תביעה בסדר דין מקוצר - חוב לבנק

להלן החלטה בנושא תביעה בסדר דין מקוצר - חוב לבנק:

החלטה

1.     בפניי תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב בסך של 161,084 ₪ שהצטבר בחשבון הבנק של הנתבע, שנוהל אצל הבנק התובע (להלן: "הבנק"). נגד הנתבע ניתן פסק דין בהעדר הגנה ולימים בוער התיק. בשנת 2004 ביקש הנתבע לבטל את פסק הדין שניתן נגדו. פסק הדין בוטל ביום 24.11.2005 והתיק שוחזר באופן חלקי על ידי הבנק.

2.     הנתבע, שאיננו מיוצג, הגיש בקשת רשות להתגונן המשתרעת על פני לא פחות מ- 32 עמודים ובה הוא שוטח מסכת ארוכה ונפתלת של טענות בדבר התנכלויות כביכול שהתנכלו לו גורמים שונים, ובהם הבנק, בא כוחו של הבנק, משרד עורכי הפטנטים רינהולד כהן ושות', עו"ד חיים רביה, אקו"ם ומדינת ישראל, והכל הן בקשר להמצאה כלשהי שהמציא (הנתבע אינו מפרט מהי, אך בס' 126 לבקשה הוא טוען כי שימוש באמצאתו יכול היה למנוע את הפיגוע במגדלי התאומים), והן בקשר לקניין הרוחני שיש לו בשירים שונים שחיבר.

3.     ככל שירדתי לסוף דעתו של הנתבע, עיקר קצפו יוצא על כך שהוגשו נגדו לביצוע על ידי משרד עורכי הפטנטים רינהולד כהן ושות' שלושה שיקים שמשך הנתבע לפקודתם, ואשר לטענתו, לא היה בסיס להגישם לביצוע וגם לא ניתן היה לגבותם. אין חולק כי השיקים הוצגו תחילה לפרעון בבנק, וזה סירב לפרעם. ברור איפוא שלא ניתן להטיל אחריות כלשהי על הבנק בגין פרשת השיקים. לו הבנק היה פורע את השיקים, אזיי אולי היתה יכולה להשמע טענה כלשהי מפיו של הנתבע בגין הנזק שנגרם לו מחמת הפרעון בניגוד לרצונו, אך כאשר הבנק סירב לפרוע את השיקים- שאני. ברי כי כל טענה שיש לנתבע בגין הליכי הגבייה של השיקים צריכה להיות מכוונת כלפי האוחז בשיקים, ולא כלפי הבנק. הנתבע עצמו טוען בס' 61 לבקשתו כי שומה היה על הבנק שלא לכבד שיקים אלה, והרי כך בדיוק נהג הבנק. טענתו הנוספת של הנתבע- כאילו הבנק צריך היה לנמק את חילול השיקים בקיומה של אי התאמה בין שם הנפרע לבין שם האוחז, ולא בכך שהחשבון נסגר ובנוסף עבר זמנם של השיקים, היא טענה שאינה משנה דבר מרגע שהשיקים חוללו. את טענותיו בענין אי ההתאמה האמורה צריך היה הנתבע להעלות בפני לשכת ההוצאה לפועל. אין כל ממש בטענה כאילו הבנק התרשל בכך שלא הורה לנתבע לבטל את השיקים- די בכך שהבנק סירב לפרוע אותם, וכיצד היה מצבו המשפטי של הנתבע משתפר לו ניתנה על ידו הוראת ביטול כאמור, אם ממילא הבנק לא פרע את השיקים? אין כל בסיס לטענה כאילו בהתנהגותו זו גרם הבנק נזק כלשהו לנתבע. אם אכן נגרם נזק לנתבע בעטיים של שלושת השיקים, לא הבנק הוא שגרם אותו.

4.     טענה נוספת בפיו של הנתבע היא שבשנת 1992 הבנק שכנע אותו ליטול הלוואה ארוכת טווח כדי שיוכל להצליח ביישום המצאותיו. גם כאן עסקינן בטענה שאינה מגלה כל הגנה. איש לא הכריח את הנתבע ליטול הלוואה שלא חפץ בה. הנתבע הוא בגיר. באותה עת הוא היה בן 43. אם קיבל הלוואה על אפו וחמתו (דבר שטרם נשמע במקומותינו), היה עליו להודיע לבנק בלא דיחוי על ביטול הסכם ההלוואה ולהחזיר מיד את הכסף שקיבל. למעלה מהצורך אציין כי מדובר בטענה סתמית וכוללנית, אשר אין בצידה כל כימוי בדבר הנזק שנגרם כביכול לנתבע כתוצאה מנטילת ההלוואה.

5.     הנתבע טוען כי הבנק הסתיר ממנו את העובדה שעורך הפטנטים אילן כהן שקוע כביכול בחובות לבנק, אך לא ברור לי מדוע הבנק אמור לדווח לנתבע על מצבם הכספי של לקוחותיו.

6.     הנתבע מלין על כך שהבנק עיכב מימוש של בטוחה של צד ג' בסך 80,000 ₪ שעמדה לרשותו, ובינתיים המשיך חובו לבנק לשאת ריבית גבוהה. גם כאן מדובר בטענה כללית ובלתי מפורטת, שאינה מכמתת את שיעורו של הנזק שנגרם לנתבע. זאת ועוד, אם אכן נקלע הנתבע ליתרת חובה שלא בטובתו, מדוע לא ביקש הוא עצמו כי הבנק ייעשה שימוש בבטוחה לשם הפחתת החוב? ומדוע המשיך הנתבע לצרוך אשראי מהבנק מעל למסגרת האשראי? הנתבע גם אינו מפרט מה היתה אותה בטוחה ומה היתה עמדתו של הצד השלישי בענין חילוט הבטוחה. ספק רב בעיני אם הנתבע יכול לבוא בטענה אל הבנק על שהתעכב בחילוט ערובה של צד שלישי, כדי להקטין חוב שלו עצמו, ולו רק מן הטעם שחילוט כזה פוגע בזכויותיו של צד שלישי. הדבר משול לחייב עיקרי שמבקש כי הנושה ייפרע תחילה מן הערב, ורק לאחר מכן יגבה את החוב מהחייב עצמו.

7.     בין שלל טענותיו של הנתבע, הועלתה טענה לפיה התביעה אינה ראוייה להתברר בסדר דין מקוצר מאחר וכתב התביעה אינו מפרט את אופן חישוב החוב. אין ממש בטענה זו. נזכיר כי הדרישה לצירוף מסמכים לכתב התביעה היא מינימלית ודי בצירוף דף חשבון אחרון לשם הוכחת החוב. בע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ פ"ד מז(5), 133 ,עמ' 137-138 נפסק:

"כבר נאמר כי בכל הנוגע להיקף המסמכים שעל התובע לצרף לתביעה בסדר דין מקוצר, הגישה היא מקלה. מדובר בדרישה מינימלית. די בשלב מוקדם זה של הדיון בתביעה ביחסי בנק ולקוח בצרוף ההסכמים ופירוט היתרה הסופית. ככל שאלה אינם מאפשרים לנתבע להתגונן כראוי, זכותו לדרוש מסמכים ופרטים נוספים. אם לא יענה כי אז יוכל לקבל רשות להתגונן."

8.     הנתבע גם טוען כי הבנק לא המציא לו מסמכים, ועל כן הוא זכאי לרשות להתגונן. אין בידי לקבל טענה זו. הנתבע לא צירף לבקשה ולו גם פנייה אחת לבנק המעידה כי אכן דרש אי פעם מסמכים מהבנק, והבנק סירב לגלותם. עוד יצויין כי לכל הפחות דפי חשבון מצויים בידיו של הנתבע, שכן במהלך הדיון הוא הגיש כראייה מטעמו דפי חשבון שסומנו נ/1 ו-נ/2.

9.     הנתבע טען כי התביעה נגדו התיישנה. אין ממש בטענה זו. הואיל וניתן פסק דין נגד הנתבע, שבוטל לאחר מכן, הרי שמירוץ ההתיישנות נעצר כל זמן שפסק הדין נגד הנתבע עמד בעינו.

10.     הנתבע טען כי הנוסח המשוחזר של התביעה נגדו אינו אלא מעשה זיוף. לא ירדתי לסוף דעתו של הנתבע, שהרי במסגרת השחזור הוגש מחדש אך ורק כתב התביעה על נספחיו. בפני הנתבע עמדה כעת האפשרות להעלות את טענות ההגנה כנגד כתב תביעה זה, בין אם מדובר בשחזור אותנטי ובין אם לאו, כך שאיני רואה כיצד טענת הזיוף יכולה להועיל לו.

11.     הנתבע טען כי תלויה ועומדת בקשה שלו לסילוק תביעה על הסף. דא עקא, ביום 17.1.2006 נדחתה הבקשה על ידי כב' הרשם יובל גזית (ראה החלטתו מיום 25.1.2006 המאזכרת החלטה קודמת מיום 17.1.2006). לגופו של ענין, לא היה כל ממש בבקשה זו, בה מייחס הנתבע לבנק מעשי זיוף ביחס לשחזור כתב התביעה. טענת הזיוף מבוססת על העובדה שבפרוטוקול הדיון בסיומו ניתן פסק דין נגד הנתבע על ידי כב' הרשם (כתוארו אז) א' אטיאס, נרשם כי ב"כ הבנק הגיש את המוצגים שסומנו ת/1-ת/4, בעוד שבכתב התביעה המשוחזר סומנו הנספחים באותיות א'-ד'. זוהי טענת סרק. הנתבע אינו מודע להבדל בין סימון נספחי כתב התביעה לבין סימון מוצגים המוגשים לבית המשפט במהלך הדיון ומסומנים באותיות ת' (מוצגי תובע) או נ' (מוצגי נתבע). העובדה שהבנק שיחזר רק את כתב התביעה, ולא את המוצגים שהוצגו בפני הרשם עובר למתן פסק הדין, אינה מעידה על זיוף אלא לכל היותר על השמטה והעדר יכולת לשחזר שיחזור מלא את התיק שבוער. מכל מקום, ברור כי לא נגרם לנתבע כל נזק מחמת השחזור החלקי, שכן נפתחה בפניו הדרך להתגונן בפני כתב התביעה, משל הוגש מחדש רק היום. זאת ועוד, יש להניח כי המוצגים שהוצגו בפני כבוד הרשם לא שירתו מן הסתם את האינטרס של הנתבע, שהרי על יסודם ניתן פסק הדין הקודם נגדו, כך שאובדנם של מוצגים אלה יכול היה רק להיטיב עם הנתבע ולא להרע עימו. נזכיר עוד כי לא הבנק הוא שביער את התיק בבית המשפט, אלא מערכת בתי המשפט.

     בשולי הדברים יצויין כי הבנק הגיש היום את התצהיר הטכני הנדרש לצורך אימות השיחזור שבוצע.

12.     מכל הטעמים לעיל, הבקשה נדחית. הבנק רשאי ליטול פסק דין כמבוקש בכתב התביעה. הנתבע ישלם לבנק הוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פיצול סעדים סדר דין מקוצר

  2. תביעת פינוי בסדר דין מקוצר

  3. ניסוח תביעה בסדר דין מקוצר

  4. מחיקת כותרת בסדר דין מקוצר

  5. סדר דין מקוצר בבית דין לעבודה

  6. התיישנות תביעה בסדר דין מקוצר

  7. תביעה בסדר דין מקוצר - חוב לבנק

  8. תביעה בסדר דין מקוצר על יתרת חוב

  9. בקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר

  10. סכום תביעה לא קצוב בסדר דין מקוצר

  11. תביעה בסדר דין מקוצר - תאונת דרכים

  12. תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום ארנונה

  13. פסק דין על דרך הפשרה בסדר דין מקוצר

  14. תביעה נגד סוכן ביטוח בסדר דין מקוצר

  15. בקשה לביטול עיקול זמני בסדר דין מקוצר

  16. חוב לחברת אשראי - תביעה בסדר דין מקוצר

  17. תביעה לסילוק יד ממקרקעין בסדר דין מקוצר

  18. תביעה כנגד נגד משיב פורמאלי בסדר דין מקוצר

  19. תביעה בסדר דין מקוצר בגין אי פירעון הלוואה

  20. תביעה בסדר דין מקוצר על בסיס הצעות מחיר בכתב יד

  21. תביעה בסדר דין מקוצר על בסיס תמליל שיחה מוקלטת

  22. תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום בגין שירותים משפטיים

  23. המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין בסדר דין מקוצר - 30 יום

  24. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון