עיכוב ביצוע תשלום החוב

להלן החלטה בנושא עיכוב ביצוע תשלום החוב: החלטה 1. בבקשה זו מבקשים המבקשים מבית המשפט "לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, ולהורות על עיכוב ביצוע תשלום החוב נשוא תיק הוצאה לפועל מס' 7 - 68 - 01753 - 01" מלשון הבקשה עולה, לכאורה, כי החוב נשוא תיק ההוצל"פ נקבע בתובענה שבכותרת (ה"פ 176899/01), אלא, שכפי שיפורט להלן, החוב נקבע בפסק דין שניתן בתיק אחר. משכך, ואם המבקשים מעוניינים לעכב את ביצוע פסק הדין שקבע את החוב, היה עליהם להגיש את בקשת עיכוב הביצוע בתיק, שבמסגרתו הוא ניתן, ולא בתיק זה. 2. להלן השתלשלות הדברים הרלבנטית: המשיבים תבעו את המבקשים ב-ת.א. 122374/98 (שלום ת"א). תביעה זו הסתיימה בהסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין (כב' השופטת שיצר) ביום 11/1/2000. על פי הסכם הפשרה נקבע כי יינתן פסק דין על מלוא סכום התביעה. אולם, אם המבקשים ישלמו סכום נקוב במועדים שהוסכמו, ייחשב פסק הדין כמסולק ותיק ההוצל"פ יסגר. (יצוין כי בעת ניסוח הסכם הפשרה תיק ההוצל"פ כבר היה קיים. ככל הנראה, הוא נפתח בעקבות פסק הדין החלקי שניתן באותה תביעה, ואשר מוזכר בהסכם הפשרה, אך עניין זה לא הובהר לגמרי). עוד נקבע בהסכם, כי איחור של עד 3 ימים בביצוע אחד התשלומים לא ייחשב להפרה ואיחור שמעל 3 ימים יחשב להפרה יסודית המזכה את המשיבים (דנן) בגביית מלוא פסק הדין. המבקשים שילמו את התשלומים הראשונים במועדים המוסכמים, איחרו במספר ימים בביצוע תשלומים אחדים שלאחר מכן, ואיחרו איחור רב של עשרות ימים בתשלומים האחרונים, הכל כעולה מפסק דינו של כב' השופט ד"ר י. ורדי, שניתן בתובענה הנוכחית. בעקבות כך, הגישו המשיבים במסגרת ת.א. 122374/98 בקשה למתן פסיקתא על מלוא סכום פסק הדין, עקב האיחורים האמורים ובהתאם להסכם הפשרה, וכב' השופטת שיצר נענתה לבקשה ונתנה ביום 9/6/01 פסיקתא בהתאם. ביום 16/9/01 הגישו המבקשים תובענה זו בדרך של המרצת פתיחה, שבה התבקש בית המשפט להצהיר, כי המבקשים פרעו את חובם למשיבים על פי הסכם הפשרה ב-ת.א. 122374/98. ביום 3/9/02 נתן כב' השופט ד"ר ורדי שדן בתובענה זו פסק דין, הדוחה את התביעה. המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין (ע"א 2794/02 ) ביום 30.9.02. ביום 29.11.05 הגישו המבקשים בקשה זו לעיכוב ביצוע עד להחלטה בערעור. 3. מהאמור לעיל עולה, כי אין למעשה מה לעכב במסגרת פסק הדין, שדחה את תביעתם של המבקשים למתן הצהרה כמבוקש, ולא היה בסיס מלכתחילה להגשת בקשה זו. די בכך כדי לגרום לדחיית הבקשה, אולם שוכנעתי כי צריך לדחות אותה גם לגופה. 4. בדונו בעיכוב ביצוע של פסק דין שניתן שוקל בית המשפט את השיקולים הבאים: הראשון - סיכויי ההצלחה בערעור, השני - אם יזכה המערער בערעור, לאחר שפסק הדין כבר בוצע, יהיה זה מן הנמנע, או קשה להשיב את המצב לקדמותו (בש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב, פ"ד מג(1) 334, 335). 5. באשר לסיכויי הערעור, כב' השופט ורדי דחה את טענתם המרכזית של המבקשים בדבר חוסר תום ליבם של המשיבים, וקבע כי המשיבים איחרו איחור רב בביצוע התשלומים האמורים, בלא שטרחו לפנות למשיבים כדי לקבל את הסכמתם והתעלמו מהאמור בענין זה בהסכם הפשרה. כב' השופט ורדי קבע את פסק דינו גם לאור פסיקת בית המשפט העליון, לפיה ישתמש בית המשפט בסמכותו הטבועה להארכת מועדים שנקבעו בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין במקרים חריגים בלבד. כן הודגשה בפסק הדין החשיבות הרבה של כיבוד הסכמי פשרה והמסר המועבר מכך לציבור. המבקשים לא שכנעו, איפוא, בדבר סיכוייו הטובים של הערעור. 6. באשר ליסוד השני הנדרש בבקשה מעין זו, כאמור לעיל, עיינתי היטב בבקשה ולא מצאתי כל טענה של המבקשים בענין זה. די בכך כדי לגרום לדחיית הבקשה. 7. הערעור הוגש לפני למעלה מ-3 שנים (טרם נדון). הבקשה לעכוב ביצוע הוגשה רק לפני כחודשיים, כאשר במהלך כל השנים הללו לא שילמו המבקשים מאומה על חשבון פסק הדין, גם בכך יש כדי לתרום לדחיית הבקשה. 8. התוצאה: הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיבים שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ.עיכוב ביצועחוב