עיכוב מימוש בטוחות

להלן החלטה בנושא בקשת עיכוב מימוש בטוחות:

החלטה

המבקשים (להלן: התובעים או המבקשים), תובעים בתביעה העיקרית נזקים שנגרמו להם, לטענתם, כתוצאה מפעילות המשיב 1, בנק פועלי אגודת ישראל הנתבע 1 (להלן: המשיב 1, הנתבע 1 או הבנק), בחשבונות הבנק של המבקשים 1-2. הבנק, פעל, כפי שיפורט, לסגירת כל העסקאות בחשבונות המבקשים 1 ו-2, העמיד לפרעון מיידי את כל התחייבויות המבקשים ופעל מימוש הבטוחות שבידיו. כל זאת בעקבות ובסמוך לאחר מעצרו של המבקש 1, מר אייל כהן, בחשד לעבירות על חוק הלבנת הון. במסגרת הבקשה לסעד זמני, מבקשים התובעים כי יעוכבו הליכי הוצאה לפועל וכינוס נכסים, ובהם הליכי מימוש השיעבודים אשר ניתנו לבנק על ידי התובעים כבטחונות כנגד מסגרות אשראי שנתן הבנק למבקשים לביצוע פעילותם העסקית. זוהי בתמצית הבקשה שלפניי.

1. העובדות שלעניין
טרם אפרט את העובדות, אציין כי התובע, בתצהיר שצרף לבקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל, פרט את עיסוקיו, את חשבונותיו, לרבות במסגרת חברות בשליטתו, וכן פרט את הפעולות שביצע הבנק. הבנק, לא הגיש תצהיר נגדי, ובכל הנקודות בהם לא נחקר המשיב, יש לקבל את תצהירו בהעדר ראיות לסתור. התובע הינו איש עסקים שעיסוקו במימון והמרת מט"ח מזה כ-15 שנה. השאלה שהתעוררה למעשה הייתה מהן הנסיבות בהן ביצע הבנק את הפעולות בחשבונם של המבקשים והאם על פי החוזה בין הצדדים היה רשאי לעשות כן.

על פי תצהירו של המבקש 1, מאז שנת 94' ריכז המבקש 1, מר אייל כהן, את פעילותו בסניף שלומציון המלכה של בנק פועלי אגודת ישראל במסגרת מספר חשבונות, חלקם על שמו וחלקם על שם חברות בשליטתו (סעיף 3 לתצהיר). מר אייל כהן הוסיף והצהיר כי במהלך השנים 98'-03' הסתכמו מחזורי הפעילות בחשבונות האמורים בסך של למעלה ממיליארד ₪ (סעיף 4 לתצהיר). בסעיף 7 לתצהיר פרט המבקש 1 את החשבונות בהם נוהלו עסקיו, וכן את הבטחונות ששועבדו לטובת אשראי שהקצה הבנק למבקשים בחשבונות השונים.

כדי להבהיר את המחלוקת בין הצדדים, יש לפרט באשר לעיסוקיו של המבקש 1 בין בעצמו, בין באמצעות החברות בשליטתו. המבקש 1, מר אייל כהן, עסק במסחר בניירות ערך באמצעות חדר העסקאות של הבנק ובעיקר במסחר באופציות ובחוזים עתידיים (עסקאות FORWARD). מרבית העסקאות בוצעו במטבע חוץ. משמעותם של חוזים אלו היא הסכם עתידי בין הצדדים לעסקה לפיו מתחייב המוכר לספק במועד נתון בעתיד כמות מסויימת של סחורה במחיר שנקבע מראש. כאשר נשוא העסקה הוא מטבע חוץ, כי אז מתחייב המוכר לספק סכום מסויים של אותו מטבע בשער שנקבע מראש. בהגיע המועד העתידי, מתבצעת העסקה בשוק במחיר שנקבע מראש. הרווח או ההפסד לרוכש מהעסקה העתידית, תלויים בהפרש שבין מחיר המטבע על פי ההסכם לבין שערו של המטבע בתאריך העתידי הנקוב בהסכם.

מחירה של הסחורה בעסקה עתידית זהה למעשה למחיר הסחורה ביום עריכת העסקה, בתוספת הוצאות החזקתה עד לתאריך העתידי (תאריך המימוש). כאשר נשוא העסקה הוא מטבע חוץ, כי אז השער שנקבע למטבע בעסקה עתידית שווה ערך למחירו של המטבע ביום הרכישה, בתוספת הפרש הנגזר מהריבית שהיתה משתלמת על המטבע לו היה נרכש ביום עריכת העסקה ועד לתאריך המסירה העתידי. בסופו של דבר, כאשר מדובר בחוזה עתידי במטבע חוץ, או במדדים (מדד המניות, מדד המחירים לצרכן וכו'), ההשקעה איננה ממומשת לבסוף על ידי מסירת סחורה, אלא על ידי זיכוי או חיוב הלקוח בהפרש בין שינוי שיעור המדד או השער בפועל לבין שיעור השינוי שנקבע בחוזה. יש להדגיש, כי גם בחוזים אלו, באם במועד העתידי המשקיע אינו שבע רצון מתצאות השקעתו, או שהוא צופה אפשרות לרווחים גבוהים יותר, הוא יכול להמשיך לבצע עסקאות עתידיות נוספות עד למועד שיימצא לנכון לסגור את העסקה ולהפסיק את המסחר.

מר אייל כהן, נעצר ביום 17.12.03 בחשד לביצוע עבירות על חוק איסור הלבנת הון. עם מעצרו, הטיל בית המשפט, על פי בקשת המדינה, עיקולים זמניים על חשבונותיו וחשבונות של חברות בשליטתו. כמו כן, הטיל בית המשפט עיקול זמני על נכסי מקרקעין וכלי רכב השייכים למר אייל כהן, וכן על מניותיו של מר אייל כהן בחברה התובעת וכן בחברת "שירה - שירותי המרת מט"ח בע"מ". בית המשפט לא הטיל עיקול על נכס המקרקעין ששיעבד אביו של מר אייל כהן, המבקש
3, מר יצחק כהן. באותו יום, החל הבנק לבצע בשם התובעים עסקאות שונות שתכליתן סגירת כל העסקאות הפתוחות כפי שיפורט.

מר אייל כהן, בתצהירו בסעיף 20, מפרט מה היה מצב העסקאות הפתוחות ביום 16.12.03, ערב מעצרו. יתרות החובה של מר אייל כהן ושל החברה המבקשת 2 (כהן ירון פיננסים בע"מ), עמדו על 2,696,399.4 ₪ וכנגד כך החזיק המשיב פקדון אישי שלו על סך 787,089 ₪ וכן פקדונות שקליים להבטחת יתרות החובה בסכום של 3,135,195 ₪, בנוסף היו למר אייל כהן ערבויות אישיות של צדדים שלישיים, וכן שיעבודים על נכסים שונים לרבות נכסי מקרקעין וכלי רכב של מר אייל כהן, של המבקשים 5 ו-6 וערבויות נוספות. בכדי להבהיר שהבנק לא היה נוקט בפעולות כפי שנקט לולא המעצר, היינו, שהבנק היה סבור כי מר אייל כהן מנהל את ענייניו ויכול לעמוד בפרעון החובות, מעידה העובדה כי באותו יום, ה - 16.12.03, אישר הבנק למר אייל כהן למשוך מחשבונו האישי סך של 228,000 ₪ (סעיף 18 לתצהירו של מר אייל כהן).

כאמור, ביום 17.2.03, עם הוודע דבר מעצרו של מר אייל כהן, החל הבנק לבצע עסקאות שתכליתן למעשה מימוש כל העסקאות הפתוחות (למעט עסקה אחת של אביו של מר כהן). כיוון שהיה מדובר בעסקאות עתידיות שלא ניתן לממש, הבנק למעשה "ניטרל" את אותן עסקאות על ידי כך שרכש אופציות הזהות לאלו שמכרו המבקשים ומכר את האופציות שהחזיקו בהם. פירוט יתר הפעולות מצוי בסעיפים 25 ו- 26 לתצהיר התובע, שכאמור לא נסתר (לא באמצעות תצהיר מטעם הבנק ולא בחקירתו). הבנק לא הפעיל שיקול דעת ולא בחן את היתרונות הכלכליים שבעסקאות השונות וסגר את כולן. יש לציין, כי מר אייל כהן שלח ביום 18.12.03 נציגים לבנק כדי לברר האם יש צורך בהפקדת כספים או בהמצאת בטוחות נוספות, ואז אמרו להם נציגי הבנק שכל העסקאות נסגרו. כן יש לציין, כי פקידי הבנק לא טרחו לפנות אל אביו של מר אייל כהן, המבקש 3, שלא היה עצור, או אל נציגי החברה המבקשת 2. כלומר, הבנק לא ניסה לעשות נסיון ולהשאיר את העסקאות פתוחות, תוך בקשת פקדונות את בטחונות נוספים, אלא ביצע את הפעולות על דעת עצמו.

2. טענות הצדדים
המבקשים טוענים כי לבנק לא היתה סמכות לפעול כפי שפעל וגרם להם לנזקים, ועל כן קמה להם עילת תביעה. כפי שציינתי במסגרת התביעה העיקרית, נתבעים הנזקים שגרם הבנק לתובעים, לטענתם, כתוצאה ממימוש כל אותן עסקאות. בבקשה שלפניי, מתבקש עיכוב מימוש ארבע בטוחות. האחת, מימוש משכנתא על נכס מקרקעין השייך להוריו של מר אייל כהן (גוש 30049 חלקה 37/1 בירושלים במסגרת תיק הוצאה לפועל כפר סבא 6-05-02272-17); השנייה, נכס מקרקעין השייך למבקש 6, מר רוני מרציאנו (גוש 30019 חלקה 112); השלישית, מימוש משכון על רכב מסוג וולבו 40S (מספר רישוי 6581523 השייך למר אייל כהן, במסגרת תיק הוצאה לפועל כפר סבא 3-05-01801-17) והרביעית, מימוש משכון על רכב מסוג קרייזלר (מספר רישוי 9266015 על שם המבקשת 5, במסגרת תיק הוצאה לפועל כפר סבא 4-05-1802-17). המבקשים טוענים כי במאזן הנוחות הנזק שיגרם להם ממימוש הבטחות, עולה לאין שיעור על הנזק שיגרם לבנק, אם יותיר את הבטוחות בידיו.

המשיבים, בתגובתם, מתנגדים לבקשה. הנימוק המרכזי שמעלה הבנק הוא כי כפי שטען מר אייל כהן, הרקע לביצוע פעולות על ידי הבנק, היה מעצרו של מר אייל כהן וחשד לעבירות על חוק איסור הלבנת הון. לטענתם, כיוון שהמדינה נוהגת לבקש במקרים אלו עיקולים גורפים על חשבונות ונכסים, ואף חילוט כספים ומטלטלין אף במקרה בהם אותם כספים או מטלטלין משועבדים לטובת צדדים שלישיים, או אף שייכים לצדדים שלישיים, היה חשש של הבנק כי יחולטו הפקדונות ששמשו כבטחונות לחובות המבקשים 1-3. הבנק טען כי חשש זה התגבר לאור העובדה שהמדינה אכן החלה בפעולות כאלה והטילה עיקולים על חשבונות המבקשים 1-3 ועל נכסי המקרקעין ורכביו של מר אייל כהן. לכן, כך טוען הבנק, נאלץ הוא לפעול ללא דיחוי לסגירת כל העסקאות בחשבונות. הבנק טוען, כי הוא פעל בסבירות ומנע נזקים הן למבקשים, הן לעצמו.

3. תנאים למתן סעד זמני
בבקשה זו מתבקש כאמור עיכוב ביצוע מימוש הבטוחות כסעד זמני. לצורך כך, על המבקשים להראות סיכויים סבירים לקבלת הסעד המבוקש בתביעה העיקרית, וכן להראות כי במאזן הנוחות הנזק שייגרם להם ממימוש הבטוחות עולה על הנזק שיגרם לבנק מאי מימושן.


ברע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נו(ו) 529, עמדה על כך כב' השופטת א' פרוקצ'ה, גם כן לעניין עיכוב מימוש בטוחות שניתנו לבנק:

"לצורך מתן סעד זמני נשקלים שני עניינים: האחד - סיכויי התביעה העיקרית או למצער - האם עומדת שאלה רצינית לדיון, או שמא מדובר בתביעהת סרק על פניה; השני - מאזן הנוחות בין הצדדים, קרי - האם בהערכת מכלול הסיכויים והסיכונים הנילווים לתביעה העיקרית עלול אי מתן הצו להסב נזק גדול יותר למבקש מאשר נזק העשוי להיגרם ממתן הצו למשיב המתנגד לו. בדיקת קיומו של התנאי הראשון נעשית באורח לכאורי בלבד ואין היא אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית; בחינת התנאי השני היא, בעיקרה, מעשה של איזוק אינטרסים ובענין זה נתון שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית לשקול ולהחליט, ורק לעיתים רחוקות תתערב בכך ערכאת הערעור.
שני התנאים למתן הסעד הזמני אינם בלתי תלויים זה בזה. ישנם יחסי גומלין הדדיים בניהם, קרי: ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לכיוונו של מבקש הסעד מעמיד בסכנה ממשית את היכולת להחזיר מצב לקדמותו באם הסעד הזמני יסורב ובסופו של ההליך העיקרי טענותיו של המבקש תתקבלנה, כך הדרישה להתקיימות של התנאי הראשון בדבר סיכויי התביעה או קיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת. מובן, כי אין מדובר במצב שבו נראה, על פניו, כי התביעה היא תביעת סרק, שאז אין מקום לסעד זמני גם אם מאזן הנוחות נוטה לעבר המבקש.
אולם מקום שאין ענין בתביעה כזו אלא בשאלת-סף האם מעלה התביעה שאלה שראוי לבררה, הרי משקלה של שאלה כזו פוחת ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לטובתו של מבקש הסעד, ולהיפך. זאת, על שום הסיכון הרב שבמניעת יכולת השבת מצב המבקש לקדמותו באם תתקבל, בסופו של דבר, התביעה העיקרית."

עוד ראו: רע"א 5686/00 מיסטיריאל נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ תק-על 2000(4) 215. להלן אבחן את סיכויי התביעה או עילת התביעה וכן את מאזן הנוחות.

א. עילת התביעה: ההסכמות בין הצדדים
המבקשים טוענים, למעשה, כי עילת התביעה היא הפרת החוזה בינם לבין הבנק. לטענתם, הבנק פעל לסגירת העסקאות בניגוד לחוזה ביניהם ובכך גרם להם נזק. עיקר המחלוקת בין הצדדים היא האם על פי מערכת ההסכמים בין הצדדים היה רשאי הבנק לפעול כפי שפעל. במסגרת השיקולים למתן סעד זמני, יש לשקול קודם כל האם עומדת לתובעים עילת תביעה לכאורית. לשם כך, יש אכן לבחון האם רשאי היה הבנק לפעול כפי שפעל. לעניין זה, הצדדים לא העידו וכל אחד מבאי כח הצדדים טען לתחולה ולפרשנות אחרת של ההסכמים בין הצדדים. לעניין זה, קיימים שני הסכמים. הראשון, החוזה הדביטורי הכללי. השני, תנאים לביצוע עסקאות מט"ח. הבנק טוען, כי על פי סעיף 17(ט) לחוזה הדביטורי הכללי הוא היה רשאי להעמיד את כל הסכומים שחייבים המבקשים לפרעון מיידי בין השאר, אם ייראה לבנק, לפי שיקול דעתו המוחלט, כי ארע מקרה הפוגע או עלול לפגוע ביכולתו הכספית של הלקוח. בנוסף, טוען הבנק, כי סעיף יא' לטופס תנאים כלליים לביצוע עסקאות במט"ח קובע כי בהתקיים אחד מהמקרים המקנים לבנק זכות להעמיד לפרעון מיידי את החובות, ניתן יהיה גם לסגור עסקאות. המבקשים טוענים, כי על פי החוזה הדביטורי, לא רשאי היה הבנק לפעול כפי שפעל. כן טוענים המבקשים כי התנאים הכלליים לא נחתמו במסגרת החשבונות בהם פעל הבנק.

(1) סעיף 17 לחוזה הדביטורי
אין מחלוקת בין הצדדים כי הסכם זה הוא ההסכם המחייב ביניהם. העתקי החוזים בחשבונות הרלבנטיים הוגשו כנספח ב' לתגובת המשיבים. מדובר באותו חוזה שנחתם בכל אחד מהחשבונות - חוזה דביטורי כללי.

כיוון שהצדדים חלוקים על פרשות סעיף 17 אביא אותו כלשונו:

"בכל אחד מהמקרים הבאים יהיה הבנק רשאי להעמיד את כל הסכומים המגיעים ו/או שיגיעו מהלקוח לבנק בכל אופן שהוא לפרעון מידי וסכומים אלה ישאו ריבית בשעור הריבית המקסימלית שתהיה נהוגה אותו זמן בבנק או (לפי הגבוה יותר) ריבית בשעור החוקי המקסימלי שיהא מותר בישראל אותה שעה וזאת מתאריך המקרה ועד הסילוק המלא:
א. אם הלקוח לא ישלם במועד כל סכום של קרן או ריבית או עמלה או תוספות הצמדה או הוצאות או כל סכום אחר.
ב. אם הלקוח יפר ו/או לא יקיים איזה מתנאי כתב זה או כל כתב או מסמך אחר שנחתם או שיחתם על ידי הלקוח ו/או יתברר שאיזה מההצהרות שניתנו או שינתנו על ידי הלקוח בכתב זה או במסמך אחר אינן נכונות או אינן מדויקות.
ג. אם יוצא צו כינוס נכסים נגד הלקוח או נגד מי מיחידי הלקוח או אם יוצא צו פירוק נגד הלקוח או נגד מי מיחידי הלקוח או אם הלקוח או אחד מיחידי הלקוח יקבל החלטת פירוק מרצון.
ד. אם ימונה כונס נכסים או כונס נכסים ומנהל על כל או על איזה חלק מרכוש הלקוח או מרכוש מי מיחידי הלקוח.
ה. אם יוטל עיקול או פעולת הוצאה לפועל דומה על חלק כלשהו מרכוש הלקוח או מרכוש מי מיחידי הלקוח על ידי בית משפט מוסמך בישראל או אם יוטל עיקול או פעולת הוצאה לפועל דומה על כל או איזה חלק מהבטחונות שנמסרו או ימסרו לבנק או על סחורות אשר שטרי המטען שנמסרו או שימסרו לבנק מתיחסים אליהן או על הסכומים שיעמדו לזכות הלקוח בכל חשבון שהוא, ולא יוסרו תוך 15 ימים מהטלתם.
ו. אם יראה לבנק, לפי שיקול דעתו המוחלט, כי חל שינוי במרות הלקוח לגבי המצב הקיים בתאריך חתימת הסכם זה, בלי אישור הבנק לגבי המצב הקיים בתאריך חתימת הסכם זה, בלי אישור הבנק בכתב ומראש. מבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל, יחשבו הפעולות הבאות, בין השאר, לשינוי במרות הלקוח: העברת מניות מרצון או בדרך אחרת (למעט העברת מניות בדרך ירושה): החלטת חברים המהווים את הלקוח המשפיעה או שיש בה כדי להשפיע על מרות הלקוח.
כל שינוי בהרכב החברים המהווים את הלקוח, ביחסי הכוחות ביניהם ו/או בהרכב האנשים או המוסדות המחליטים או הרשאים לקבל החלטות בשם הלקוח, או במספרם הדרוש לפי החוק או הרשאים לפעול בהתאם לדרוש לפי החוק.
ז. אם הלקוח או מי מיחידי הלקוח יפסיק לפרוע את חובותיו או לנהל את עסקיו או יגיע לידי פשרה או סידור עם נושיו.
ח. אם תופסק העבודה או חלק ניכר הימנה אצל הלקוח או מי מיחידי הלקוח למשך חדשיים או יותר.
ט. אם יראה לבנק, לפי שיקול דעתו המוחלט, כי אירע מקרה הפוגע או העלול לפגוע ביכולתו הכספית של הלקוח."

המבקשים, טוענים כי סעיף 17 לא חל במקרה שלפנינו. לדבריהם, הסעיף מתייחס לחובות של הלקוח, הן חובות קיימים, הן חובות עתידיים, שזמן פרעונם טרם הגיע. במקרה זה, כך טוענים
המבקשים, אין המדובר בחובות או בהלוואה עתידית, אלא בעסקאות שעצם סגירתן היא שיצרה את החובות.

כאמור, קובע החוזה הדביטורי הכללי את המקרים בהם רשאי הבנק להעמיד חובות לפרעון
מיידי. הבנק טען להתקיימותו של סעיף 17(ט) ולפיו, רשאי הבנק לעשות כן: "אם יראה לבנק, לפי שיקול דעתו המוחלט, כי אירע מקרה הפוגע או העלול לפגוע ביכולתו הכספית של הלקוח." ובכן, ראשית, כפי שיובהר, אין מדובר בחובות. שנית, גם לו ניתן היה לומר בדוחק כי מדובר בחובות, לא מתקיימים תנאיו של סעיף ט'. לעניין זה לא די בלשונו של החוזה ויש לבחון את ההגיון הכלכלי העומד מאחוריו, בחינת תכליתו האובייקטיבית. בע"א 2553/01 ארגון מגדלי ירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1), 310 ,עמ' 315, קבע כב' הנשיא ברק לעניין זה כי:

"במקרה זה, כמו במקרים אחרים, לשון הטקסט היא נקודת המוצא של הפרשנות, והיא התוחמת את גבולות הפירוש, אך אין היא יכולה להוות נקודת סיום (ראו ע"א 554/83 "אתא" חברה לטכסטיל בע"מ נ' עיזבון המנוח זולוטולוב יצחק ז"ל, פ"ד מא(1) 282, 304). "בהירותה של הלשון אינה נקבעת על פי תחושת לשון קדם פרשנית של השופט, אלא היא פרי מסקנה פרשנית הבאה בסיומו של התהליך הפרשני" (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, 298). בחינת לשון ההסכם היא חשובה. היא משרטטת לפרשן את גבולות הגזרה של הפרשנות. אולם בסופו של יום אין אנו תרים אחר המשמעות הבלשנית של הלשון, אלא מבקשים אנו "לברר היקפו ותחומי פרישתו של אותו מושג מופשט - אומד דעתם של הצדדים" (ע"א 5795/90 סקלי נ' צורען בע"מ, פ"ד מו(5) 811).... עלינו לאתר, אפוא, את אותה פרשנות המגשימה את תכלית החוזה, לאמור - את אומד דעת הצדדים לו (ע"א 708/88 שפס ובניו בע"מ נ' בן יקר גת חברה להנדסה ובניין בע"מ, פ"ד מו(2) 743, 747). עלינו לחתור לפרשנות המגשימה את עקרון תום-הלב (פרשת אפרופים הנ"ל, בעמ' 327).

סעיף 17 ריישא קובע רשימת מקרים שבהם: "יהיה הבנק רשאי להעמיד את כל הסכומים המגיעים ו/או שיגיעו מהלקוח לבנק בכל אופן שהוא לפרעון מיידי". הבנק טוען כי אותן עסקאות שהיו פתוחות במועד בו נעצר מר אייל כהן הם סכומים העונים על הגדרת סעיף 17 רישא ולא היא. ראשית, מדובר בעסקאות עתידיות (לפחות בחלק גדול מהמקרים), כאשר בהחלט ייתכן כי ביום מימוש העסקה, כפי שפורט לעיל, היה הבנק חייב לזכות את חשבון הלקוח ולא להיפך. לא ניתן היה לדעת ביום בו נסגרו העסקאות מה היה קורה ביום בו היו אמורות להסגר. למעשה, צודקים המבקשים בטענתם, כי עצם סגירת העסקאות היא שיצרה סכום שעל המבקשים לשלם לבנק. בהחלט ייתכן כי לו לא היה הבנק סוגר את העסקאות לא רק שהמבקשים לא היו חייבים דבר לבנק, אלא הבנק היה חייב למבקשים. התכלית הכלכלית של סעיף 17(ט) היא להעמיד לפרעון מיידי חובות עתידיים במקרה של חשש מיידי ליכולתו הכלכלית של הלקוח. במקרה זה לא מדובר בחובות כלל ועיקר. אכן, הבנק, בנוסף לסגירת העסקאות מימש פקדונות כספיים שהיו למבקשים בבנק, על כך אין מלינים המבקשים.

יש לציין כי בתצהיר, כפי שפרטתי לעיל, הצהיר מר אייל כהן כי גובה הפקדונות ערב מעצרו היה גבוה מגובה החובות. בחקירתו, חזר על כך ואמר שייתכן שהפקדונות היו זהים להלוואות, אך עד כמה שהוא זוכר הפקדונות היו גבוהים יותר מיתרות החובה (עמ' 2 לפרו' ש' 3-8). הבנק, לא הגיש תצהיר מטעמו, ולא הראה כי דבריו אלו של מר אייל כהן והמספרים בהם נקב בתצהירו אינם נכונים. לאור האמור, ייתכן שבסופן של העסקאות היה מר אייל כהן מפסיד מעט או שהיה מאריך את העסקאות או יוצר עסקאות חדשות, אולם שאלה זו תדון במסגרת שאלת גובה הנזק. לענייננו, ביום בו מימש הבנק את העסקאות, לא היה כסף שהיו המבקשים חייבים לבנק, ועל כן לא התקיים האמור בסעיף 17 רישא להסכם בין הצדדים.

בנוסף, גם אם תאמר כי אכן מדובר בחובות עתידיים, הרי שהבנק לא הוכיח כי מתקיים האמור בסעיף 17(ט). בסעיף 17(ט) נאמר כי הבנק יכול להעמיד לפרעון מיידי אשראים בין השאר במקרה בו הוא סבור על פי שיקול דעתו כי: "ארע מקרה הפוגע או העלול לפגוע ביכולתו הכספית של הלקוח". הבנק לא הוכיח כי ארע מקרה כאמור בעקבותיו פעל כפי שפעל.

ראשית, הבנק לא הגיש כל תצהיר של מי מטעם הבנק שנתן את ההוראה למימוש העסקאות בכדי שיבהיר מדוע חשב, אם חשב, כי ארע מקרה הפוגע או עלול לפגוע ביכולתו הכספית של הלקוח, ומי הפעיל את שיקןל הדעת על פי סעיף 17(ט). הבנק הוא תאגיד הפועל באמצעות אורגנים. רצונו של הבנק או שיקול דעתו מופעלים ע"י האורגנים. הנשיא ברק חזר על כך בתמצית בע"א 8133/03 עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, תק-על 2004(4), 426 ,עמ' 435:

"אכן, תורת האורגנים היא קונסטרוקציה משפטית. היא נועדה לאפשר ייחוס מעשים ומחשבות על נושאי משרה מסויימים בתאגיד לתאגיד עצמו. הרלבנטיות העיקרית שלה היא לעניין גיבוש האחריות האישית של התאגיד"

בע"א 2553/01 ארגון מגדלי ירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1), 310 ,עמ' 326, ציין בית המשפט לעניין זה:

"לעיתים היוצר [של טקסט משפטי - א' מ'] אינו אדם בשר ודם (בן אדם) אלא אישיות משפטית (ערטילאית). כך הדבר, למשל, בחוזה שצד לו הוא תאגיד. מהו הרצון של אישיות משפטית? התשובה הינה כי דיני התאגידים נותנים פתרון לקושי זה. על פיהם מצויים בכל אישיות משפטית אורגנים שהרצון של בן האדם (או בני האדם) המאיישים אותם הוא הרצון של האישיות המשפטית. זוהי תורת האורגנים. כך, למשל, הרצון של מנהל (בגדר סמכותו) או של הדירקטוריון (בגדרי סמכותו) הוא הרצון של החברה. זהו הדין לעניין האחריות בחוזים ובנזיקין. זהו גם הדין לעניין הפרשנות. אין הוא מעורר קשיים מיוחדים בדרך כלל, ואין כל סיבה שהוא יעורר קשיים מיוחדים לעניין מציאת התכלית הסובייקטיבית של יוצר הטקסט המשפטי (ברק, פרשנות תכליתית, בעמ' 176-175)."

על כן, הבנק צריך היה להראות שאורגן של הבנק היה סבור שארע מקרה הפוגע או העלול לפגוע ביכולתו הכספית של הלקוח ולפיכך הפעיל את שיקול הדעת המוקנה לבנק על פי סעיף 17(ט). זאת לא עשה הבנק. ב"כ הבנק טען כי עצם העובדה שמר אייל כהן נעצר והוטלו עיקולים על חשבונותיו, מהווה מקרה כאמור. בסעיף 1(ב) לתגובת הבנק, אומר הבנק כי בשל המעצר והעיקולים: "נאלץ המשיב 1 לפעול ללא דיחוי לסגירת כל העסקאות...". אולם, מדובר בעובדה שיש להוכיחה והבנק לא הגיש כל ראיה או תצהיר לתמוך בכך. מנגד, מר אייל כהן, בתצהירו, הצהיר, והדבר לא נסתר, כי יום לאחר מעצרו, הגיעו לבנק נציגיו ונציגי החברה המבקשת 2, וביקשו לברר האם יש צורך בהפקדת כספים או בהמצאת בטוחות נוספות (סעיף 30 לתצהיר). כן הצהיר מר אייל כהן, וגם עובדה זו לא נסתרה, כי הבנק לא פנה לאף אחד מהמבקשים האחרים, כאשר רק אייל כהן נעצר, כדי לבקש בטוחות נוספות או להעמיד אותם על כך שהבנק חושש למצבו הכספי של המבקש. גם לעניין זה יכול היה הבנק להגיש תצהיר נגדי, ומשלא עשה כן יש לקבל עובדות אלו כנכונות. לאור האמור, גם לא הוכח שהתקיים האמור בסעיף 17(ט).

שנית, לא ניתן לקבל גם את טענת הבנק (שגם היא לא גובתה בתצהיר), לפיה חשש הבנק כי המדינה תעקל כספים השייכים לבנק. נראה כי העובדה שלא הוגש תצהיר לעניין זה היא שאף הבנק עצמו אינו מאמין בטענה זו. לבנק יועצים משפטיים שבוודאי יודעים שאף במסגרת חוק איסור הלבנת הון לא ניתן לעקל, ובוודאי לא לחלט, כספים או נכסים של צדדים שלישיים שקיבלו את אותם כספים או נכסים בתום לב. לאור העובדה שגם מנהל הבנק נעצר במסגרת אותה פרשייה, בהחלט ייתכן כי הבנק פעל כפי שפעל מחשש כי הכספים יחולטו אם יתברר שהבנק לא פעל כדין ולא מילא אחר הוראות חוק איסור הלבנת הון. יש לציין כי המצהיר ציין בתצהיר (בסעיף 23) כי מנהל הסעיף נעצר וממשיך לעבוד בבנק המשיב. לא פלא שלא הוגש תצהיר מטעם הבנק המשיב לעניין זה.

(2) התנאים הכלליים לביצוע עסקאות מט"ח
בנוסף, כפי שציינתי, ישנו הסכם אחר המאפשר לבנק לסגור עסקאות במקרים הנכללים בגדר סעיף 17 להסכם הדביטורי. לכתב ההגנה צורף, כאמור, מסמך שכותרתו: "תנאים כלליים לביצוע עסקאות במט"ח". סעיף יא' לאותם תנאים קובע כי: "בהתקיים אחד מהמקרים המקנים לבנק זכות להעמיד לפרעון מיידי את כל חובותינו והתחייבויותינו על פי החוזה הדביטורי הכללי שנחתם בינינו, יהא הבנק רשאי לפי שיקול דעתו... לבצע סגירה של עסקה עתידית... להקדים מועד הזיכוי או החיוב בגין הרווח או ההפסד שיווצרו מסגירת העסקה" (הטופס הוגש במסגרת החקירה של המבקש 1 על תצהירו וסומן ה/1, וכן צורף כנספח ב' לכתב ההגנה).

המבקשים טוענים כי הטופס מתייחס לחשבון ספציפי, חשבון 711020, כאשר אף לא אחת מהעסקאות בגינן הוגשה התביעה, בוצעה באותו חשבון. טענת המבקשים היא כי היה על הבנק להחתים את כל אחד מבעלי החשבונות על טופס כאמור, כפי שהחתימו על החוזה הדביטורי הכללי לגבי כל אחד מהחשבונות, ומשלא עשה כן הבנק, אין הוא יכול לבצע את הפעולות המפורטות בתנאים הכלליים, ואינן מופיעות בחוזה הדביטורי הכללי. בנוסף, טוענים המשיבים, כי סעיף י' לאותם תנאים כלליים קובע שהבנק יהיה רשאי לסגור עסקאות כאמור רק לאחר שפנה ללקוח בדרישה למסור לו בטוחות, והלקוח לא נענה לה, פעולה שכאמור הבנק לא נקט בה במקרה זה.
ראשית, כפי שציינתי, לא התקיימו התנאים שמקנים זכות לבנק להעמיד לפרעון את חובות
המבקשים ועל כן ממילא לא חל סעיף יא' לתנאים הכלליים. שנית, ובעיקר, טופס התנאים הכלליים, נחתם לגבי חשבון בו לא פעל הבנק ולא סגר הבנק עסקאות. כלומר, באותם חשבונות בהם פעל הבנק על פי דבריו הוא, מכח סעיף יא לתנאים הכלליים, לא נחתם טופס התנאים הכלליים. גם לעניין זה לא הגיש הבנק תצהיר ולא צרף טופס תנאים כלליים לחשבונות הרלבנטיים. כפי שציינתי, מר אייל כהן, בתצהירו, פרט במלוא הפרוט את כל החשבונות בהם פעל הבנק בעקבות מעצרו והבנק לא הגיש תצהיר לסתור, וכן לא הגיש טופס תנאים כלליים לאותם חשבונות. יתרה מכך, במסגרת חקירתו הנגדית של מר אייל כהן בבית המשפט הוצג לו טופס תנאים כלליים והוא אישר שהוא חתם על המסמך. עם זאת, המסמך אינו שייך לאחד החשבונות בהם פעל הבנק. מר אייל כהן נשאל האם זה נכון כי היו הסכמים דומים לגבי החשבונות האחרים הנמצאים בפרקליטות במסגרת ההליך הפלילי והשיב: "אני לא יודע, יכול להיות שכן ויכול להיות שלא" (עמ' 5 לפרו' ש' 3-5).

הבנק, שהמציא את החוזה הדביטורי לגבי כל אחד מהחשבונות, יכול היה להמציא גם את התנאים הכלליים לגבי כל אחד מהחשבונות, גם אם הם מצויים בפרקליטות, שכן ניתן כמובן לצלמם. משלא עשה כן הבנק, יש להניח כי בעלי החשבונות בהם פעל הבנק, בעקבות מעצרו של מר אייל כהן, לא חתמו על טופס תנאים כלליים כאמור. ומכלל הן אתה שומע לאו. היינו, יש להניח כי לא נחתם טופס תנאים כלליים בחשבונות בהם פעל הבנק. ב"כ הבנק, בסיכומיו, טוען (בסעיף 3.3) כי המבקשים חתמו על הסכמים בדבר תנאים כלליים לביצוע עסקאות מט"ח מכוחם ניתן לסגור עסקאות מבלי לציין את מספרי החשבונות הרלבנטיים. בסעיף 3.5 לסיכומים, מתייחס ב"כ הבנק לטענת המבקשים כי ההסכם שהוגש (ה/1) מתייחס לחשבון אחר, ומציין כי אין כל משמעות למספר החשבון הנקוב בהסכם, באשר ההסכם מתייחס לכל עסקת מט"ח שתעשה על ידי הלקוח בכל חשבון בו מבוצעת עסקה. מעבר לכך שטענה כזו צריכה היתה להיות מגובה בתצהיר, הרי שאין בה גם כל הגיון כלכלי או פרשני. שכן, בראש הטופס מצויינים בעלי החשבון, מספר החשבון ותאריך החתימה ובסופו חתומים בעלי החשבון. בעלי החשבונות בהם פעל הבנק הם שונים זה מזה. לא ייתכן כי מר אייל כהן, בחתימתו כבעל חשבון בחשבון מספר 711020 (כפי שמופיע במסמך ה/1), יחייב בחתימתו בעלי חשבונות אחרים בחשבונות אחרים, גם אם יש ביניהם קשרים עסקיים כאלה ואחרים.

בנוסף, על פי תצהירו של מר אייל כהן, לא פנה הבנק לנציגי המבקשת 2 או למבקשים 3-6 להוסיף בטוחות, פעולה המהווה תנאי על פי סעיף י' לתנאים הכלליים, לפעולה לפי סעיף יא'.
לאור כל האמור לעיל, נראה כבר בשלב לכאורי זה כי קיימת למבקשים עילת תביעה טובה, שזהו התנאי הראשוני למתן סעד זמני. טען ב"כ הבנק כי המבקשים לא הוכיחו, ולו לכאורה, את הנזק שנגרם להם. ובכן ראשית, כדי לזכות את המבקשים בסעד זמני עליהם להראות עילת תביעה ולהצביע על נזק אפשרי ולא להוכיח אותו. אולם מעבר לכך, מר אייל כהן, בתצהירו, פרט על פני שני עמודים (סעיפים 19-21 ו- 24-28 לתצהירו), את העסקאות שמומשו ומה הנזק שנגרם. כאמור, עובדות אלו לא נסתרו על ידי הבנק כלל ועיקר. בנוסף, בעדותו בבית המשפט, ציין שלו היה הבנק נמנע מסגירת העסקאות הוא היה מרוויח סכומים גדולים מאוד, והתביעה הוגשה רק על הנזק שנגרם ולא על הרווח שניתן היה להרוויח (עמ' 5 לפרו' ש' 6-13). גם עובדה זו לא נסתרה על ידי הבנק, ובכך יש גם הוכחה לכאורה לעניין הנזק.

ב. מאזן הנוחות
על המבקש סעד זמני, להראות מעבר לסיכויי התביעה, כי במסגרת מאזן הנוחות הנזק שייגרם למבקשים כתוצאה ממימוש הבטוחות יעלה על הנזק שייגרם לבנק אם יעוכב הביצוע עד לסיום ההליך. ובכן, הנזק שייגרם למבקשים כתוצאה ממכירת הנכסים הוא וודאי וברור. לגבי הרכבים, גם לפי השמאויות שצרפו המשיבים לתגובתם, עולה שווין הכולל של שתי המכוניות על 300,000 ₪ בעוד שהבנק מבקש למכור אותן במחיר של 216,000 ₪ (שזהו השווי שהוערך למימוש מהיר), היינו, נזק וודאי של 85,000 ₪, וזאת מבלי להתייחס אף לטענת המבקשים כי ערכה של אחת המכוניות גבוה יותר. לגבי נכסי המקרקעין, מדובר בחנות המושכרת לעסק ודירת מגורים שגם היא מושכרת. אין ספק כי בהליכי כינוס נכסים התמורה שתתקבל תהיה נמוכה יותר משווין של הנכסים, וכן ייגרם נזק כתוצאה מהפרת הסכמי השכירות.

מנגד, ובעיקר לגבי נכסי המקרקעין, שהמהווים את הבטוחה העיקרית, מדובר בשעבודים על שני נכסי מקרקעין בירושלים, שאין חשש ממשי כי ערכם יירד עד סוף ההליכים המשפטיים. בנוסף, על פי תצהירו של מר אייל כהן יש פיקדונות נוספים להבטחת חובותיו של מר אייל כהן (גם לעניין זה לא הוגש תצהיר לסתור), ועל כן הנזק שייגרם, אם ייגרם לבנק כתוצאה מעיכוב הביצוע הוא קטן (על אף שאין מחלוקת שערכן של המכוניות ירד).

לעניין זה טען ב"כ הבנק בסיכומיו טענות שונות לגבי שווי הנכסים אל מול גובה החובות להם טוען הבנק, אולם, כיוון שטענות אלו לא נתמכו בתצהיר, אין מקום להדרש אליהן.

הפסיקה שהגיש ב"כ המשיב אינה רלבנטית, שכן מדובר היה שם במקרים בהם בית המשפט קבע כי סיכויי התביעה קלושים. לא כך הוא במקרה שלפניי.

4. סיכום
לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה ומורה על עיכוב הליכי הוצאה לפועל וכינוס נכסים המפורטים בבקשה למתן צו זמני. המשיבים ישאו בשכ"ט עו"ד של המבקשים בסכום כולל של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוב שהצטבר בחשבון בנק

  2. עיקול חשבון בנק משותף

  3. ביטול הקפאת חשבון בנק

  4. זיכוי חשבון בנק בטעות

  5. רשלנות בניהול חשבון בנק

  6. הרשאה בחשבון בנק של הורה

  7. חשבונות בנק רדומים בשוויץ

  8. החלפת נהנה בתוכנית חיסכון

  9. עיקול חשבון בנק ללא הצדקה

  10. עיכוב מימוש בטוחות

  11. בקשה לביטול הקפאת חשבונות בנק

  12. משיכת הלוואה מחשבון ללא סמכות

  13. פעולות ללא הרשאה בחשבון משותף

  14. החזרת כספים שנגנבו מחשבון בנק

  15. יתרת חוב בלתי נפרעת בחשבון בנק

  16. זכות עצמאית של נאמן בחשבון בנק

  17. רשלנות עירייה בעיקול חשבון בנק

  18. סירוב לפתוח חשבון בנק משותף לעסק

  19. שחזור חשבון בנק - חידוש עסקאות

  20. עיקול חשבון בנק בגלל דו''ח חניה

  21. משיכת מזומנים ע''י מי שאינו מורשה

  22. עיקול חשבון בנק חוב ארנונה על חנות

  23. בקשה שחשבון בנק יפסיק להיות מוגבל

  24. עיקול על חשבון בנק בגלל חובות ארנונה

  25. פעולות חריגות של מיופה כוח בחשבון בנק

  26. פתיחת חשבונות תוך התניית שירות בשירות

  27. טענת העברת כספים מחשבון עובר ושב ללא הסכמה

  28. ערעור בגין הכרזה כלקוח מוגבל והגבלת חשבון בנק

  29. במהלך ניהול החשבון היו תנועות כספים רבות לא מוסברות

  30. תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם עקב עיקולים בחשבונות הבנק

  31. תקנות עובדים זרים (פיקדון בחשבון הבנק), התשס''ח-2008

  32. בקשת הסרת הגבלה על חשבון בטענה שהגבלת החשבון תגרום לקשיים בעסקים

  33. נטען כי הבנק כפה על החברה להפקיד פיקדון בעת שחשבון הבנק היה בחריגה

  34. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון