רשלנות בנק - אי עריכת ביטוח חיים

התובעים עתרו לפסוק להם פיצויים בגובה יתרת חובם בגין ההלוואות שנטלו, בשל רשלנותו הנטענת של הבנק באי עריכת ביטוח חיים למנוח.

להלן פסק דין בנושא רשלנות בנק - אי עריכת ביטוח חיים:

פסק דין

רקע

     בתאריך ה- 07/10/00 בשעה 22:30 לערך נסע המנוח, מר דז'ן בכור ז"ל, במכונית פרטית אשר היתה נהוגה בידי שלווה דז'ן, בדרכו מחיפה לביתו. כתוצאה מהשלכת אבן שנזרקה לעבר מכוניתו באזור ג'סר א-זרקה, נפגע המנוח בחזהו ונפטר.

עובדות

1.     ביום 01/03/99 נחתם בין מר דז'ן המנוח, ראובן- בנו, ושרית- כלתו (יורשי המנוח, וכן ראובן ושרית- כולם יחד או השניים האחרונים בלבד, יכונו "התובעים" או "הלווים" לפי ההקשר), לבין הבנק (להלן: "הנתבע"), חוזה הלוואה ע"ס 120 אלפי דולר, שמספרה 50-8000878-01-56, לתקופה של 10 שנים. חתם גם התובע לצורך הלווה זו מושכן נכס הידוע כחלקה 34 בגוש 5114 בראשל"צ, רח' קאפח 40, ונחתם "הסכם משכנתה מסגרת" מס' 18024220. כן חתמו התובעים על טופס מצב הביטוחים המפרט את הבטחות לסילוק ההלוואה. (העתקי חוזה ההלוואה, הסכם המשכנתה וטופס מצב הביטוחים מסומנים "ג", "ד" ו- "ה" בהתאמה בכתב התביעה).

2.     ביום 07/10/99 נחתם חוזה הלוואה נוסף בין הלווים לנתבע לקבלת הלוואה ע"ס 50 אלפי ₪, שמספרה 10-8023245. לצורך הלוואה זו מושכן הנכס דלעיל. ההלוואה ניתנה במסגרת הסכם משכנתה מס' 18024220 (העתק חוזה ההלואה מסומן "ו" בכתב התביעה).

3.     באותו היום חתמה התובעת 3 על בקשת הצטרפות לביטוח חיים של מקבלי המשכנתה והערבים, הצהרת בריאות וויתור על סודיות רפואית (להלן: "בקשת ההצטרפות") לשיפוי הבנק במקרה של פטירת לווה בתגמולי ביטוח בשיעור יתרת קרן ההלוואה לרבות פיגורים, עד סכום של 120אלפי דולר. ביום 01/11/99 חתם גם התובע 2 על הסכם ההצטרפות. התובעים 2 ו- 3 קיבלו "אישור הצטרפות לביטוח חיים" (להלן: "אישור ההצטרפות") וצורפו להסכם ביטוח חיי לווים קבוצתי בין הבנק לבין "מגדל חברה לביטוח בע"מ". (העתקי בקשת ההצטרפות, אישור ההצטרפות וטופס מצב הביטוחים מסומנים "ז", "ח" ו- "ט" בהתאמה בכתב התביעה).

4.     ביום 17/04/00 נחתם חוזה הלוואה שלישי במספר בין הלווים לבין הבנק לקבלת הלוואה ע"ס 95 אלפי ₪ שמספרה 10-8025105. ההלוואה ניתנה במסגרת "הסכם משכנתה מסגרת" שמספרו 18024220. גם לצורך הלוואה זו מושכן הנכס שלעיל (העתק חוזה ההלוואה מסומן "י" בכתב התביעה).

5.     גם לגבי הלוואה זו חתמו התובעים 2 ו- 3 על בקשת הצטרפות נוספת לביטוח חיים לשיפוי הבנק בסכום שלא יעלה על 120 אלפי דולר. כן קיבלו אישור הצטרפות. (העתק הבקשה והאישור מסומנים "יא" ו- "יב").

6.      ביום 10/12/00, בעקבות מותו של מר דז'ן בכור, פנו התובעים במכתב לבנק באמצעות בא כוחם, בבקשה להמציא להם העתק של פוליסות ביטוח החיים שסברו כי המנוח חתם עליהן. ביום 27/12/00 שלחו מכתב נוסף ליידע אותם לגבי קיומן או אי קיומן של הפוליסות. (העתקי הדרישה מסומנים "יד1" ו- "יד2" בכתב התביעה). ביום 09/01/01 שלח הנתבע למשרד בא כוח התובעים את תגובתו, לפיה המנוח מבוטח בשיעור של 6.5% מההלוואה השלישית בלבד. לגבי יתרת הלוואה זו ויתר ההלוואות לא נעשה עבורו ביטוח חיים. (העתק תגובת הבנק צורפה כנספח "טו").

7.     ביום 08/02/01 עתרו התובעים ויורשי המנוח לבית משפט נכבד זה, לפסוק להם פיצויים בגובה יתרת חובם בגין ההלוואות שנטלו, בשל רשלנותו הנטענת של הנתבע באי-עריכת ביטוח חיים למנוח. כן עתרו לחייב את הנתבע בתשלום פיצויים בגין עוגמת נפש, תשלומים ששולמו מיום פטירת המנוח ועד למועד הגשת התביעה, והוצאות אחרות.

טענות הצדדים

טענות התובעים
8.     התובעים טוענים לרשלנות הבנק והפקיד המטפל, בהפרת חובת המיומנות המקצועית, וכן בהפרת חובת הזהירות וחובת הגילוי, באשר:
בעת החתימה על חוזי ההלוואה לא ידעו והבנק לא יידע אותם בדבר היעדר ביטוחו של המנוח בביטוח חיים. ביטוח זה, ע"פ הנטען, נדרש ע"י הבנק עצמו כתנאי להעמדת ההלוואות, ונועד לכסות את יתרות ההלוואות שלא סולקו במידה ומי מהלווים ילך לעולמו. היעדר ביטוח חיים למנוח הותירה את התובעים נושאים בנטל כיסוי ההלוואות, שהמנוח נשא בהם בחייו. (סעיפים 14-16 לכתב התביעה, סעיף 13 לסיכומים). כן נטען שהבנק לא יידעם בדבר פרטי הביטוח, ובדבר הגבלת הביטוח לגבי שני לווים בלבד- הבנק בחר שלא לבטח את המנוח אלא את התובעים 2 ו- 3. הוסיפו וטענו התובעים לרשלנות במילוי טפסי ההסכמי ההלוואות וטופסי מצב הביטוחים, באופן שסברו כי המנוח מבוטח בביטוח חיים.

טענות הנתבע
9.     לטענת הנתבע, לא מוטלת עליו חובה להציע ללוויו לעשות ביטוח חיים ביחס להלוואה, אלא זהו נוהג הקיים אצלו (סעיף 11 לכתב ההגנה, סעיף 6 לסיכומים). כן נטען שבמסגרת תוכנית הביטוח, הבנק מוגבל לעשיית ביטוח חיים שני לווים בלבד, ולכן לא נדרש לבטח את המנוח דווקא (סעיפים 12-13 לכתב ההגנה, סעיפים 7-9 לסיכומים). נטען כי פקיד הבנק הציע למנוח לערוך ביטוח חיים אך הוא סירב, ותחת זאת בחרו התובעים כי רק בני הזוג- התובעים 2 ו- 3, יבוטחו בביטוח חיים (סעיפים 15.3, 16.3 ו- 17.3 לכתב ההגנה, סעיפים 17-31 לסיכומים). לחילופין טען הנתבע כי לא הפר איזו מן החובות המוטלות עליו באי-עריכת ביטוח חיים למנוח (סעיפים 27 ואילך לכתב ההגנה, סעיפים 34 ואילך לסיכומים).

חובת הבנק לערוך ביטוח חיים למנוח

10.     לטענת הבנק לא חייב היה לערוך ביטוח חיים ללווים ובכלל זה למנוח, ובכל מקרה- משהציע להם לעשות זאת, היה עליו לעמוד במגבלת עשיית ביטוח לשני לווים בלבד. ומכיוון שהלווים, שלושה במספר, פנו יחדיו לקבלת ההלוואות, לא נדרש היה לבטח את המנוח דווקא.

על הנסיבות בהן עורך בנק ביטוח חיים לנוטלי הלוואות, עמד מר מאיר גינזבורג, מזכיר הנתבע בתקופה הרלבנטית לתובענה. וכך העיד בסעיף 6 לתצהירו:

"יודגש, כי בהלוואות מכספי הבנק, שהן ההלוואות בהן עסקינן במקרה דנן, הנוהג האמור של הבנק איננו חובה המוטלת עליו להציע ללוויו לעשות ביטוח חיים ביחס להלוואה אלא מבוסס על זכות נתונה לבנק (כפי שנקבע בהנחיות בנק ישראל הנזכרות להלן באופן מפורש)." (ההדגשות במקור- ע' א').

ההנחיות אליהן כיוון מר גינזבורג הן הוראות המפקח על הבנקים: "ניהול בנקאי תקין (7) (2/98)- נהלים למתן הלוואות לדיור", וכן "ניהול בנקאי תקין (8) (2/00)- נהלים למתן הלוואות לדיור" (מצורפות כנספח "ד" לתצהירו) (להלן: "הוראות המפקח על הבנקים- נוהלים למתן הלוואות לדיור"). תחת הכותרת "ביטוח נכסים וביטוח חיים", קובע נוהל 11(א) כי: "תאגיד בנקאי רשאי לדרוש מהלווה לבטח את הנכס המשמש כערובה להלוואה, וכן לבצע ביטוח חיים בגבולות סכום ההלוואה שקיבל; "

הוסיף וציין מר גינזבורג בסעיף 8 לתצהירו כי קיימת מגבלה בהצטרפות הלווים לתוכנית ביטוח חים שמעמיד הבנק:

"במסגרת תכנית הביטוח בבנק, בנוסף למגבלות גיל ובריאות (כמפורט בסעיף 3 לעיל, ישנן מגבלות נוספות הנמסרות אף הן ללווים. אחת מהן היא שאם ישנם יותר משני לווים בהלוואה הרי שרק שניים מתוכם יכולים להצטרף לתכנית הביטוח וזאת על פי בחירת הלווים."

על מגבלת מספר הלווים חזר מר גינזבורג בחקירתו הנגדית מיום 05/05/03:

"במקרה הזה, היו שלושה לווים. בפוליסה שלנו, שעומדת לרשותנו, מותר לבטח שני לווים לכל היותר." (עמ' 7, שורות 22-23, וכן עמ' 11, שורות 13-14).

בנוסף צירף לתצהירו (נספח "ב") העתקי מסמכי הבנק שכותרתם: "הוראות נוהל- הכנת תיק הלוואה" (להלן: "נוהלי תיק הלוואה"), מהם עולה כי המפקח על הבנקים מתיר לבנק (אך לא מחייב) לבטח בביטוח חיים את הלווים, אולם אין הוא רשאי לכפות עליהם את חברת הביטוח והם רשאים לבחור אותה בעצמם (נוהל 8.8.2).

לאור זאת עולה, אמנם, כי אין חובה שנוטלי הלוואות מהסוג אותן נטלו המנוח והתובעים יערכו ביטוח חיים, ואשר התגמולים בגינו ישמשו להבטחת פרעון ההלוואות. אלא, שאם החליט הבנק לעשות ביטוח חיים במסגרת תוכנית ההסדר עם חברת הביטוח "מגדל", עליו לעמוד במגבלת ביטוח שני לווים בלבד לגבי כל הלוואה בנפרד.

11.     המנוח והתובעים בחרו, מי מהם, לערוך ביטוח חיים אצל הבנק לאחר שזה העמידם על האפשרות לעשות זאת דרכו. ובהתייחס למגבלה של שני לווים באשר להלוואות שנטלו שלושתם יחדיו, מתעוררת שאלת חובת הבנק לבטח את המנוח (ועוד לווה נוסף), או שמא נאמר כי הבנק מילא חובתו בעשיית ביטוח לבנו של המנוח וכלתו.

תשובה לכך מצויה בסעיף 8.8.2.4 לנוהלי הכנת תיק הלוואה, לאמור:

"מספר המבוטחים
מספר הלווים המרבי הניתן לביטוח בגין הלוואה אחת או כל ההלוואות, הנו שניים בלבד (בדרך כלל בעל ואישה). גם במקרים בהם קיימים יותר משני לווים (דירה הנרכשת ע"י 2 משפחות עולים וכו') אין לבטח יותר מ-2 לווים. רצוי לבטח מפרנס עיקרי אחד מכל משפחה, כדי להקל על הנותרים בחיים במקרה של פטירת המבוטח. זאת כמובן אם לא חלות עליו מגבלות גיל או בריאות, ואם-כן, לבטח את בן המשפחה הנותר. מכל מקום, במקרה שיותר משני לווים עומדים במגבלות הללו, זכות הבחירה מי יבוטח היא בידי הלווים עצמם."

נוהל זה קובע כי במקרה בו נלקחות הלוואות ע"י יותר מתא משפחתי אחד, כפי המקרה שלפניי, יש לבטח מפרנס עיקרי מכל תא משפחתי. מטרת הנוהל ברורה: עשיית ביטוח חיים למפרנס עיקרי מכל משפחה נועד להקל על הנותרים בחיים במקרה של פטירת המבוטח. הנוהל הוא ביטוי לפיזור יעיל של הסיכון מבחינת הבנק, היות שמטרתו שההלוואה הניתנת ללווים ואשר מובטחת בביטוח חיים, תסולק במלואה.

אין חולק כי לגבי משפחתו של המנוח, הוא זה שהיה המפרנס העיקרי של המשפחה (ראו את עדותו של התובע 2 בסעיף 2 לתצהירו כי עיקר עיסוקו של אביו היה שותפות באולמי השמחות "הוליווד" בראשל"צ, עדות שלא נשללה). כפי שגם עולה ממסמכי הבנק וההלוואות, המנוח הוא זה שנשא בנטל סילוק שלוש ההלוואות שנטלו התובעים. בחקירתו הנגדית מיום 05/05/03 אישר מר גינזבורג, כי למרות שמסמכי הבנק מצביעים על היות המנוח המפרנס העיקרי של משפחתו, לא נעשה לו ביטוח חיים:

"ש. בסיטואציה הנוכחית שלנו, של שני התובעים והמנוח, מי המפרנסים העיקריים? התובע ואשתו או התובע ואביו?
...
ת...אני יכול רק להניח שהאבא (הכוונה למנוח- ע' א') גם כן, ככל הנראה האבא והתובע.
...
ש. אני אומר לך שהמפרנסים העיקריים מתוך השלושה, היו האב, שהיה בעל אולמי הוליווד, והבן, שהוא פה התובע . אתה יודע את הנתון העובדתי הזה- כן או לא?
ת. אני מניח, מהחומר שקראתי בתיק, שזה כך היה.
          (עמ' 33 לפרוטוקול, שורות 22-23, עמ' 34, שורות 13-15, עמ' 35, שורות
          9-12).

     בניגוד להוראת נוהל 8.8.2.4, וחרף היות המנוח המפרנס העיקרי (יחד עם התובע 2 שהינו הפרנס העיקרי של משפחתו הוא), הוא לא בוטח בביטוח חיים. פקיד הבנק שטיפל במתן ההלוואות למנוח ולתובעים, מר משולם, הודה בחקירתו הנגדית כי הוא מכיר את ההנחיה דלעיל. למרות זאת, הסביר, שכאשר פונים אליו יותר משני לווים, הוא מציע לבטח את מי שהם מעוניינים, ואינו נוהג ע"פ הנוהל לביטוח המפרנס העיקרי מכל משפחה:
"ש. אני מקריא לך מתוך הוראות הנוהל של בנק לאומי למשכנתאות כנספח ב' לתצהיר מר גינזבורג...אתה יודע את ההוראה הזו?
ת. כן.
ש. גם במקרים בהם קיימים יותר משני לווים (דירה הנרכשת על ידי שתי משפחות עולים וכדומה), אין לבטח יותר משני לווים. אתה יודע את ההוראה הזאת?
ת. כן.
ש. רצוי לבטח מפרנס עיקרי מכל משפחה, כדי להקל על הנותרים בחיים במקרה של פטירת המבוטח. אתה מכיר את ההוראה הזו...?
ת. זה רצוי.
...
בכל התיקים כאשר יש לנו שלושה לווים, אנחנו מציעים ללקוח לבטח את מי שהוא מעוניין."
(פרוטוקול יום 01/07/03, עמ' 68, שורות 7-21, עמ' 69, שורות 10-11).

פקיד הבנק שטיפל בנטילת ההלוואות ביטח את התובעים 2 ו- 3 דווקא, למרות שהיה מודע להנחיה לבטח מפרנס עיקרי מכל משפחה נפרדת, ולכן היה עליו לבטח את המנוח ולווה נוסף. בכך נהג שלא על-פי הנוהלים הפנימיים אצל הנתבע, אלא על-פי נוהג הקיים אצלו- להציע ללווים לבטח את מי שהם מעוניינים בו, גם אם לא יבוטח מפרנס עיקרי מכל תא משפחתי.

סירובו הנטען של המנוח לבטח עצמו בביטוח חיים

12.     בעת נטילת שלוש ההלוואות, התובעים 2 ו-3 בוטחו בביטוח חיים במסגרת ההסדר שהיה קיים בין הנתבע לבין חברת הביטוח "מגדל". ביום 04/11/99 בוטלו ביטוחי החיים הללו, לבקשת התובעים, ותחת זאת המציאו התובעים ביטוח חיים אשר נרכש בחברה חיצונית. צעד זה ננקט לאחר שהתברר להם כי עלות הפרמיות שישלמו תהיה פחותה בהשוואה להסדר המוצע ע"י הנתבע. מר משולם העיד בסעיף 12.5 לתצהירו:

"בסמוך לאחר העמדת ההלוואה נעתר הבנק לבקשת הלווים מיום 04/11/99 לבטל את ביטוח החיים הנ"ל במסגרת תוכנית הביטוח של מגדל ולקבל את הפוליסה החיצונית במקומו."

13.     בסעיף 20 לתצהיר פקיד הבנק- מר משולם, וכן בסעיפים 17-31 לסיכומי הנתבע, נטען כי מר משולם הציע למנוח לבטח עצמו בביטוח החיים במסגרת ההסדר בין הבנק לחברת "מגדל". הצעה זו הועלתה לאחר שהתובעים 2 ו- 3 בחרו לבטח עצמם במסגרת חברת "ביטוח ישיר- איי.די.איי", ומגבלת ביטוח שני לווים בלבד בחברת "מגדל" הוסרה. לגרסת הנתבע, דחו המנוח ובנו, שהיה נוכח בעת הפגישה עם מר משולם, הצעה זו, בטענה כי המנוח עתיר ביטוחי חיים ואין לו עניין נוסף לבטח עצמו בביטוח נוסף, אם איננו מחויב לעשות כן. על טענה זו חזר מר משולם בחקירתו הנגדית מיום 01/07/03 (עמ' 69 שורה 26 עד עמ' 70, שורה 17 לפרוטוקול). גרסה זו עומדת כנגד גרסתו של התובע 2, שהעיד כי פקיד הבנק לא דבר איתו על ביטוח חיים לאביו המנוח, אלא אמר לו שהוא ואשתו צריכים להיות מבוטחים (עמ' 22, שורה 18, עמ' 27, שורה 18 לפרוטוקול יום).

14.     פרט לעדותו של מר משולם, לא נתמכה טענת הנתבע כי המנוח סירב לערוך לעצמו ביטוח חיים, בראיה נוספת. הגרסה שהעלה הנתבע אינה סבירה: המנוח הוא שנשא בפרעון שלוש ההלוואות, מיום נטילתן ועד ליום בו מצא את מותו. מצבו הכלכלי של המנוח היה טוב מזה של בנו וכלתו. ובהיותו המבוגר מבין שלושת הלווים, היה קיים סיכון גבוה באי-ביטוחו בביטוח חיים, על-פני מצב בו לא יבוטח מי מבין שני הלווים האחרים שהיו בדרגת סיכון נמוכה יותר מפאת גילם הצעיר. סביר, אם-כן, שאילו הוצע למנוח לבטח עצמו בביטוח חיים, היה נעתר להצעה זו, על-מנת להקל על יתר הלווים מבחינה כלכלית, במקרה של פטירתו.

15.     לעומת זאת, מתחזקת גרסת התובעים, לפיה לא הזהיר פקיד הבנק מפני אי-ביטוחו של המנוח, וזאת נוכח הוראת נוהל 8.8.2.1. נוהל זה קובע כהאי לישנה:

"סוג ההלוואות המבוטחות
...
כאשר לווה מסרב לבטח יש לציין עובדה זו כבר על טופס הבקשה לאישור מסגרת אשראי לפני העברתו לאישור, אם עובדה זו ידועה כבר בשלב זה."

לאור הוראה זו, משסירבו הלווים לעשות ביטוח חיים למנוח, היה על מר משולם כמי שטיפל במתו ההלוואות, לציין סירוב זה בטופס הבקשה לאישור מסגרת אשראי. אלא, שציון סירוב זה לא הוצג על גבי טופס זה, ולא במסמך פנימי אחר של הנתבע. אי-ציון עובדת הסירוב מחזקת את גרסת התובעים, לפיה הנתבע לא יידע את התובעים ואת המנוח לגבי הנוהל לביטוח מפרנס עיקרי מכל משפחה, ולא הציע לבטח את המנוח בביטוח חיים, בהתאם להוראות נוהלי הכנת תיק הלוואה.

טופס מצב הביטוחים

16.     טענה נוספת שהעלו התובעים היא שהנתבע התרשל במילוי טופס מצב הביטוחים, באופן שמנע מהמנוח לעמוד על הסטטוס הביטוחי שלו, קרי: האם נערך לו ביטוח חיים במסגרת ההסדר שבין הנתבע לחברת הביטוח "מגדל".

על תאגיד בנקאי מוטלת החובה ליתן פרטים לנוטל הלוואה בקשר עם הביטוחים אותם הוא עורך במסגרת ההלוואה. חובה זו מוטלת על התאגיד הבנקאי במסגרת השיחות שמנהלים נציגיו על-פה עם הלווים טרם נטילת ההלוואות, וגם באמצעות פירוט תנאי הביטוחים במסמכי ההלואות. כך הוראות סעיף 4(א)(8) להוראות המפקח על הבנקים- נוהלים למתן הלוואות לדיור:
"4. (א) תאגיד בנקאי יתן למבקשי ההלוואות דפי הסבר, בו יפורטו עניינים אלה:
(8) התנאים לביטוח חיים ולביטוח נכסים, לרבות שיעורי הפרמיות."

הדרישה למתן פרטים בנושא הביטוחים מופיעה גם בהוראת סעיף 11(א):
"על תנאי הביטוחים באמצעות התאגיד הבנקאי יודיע התאגיד הבנקאי ללווה בכתב לפני חתימתו על הסכם ההלוואה."

דרישה זו היא ביטוי לחובת הגילוי שהחילה הפסיקה על תאגידים בנקאיים, שמקורה ביחסי האמון המתקיימים בין הבנק ללקוחותיו:
"משקבענו כי בין הבנק ללקוחותיו מתקיימים יחסי נאמנות, הרי שנובע מכך כי על הבנק מוטלות חובות נוספות מעבר לחובות הרגילות שבין צדדים לחוזה. אחת מחובות אלו היא חובת הגילוי." (ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' נתן צבאח ואח', פ"ד מח(2) 573, 596-597).

ועוד נקבע כי במקרה בו מתקיימים יחסי אמון בין צדדים, מטילים יחסים הללו חובת גילוי מלא (ד' פרידמן- נ' כהן, "חוזים", הוצאת אבירם, התשנ"ב, בעמ' 829-830).

17.     בהתאם להוראות הנוהלים לעיל, כלל הנתבע במסגרת מסמכי ההלוואות שהעמיד לתובעים טופס שכותרתו: "מצב הביטוחים בעת ביצוע ההלוואה", לגבי כל אחת מההלוואות. טופס זה כולל פרטים בנוגע לביטוח נכס או ביטוח חיים המשמשים ערובה להבטחת פרעון ההלוואות. הוא משמש אינדיקציה לסטטוס הביטוחי של נוטלי ההלוואות, ובאמצעותו מאשר פקיד הבנק המטפל במתו ההלוואות את זהות עורכי ביטוח החיים במסגרת ההלוואות הללו. תחת הכותרת "שם הלווים" בראש כל אחד משלושת הטפסים שמולאו ע"י נציג הנתבע שטיפל במתן ההלוואות לתובעים ולמנוח, נכלל שמות התובעים בלבד- "ג'אן ראובן ושרית", חרף העובדה כי חתימותיהם של כל השלושה, כולל המנוח, מופיעה על גבי הטפסים. מכאן, שהנתבע הקפיד להחתים את המנוח על גבי טופסי מצב הביטוחים, מבלי שביטח את המנוח בביטוח חיים, ולא התריע בפניו כי אינו מתכוון לעשות כן.

18.     עיון בטופס מצב הביטוחים מיום 01/03/99, שהוצא בגין ההלוואה הראשונה, מעלה כי פקיד הבנק השחיר את שתי המשבצות בסעיפים 11 ו- 12 לטופס: משבצות אלו מיועדות למילוי במידה ושניים מבין נוטלי ההלוואות- הבעל והאישה, מבוטחים בביטוח חיים במסגרת ההסדר המוצע ע"י הבנק. במקרה זה, עקב טעות, ככל הנראה טכנית, במילוי המשבצות, היה על פקיד הבנק להימנע מההשחרה, ולהחליף את טופס מצב הביטוחים באחד חדש, לאור נוהל 8.8.2.4, הקובע כי: "במקרים שאחד מבני הזוג לא יכול להתקבל עקב אי-עמידה בקריטריונים של גיל ו/או בריאות, אין להסתפק במחיקת שמו אם כבר נרשם, אלא להכין טופס חדש ובו יופיע רק שמו וחתימתו של בן הזוג הכשיר לביטוח וזאת כדי למנוע תביעות וטענות שווא לזיוף מצד הבנק."

19.     אם היה מודע הבנק לסיכון בהגשת תביעות נגדו בגין אי בהירותם של מסמכי עריכת הביטוח, ואף הדריך את עובדיו בנוהל פנימי, היה על הנציג המטפל בהלוואות לפעול על-פי הוראות הנוהל ולהכין טופס מצב ביטוחים חדש, נקי ממחיקות. במקרה דנן היה על הפקיד למלא את שתי המשבצות בסעיפים 11 ו- 12, היות שהתובעים- בעל ואישה, הם אלו שביטחו עצמם בביטוח חיים. באי עריכת טופס חדש ומילוי המשבצות בסעיפים 11 ו- 12, המיועדות לאשר את זהות המבוטחים בביטוח חיים, יצר הנתבע אינדיקציה מוטעית לגבי הסטטוס הביטוחי של התובעים: אי-מילוי טופס מצב הביטוחים כנדרש, ובמיוחד במקום המיועד לאשר את זהות המבוטחים, הקשתה על הלווים, ובמיוחד על המנוח, להבין אם הוא מבוטח בביטוח חיים, אם לאו. אינדיקציה מוטעית זו עולה גם נוכח העובדה שחתימות הלווים, כולל זו של המנוח, מופיעות בסמוך לסעיפים 11 ו- 12, להעיד לכאורה שהנתבע ערך ביטוח חיים למנוח. אלא, שבפועל לא עשה זאת.


20.     חובת התאגיד הבנקאי לפרט את תנאי הביטוח לכל אחד מהלווים ולהעמידם, בנפרד, על מצבם הביטוחי, עולה גם נוכח סעיף 8.8.2.4 להוראות נוהל- הכנת תיק הלוואה, הקובע:
"בכל מקרה בו ישנו יותר מלווה אחד, בין אם הוא בר ביטוח ובין שלא, יש לתת הסבר מספק לכל אחד מיחידי הלווים (ההדגשה במקור- ע' א') בנושא ביטוח החיים, שכן אין להסתפק במתן הסבר ללווה אחד בלבד, וזאת גם אם המדובר בלווים שהינם בני זוג. ההסבר יכלול פרטים על הצעת ביטוח החיים ומהותו, עלותו ותנאיו, הקריטריונים המאפשרים הצטרפות לביטוח זה באמצעות הבנק והמגבלות המונעות אותה. במיוחד יש להבהיר לכל אחד מהלווים מי מביניהם אמור להתקבל לביטוח ומי לא עפ"י קריטריונים אלה."

סעיף 18 לטופס מצב הביטוחים חוזר על דרישה זו:
כשההלוואה ניתנה לשני לווים (בדרך כלל בעל ואשה) או יותר- כל פרטי הביטוח כדלעיל, ובמיוחד בדבר קיומו או אי-קיומו לגבי מי מהם, הודעו לכל אחד מיחידי הלווים. (ההדגשה במקור- ע' א')."

הוראת סעיף 18 מוסיפה ודורשת מפקיד הבנק לאשר כי אכן הודיע לכל לווה בנפרד על מצב הביטוחים: בתחתית טופסי "מצב הביטוחים", תחת הכותרת "הערות לפקיד המטפל", מופיעה הערה לפיה: "חובה לסמן X בחלופות הרלבנטיות, כולל סעיף 18, לפי המקרה." מכאן, שלפי סעיף 18 לטופס מצב הביטוחים, במידה וקיימים שני לווים לפחות, יש למלא את המשבצות הריקות לגבי מי מבין הלווים שנעשה לגביו ביטוח חיים. מילוי המשבצות יתבצע לאחר שהבנק יידע כל לווה בנפרד לגבי מצב הביטוחים. מר גינזבורג העיד ביום 05/05/03 כי הנחיה זו מועברת מהנהלת הבנק אל הפקיד המטפל במתן ההלוואות. (חקירה נגדית- מר גינזבורג, עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 5-12).

21.     לאור ההוראות דלעיל, היה על פקיד הבנק למלא את שתי המשבצות תחת הכותרת "בעל" ו"אשה", היות שבנו של המנוח וכלתו- ראובן ושרית ג'אן, הם שבוטחו בביטוח חיים. אלא, שפקיד הבנק לא מילא אחר הנחיות סעיף 18 בכל שלושת טופסי מצב הביטוחים, והמשבצות המיועדות לכך נשארו ריקות. עובדה זו תומכת בטענה שפקיד הבנק לא יידע את התובעים ואת המנוח, כל אחד בנפרד, לגבי כל פרטי ההלוואות, ובכלל זה המעמד הביטוחי של כל לווה ותנאי הביטוח. זאת, בניגוד להנחיות הכנת תיק הלוואה ובטופסי מצב הביטוחים, המחייבים גילוי פרטים הנוגעים לביטוח החים שעורכים נוטלי ההלוואות. עובדה זו גם אינה עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 17 לתצהירו של מר משולם, שהעיד:
"ציינתי בפני הלווים ביחס לכל אחד מהם מי מבוטח ובכלל זה כי המנוח אינו מבוטח במסגרת תכנית הביטוח של מגדל ביחס להלוואות. ידיעה זו אושרה על ידי כל אחד מהלווים בחתימתם על גבי טפסי מצב הביטוחים הנ"ל, כאמור בסעיף 18 לאותם טפסים."

המסקנה, אם-כן, שהוראת הנתבע המחייבת את פקיד הבנק המטפל במתן הלוואות לאשר בכתב שיידע את הלווים לגבי מצב הביטוחים, לא מולאה.

22.     על הנוהג להתעלם ממילוי סעיף 18 לטופס מצב הביטוחים העיד מר משולם בסעיף 17 לתצהירו:
"במקום זה אציין עוד כי המשבצות המופיעות בסעיף 18 הינן מיותרות למעשה ולא נדרש ביצוע כל סימון בהן, כפי שהוא המצב בסעיף 19 לאותו טופס למשל. באף מקרה אין אני ממלא אותן."

מר גינזבורג נשאל על אי מילוי ההוראה האמורה, והשיב:
"אז יכול להיות שלא הקפידו."
(ישיבת יום 05/05/03, עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 23-24).

בהמשך העדות ציין מר גינזבורג, כי ידע שמר משולם לא ממלא את סעיף 18 לטופס מצב הביטוחים, שהיה אחראי על נושא זה, אך במקום להקפיד שההוראה תבוצע ע"י פקידי הבנק, התעלם מאי ביצועה לגבי התובעים והמנוח, כמו גם במקרים אחרים. הסיבה לכך, ע"פ מר גינזבורג, היות שסבר כי הנחייה זו מיותרת. (עמ' 23, שורה 21 עד עמ' 25, שורה 18).

לאור עדות מר גינזבורג, לפיה לא הקפיד שההנחיות בנושא הבהרת מצב הביטוחים תיושמנה, ולאור העובדה שפקיד הבנק לא אישר בכתב שיידע את הלווים לגבי מצבם הביטוחי, אין אלא לומר כי נציגי הנתבע לא פעלו ברמת המקצועיות הנדרשת מפקידיו של מוסד בנקאי, ולא נקטו אמצעי זהירות להיווכח כי הלווים יודעים את מעמדם הביטוחי של כל אחד מהם. כוחו של מוסד בנקאי מול הלקוח גורם ליצירת חובות בדרגה גבוהה מהרגיל מאלו המוטלות על צד רגיל לחוזה. ברשות הבנק ידע ומידע שאינו נגיש, ברב המקרים, לרוב הציבור. בהיותו מוסד כספי, יש בידיו אמצעים טכניים שאינם נחלתו של הפרט. כל אלה מרחיבים את הדרישה המוטלת עליו לנהוג ביושר, בהגינות ולמנוע, עד כמה שניתן, נזקים מציבור הלקוחות. (ראו עניין טפחות לעיל, בעמ' 584-585). פועל יוצא הוא שעל פקידי הבנק לנהוג ברמה גבוהה של מקצועיות וזהירות כלפי הלקוח. פקיד הבנק נתפס בעיני הציבור כאיש הבקיא במלאכתו, שעיקר יעודו ליתן שירות מקצועי לציבור, ולכן יפעל ברמה גבוהה של מקצועיות, הגינות וזהירות (פרופ' א' פורת: "אחריותם של בנקים בגין רשלנות- התפתחויות אחרונות", ספר השנה של המשפט בישראל תשנ"ב- תשנ"ג, לשכת ועד מחוז ת"א, א' רוזן-צבי, התשנ"ד, בעמ' 324; ד"ר ריקרדו בן אוליאל: "כספת בבנק: תפיסה חדשה להגדרת טיב העסקה ולקביעת מידת האחריות מצד הבנק", הפרקליט ל"ז, 76, בעמ' 83-84).

23.     על מר משולם היה להעמיד את התובעים ואת המנוח, כל אחד בנפרד, על מהותו של טופס מצב הביטוחים, ועל תנאיו. היה עליו למלא את הטופס כנדרש, על-מנת להבהיר ולאשר את הסטטוס הביטוחי של נוטלי ההלוואה. מר גינזבורג, בהיותו אחראי על נושא זה, נדרש מתוקף תפקידו לוודא שפקיד הבנק ממלא את הטפסים על-פי ההנחיות. תחת זאת, הטפסים לגבי כל שלוש ההלוואות לא מולאו כנדרש: הם כללו מחיקות במקום המיועד לאשר את מי מבין הלווים מבוטח בביטוח חיים, והמנוח הוחתם עליהם על-אף שלא נערך לו ביטוח חיים. בכך הפר הנתבע את חובת הגילוי המוטלת עליו, ליידע את התובעים ואת המנוח כי לאחרון לא נערך ביטוח חיים במסגרת ההסדר בין הנתבע לבין חברת הביטוח.

     מעמדן המחייב של הנחיות הבנק וחובת הזהירות

24.     לטענת בא-כוח הנתבע, אין בנהליו הפנימיים של מוסד בנקאי "כדי לקבוע את סטנדרט ההתנהגות המחייב את הבנק", ולכן אין בהפרת הנהלים משום התרשלות הנתבע. עוד נטען כי נהליו הפנימיים של גוף מסוים אינם קובעים אמת מידה לפיה הוא מחוייב לפעול, ולכן אין בהפרת הנהלים משום סטייה מסטנדרט ההתנהגות הסביר הנדרש להטיל עליו אחריות.

     הלכה פסוקה היא שבמסגרת מערכת היחסים המתקיימת בין הבנק ללקוחותיו, רובצת על הבנק החובה לנהוג בזהירות ראויה, תוך שמירה על האינטרסים של הלקוח. (ע"א 195/85 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' ז'אק סוראסקי ואח', פ"ד מב(4) 811, 821-822; ע"א 4602/97 רדאל (אשדוד 88) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נג (2) 577, 589-590). גם אם אין בהפרת הנחיות שקבע לעצמו הנתבע משום הפרת סטנדרט ההתנהגות הסביר, יש בהן כדי לשמש אבן בוחן לקביעת רמת הזהירות ונורמות התנהגות המחייבות. הנחיותיו הפנימיות של הנתבע, בהיותו מוסד בנקאי, הן חלק אינטגרלי ממערכת הוראות המסדירות את יחסיו עם הלקוחות. אם יתברר כי הבנק קבע נורמות של התנהגות כלפי לקוחותיו בתחום זה או אחר, ופקיד הבנק סטה מהנורמה וגרם ללקוח הבנק נזק, יכול וימצא הבנק אחראי לאותו נזק שנגרם. אפנה לדנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' שרגא פרוסט, פ"ד מז(5) 31(להלן: "פרוסט"), בו עמד כב' השופט חשין על חובת הזהירות שחייב מוסד בנקאי כלפי לקוחו:
"לבירור חובת הזהירות של בנק כלפי לקוחו, נזכור בראשית כי הקשר בין השניים הוא קשר של חוזה. מכאן מסקנה נדרשת מאליה והיא זו, שבראש ובראשונה ייקבעו יחסי השניים על-פי החוזה שנכרת ביניהם, ובגידרי אותו חוזה נכלול, כמובן, אף מערכת יחסים ספציפית שנוצרה בין הבנק לבין לקוחו. כך בנוהג וכך בהסכם, מפורש או משתמע, בין הלקוח הספציפי לבין הסניף. במקרה מעין זה, למותר לומר, יקבעו אותו נוהג או אותו הסכם, והפרתם תחייב את הבנק (וזאת, בין אם נכנה את חובת הבנק הפרת חוזה רגילה ובין אם נמצא כי נובעת היא מהפרת תניה מכללא שעניינה חובת הבנק שלא לנהוג ברשלנות)." (סעיף 18 לפסק-הדין).

ובהמשך פסק-הדין התייחס השופט הנכבד למנהג הבנקאים, המעוגן בחוקים ותקנות שמקורם בגופים חוץ בנקאיים, והיוצרים מערכת פיקוח וביקורת על התנהלותו מוסד בנקאי. וכן כולל אותו מנהג נוהלים והנחיות שמקורם בבנק עצמו, ואשר מאפשרים ניסוח כללי התנהגות ברורים ופשוטים עבור נציג הבנק בעבודתו עם ציבור הלקוחות. וכך נקבע:
"אחת מאמות-המידה לבחינת חובתו של בנק כלפי לקוחו תימצא במינהג הבנקאים (Practice Of Bankers); שאם נהג הבנק כמינהג הבנקאים חזקה עליו שנהג כהלכה ומילא את החובה המוטלת עליו, ואילו אם לא נהג כמינהג הבנקאים אות וסימן הוא כי התרשל וממילא ראוי הוא כי ישא בתוצאות מעשיו או מחדליו...אמירות כגון אלו תימצאנה פזורות בפסיקה ובסיפרות המשפטית, וזו ההלכה המקובלת." (סעיף 42 לפסק-הדין).

25.     הוכח כי הנתבע הפר את הוראות המפקח על הבנקים- נוהלים למתן הלוואות לדיור, וכן את נוהלי הכנת תיק הלוואה, בעת מתן ההלוואות לתובעים ועריכת ביטוח חיים, פרט למנוח. הנתבע לא ערך ביטוח חיים למנוח, על-אף הנוהל לפיו במקרה בו נלקחת הלוואה ע"י יותר מלווה אחד, יש לבטח מפרנס עיקרי מכל משפחה. פקיד הבנק אישר כי למרות הנחיה זו, הוא מציע ללווים לבטח את מי שהם מעוניינים בו, ואינו מתייחס למגבלה הנ"ל. הנתבע גם לא פעל על-פי הנחיות המפקח על הבנקים לעניין מתן הלוואות לדיור, ולא אישר בכתב, על-גבי שלושת טופסי מצב הביטוחים, כי אכן יידע כל לווה בנפרד לגבי מעמדו הביטוחי. טופסי מצב הביטוחים לא מולאו עד תומם, ובחלק מהסעיפים מתנוססת חתימתו של המנוח, להעיד כביכול כי הוא נמנה עם הלווים שיש להם סטטוס ביטוחי מסוים במסגרת ההסדר שבין הנתבע לחברת הביטוח "מגדל". זאת, על-אף שלא נערך לו ביטוח חיים שכזה. משכך, אין אלא לקבוע כי הנתבע הפר את סטנדרט הזהירות המוטל עליו, באשר לא פעל כפי שמצופה מבעל מקצוע סביר בנסיבות העניין לפעול, וגרם לנזקי התובעים הנדרשים לשאת בנטל תשלום ההלוואות תחת פרעונן מכספי תגמולי הביטוח שהיו משתלמים להם אילו בוטח המנוח בביטוח חיים.



     סוף דבר

26.     אני מקבל, איפוא, את התביעה.

הנתבע יישא בתשלום פיצויים לתובעים, יחד ולחוד, בסך 568,610 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל. כן יישא בהוצאות משפט שיקבע רשם בימ"ש, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום התביעה.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עיקול ביטוח חיים

  2. ביטוח חיים סרטן

  3. משכנתא בלי ביטוח חיים

  4. מצג שווא בביטוח חיים

  5. משכנתא בלי ביטוח חיים

  6. הסתרת מחלות בביטוח חיים

  7. הסתרת מידע בהצהרת בריאות

  8. ביטוח חיים סרטן הכבד

  9. החזר תשלום על ביטוח חיים

  10. ביטוח חיים - ניתוח מעקפים

  11. ביטוח חיים בחברת ביטוח זרה

  12. עורך דין שמבין בביטוח חיים

  13. ביטוח חיים למשרתים במילואים

  14. ביטוח חיים משכנתא - התאבדות

  15. שלילת רישיון סוכן ביטוח חיים

  16. רשלנות בנק - אי עריכת ביטוח חיים

  17. גמירת דעת להתקשר בחוזה ביטוח חיים

  18. תביעה למתן תוקף לפוליסת ביטוח חיים

  19. סכסוך בין מוטבים בפוליסת ביטוח חיים

  20. האם חובה לעשות ביטוח חיים למשכנתא ?

  21. אי ידיעה על קיומה של פוליסת ביטוח חיים

  22. זכויות שוות לבני זוג בקופת גמל וביטוח חיים

  23. תקנות הפיקוח על עסקי-ביטוח (ביטוח חיים קבוצתי), התשנ''ג-1993

  24. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי הצמדה בחוזה לביטוח חיים), התשמ''ב-1982

  25. תקנות מס הכנסה (הארכת תקופת התשלום לקופת גמל ולביטוח חיים) (הוראת שעה), התשס''ט-2009

  26. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (דרכי הפרדת חשבונות ונכסים של מבטח ביטוח חיים), התשמ''ד-1984

  27. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון