צו מניעה העברת דמי השכירות

להלן החלטה בנושא צו מניעה העברת דמי השכירות: החלטה ראשיתה של הפרשה שבפנינו בהליכי הוצאה לפועל שנפתחו על ידי המשיב למימושה של משכנתה על מקרקעין שבבעלות המבקשת (להלן: הנכס). במקביל להליכים אלו, הגישה המבקשת תובענה כנגד המשיב בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (להלן: התובענה). במסגרת התובענה הוציא בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' סירוטה) ביום 8.8.2005 צו מניעה, האוסר ביצוע דיספוזיציה בבעלות על נכס המקרקעין (להלן: צו המניעה). במסגרת ביצוע הליכי ההוצאה לפועל הורה ראש ההוצאה לפועל ביום 3.3.2006 על העברת דמי השכירות שנתקבלו בגין השכרת הנכס לידי כונס הנכסים מטעם המשיב. על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בטענה כי ההחלטה על העברת דמי השכירות עומדת בסתירה לצו המניעה. ביום 16.9.2007 דחה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת י' שטופמן) את הבקשה, בקובעו כי אין בהעברת דמי השכירות משום יצירת מצב "בלתי הפיך", ועל כן אין בכך סתירה לתכליתו של צו המניעה. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט בפרשנותו את צו המניעה, שכן יש להבינו כמונע גם את העברת דמי השכירות מידי המבקשת לידי המשיב. מנגד טוען המשיב כי הבקשה אינה עומדת בתנאי הסף לשם קבלת רשות לערעור שני וכי ניסיונה של המבקשת להיתלות בצו המניעה כדי להמשיך ולגבות דמי שכירות מהווה הפרה של מסמכי השעבוד עליהם חתמה. בד בבד עם בקשת רשות הערעור, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי. דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. במקרה דנן, לא מצאתי מבין כל טענותיה של המבקשת כל טענה המהווה עילה אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות. מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. מהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 8.8.2005 עולה בבירור כי מטרת צו המניעה הינה נקודתית ביותר, ותכליתו היחידה הינה למנוע מצב בלתי הפיך לגבי הבעלות בנכס. מדובר בהחלטה, במסגרתה דחה בית המשפט את עיקר בקשותיה של המבקשת להתערב בפעולתו של כונס הנכסים. לאור הקשרה הרחב של ההחלטה לא ניתן לקרוא את צו המניעה ככולל גם הגבלה על העברת דמי השכירות לידי כונס הנכסים. בנסיבות אלו לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, ועמה ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקשת תשא בשכר טרחת עורך דינו של המשיב, בסך של 5,000 ש"ח, בצירוף מס ערך מוסף כדין. שכירותצוויםצו מניעהדמי שכירות