצאה כבירי בת/1 (ראו חוזה השכירות שסומן ז', עמ' 1-2). כמו לגבי ה-"ש", גם לגבי ה- "ר" ניתן למצוא צורות כתיבה שונות בדוגמאות החתימה, חלקן מעוגלות וחלקן שטוחות יותר.

לפיכך, מקובלת עלי מסקנתו של בצלאלי, לפיה אין בסיס מקצועי כלשהו לניגודים ולהבדלים עליהם הצביעה כבירי ועליהם ביססה את מסקנתה הנחרצת, כי רוית לא חתמה על ת/1.

לאחר שעיינתי בשתי חוות הדעת ובמסמכים שצורפו אליהן, כמו גם בחתימות המוגדלות ששימשו את בצלאלי לצורך ההשוואה, הנני מקבלת את מסקנותיו של בצלאלי בדבר התאמת החתימות שבמחלוקת לדוגמאות החתימה, כמסקנות מקצועיות ומבוססות ודוחה את קביעותיה של כבירי כקביעות מגמתיות, בלתי מבוססות, הגובלות בשרלטנות. אציין עוד, כי הדמיון החזותי בין החתימות שמחלוקת לחתימות שבדוגמאות הינו בולט ורב גם לעיניו של מי שאינו מומחה, והווריאציות הקטנות של החתימות השונות אינן מצביעות על שוני ממשי אלא על מגוון ניואנסים בתוך מרחב הדמיון החזותי הכולל.

אציין כי נסיונות באת כוחה של רוית לערער את מהימנותו של בצלאלי כשלו. גם הפנייתה לפסק דין בו לא נתקבלו מסקנותיו של בצלאלי אינה מורידה דבר מאמינותו של המומחה, שכן, בית המשפט לעולם אינו מחוייב לקבל את עמדתו של המומחה המעיד בפניו ויש ביכלתו לקבוע שהדברים אותם מסר המומחה בחוות דעתו אינם מתקבלים על ידו (וראה לעניין זה י' קדמי, על הראיות, חלק שני עמ' 557 ואילך וכן ע"א 1986/92 מ"י נ' אבו סאלח הנ"ל).

ב"כ התובע ניסה לערער את מהימנותה של כבירי עת הציג בפניה שורת פסקי דין בהם נדחתה חוות דעתה. הגם שמדובר בפסקי דין לא מעטים שלא חלקו מחמאות לכבירי, בלשון המעטה, אין בכך כדי לקבוע כדי לקבוע כי המומחית אינה מהימנה בכל חוות דעת הניתנת מטעמה, שהרי מהימנות חוות הדעת ומשקלה יקבעו לאור נסיבות כל מקרה ומקרה. חוות דעתה נדחית על ידי, איפוא, לגופה, ולא בשל דחיית מסקנותיה בפס"ד אחרים.

לעניין נסיבות חתימתה של רוית העידה מטעם התובע חנה אשתר, עובדת בנק הפועלים בסניף אילת, מי שרשמה את פרטיה של רוית על גבי ת/1 והחתימה אותה על כתב הערבות. משנשאלה כיצד היא נוהגת להחתים ערבים, הסבירה בקצרה כי היא "לוקחת תעודת זהות ותלוש משכורת, מזהה ומחתימה. אני מצלמת את תעודת הזהות ואת תלוש המשכורת". הוצגו על ידי התובע צילומים של תלוש משכורת של רוית ממלון הנסיכה אילת מחודש ינואר 1996 (ת/3), וכן צילום ת"ז שלה שלצידו נרשמו מס' החשבון של רוית בבנק הפועלים סניף 630 - רח' סוקולוב רמה"ש (ת/2). פרטי החשבון והסניף זהים לאלה הרשומים בתלוש המשכורת ואינם במחלוקת. במאמר מוסגר יצויין, כי מקום מגוריהם של החייבים הוא ברמת השרון. העובדה, כי לרוית היה ח-ן בנק באותה מועצה מקומית כשלא הוסברה על ידה הזיקה שלה לרמת השרון והיא הדגישה דווקא את מגוריה ועבודתה באילת, אומרת דרשני לענין טענתה להעדר הכרות קודמת עם החייבים.

בחקירתה הנגדית לא יכלה העדה לקבוע האם לרוית היה חשבון בנק בסניף בו היא עובדת וכמו כן לא יכלה לזכור אם רוית לקחה הלוואה בסניף. היא העידה כי פניה של רוית מוכרים לה אך אינה זוכרת האם רוית לקחה הלוואה מן הבנק באמצעותה, שכן עוברים אצלה אנשים רבים ביום. אף על פי כן העידה בנוגע לכתב הערבות, כי "אין דבר כזה ששטר ערבות לא עובר בפני" וציינה כי כל החתימות של רוית שרף על כתב הערבות נחתמו בפניה.

רוית בחקירתה חזרה על גרסתה, לפיה אינה מכירה את החייבים ולא היא אשר חתומה על כתב הערבות. על מנת להסביר כיצד הגיעו מסמכיה אל הבנק, העידה רוית כי עובדת הבנק זיהתה אותה מכוח העובדה שהחזיקה באותו זמן חשבון בנק באותו סניף באילת וכמו כן, את המסמכים מסרה כאשר ביקשה הלוואה באותו סניף, דרך "מבטחים".

למרות שמסרה גרסה עובדתית כמפורט לעיל, לא הציגה רוית בחקירתה הנגדית מסמכים אשר יאששו טענתה לפיה החזיקה בחשבון בנק בסניף בנק הפועלים באילת ולא זכרה מתי פתחה את החשבון האמור. כמו כן, לא הוצגו כל מסמכים לעניין נטילת הלוואה מ"מבטחים". זאת, שעה שאין כל קושי אוייקטיבי להשיג מסמכים אלה, שהרי הגופים הרלוונטיים מחוייבים בשמירתם למשך שבע שנים לפחות. בהימנעה מלהציג ולו ראשית ראיה לטענותיה, פועלת לרעתה החזקה הראייתית בדבר הימנעות מלהביא ראיה הנמצאת בשליטת בעל דין.

זאת ועוד: רוית טענה כי לצורך קבלת ההלואה מ"מבטחים" היה עליה להגיש מסמכים שונים, ביניהם תעודת הזהות שלה ולמסור פרטים אישיים. ואולם, לא היה לרוית כל הסבר כיצד הגיע תלוש המשכורת שלה מחודש ינואר 1996 (ת/3) שהונפק חודש לפני חתימת הערבות, לידי הבנק, שכן, לטענתה לא מסרה תלוש משכורת כלשהו לאיש.

מסופקת אנוכי, האם היתה לאדם זר היכולת להגיע אל תלוש השכר של רוית, מן החודש שלפני החתימה על כתב הערבות, על מנת למסור אותו לידי התובע וזאת בנוסף לזיוף חתימתה של רוית והפיכתה לערבה להלוואת החייבים בעל כורחה ומבלי ידיעתה.

עוד אוסיף, כי גרסת הזיוף - תמוהה כשלעצמה. מדוע יבקש מאן דהוא לזייף דווקא את חתימתה? מדוע לא ביקשה רוית להעיד ולחקור את החייבים, שהינם בעלי העניין היחידים בדבר, אודות חשדה זה? ברי, כי לבנק התובע בוודאי לא היה אינטרס לתת לחייבים הלוואה תוך זיוף חתימת הערבה, שהרי בכך הוא שומט את הקרקע מתחת לבטוחה שדרש. והרי, פשוט וקל יותר מבחינתו היה לוותר על דרישת ערבות נוספת, ומה הטעם לזייפה?!

אציין, כי למרות טענותיה של רוית בדבר זיוף חתימתה על גבי כתב הערבות, לא פנתה בכל שלב שהוא למשטרה ולא הגישה כל תלונה בנדון, חרף התסבוכת הכספית אליה נקלעה. טענתה, לפיה הדברים היו בטיפול עורך דינה ומשום כך לא פנתה בעצמה להתלונן נראית תמוהה, שכן תלונה במשטרה היה עליה להגיש בכוחות עצמה ואין צורך בהשכלה משפטית מיוחדת לצורך כך או בטיפול של עו"ד. אי הגשת התלונה מלמד, כי היה לה מה לחשוש מתוצאות החקירה.

לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי הוכח שהחתימה על גבי כתב הערבות היא אכן חתימתה של רוית.

ב. טענת אי מתן הודעות לערבה בדבר אי פרעון ההלוואה:

רוית טענה כי מעולם לא הגיע לידיה מסמך מן הבנק המתייחס להיותה ערבה או הנוגע לחוב שצברו החייבים בגין אי פרעון ההלוואה.

מטעם התובע העידו לעניין זה פקידות המועסקות אצלו, שלומית עוזרי (להלן: "שלומית") ואווה סטול (להלן: "אווה").

שלומית ואווה נשאלו בחקירתן הנגדית לעניין משלוח הודעות לרוית בתור ערבה להלוואה שלא נפרעה. לדברי שלומית, העוסקים במלאכת משלוח ההודעות לערבים הינם עובדי המחלקה המשפטית ואילו לה אין כל מושג האם נשלחו הודעות לרוית כאמור.

דברים ברוח דומה אמרה גם אווה, כאשר הסבירה בעדותה שהיא אינה ממונה על משלוח הודעות לערבים וציינה "לכך יש מחלקה משפטית בנפרד".

אף על פי כן, לא הציג התובע כל מסמך היכול להעיד כי אכן נשלחו לרוית הודעות ו/או מכתבי התראה בטרם הוגשה התביעה נגדה ולא היתה מצד התובע כל התייחסות לטענת הגנה זו של רוית, גם לא בסיכומיו.

חוק הערבות התשכ"ז-1967 קובע בסעיף 26 (א) כדלקמן: "לא קיים החייב את חיובו, יודיע על כך הנושה לערב יחיד תוך 90 ימים מיום שהיה על החייב לקיים את החיוב; לא הודיע כאמור, יופטר הערב כדי הנזק שנגרם לו בשל כך".

ודוק, הוראה זו בחוק הערבות נקבעה עת תוקן החוק בתשנ"ח, משמע לאחר שנחתמה הערבות בענייננו ולאחר שהוגשה התביעה על ידי התובע. משכך הוא, הרי לכאורה לא יכולה רוית לטעון כי היתה על התובע חובה ליידעה בדבר אי פרעון ההלוואה מכוח חוק הערבות. שאלה היא האם ניתן לקבוע כי היתה על התובע חובה ליידע את רוית מכוח דין אחר.

בהתייחסו לחובת בנק לגלות פרטים לערבים הנוגעים להלוואה ברע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, דינים עליון, כרך נו, 788 קבע הנשיא ברק: "ודוק: הבנק הנושה והערבים אינם "זרים" זה לזה. אין הם צדדים רחוקים. לפנינו יחס "קרוב" הן מבחינת הסכם הערבות והן מבחינת היחסים השטריים. בהתקיים יחס קרוב שכזה, דורשת ההגינות ביחסים הבינאישיים, כי הבנק-הנושה, האוחז כנפרע בשטר, יודיע לערבים בתוך זמן סביר על אורכה שהוא עצמו נתן לחייב העיקרי. הכרה בחובת הודעה זו אינה מטילה נטל כבד על הבנק-הנושה. הוא מכיר את הערבים, לאור ההסכם שביניהם; הוא יודע על דבר האורכה, שכן הוא נתן אותה. בנסיבות אלה, תהא זו פרקטיקה פשוטה שאינה מכבידה, לשלוח הודעה לערבים בתוך זמן סביר כי ניתנה אורכה לחייב העיקרי. כפי שנמסר לבית משפט השלום, זו אכן פרקטיקה בנקאית לעניין "חובות בעייתיים". אין כל קושי בהרחבתה לעניין כל חוב. על כל פנים, גם אם הדבר יגרור אחריו קשיים מסויימים, הם נדרשים על פי עקרון תום הלב [הדגשה שלי - נ.מ.ש]. מסקנתי הינה, איפוא, כי הדין מטיל על הבנק- הנושה בענייננו חובה להודיע לערבים על דבר מתן אורכה לאזרי. בחובה זו הם לא עמדו".

דברים ברוח דומה נקבעו קודם לכן על ידי כב' השופט ד"ר קלינג בת"א (ת"א) 2173/90 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' גורז'נסקי, דינים מחוזי כרך לב (2) 511:"לא די בכך שערב יהיה מודע לסכום החוב שלו הוא ערב. מידת הסיכון של הערב כי ערבותו תמומש משתנה וגדלם עם החמרת מצבו של החייב. בענייננו אין ספק שמצב החייבים הלך ורע בין חתימת ערבות אחת לשניה, ודרישת הבנק לשעבוד דירתם של הנתבעים מס' 1 ו-3 היא ראיה ניצחת לכך. בנסיבות אלה חייב היה הבנק ליידע את הערבים לא רק באשר לסכום הערבות, אלא גם להעמידם על יתרת החוב ההולכת וגדלה של החייבים העיקריים. אין חולק על כך שהדבר לא נעשה. בנסיבות האמורות הנני קובע כי הבנק הפר את חובתו כלפי הערבים וכי לכן יש לדחות את התביעה נגד הנתבעים מס' 9-6".

מכאן, שהתיקון לחוק הערבות לענין סעיף 26(6) הינו אימוץ של ההלכה הפסוקה, תוך עיגונה בקביעת חובה קונקרטית של הודעה תוך 90 יום.

עינינו הרואות, כי חובת הבנק ליידע את רוית בדבר אי פרעון ההלוואה על ידי החייבים מוטלת היתה עליו מכוח עקרון תום הלב הקבוע בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973. משלא הוכיח הבנק כי אכן יידע את רוית בפועל, כפי שהיה מוטל עליו, ניתן לקבוע כי לא עמד בחובתו. התוצאה האופרטיבית של הפרת חובת תום הלב במקרה זה היא שיש לשחרר את רוית מחבותה כדי הנזק שאי מתן ההודעה גרם לה.

אף על פי כן, בנסיבות העניין, אין הטענה מסייעת לרוית. רוית טוענת, כי אינה מכירה את החייבים וכי כלל לא חתמה על כתב הערבות. טענתה, לפיה לא קיבלה מן התובע כל הודעה או מכתב התראה, הועלתה מבלי שהראתה כל נזק שנגרם לה דווקא כתוצאה מאי מתן ההודעה ומבלי שהעלתה כל טענה לפיה לו היתה מקבלת את הודעות התובע במועד מוקדם יותר, היתה יכולה לצמצם את נזקה. בענין זה נטל ההוכחה ליכולת צמצום הנזק מוטל על הערבה, והיא לא עמדה בו ולו לכאורה. גם לאחר שנודע לה על התביעה נגדה, לא עשתה רוית ולו צעד אלמנטרי של הגשת תלונה במשטרה, לחקירת טענת הזיוף שהעלתה.

אשר על כן דין התביעה כנגד רוית להתקבל.

הנתבע 5 - אריה חלפון

אריה לא הכחיש כי חתם ערבות להלוואה שבנדון ואולם לטענתו, משהגיע לחתום על כתב הערבות בסניף הבנק ונתבקש לחתום על הטופס, שם לב כי סעיף 2 לכתב הערבות, הנושא את הכותרת "מטרת ההלוואה", ריק ולא כתוב בו דבר. הוא ציין כי פנה אל הפקידה והסביר לה שהחייבים מסרו לו שלהלוואה זו ישועבדו טרקטור, שלצורך רכישתו נלקחה ההלוואה, וכן תכנית חסכון. הפקידה ענתה שאכן כך הוא, אלא שאין צורך להכליל את הפרטים הללו בכתב ההתחייבות. על כן השתכנע וחתם על כתב הערבות. רק בדיעבד, עת הוגשה התביעה, התברר לו כי ההלוואה נלקחה לצורך הסדרת חוב קיים, כפי שכתוב בסעיף "מטרת ההלוואה" בת/1. אשר על כן טען כי פקידת הבנק הונתה אותו וכי התובע הציג בפניו עובדות כוזבות.

לעומתו טען התובע, כי בעת חתימת אריה (וכן החייבים ויתר הערבים) היה ת/1 מלא גם בסעיף של מטרת ההלוואה, וצויין בו כי המטרה היא "הסדר חוב קיים". זאת ועוד, סומן X על ידי הפקידה שהחתימה את החייבים ליד הכותרת "מטרת ההלוואה" כדי שכל החותמים יחתמו בראשי תיבות גם לידה, אות וסימן לכך שתוכן הסעיף היה מלא כבר בעת החתימה. אין מחלוקת, כי אכן חתימת אריה בראשי תיבות מופיעה ליד הכותרת דנן; אריה טען בהתייחס לכך, כי חתם בר"ת ליד סעיפי הסכום ו/או מועדי הפרעון ולא ליד סעיף מטרת ההלוואה ואולם ההתרשמות מעיון בטופס עומדת בסתירה לטענתו. ה- X מסומן בבירור לצד הסעיף של מטרת ההלוואה, ותחתיו מופיעות בטור אנכי חתימות שני החייבים, וחתימות יתר הערבים- כאשר זו של אריה היא האחרונה בטור החתימות. מכאן, שלא יתכן לסבור כי כל היתר חתמו על השוליים מתחת לאותו "X" המתייחס לסעיף זה ואילו אריה שחתם אחריהם, חתם כשהסעיף היה ריק.

לעניין נסיבות החתמתו של אריה העידו מטעם התובע שלומית ואווה. שלומית העידה כי אינה זוכרת במדויק את מעמד החתימה של אריה. אף על פי כן, זכרה שלומית את מתן ההלוואה לחייבים וזכרה את העובדה כי ההלוואה נועדה לכיסוי חובותיהם הקודמים.

לדברי שלומית, פקידות התובע מילאו את טופס ההלוואה והערבות בשלב שבו החייבים חתמו על הטופס, כפי שנהוג היה לעשות. מי שמילאה את הטופס מול החייבים היתה אווה ואילו שלומית היא שהחתימה את הערב אריה. שלומית העידה כי לכל הערבים נאמר שהמדובר בהלוואה לצורך הסדרת חוב קיים, כפי שנרשם בטופס ההלוואה, היכן שסומן "X" ושם חתמו הם בראשי תיבות. לדבריה, לא היה מדובר בהלוואה לרכישת טרקטור, לא הוזכרה תכנית חסכון שתשועבד וברור היה כי המדובר בהסדר חוב קיים, הן לחייבים והן לערבים.

אווה העידה בחקירתה הראשית כי היתה מורשית החתימה בסניף התובע בעת הנדונה. לדבריה, היא זו אשר מילאה את כל הפרטים על גבי כתב הערבות והיא אשר חתומה עליו, לרבות הסכום, מטרת ההלוואה, מספר התשלומים ועוד. היא גם זו אשר סימנה את ה"X" בכל מקום בו היו צריכים החייבים והערבים לחתום בראשי תיבות.

כפי שהסבירה אווה בעדותה, אישור חתימת ערב על ידה נעשה לאחר ששלומית מקבלת את הערב עם תעודת זהות, מזהה אותו, מחתימה אותו ואז היא (אווה) רואה אותו ומאשרת את החתימה. היא הדגישה כי "אף פעם אינני מאשרת חתימת ערב מבלי שאני מוודאת שהוא חתם בפני פקיד בסניף".

בחקירתה הנגדית הסבירה אווה כי החייבים זכורים לה כלקוחות בעייתיים שבעניינם נעשתה ההלוואה לצורך הסדר חוב קיים. את ההחלטה מי יהיו הערבים שיתאימו למתן ערבות להלוואה עושה הבנק, לדבריה, על סמך תלוש משכורת ועל פי בדיקת המחשב האם יש לערב בעיות בנקאיות.

גם אווה לא זכרה כל שעבוד של טרקטור במקרה הנדון והוסיפה, כי מאז האירוע עברו חמש שנים ואין לסמוך על הזכרון בכגון דא; ועל כן אם היה שעבוד של טרקטור להלוואה, הרי שצריכים להיות מסמכים שיעידו על כך ולראיה, שבמקרה זה אין כל מסמך כתוב בנדון.

בחקירתו הנגדית בברל"ה ובחקירתו הראשית טען אריה שוב, כי נתבקש על ידי עובד לחתום לו ערבות לצורך רכישת טרקטור. כמו כן ציין בפניו עובד כי יש לו כסף בתכנית חסכון. יצויין, כי אריה לא חזר על הטענה כאילו דובר על שעבוד תכנית החסכון. לדבריו, כשפנה לבנק, שאל אם הטרקטור משועבד ונאמר לו שטרם נעשתה הזמנת הטרקטור אך ההלוואה נעשית לצורך רכישת הטרקטור. לדבריו, אמרו לו בבנק כי הטרקטור ישמש בטוחה להלוואה. אשר על כן, חתם על כתב הערבות, שכן, האמין לבנק, וזאת מבלי שסעיף "מטרת ההלוואה" מולא על ידי הפקידה.

גרסתו כאן שונתה במידת מה ממה שמסר בתצהירו, שכן, כעת העלה טענה לפיה הבנק אמור היה לרשום את הפרטים בעתיד, לכשתתבצע הזמנת הטרקטור האמור.

בחקירתו הנגדית הסביר כי חתם משום שסמך על דבריו של עובד ובנוסף, הפקידה לא הכחישה כי הכסף מיועד לרכישת טרקטור. הוא הודה, כי לא ראה כל מסמך המעיד על הזמנת הטרקטור ונימק זאת בכך שהחייבים עוד לא עשו את ההזמנה.

אריה הודה, כי בעת שהגיש את תצהירו בברל"ה, כבר הספיק לעיין בתצהירו של חנן בן חורין שהוגש קודם, ובו הועלו טענות לענין שיעבוד טרקטור ותכנית חסכון כבטוחה להלוואה.

אריה העיד כי לאחר החתימה עמד בקשר עם עובד והאחרון "משך" אותו כל העת וסיפר לו על בעיותיו בקבלת ההלוואה וברכישת הטרקטור. משחדל עובד לספר לו על הדברים, הניח שהכל הסתדר או התבטל. הוא לא טרח לפנות שוב אל הבנק - התובע, ולברר מה עלה בגורל הזמנת הטרקטור ו/או שיעבודו כבטוחה להלוואה.

דין טענותיו של אריה להידחות. ראשית, גם לו נניח לרגע שאכן סעיף "מטרת ההלוואה" לא מולא על ידי פקידי הבנק, מה שאינו מתקבל על הדעת, נוכח העובדה שהלווים - החייבים חתמו לפני הערבים, עדיין, חזקה על אדם שהוא קורא מסמך שעליו הוא עומד לחתום וכי הוא יודע שחתימתו מחייבת אותו. אם בחר אריה לחתום כערב על הסכם שבו מטרת ההלוואה נותרה פתוחה, חזקה כי הסכים לשמש כערב מבלי להתלות הסכמתו בכך שההלוואה תשמש למטרה מוגדרת דווקא; קל וחומר, כאשר הוא עצמו מודה, שענין הטרקטור היה תלוי באויר ללא כל עיגון בהזמנה בפועל ובוודאי שלא דובר על כך שהשעבוד יהווה תנאי להלוואה (דבר שלא טרח לבדוק ולברר על אף אי הוודאות). לפיכך, אינו יכול לפטור עצמו בטענה שהטופס לא מולא כפי שציפה. היה על אריה לוודא את רישום השעבוד או להתנות חתימתו ברישום שכזה (ולעניין זה ראה ת"א (ק. גת) בנק הפועלים קרית גת נ' מלכה אלברט, דינים שלום, כרך ג, 89).

שנית, גם אם עובד אכן הציג בפני אריה מצג שווא, לפיו ישועבד הטרקטור שיוזמן להלוואה עליה חתם אריה כערב, שוכנעתי כי הבנק לא היה שותף למצג זה, לא באמירה ולא בשתיקה. גרסתו של אריה, לפיה גם הפקידות בבנק אישרו בפניו קיומה של בטוחה זו בעת שחתם על כתב הערבות אינה מהימנה עלי והסתירות בגרסתו מלמדות על העדר אמינותה.

שלישית ועיקר, אינני מקבלת את טענת אריה, כי סעיף מטרת ההלוואה נותר ריק בעת חתימתו, וזאת לנוכח חתימת החייבים והערבים לצד הסעיף בר"ת שמותיהם, כמפורט לעיל.

לחובת אריה נזקפת אף העובדה כי לשם אישוש טענותיו בדבר הבטחותיו של עובד לשעבוד טרקטור ו/או תכנית חסכון, לא טרח אריה להזמין את עובד כעד מטעמו, שעה שאין חולק כי היה בעדותו כדי לשפוך אור על התכניות לרכישת טרקטור, ככל שהיו כאלה, בעת נטילת ההלוואה, ומה שנאמר לאריה בענין זה ע"י עובד ו/או אחרים. בוודאי, שהיה בעדותו כדי ללמד גם לגבי מצב מילוי הטופס בעת חתימת עובד עליו (שאין חולק כי חתם לפני אריה).

לפיכך, הנני דוחה את טענת אריה, כאילו הוטעה על ידי התובע, ומקבלת את התביעה נגדו.

נתבע 6 - חנן בן חורין

טענת ההגנה העיקרית שהעלה חנן היתה כי לא הוא אשר חתם על כתב הערבות ת/1 וכי החתימה המופיעה על כתב הערבות אינה חתימתו. לטענתו, אכן הגיע לסניף הבנק בכדי לחתום על הערבות ואמנם מסר לפקידה פרטים ומסמכים לצילום, אלא שכאשר התברר לו שלא ניתן למסור לו פרטים אודות מצב החשבון של הנתבעים ושאין מסמכים המעידים על שעבוד של טרקטור ותכנית חסכון הודיע שאינו מוכן לחתום על כתב הערבות בינתיים. הוא פנה אל הפקידה וביקש למחוק את פרטיו שנרשמו בינתיים בטופס, אך נאמר לו שכל עוד לא חתם, אין לפרטים שמסר כל תוקף. לבסוף, משלא הוצגו הפרטים שביקש גם בשלב מאוחר יותר, הודיע כי אינו חותם כערב.

א. הטענה בדבר אמיתות החתימה:

מטעם חנן הוגשה חוות דעתו של מר אברהם לוי, מומחה לבדיקת מסמכים וזיהוי כתבי יד (להלן: "לוי"). חוות דעת זו צורפה לבקשת הרשות להתגונן של חנן. לוי ציין, כי לא מצא זהות בין דוגמאות חתימתו של חנן על המסמכים שקיבל כדוגמאות להשוואה ובין החתימות הנחזות להיות של חנן על גבי כתב הערבות. אף על פי כן, הדגיש לוי גם בחקירתו הנגדית בברל"ה, כי לא היה בפניו כתב הערבות המקורי והיה עליו לבסס בדיקתו על צילום, מה שפוגע לדבריו ברמת הוודאות של מסקנותיו. הוא הודה, כי מבחינה חזותית יש "דמיון מה" בין החתימות.

בחוות דעת משלימה מטעמו של לוי, לאחר שניתן בידו המסמך המקורי, ציין כי בהשוואה שערך בין דוגמאות חתימתו של חנן ובין החתימות המקוריות שבמחלוקת נמצאו חריגות בסיסיות בתכונות הכתיבה ביניהן, מה ששולל את האפשרות כי החותם על כתב הערבות היה אכן חנן. המומחה לא פרט בחוות דעתו, מהן "החריגות הבסיסיות" עליהן השתית את קביעתו. בהסכמת הצדדים, לא הוזמן לוי לחקירה נגדית פעם נוספת, כשב"כ התובע שמר לו את הזכות להציג חוו"ד מטעמו. חרף הסכמה זו, לא הוגשה כל חוות דעת מומחה מטעמו של התובע, כפי שנעשה בעניין רוית. המומחה בצלאלי נחקר לעניין אי מתן חוו"ד מטעמו לענין חתימתו של חנן והודה, כי אכן נמסרו לו חתימות נוספות לבדיקה אך בסופו של דבר לא הוציא חוות דעת נוספת פרט לחוות דעתו בעניין חתימותיה של רוית. לכאורה, עומדת עובדה זו לרועץ לתובע, שכן אם בחן בצלאלי את חתימתו של חנן ולאחר מכן לא התבקש לתת חוו"ד לגביה, יש להניח שחוות דעתו לא היתה תומכת בעמדת התובע. יצויין, כי משנמנע תובע מהבאת חוות דעת סותרת, יראוהו כמי שקיבל את עמדת המומחה הקיימת מאת הנתבע (ראה י' קדמי, על הראיות, כרך שני, עמ' 562).

בנסותו להסביר מדוע לא התייחס בחוות דעתו גם לחתימותיו של חנן, העיד בצלאלי בחקירתו הנגדית, כי למיטב זכרונו היו בתיק זה הכתבות מוגבלות מבחינת יכולת ההשוואה. בעיקר, משום שחתימה שנכתבת בצורה כ"כ פשוטה ניתנת לשינויים בקלות (חתימת חנן ע"ג ת/1 דומה לספרה "2", וגם חתימתו במסמכים אקראיים אחרים הינה שרבוט קצר, אך בעל צורה שונה). בנוסף, חתימותיו של חנן על כתב הערבות היו חתימות בעט בדיו נוזלית בעוד שחתימותיה של רוית נעשו בעט כדורי, דבר המאפשר לבדוק תכונות כתיבה רבות, בשונה מעט בדיו נוזלית, שם האפשרויות מצומצמות הרבה יותר. חרף הסברים אלה, לא יכול היה בצלאלי לתת הסבר משכנע מדוע לא הוצאה חוות דעת בעניינו של חנן אשר תסביר את הבעייתיות בהשוואה בעניינו, ועדיין נותר הרושם כי מסקנות חוות הדעת שיכול היה לתת עפ"י מומחיותו, לא היו מועילות לתובע. התרשמתי, כי בצלאלי התחמק במידה מסוימת מלמסור את מסקנותיו המקצועיות לגבי חתימות חנן, הגם שידע למסור התייחסויות ספציפיות, המראות כי לא העדר הזכרון הוא שמנע ממנו לחוות את דעתו במלואה, או להסביר מדוע לא ניתנה.

בצלאלי נתבקש להתייחס בחקירתו לחוות דעתו של המומחה אברהם לוי וציין כי אינה החלטית וכי היא מנוסחת בצורה מעורפלת ואף מתחמקת במעט. נקיטת הנוסח "חריגות בסיסיות" בחוות דעתו של אברהם לוי, ציין בצלאלי, אינה דרך ההתבטאות המקצועית המקובלת, שהיא "לא מצאתי זהות". לוי לא השתמש במונח המקצועי אלא רמז שיש תכונות יוצאות דופן בחתימות שבמחלוקת.

הנני תמימת דעים עם בצלאלי בהתייחסותו לערפול ולכלליות הניסוח שבחוו"ד של לוי. חווה"ד איננה מפרטת כלל ועיקר, מהן אותן "חריגות בסיסיות" שעמדו ביסוד קביעתו של לוי אודות העדר אפשרות שהחתימות על ת/1 נכתבו על ידי חנן, ואף לא מציינת האם מדובר בחריגות צורניות גרידא, שיכולות להיות דרכי חתימה שונות של אותו כותב, והניתנות להבחנה על ידי כל מתבונן, או שמא מדובר בתכונות סמויות ובסיסיות יותר של הכתב, כגון הלחץ, המהירות, הכיוון וכו' - המלמדות על נסיון של זייפן לחקות את צורת החתימה הגלויה לעין. כידוע, חובתו של מומחה היא לשתף את בית המשפט בידע המקצועי שלו ולבסס את מסקנותיו, ואין די בכך שהוא מוסר לבית המשפט את "השורה התחתונה" של מסקנתו תוך הסבר כללי שאין בו יותר מאשר סמנטיקה. בנסיבות אלה, אינני יכולה לתת משקל רב למקצועיות חוות הדעת ואינני רואה בה יותר מאשר התייחסות לצורה החיצונית של החתימה, שכל מי שעינו בראשו יכול לתיתה.

מעיון בעין בלתי מזוינת בדוגמאות החתימה שבחוות דעתו של אברהם לוי והשוואתן לחתימה המתיימרת להיות חתימתו של חנן בכתב הערבות נשוא המחלוקת, אכן קשה לקבוע שקיימת זהות בין החתימות, וקיים דמיון כללי גרידא.

בנסיבות אלה, הנני סבורה כי הראיות שהובאו לענין השוואת החתימות אינן תומכות במסקנה, כי החתימות שבמחלוקת הן חתימותיו של חנן, ואף אינן שוללות מסקנה כזו. ההכרעה תיפול איפוא, על פי מאזן ההסתברויות, ביחס לראיות האחרות שיוצגו על ידי הצדדים לעניין נסיבות החתימה.

ב. הראיות לענין מעמד החתימה על כתב הערבות:

חנן טוען, כי הגיע לסניף התובע על מנת לחתום על כתב הערבות ואולם משנוכח לדעת כי אין ביכולתה של הפקידה להציג בפניו אישורים בדבר הבטוחות של החייבים, עליהן הצהיר עובד (טרקטור ותכנית חסכון), החליט לבסוף שאינו חותם, למרות שפרטיו נרשמו בינתיים על גבי הטופס. לדבריו, נאמר לו שכל עוד לא חתם, אין לרישום פרטיו כל תוקף ואין לו מה לדאוג. לטענתו, גילה מאוחר יותר, שחתימה הנחזית להיות שלו מתנוססת על כתב הערבות. הוא הוסיף גם, כי במקום המיועד לאישור מורשה החתימה מופיעה חתימת המורשה כאשר אין ציון של היום בחודש בו ניתן אישור זה. לטענתו, הדבר מעיד על הליך חתימה ואישור חתימה לקוי אצל התובע.

בחקירתו הנגדית בדיון בברל"ה הוסיף חנן לגרסתו את הטענה לפיה סירב לחתום על הכתב לאחר שהתקשר לסניף התובע ושם נמסר לו שהחייבים לא ישעבדו דבר כבטוחה להלוואה וכי הם לוקחים את ההלוואה על מנת לכסות חוב קיים.

גרסת חנן שונתה עוד בחקירתו הנגדית בדיון ההוכחות, עת הוסיף, כי כשהגיע לחתום על כתב הערבות, ראה שלא מולא סעיף "מטרת ההלוואה" והוא הפנה את תשומת לב הפקידה לכך שישועבד טרקטור להבטחת פרעון ההלוואה. לדבריו, הפקידה אמרה שלא נהוג לכתוב את מטרת ההלוואה באותו שלב אלא רק מאוחר יותר. הוא העיד, כי הפקידה סירבה למסור לו פרטים בדבר הבטוחות והוא פנה אל עובד ישירות. האחרון הודה שיש בעיות עם הטרקטור ואז החליט חנן שלא לחתום על כתב הערבות. הוא טילפן לבנק ושם נמסר לו גם, כי ההלוואה היא לצורך הסדרת חוב קיים. מששמע כי כך הוא, הודיע לפקידה שאינו מוכן לחתום. הוא חזר על טענתו לפיה ביקש למחוק את פרטיו מכתב הערבות אך נאמר לו שאין לו מה לדאוג, שכן, כל עוד לא חתם, אין זה משנה. קשה היה שלא להתרשם, כי חנן שיפץ ועדכן את גרסתו מעת לעת, תוך שהוא "שואב רעיונות" מטיעוניו של הערב אריה ומנסה לתמוך - ולהתמך גם בהם.

מטעם התובע העידו שלומית ואווה. שלומית העידה בחקירתה הנגדית כי היא זוכרת שחנן חתם בפניה בשנת 1996. כפי שהעידה "אין כזה דבר שהוא מסר פרטים ולא חתם". משנשאלה האם יתכן שהעבירה את הטופס לאישור מורשית החתימה אווה לאחר זמן מה מיום שנחתם על ידי מי שנחזה להיות חנן, השיבה בשלילה ודחתה כל נסיון של חנן לרמוז כאילו היה זה נוהג אצל התובע להחתים אדם על כתב הערבות ולאשר חתימתו על ידי מורשה החתימה רק כעבור זמן מה. לדברי שלומית, תמיד דואגים להחתים את מורשה החתימה מיד לאחר שהערב חתם, כשהוא יכול לראות את הערב מולו ומוצגת לו תעודת הזהות. היא הכחישה את הטענה, כי סעיף מטרת ההלוואה היה ריק בעת החתמת הערבים.

אווה העידה כי היא החתומה כמורשית החתימה שאישרה את חתימתו של חנן. לדבריה, פרטיו של חנן נרשמו על ידי שלומית והיא (אווה) זו אשר נוהגת לראות את הערב ולאשר חתימתו. אווה עמדה על כך שלא היא היתה הפקידה אשר קיבלה את חנן כשהגיע לתת את פרטיו לראשונה לצורך החתמתו על כתב הערבות. לדבריה, לא יתכן גם כי החתימה את הערבים מבלי שיוסבר להם בדיוק על מה הם חותמים שכן "כשיש הסדר חוב, הערב צריך לדעת בדיוק על מה הוא חותם". עוד העידה, כי העדר ציון היום מן התאריך שבו אישרה את החתימה נובע משכחה.

חנן בחר לזמן לעדות עובדת נוספת של התובע, הגב' אנג'לה דמירל (להלן: "אנג'לה"). חשיבותה של עדות זו משנית. חנן ניסה להוכיח באמצעותה, כי לאחר קבלת כתב התביעה פנה אל הסניף התובע ונאמר לו ע"י אווה כי אנג'לה היא שהחתימה אותו על ת/1. כשניגש אל אנג'לה, לא יכלה זו לזכור מי הוא אותו חנן בן חורין שחתם בפניה על כתב הערבות ולא זיהתה אותו. חנן ניסה להראות, ככל הנראה, שיתכן שהיה מי שהתחזה לו וחתם בשמו על המסמך.

ברם, עדותה של אנג'לה לא הוסיפה במאום לנאמר עד כה. אנג'לה לא יכלה לזכור את חנן ולא זכרה שאכן הגיע ושוחח עימה בשנת 1997, לאחר שקיבל את כתב התביעה. לדבריה, בדרך כלל היא אינה מחתימה ערבים, וגם במקרים בהם היא מחתימה ערב, עליה לגשת למורשה חתימה שיאשר את החתימה ומורשה חתימה כזה יושב לצידה בדרך כלל.

סוף דבר, הוכח כי חנן הגיע אל סניף התובע ומסר שם פרטים אישיים ומסמכים כנדרש לקראת חתימה על כתב הערבות. התרשמתי כי גרסאותיו של חנן לגבי השתלשלות האירועים בהמשך שונו ושוכללו במשך הזמן, כנראה גם בהשפעת עדויות אחרות ששמע בתיק. חנן מתעקש כי את מגעיו עם התובע ניהל באמצעות אווה ובאמצעות אנג'לה, המכחישה כי מסר את פרטיו בפניה. לפי מה שמסר בעדותו, כלל לא בא במגע עם שלומית. אף על פי כן, כתב ידה של שלומית הוא המופיע על גבי כתב הערבות, היכן שנרשמו פרטיו של חנן והרי הוא לא הכחיש שמסר את פרטיו לפקידת התובע. אשר על כן, מוטלים מהימנות גרסתו וזכרונו בספק.

התרשמתי כי עדויות שלומית, אווה ואנג'לה היו מהימנות והן תומכות האחת בעדות רעותה, ככל שהדברים נוגעים לעניין הופעתו של חנן בסניף התובע ומסירת הפרטים לצורך חתימת הערבות. ניתן להסיק מעדויותיהן, כי במועד מסירת הפרטים, חתם חנן על כתב הערבות בפני שלומית וחתימתו אף אושרה סמוך לאחר מכן על ידי אווה, מורשית החתימה.

לאור מכלול העדויות אציין כי איני מוצאת הגיון בטענת חנן, לפיה היה מי שדאג לחתום במקומו על כתב הערבות, רק בכדי לאשר את מתן ההלוואה לנתבעים. לא מצאתי סיבה לחשוד, כי היתה למי מהעדים סיבה לשקר או לסייע לאחר לזייף את חתימתו של חנן.

גם לא ניתן לקבל את הטענה כי הן איפשרו לחנן לא לחתום על כתב הערבות לאחר שהודיע כי אינו מעוניין לחתום, אך החתימו אדם אחר "במקומו" במועד מאוחר יותר. לא נראה שלתובע היה אינטרס כלשהו בהחתמת אדם כערב, מבלי שזוהה כיאות לפני כן.

עוד אציין, כי לרעת חנן נזקפת גם העובדה, שלמרות חשדו, לטענתו, שהיה מי שזייף את חתימתו על גבי המסמך, הוא לא פנה אל המשטרה על מנת להגיש תלונה בדבר זיוף, ואף לא זימן את עובד כעד לצורך חקירת מעורבותו בענין, כבעל האינטרס העיקרי בהשגת ערבים להלוואה. יצויין, כי חנן טען שעובד היה נוכח מחוץ לסניף והמתין לו בעת שמסר את פרטיו וסרב לחתום וניתן היה לזמנו כעד גם לענין נקודה חשובה זו בהגנתו של חנן. לא ניתן כל הסבר ע"י חנן לסיבות לאי זימונו.

אשר על כן, למרות שלא הובאה חוות דעת מאת התובע לפיה החתימה על גבי כתב הערבות היא היא חתימתו של חנן, ועל אף שלא קיימת זהות מלאה בין החתימה על גבי כתב הערבות ובין דוגמאות אחרות שמסר חנן להשוואה, ניתן להסיק ממכלול העדויות והראיות כי חנן היה זה אשר חתם על המסמך ת/1.

לפיכך, דין התביעה לעניין חנן להתקבל.

סיכום:

אשר על כן הנני מחייבת את שלושת הערבים, רוית, אריה וחנן, בתשלום מלוא סכום התביעה בצירוף הפרשי ריבית בנקאית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, ובניכוי כל סכום ששולם, אם שולם, ע"י החייבים ו/או הערבים האחרים על חשבון החוב.

הנני מחייבת כל אחד מהערבים גם בהוצאות המשפט של התובע, בסך כולל של 3,000 ₪ + מע"מ כל אחד.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הגדרת לקוח בנק

  2. לקוח בנק מועדף

  3. עורך דין נגד בנק

  4. אי כדאיות כלכלית

  5. חוק הבנקאות רישוי

  6. תביעה נגד בנק יהב

  7. התיישנות תביעת בנק

  8. פקודת הבנקאות, 1941

  9. הצעת חוק בנק מח עצם

  10. תביעה נגד בנק איגוד

  11. תביעה נגד בנק לאומי

  12. התניית שירות בשירות

  13. העברה בנקאית בטלפון

  14. היתר עיסקא בנק לאומי

  15. חוק שירות לקוחות בנק

  16. סמכות המפקח על הבנקים

  17. חיוב כפול של לקוח בנק

  18. תביעה נגד בנק דיסקונט

  19. הברחת נכס משועבד לבנק

  20. תנאי מקפח בחוזה בנקאי

  21. סירוב בנק לפריסת חובות

  22. עורך דין לענייני בנקאות

  23. בקשת בנק לפסק דין חלקי

  24. עורך דין לענייני בנקים

  25. התיישנות תביעה נגד בנק

  26. התיישנות תביעה נגד בנק

  27. אחריות הבנק כלפי ערבים

  28. העברה בנקאית ע''י מתחזה

  29. דחיית טענת מרמה נגד בנק

  30. הודעת הבנק ללקוח באיחור

  31. מחיקת המילים למוטב בלבד

  32. מכתב הצהרת כוונות מהבנק

  33. אי מתן שירות בנקאי במועד

  34. עצימת עיניים מצד לקוח בנק

  35. תביעה נגד בנק ערבי ישראלי

  36. התניה פסולה של שירות בנקאי

  37. תביעת בנק נגד ערב של חברה

  38. מניעת מכירת רכב ע''י הבנק

  39. חוב לבנק על מסחר באופציות

  40. זכויות מוכר מול זכויות בנק

  41. העברה בנקאית ללא מסמך בכתב

  42. העברת עובדת בנק לתפקיד אחר

  43. תביעה לתשלום יתרת חוב לבנק

  44. תקופת צינון למפקח על הבנקים

  45. חיוב הבנק (צד ג') בחוב הפסוק

  46. מימוש בטוחות - תביעה נגד בנק

  47. הלוואה חוץ בנקאית ללא הסכם בכתב

  48. בקשה לחייב לחתום על מסמכים בבנק

  49. איך מוכיחים התניית שירות בשירות

  50. הקפאת הרשאה לביצוע עסקאות מט''ח

  51. האם הבנק התנה קבלת שירות בשירות ?

  52. צו הבנקאות (אגרות), התשמ"ג-1983

  53. תביעה של בנק הפועלים על יתרת חוב

  54. אחריות בנק מלווה כלפי רוכשי דירות

  55. תביעת בנק על חוב בחשבון עובר ושב

  56. הודעה בדבר מסירת פרטי זיהוי לבנק

  57. פיצוי מהבנק על דיווח ל-BDI על חוב

  58. תביעת בנק בגין חוב בחשבון של חברה

  59. תקלה באתר בנק לאומי - תביעת פיצויים

  60. עורכי דין המתמחים בתביעות נגד בנקים

  61. הודעה על מתן הוראות ניהול בנקאי תקין

  62. תביעה של בנק בגין חובות אישיים של ערבים

  63. צו הבנקאות (מוסדות כספיים), תש"ל-1970

  64. בקשת מנהל מיוחד למימוש נכס משועבד לבנק

  65. הודעה על תיקון הוראות ניהול בנקאי תקין

  66. התניית שירות בנקאי בפתיחת תוכנית חיסכון

  67. טען כי לא קיבל מהבנק התראה לפני מכתב ההגבלה

  68. לאיזה בית משפט מגישים תביעה נגד לקוח של בנק

  69. צו הבנקאות (פיקדונות ללא תנועה), התש"ס-2000

  70. כללי הבנקאות (הביקורת הפנימית), התשנ"ג-1992

  71. נטען כי הבנק ראה את שני החשבונות כאובליגו אחד

  72. חוק לתיקון פקודת הבנקאות (מס' 9), תשכ"ט-1969

  73. רכישת אופציות על מדד המעו''ף - תביעה נגד בנק

  74. הודעה על שינוי במועד תחולת הוראות ניהול בנקאי תקין

  75. טענו שהבנק הסתיר את המסמכים הרלבנטיים לשאלת ההתיישנות

  76. הוראות הבנקאות (הצגת דו"ח כספי שנתי ופרסומו), התשנ"ב-1991

  77. בקשה שבית המשפט יכריז כי השעבוד גובר על השעבוד לטובת בנק לאומי לישראל

  78. כללים חשבונאיים לחישוב נזילות חובה ונזילות בפועל של תאגידים בנקאיים

  79. תקנות מס הכנסה (הנחה ממס על פקדון במטבע ישראלי בתאגיד בנקאי), התשמ''א-1981

  80. כללי הבנקאות (רישוי) (הגדרת הון תאגיד בנקאי לענין סעיף 23א לחוק), התש"ן-1990

  81. צו הבנקאות (שירות ללקוח)(ביטול הפיקוח על שירותים בנקאיים מסוימים ושינויו במקרים אחרים), התשס"ח-2008

  82. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון