חתימה על צ'ק ריק

לטענת הנתבע, למעט חתימתו כמושך, לא נרשמו על ידו יתר הפרטים שבשיק. להלן פסק דין בנושא חתימה על צ'ק ריק: פסק דין כללי 1. התובע (להלן: "התובע" או "הבנק") הגיש לביצוע שיק ע"ס 1,000,000 (מיליון) ₪ (להלן: "השיק"). השיק נושא את חתימת הנתבע כמושך, לפקודת "קרן פלד להשקעות בע"מ". בגב השיק מוטבעת חותמת הבנק לפיה "חשבון הנפרע (המוטב) זוכה". זמן הפירעון המקורי בשיק היה: 15/7/02, ואולם זמן הפירעון תוקן ליום 12/7/02. בצד התיקון מופיעה חתימה. טענות הנתבע 2. לטענת הנתבע, למעט חתימתו כמושך, לא נרשמו על ידו יתר הפרטים שבשיק. הנתבע טוען כי בקש מבנו טל יגרמן (להלן: "בנו של הנתבע" או "טל") לנסות ולגייס עבורו הלוואה לטווח קצר מגורם פרטי הואיל והוא עצמו לא יכול היה לקבל אשראי מבנקים. הנתבע מסר בידי בנו את השיק נשוא התביעה וכן שיק נוסף, כאשר השיק נושא את חתימת הנתבע וכן את תאריך השיק המקורי: 15/7/02. לטענת הנתבע, הודיע לטל, כי השיק נמסר למשמרת ולצורך הצגתו בלבד ובאם לא תועמד ההלוואה, יוחזר השיק לידיו. בפועל לא הועמדה ההלוואה ואולם השיק לא הוחזר לידיו. עוד טוען הנתבע, כי התובע אינו אוחז כשורה בשיק. המסגרת המשפטית 3. התביעה הינה תביעה שטרית. לתובע, האוחז בשטר, עומדות החזקות הקבועות בפקודת השטרות (להלן: "הפקודה") ובכללן חזקת המסירה (סעיף 20(ג) לפקודה) וחזקת התמורה (סעיף 29 (א) לפקודה). על הנתבע, הטוען לפגמים שנפלו בחוליה הראשונה, להוכיח את טענותיו. בכפוף להוכחת טענת הגנה כנגד הצד הקרוב, מועבר הנטל אל התובע לביסוס עדיפות שטרית. (סעיף 29(ב) לפקודה וכן ע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נגד ב.ש.ן חרושת ברזל בע"מ, פד"י ל"ג(1) 304). הוצאת השיק ומסירתו - גרסת הנתבע 4. 4. בתצהיר התומך בהתנגדות, טען הנתבע כי מסר את השיק לבנו יחד עם שיק נוסף לצורך השגת הלוואה. בתצהיר התומך בהתנגדות, נמנע הנתבע מלציין את סכום ההלוואה אותו בקש לגייס. פרטים לעניין סכום ההלוואה, הועלו לראשונה בחקירתו הנגדית ביום 12/1/03, במהלכה טען כי נזקק להלוואה בסך 4,000-3,000 ₪. ודוק. לא היתה כל מניעה לציין את סכום ההלוואה שנתבקש כבר בתצהיר הראשוני. העובדה כי גרסת הנתבע "צברה תאוצה" עם התקדמות ההליכים יש בה כדי לעורר ספק באמינותה. 5. ניסיונו של הנתבע ליצירת מצג של פנסיונר, תמים, דל אמצעים, חסר נסיון עסקי, הנזקק לעזרת בנו לגיוס הלוואה, לא הותיר רושם מהימן. הנתבע העיד כי: "קודם כל אני בן 69. אני בפנסיה... אין לי כסף ואין לי קשרים והייתי זקוק לעזרתו". (עמ' 7 לעדותו מיום 31/5/05). ואולם, מצג זה לא עמד בחקירה נגדית, במהלכה הוברר כי הנתבע שימש כדירקטור בחברת "לונג חיתום בע"מ" (מוצג ת/3) וכיהן בה כמנהל חשבונות וחשבונאי (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 31/5/05). עוד הוברר כי בניגוד לטענתו, קשור הנתבע בעסקיו של בנו (ועל כך ראה בהרחבה בהמשך). 6. כפי שיפורט להלן גרסת הנתבע אינה עומדת במבחן הסבירות. בסעיף 12 לתצהיר עדותו הראשית הצהיר הנתבע: "הודעתי לטל כי השיק נמסר למשמורת בלבד. ביקשתי מטל להציג את השיק בפני מי שטל יפנה אליו לקבלת ההלוואה וביקשתי והוריתי לטל, במפורש, מטעמי זהירות, כי טל יודיע לי קודם למתן ההלוואה כלשהי, על מנת שאהיה נוכח במעמד מתן ההלוואה ובאותו מעמד אני ורק אני אשלים בעצמי את פרטי השיק - היינו את פרטי הנפרע, סכום השיק ושרטוט המציין כי השיק "לבטחון"..." גרסה זו איננה מתיישבת עם ההגיון. מה משמעות הצגת השיק בפני המלווה הפוטנציאלי? מה צורך יש לו לאותו מלווה לראות כי "מנפנפים" בפניו בשיק ולא מוסרים אותו לידיו? הלוואה ניתנת כנגד מסירת שיקים ולא כנגד שיקים שנשארים בידי הלווה. אם תאמר כי השיק נחוץ כדי ליתן למלווה בטוחה של צד שלישי, הרי ממילא, לטענת הנתבע, היה אמור להיקבע מפגש בשיתוף איתו, כאשר באותו מפגש היה מוסר את השיק בפועל כך שאף בכך אין כדי להסביר את ההיגיון שבבסיס הגרסה. זאת ועוד. מדברי הנתבע עצמו עולה, כי הינו מודע לאפשרות לציין על פני השיק את דבר היותו "לבטחון". אם השיק ניתן כנגד קבלת סכום הלוואה בפועל, מדוע יש לרשום עליו "לבטחון"? מה נועד השיק להבטיח? ומכל מקום, אם הנתבע הינו אדם כל כך זהיר וקפדן, מה מנע ממנו מלרשום על פני השיק, בעת מסירתו לבנו, כי זהו שיק "לבטחון"? יתר על כן. הנתבע אישר כי מסר בידי טל שני שיקים, הואיל ולא ידע כמה הלוואות יינתנו. אם ממילא הכוונה היתה שטל רק יראה את השיק ולא ימסור אותו למלווה הפוטנציאלי, מדוע נתן הנתבע בידיו שני שיקים? הרי ניתן להראות את אותו השיק לשני המלווים? וכן- אם כגרסתו בקש לקבל הלוואה בסכום של 4,000-3,000 ₪ בלבד, מדוע יש צורך בשני שיקים? על פני הדברים הלוואה בסכום בשיעור שכזה אינה מצריכה שני שיקים. תמיהות אלה, העולות מתוך גרסת הנתבע, מפריכות את גרסתו ומשמיטות את היסוד לטענותיו. הספק העולה מגרסת הנתבע מתעצם נוכח היקף החובות הנטענים כלפי הנתבע. כפי שעולה מעתירה למתן פסק דין הצהרתי שהגישו בנו ורעייתו של הנתבע, מתנהלים נגד הנתבע, מלבד התיק נשוא תביעה זו, עוד שני תיקי הוצאה לפועל בגין חובות העולים על 5 מיליון ₪ ויותר (ת/8 וכן עמ' 4-3 לפרוטוקול). ראוי להבהיר כי לטענת הנתבע אין מדובר בחובות פסוקים כי אם בהליכים תלויים ועומדים, כאשר הנתבע מכחיש את החובות המיוחסים לו (עמ' 7 לפרוטוקול). עם זאת, הליכי הוצאה לפועל בגין חובות נטענים בשיעור העולה על 5 מיליון ₪ אינם דבר של מה בכך ואינם ננקטים כדרך שגרה כנגד אדם מן הישוב. עצם העובדה כי ננקטים נגד הנתבע הליכים בגין חובות בהיקפים שכאלה, אינה מתיישבת עם טענתו לצורך בהלוואה זעירה של כ- 4,000-3,000 ₪ בלבד. 7. טעם נוסף לכך שאין להסתמך על גרסת הנתבע הוא היות עדותו עדות יחידה של בעל דין. על מנת להסתפק בעדות יחידה של בעל דין, יש צורך בהנמקה המצביעה על טעם לכך (סעיף 54(2) לפקודת הראיות[נוסח חדש]תשל"א-1971), וכזה אינו בנמצא. לבד מעדותו, נמנע הנתבע מלהציג ראיות לביסוס גרסתו. הנתבע לא צרף תצהיר של בנו טל ולא זימן אותו למתן עדות. כאשר הטענה המרכזית מתייחסת לנסיבות הוצאת השיק, מסירתו ופעולות טל בניגוד להרשאה, אך טבעי וסביר היה להעיד את הבן טל על מנת שיתמוך בגרסת אביו. חזקה היא, מקדמת דנא, כי הימנעות צד מלהביא עד רלבנטי מטעמו, מעוררת את החשד שיש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד (ר' י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, התשס"ד-2003, בעמ' 1649; וכן: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פד"י מה(4) 651, 658). הנתבע לא נימק מדוע נמנע מלזמן את בנו למתן עדות, ובהעדר הסבר מניח את הדעת, עומד מחדל זה לחובתו ומטה את הכף כנגדו. התמיהה לענין הימנעות מהבאתו של טל למתן עדות, מקבלת משנה תוקף בשים לב לעובדה שהנתבע העיד כי הוא נמצא בקשר טוב עם בנו וממשיך ליתן בו אמון. 8. נוכח הכשלים והתמיהות שנתגלו בגרסת הנתבע ( כפי שפורטו לעיל וכפי שיפורטו להלן) לא מצאתי מקום לקבל את עדותו, לא כל שכן, להסתמך עליה, כעדות יחידה של בעל דין, לצורך קביעת ממצאים עובדתיים. משמעות הדברים היא כי הנתבע לא הוכיח את גרסתו, לא לענין נסיבות הוצאת השיק ומסירתו ולא לענין היות השיק חתום על החלק. למעלה מן הצורך, ייבחן המצב המשפטי, בהנחה לפיה מסר הנתבע לבנו את השיק כשהוא חתום "על החלק". שטר לא שלם 9. לענין שטר לא שלם נאמר: "המוציא מסמך סחיר, או מסמך שהוא עובר של מסמך סחיר היכול להיפך לסחיר, החוק מטיל עליו את כל הסיכון הנובע מן האפשרות שהמסמך יושלם שלא כדין. מסמך כזה, כאשר הוא הגיע לאחר השלמתו לידי אוחז כשורה, החוק לא הסתפק לגביו בקביעת חזקה אלא קבע לו דין מהותי (מטריאלי): הטענה שהמסמך הושלם ללא רשות, או לא בדיוק בהתאם לרשות... כל אלה אין כוחן יפה כלפי אוחז כשורה" (י. זוסמן, דיני שטרות, עמ' 171). אם מוכח כי המסמך הושלם שלא ברשות, נפל פגם בזכות הקנין, אשר כדי לגבור עליו, על התובע להוכיח שאחרי השלמת המסמך, נטל את השטר בתום לב ובעד ערך בהתאם לעקרון הקבוע בסעיף 29 (ב) לפקודת השטרות. נשאלה השאלה מה דינו של שיק שנמסר על החלק? בע"א 195/68, קהא נ' בנק פויכטוונגר בע"מ, פד"י כב (2) 331 (להלן - "הלכת קהא") נפסק, ברוב דעות, כי שיק שהינו מסמך לא שלם ושכלל לא הוצא, לא יחייב את עושהו אף לא כלפי אוחז כשורה. הלכת קהא זכתה לביקורת (ראה: שלום לרנר, דיני שטרות, הוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, עמ' 371 - 373) ובתי המשפט נטו לצמצם עד מאד את יישומה. בע"א 9/71 נמנע בית המשפט מליישם את הלכת קהא, תוך הדגשה כי : "אמת הדבר שלפי הוראות סעיף 85 לפקודה ולפי ההלכה שנפסקה לא פעם, מסמך שאינו שלם, ולא נעשתה בו מסירה ראשונה כדין, אלא נגנב או אבד, אינו מקנה זכות אף לאוחז כשורה, והחזקה החלוטה לטובת אוחז כזה שבסעיף 20 (ב) "שהיתה מסירה כשרה על-ידי כל הצדדים שקדמו לו" אינה מועילה. אולם במקרה שלפנינו השטרות כלל לא נגנבו מהעושה... השטרות לא נגנבו מידי המערער ולא אבדו לו, אלא הוא העביר את הקנין בשטרות לידי החברה על-מנת שזו תשתמש בהם לשם מימון עסקיה, וכל מה שנעשה בשטרות אחרי כן אין בכוחו לבטל עובדה זו. היתה כאן מסירה ראשונה כדין ויש על-כן לדחות טענה זו של בא-כוח המערערים". (ראה: ע"א 9/71 גרשון דוד נ' בנק לייצוא בע"מ, פ"ד כו(1) 169, 172). גם בע"א 115/72 סויגה הלכת קהא. נקבע, כי יש להבחין בין מקרה המתייחס לשטרות חתומים על החלק, אשר לא היתה כוונה להוציאם כמסמכים סחירים (כפי העובדות שביסוד הלכת קהא) לבין שטרות שנחתמו על החלק, אשר היתה כוונה לסחרם, אלא שנלווה למסירה תנאי. במקרה הראשון - מדובר בשטר שלא הוצא, כך שגם אוחז כשורה לא יזכה לעדיפות שטרית באכיפתו, ואילו במקרה האחרון- מדובר בהפרת תנאי במסירה, אשר אוחז כשורה מתגבר עליו. (ראה: ע"א 115/72 יוחננוב נגד סלומון הלל ואח', פד"י כז(2) 684 וכן ע"א 615/88, באופק נ' בנק לסחר חוץ בע"מ, פד"י כג (1) 566). 10. בעניננו, אין מקום להחלת הלכת קהא. הנתבע לא טען לגניבת השיק ולא הוכיח כי לא היתה כוונה לסחר את השיק. הנסיבות, כפי שתוארו לעיל, מלמדות כי הנתבע מסר את השיק לבנו, שלא למשמרת, אלא על מנת לסחרו ועל מנת שיהיו לו "מהלכים בשוק". השאלות האם היה תנאי במסירה ו/או האם הבן חרג מההרשאה לשמה הוצא לו השיק, הינן שאלות נפרדות, אשר אין בהן כדי להשליך על הקביעה לפיה התקיימו יסודות ההוצאה והמסירה של השיק. לאור האמור, הריני קובעת כי התקיימו ביחס לשיק יסודות "ההוצאה" ו"המסירה" כהגדרתן בסעיף 1 לפקודת השטרות. הטענה לחריגה מהרשאה 11. פקודת השטרות מעמידה את האדם שבחזקתו מצוי השטר, בחזקה לפיה קיבל ממי שחתם על השטר, הרשאה להשלים את החסר. חזקה זו מוצאת את ביטויה בסעיף 19(א) לפקודה הקובע: "היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו". חזקה זו, ניתנת לסתירה, ואולם הנטל לסתרה, מוטל על הנתבע. במקרה שהנתבע לא הוכיח כי לא נתן הרשאה, או במקרה שבו כפות המאזניים מאוזנות, ניתן לאכוף את השטר על הנתבע. ראוי לציין, כי דיני השליחות אינם קובעים דרישות צורניות מיוחדות כתנאי לתוקפה של שליחות. שליחות עשויה להתקיים בדרכים שונות המנויות בסעיף 3(א) לחוק השליחות: "בהרשאה, בכתב או שבעל פה מאת השולח לשלוח או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם". גם בדיני שטרות עשויה להיווצר הרשאה על ידי התנהגות, וככל שהקשרים בין השולח לבין מי שנחזה כשלוח הדוקים יותר, כך תהא נטיה להסיק על קיומה של הרשאה. (ראה: ש. לרנר, דיני שטרות, עמ' 378). 12. בחינת הראיות מעלה, כי הנתבע כשל בהוכחת טענתו הן לענין מטרת המסירה והן לענין הטענה לחריגה מההרשאה. כפי שצוין לעיל, בהיות עדותו של הנתבע, עדות יחידה של בעל דין, לא מצאתי מקום להסתפק בה גם בסוגיית העדר ההרשאה. משלא צורפו ראיות נוספות, לתמיכה בגרסתו, לא עמד הנתבע בנטל המוטל עליו להוכחת טענת החריגה מהרשאה. לו זו בלבד, שהנתבע לא הביא ראיות מספקות להוכחת טענותיו, גרסתו אף לא עמדה מול מסמכים שהוצגו לו בחקירה נגדית, ובנוסף הובאו ראיות פוזיטיביות התומכות במסקנה בדבר מתן הרשאה. 13. על מנת לבסס את גרסתו, טען הנתבע להעדר כל קשר בינו לבין עסקיו של בנו, טל יגרמן. בחקירתו מיום 12/1/03 הצהיר הנתבע: "אני לא מעורב בעסקים של בני ומעולם לא הייתי מעורב". כפי שיפורט בהמשך, הצהרה זו התבררה כבלתי מתיישבת עם העובדות כהווייתן. 14. משהוצג בפני הנתבע תדפיס רשם החברות (מוצג ת/3) הודה הנתבע כי שימש כדירקטור בחברת "לונג חיתום בע"מ" וכיהן בה כמנהל חשבונות וחשבונאי (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 31/05/05). בפני בית המשפט הוצגו תדפיסים מרשם החברות ביחס למספר חברות: לונג חיתום בע"מ (ת/3) מירומית אנרגית שמש 1992 בע"מ (ת/4) מירומית שווק (1992) בע"מ (ת/5) מירומית מפעלי מתכת אשקלון בע"מ (ת/6) מירומית אנרגיה סולרית (1994) בע"מ (ת/7). מהתדפיסים האמורים עולה כי הנתבע, שימש ביחד עם בנו, טל יגרמן, אחד משלושת המנהלים של חברת לונג חיתום בע"מ (ת/3), אשר מחזיקה במניותיהן של חברות אחרות (ת/4 - ת/5). עוד הוברר כי בקשר עם חברת "מירומית אנרגיה סולרית בע"מ", הוגש בשנת 1999 כתב אישום נגד הנתבע ונגד בנו, טל יגרמן, בעבירות של מירמה, גניבה, זיוף ורישום כוזב במסמכי תאגיד. (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 31/5/05). יודגש, כי אינני מוצאת מקום להסיק מסקנות ולקבוע ממצאים על יסוד כתב אישום אשר עודו מתנהל, אולם תשובתו של הנתבע, אשר הפגין בקיאות בציון שם החברה במדויק, ובמצב ההליכים המתנהלים נגד הנאשמים הקשורים עימה, מצביעה על זיקה של ממש לחברה. יושם אל לב. תשובת הנתבע התייחסה לכתבה עיתונאית שהתפרסמה בעיתון מעריב ביולי 2002, כאשר השיק נשוא התביעה נמשך על ידי הנתבע באותו חודש - יולי 2002. בכך יש כדי ללמד על הקשרים העסקיים של הנתבע ועל מעורבותו בעסקי בנו, בתקופה הרלבנטית למסירת השיק. העובדה כי הנתבע שימש כמנהל ביחד עם בנו בקבוצת החברות, משמיטה, כשלעצמה, את טענתו כאילו לא היה לו כל קשר עסקי עם בנו ומפריכה את נסיונו להציג עצמו כפנסיונר הרחוק מניהול עסקים. 15. מן החקירה הנגדית עלה, כי הנתבע נדרש לשלם חובות בסכומים העולים כדי מיליוני שקלים. הנתבע הודה כי בנק לאומי דורש ממנו 3.5 מיליון ₪. (עמ' 4 לפרוטוקול). במענה לשאלה כיצד נוצר החוב הנטען לבנק הבינלאומי, שטח הנתבע את גרסתו. בין היתר טען כי: "טל היה ערב לבנק הבינלאומי על הלוואה שקיבלה מירומית. המנהלים היו טל יגרמן ומאיר דויד. כדי שהבנק הבינלאומי יסכים, הוא בקש שאני אקבל עלי את הערבות..." (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 31/5/05). גם בענין זה, אין מקום להסיק מסקנות כל עוד לא הסתיימו ההליכים המשפטיים. יחד עם זאת, די בתשובתו של הנתבע, כדי להצביע על קשר עסקי בינו לבין עסקי בנו, טל, באופן המפריך את גרסתו. 16. הנתבע אישר כי מתנהלים נגדו הליכים על ידי אדם בשם הנרי בקר בגין חובות נטענים בהיקף של 2.5 מיליון ₪ (עמ' 3 לפרוטוקול). בתשובה לשאלה בענין זה השיב הנתבע: "הוא מנהל נגדי הליכי גביה, אני נתתי לטל להשתמש בחשבון הבנק שלי וטל השתמש בחשבון הבנק שלי, מפני שלא היה לו חשבון בנק, בידיעה ברורה שטל ישלם את הסכומים.. כשטל לא עמד בהתחייבויות שלו, הוא הגיש גם את השיק הזה לפרעון והשיק הזה חזר..." הנתבע אישר כי אירועים אלה התרחשו הרבה לפני זמן פרעון השיק נשוא התביעה. (עמ' 3 לפרוטוקול). 17. יתר על כן. מן הראיות עלה כי לפחות בזמן כלשהו, היה בנו של הנתבע, מיופה כח בחשבון ממנו נמשך השיק נשוא התביעה (מש/3). בעדותו מיום 12/1/03 טען הנתבע כי: "לבני לא היו שום סמכויות בחשבון שעליו נמשך השיק...לפי ידיעתי לבני טל לא היתה זכות חתימה בחשבון הזה שלי ושל אשתי". (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 12/1/03). בעדותו מיום 31/5/05 לאחר שהוצג בפני הנתבע המסמך מש/3 ניסה הנתבע ליישב בין גרסאותיו השונות ונתלה בטענה לפיה לטל היתה זכות חתימה בחשבון רק בתקופה מסוימת. אלא, שהנתבע לא הוכיח, מהי התקופה במהלכה ניתנה לטל זכות חתימה בחשבון ומתי הסתיימה תקופה זו. למעט אמירה סתמית בתצהיר מיום 26/02/03 לפיה: "לפני למעלה משנתיים בוטל ייפוי הכוח" (סעיף 10), לא הניח הנתבע תשתית עובדתית לעניין זה, ולא הציג כל מסמך רלוונטי. כאשר הנתבע טוען להעדר הרשאה, קיימת חשיבות מירבית להבאת ראיות המלמדות כי במועדים הרלבנטים להוצאת השיק ולהצגתו בבנק, לא היתה לטל הרשאה לפעולות בחשבון, וזאת לא עשה. עצם העובדה כי בתקופה מסוימת היתה לטל הרשאה לפעול בחשבון מבלי שהובאו ראיות למשך התקופה ולמועד הפסקתה, מצטרפת גם היא למכלול הנסיבות המפריכות את גרסת הנתבע. 18. הנתבע העיד כי הינו מתגורר בסמוך, ולמעשה בצמידות לבנו, טל. הנתבע מתגורר בהרצליה, ברח' אברהם יאיר שטרן 9 ואילו בנו, מתגורר באותו רחוב, אברהם יאיר שטרן 11. הנתבע אישר כי כתובתו משמשת כתובת לקבלת מסמכים עבור בנו וכן כי הוא ובנו מתראים בתדירות גבוהה (עמ' 6 לפרוטוקול). סמיכות מקום המגורים והקשר האמיץ בין הנתבע ובנו, כאשר כתובת הנתבע משמשת כתובת לקבלת מסמכים עבור בנו, מצביעים על קשר הדוק בין השניים באופן שאינו מתיישב עם גרסת הנתבע, אשר ניסה להרחיק עצמו מעסקי בנו. 19. ממכלול הראיות עולה כי בניגוד לטענתו, קשור הנתבע קשר ממשי לעסקי בנו ולכל הפחות מודע להם ויודע אודותיהם. קשר עסקי זה, כשהוא מצטרף לקשר המשפחתי ההדוק, בין הנתבע לבנו, מחזק ותומך במסקנה בדבר מתן הרשאה. 20. בנוסף לעובדות, כפי שעלו מעדותו של הנתבע, גם עדותו של עד התביעה, מר אסף מרוז (להלן: "מר מרוז") מצביעה על קשרים של ממש, לרבות קשרים עסקיים, בין הנתבע לבנו. מר מרוז העיד כי ראה הן את טל יגרמן והן את הנתבע, פעמים רבות מפקידים כספים ליד הקופה (עמ' 11 לפרוטוקול). כן העיד כי: "גם טל וגם ברוך יגרמן, שניהם היו בבנק "בני בית". כמעט יחסי עובד-מעביד. ביקרו בבנק בתדירות רבה. בשיחות רבות שאני נכחתי בהם, גם ברוך וגם טל הציגו עצמם כשותפים לכל דבר וענין. כל אחד מהם אמר שמה שהשני עושה זה בשמו, וגם בפועל, גם טל וגם ברוך הגיעו והפקידו סכומים לא מבוטלים בקרן פלד. מדובר במאות אלפי שקלים". (עמ' 10 לפרוטוקול). יצוין כי בהמשך תיקן מר מרוז ואישר כי ההפקדות שברוך יגרמן ביצע היו בחשבון "ק.ד.י". מר מרוז העיד גם כי: "גם ברוך היה מגיע לבנק פעמים רבות והיה מעורב בעניני החברות ובעיקר בק.ד.י" (עמ' 12 לפרוטוקול). בנוסף הבהיר כי: "אמרתי שראינו את ברוך וטל מבקרים רבות בבנק והתייחסתי להרשאה בעל פה שעליה דיברתי קודם. לא היתה הרשאה נקודתית". 21. 21. התנהלות הנתבע, בעת מסירת השיק ולאחר מכן, מצביעה על מתן הרשאה מפורשת או לכל הפחות, על אי אכפתיות ועצימת עיניים המלמדות על הרשאה מכללא או בדיעבד. הנתבע נותן בידיו של בנו, שיק פתוח (כך לגרסתו), כאשר הינו יודע שיש לבנו התחייבויות כספיות בהיקפים ניכרים וכי בעבר לא קיים בנו התחייבויות כספיות, באופן שגרר אף אותו להליכים משפטיים (למשל בענין הנרי בקר כפי שתואר לעיל). התנהגות כזו אינה מתיישבת עם טענת העדר הרשאה. בתצהיר התומך בהתנגדות לא ציין הנתבע כי דרש את השיק מבנו, לאחר שלא קיבל את ההלוואה. מנשאל על כך בחקירה נגדית השיב: "כאשר לא קיבלתי את השיק נשוא תיק ההוצל"פ מבני חזרה, שאלתי אותו מה קורה עם השיק ולא קיבלתי תשובה. כאשר לא קיבלתי תשובה כעסתי. בזה התמצו פעולותי" (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 12/1/03). בתצהיר העדות הראשית, העלה הנתבע גרסה חדשה וטען כי פנה לטל מספר פעמים בקשר לשיקים. אף אם תתקבל גרסתו המשופרת של הנתבע לפיה פנה לבנו מספר פעמים, עדיין אין די בפניות כאלה, ככל שהיו. כאשר הנתבע נותן לבנו שיק (או שיקים) למטרה מסוימת ובשלב כלשהו הוא נוכח לדעת כי המטרה אינה מושגת, הסבירות מחייבת לדרוש את השיק (או השיקים) חזרה לאלתר ולכל הפחות ליתן הוראת ביטול. 22. הנתבע לא פעל לביטול השיק, כפי שהיה מתחייב מדרך פעולתו של אדם סביר, אשר שיק הוצא ממנו בנסיבות שתוארו על ידו. במאמר מוסגר יצוין, כי מטעמים בלתי ברורים, לא צוינה על פני השיק סיבת חילולו . עם זאת, התובע צירף אישור ממנו עולה כי השיק חזר "א.כ.מ" דהיינו מחמת העדר כיסוי ולא בשל הוראת ביטול (נספח י"א לתצהיר התביעה). בנוסף, העובדה כי השיק חזר בהעדר כסוי (ולא בשל הוראת בטול) מוצאת ביטויה גם בדף החשבון (נספח ח' לתצהיר התביעה). הימנעותו של הנתבע מליתן הוראת לביטול השיק, אף היא מצטרפת למכלול הראיות המטות את הכף כנגדו. זאת ועוד. הימנעותו של הנתבע מלדרוש מבנו את השיק מהווה אי אכפתיות עד כדי הסכמה לכך שיעשה שימוש בשיק. וכי מה חשב הנתבע, כי השיק התאדה ונעלם? 23. הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לכישוריו של הנתבע כחשבונאי ומנהל חשבונות, אשר חזקה עליו כי מבין הוא את המשמעות של הוצאת שיק פתוח חתום על ידו. (בהנחה כי תתקבל גרסתו לענין זה). יתרה מכך. אף לאחר מעשה, לא נשמעו מפיו של הנתבע השגות אמיתיות כנגד פעולות בנו. הדעת נותנת, כי אם היתה חריגה מהרשאה, בהיקף כל כך משמעותי, יביע הנתבע את מורת רוחו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, ולא נטען כי כך פעל. הנתבע לא טען כי עשה פעולה ממשית כלשהי כדי להביע את העדר הסכמתו לפעולת בנו. נהפוך הוא. הנתבע הבהיר כי: "הוא לעולם יהיה הבן שלי, ולעולם יהיה הדבר הכי קרוב אלי, ולעולם אני אאמין לו". (עמ' 7 לפרוטוקול). תגובתו של הנתבע כפי שתוארה על ידו, מתיישבת עם סלחנות העולה כדי אישור בדיעבד למעשה החריגה, ככל שהיה. בשים לה לסכום השיק, ונוכח טענת הנתבע כי הינו פנסיונר, המתקיים מקצבה, סביר היה כי חיוב של מיליון ₪ בחשבון הבנק, "ידליק אור אדום" ויריץ אותו מיידית אל הבנק בכדי לברר את פשר הדבר. אלא, שהנתבע לא טען ולא הראה כי עשה פעולה של ממש בענין זה, לא בדרישה לבנו ולא בפניה לבנק. 24. לא זו בלבד שהנתבע לא טען כי פנה לבנק כשגילה שנמשך מחשבונו שיק על סך מיליון ₪, העיד עד התביעה, מר מרוז, כי לא היתה כל פניה מטעם הנתבע לאחר חילול השיק ועד נקיטת הליכי ההוצאה לפועל. לגרסתו של מר מרוז, אשר לא נסתרה, והריני נותנת בה אימון, לא טען הנתבע טענת העדר הרשאה קודם לנקיטת ההליכים נגדו. שתיקת הנתבע וכבישת גרסתו, בקשר עם שיק על סך מיליון ₪ אשר נמשך מחשבונו, אינה הגיונית ומצטרפת למכלול הראיות העומדות לחובתו. 25. ראוי לציין, כי הדין מכיר באפשרות למנוע מאדם לכפור בחבותו וזאת מכוח העקרונות הכלליים המוכרים במערכת המשפט, ובכללם עקרון תום הלב, השתק ומניעות, הישימים במקביל לדיני השטרות. (י. זוסמן, דיני שטרות, שם עמ' 158). הריני סבורה כי בנסיבות העניין, יש כדי להצדיק את החלת דיני המניעות וההשתק כנגד הנתבע. ניתוח האירועים על פי גרסת הנתבע עצמו, מצדיק למנוע ממנו להכחיש מתן הרשאה ולכפור בחבותו: הנתבע, מוסר לבנו שני שיקים חתומים וריקים ואינו מגביל את סיחורם. כל זאת בזמן שהינו מודע להיקף עסקיו של בנו, להיקפי החובות הנטענים כלפיו, ולאחר שכבר "נכווה" בעבר מפעולות בנו. כאמור, בעת שמסר הנתבע את השיק לבנו כבר הופנו אליו דרישות כספיות וננקטו נגדו הליכים משפטיים בעטיין של פעולות בנו. (ראה סקירת הראיות לעיל). לאחר שהבן מתמהמה, אינו מביא את כספי ההלוואה המיוחלים, הנתבע אינו נוקט פעולות של ממש על מנת לברר מה עלה בגורל השיקים. הנתבע מסתפק בפניה לבנו ואינו עושה מאומה אף כשאינו זוכה למענה (כך לגרסתו בעדותו מיום 12/1/03). גם לפי גרסתו המתוקנת, לפיה פנה לבנו מספר פעמים, הסתפק בקבלת הבטחתו להשבת השיקים (סעיפים 18-17 לתצהירו), זאת ותו לו. בהמשך, לאחר שהנתבע מקבל אזהרה בדבר פתיחת תיק הוצאה לפועל לאכיפת השיק, הוא פונה לבנו, מבקש הסברים ומשלא מקבל מענה הולם: מתקשה "להתעמת עמו בעניין זה" (סעיף 19 לתצהירו). חרף טענת הנתבע, המייחס לבנו מעשה מרמה, הוא ממשיך ונותן לבנו גיבוי מלא. ובל יישכח - מדובר בשיק על סך מיליון ₪! על אף שמדובר בסכום ניכר, הנתבע לא נתן הוראה לביטול השיק ולא פנה לבנק בטענה להעדר הרשאה. התנהלותו של הנתבע אינה מתיישבת עם התנהלות של אדם סביר שנגנבו ממנו מיליון ₪. חוסר הסבירות והתנהלות הנתבע מחריף בשים לב לכך שהנתבע מתגורר בשכנות לבנו, מקבל עבורו כתבי דואר ונמצא איתו בקשר יומיומי שוטף. אשר על כן, הריני קובעת כי הנתבע לא עמד בנטל להוכחת טענתו להעדר הרשאה או לחריגה מהרשאה. מעמד התובע כאוחז כשורה 26. משלא הוכיח הנתבע כי נפל פגם בחוליה הראשונה, די בכך שהתובע אוחז בשיק על מנת שתקום לו זכות להיפרע מהשיק, ואין להיזקק לבחינת מעמדו של התובע כ "אוחז כשורה". למעלה מן הנדרש, אבחן את המצב המשפטי, בהנחה שהיתה מתקבלת גרסת הנתבע לענין החריגה מההרשאה. לענין זה נאמר: "מסמך לא שלם שהוצא על תנאי, ומי שנטל את המסמך הפר את את התנאי וסיחר את המסמך לאחר השלמתו, אין צידוק לכך שאוחז כשורה לא יאכוף אותו" (ראה: י. זוסמן, דיני שטרות, עמ' 107, ע' שוליים 107). בכפוף להוכחת מעמדו של התובע כאוחז כשורה, יזכה הוא לעדיפות שטרית, באשר יעמדו לזכותו שתי החזקות: א. החזקה הקבועה בסעיף 19(ב) לפקודה - באשר להשלמת הפרטים החסרים בשיק. ב. החזקה הקבועה בסעיף 20(ב) לפקודה- באשר לכשרותה של כל מסירה קודמת. (ראה: ע"א 115/72 יוחננוב נגד סלומון הלל ואח', פד"י כז(2) 684). על כן, ייבחן להלן מעמדו של התובע כאוחז כשורה. ההכרה באוחז כ"אוחז כשורה" מותנית בקיומם של התנאים המצטברים המפורטים בסעיף 28 (א) לפקודת השטרות. מתן ערך 27. מר מרוז, עד התביעה הצהיר והעיד על היקף חובותיה של הנפרעת - קרן פלד השקעות בע"מ (להלן: "קרן פלד") לתובע. גרסתו אשר לא נסתרה ולא הופרכה, ונתמכה במסמכים, מבססת מתן ערך. מן הראיות עולה כי קרן פלד החלה את פעילותה העסקית אצל התובע ביום 7/2/01. לתצהיר התביעה צורפה בקשה לפתיחת חשבון, תנאים כללים לקבלת הלוואות יומיות והסכם ותנאי עסק כללים בחתימת קרן פלד בשמה הקודם (ז'ק מטרני בע"מ) . כן צורפה בקשה לקבלת הלוואה מיום 17/4/01 ודף ביצוע מתן ההלוואה. במסגרת הפעילות בחשבון ובהתאם למסמכים האמורים, קיבלה קרן פלד מהתובע הלוואה בסך 4,280,000 דולר ארה"ב (קרן). עיון בדפי החשבון מלמד כי מיום 19/4/01 ובכל המועדים שלאחר מכן, לרבות במועד סיחור השיק ,עד להעמדת החוב לפרעון מיידי, חבה קרן פלד לתובע סכומים העולים על 4,000,000 דולר ארה"ב (סעיף 8 לתצהיר התביעה ונספח ח'). ביום 28/5/02 התחייבה קרן פלד כלפי התובע לפרוע את חובה ב-7 תשלומים בסך 1,000,000 (מיליון) ₪ ותשלום נוסף עבור ריבית. (נספח ט' לתצהיר התביעה). ביום 10/7/02 שלח התובע לקרן פלד מכתב התראה ודרישה לתשלום שהיה אמור להתבצע עד 5/7/02( נספח י' לתצהיר התביעה). ביום 14/7/02 הפקיד טל יגרמן, בנו של הנתבע, את השיק נשוא התביעה בחשבון. מר מרוז הבהיר כי השיק הופקד לשם פרעון החוב ובהתאם להתחייבויות קרן פלד לתובע. מטרת ההפקדה, נלמדת גם מהשתלשלות האירועים כפי שהינם באים לידי ביטוי במסמכים האמורים. עצם קיומו של חוב לתובע, כמו גם שיעורו, לבד מכך שלא נסתרו על ידי הנתבע, מוכחים , אף הם, במסמכים כפי שפורט לעיל. 28. חוב קודם או חבות קודמת, מהווים תמורה בת ערך (סעיף 26 (א) (2) לפקודת השטרות). על כן, משהוכח חוב קודם בסכום העולה על סכום השיק, הן במועד הפקדת השיק והן במועד פרעונו, יש בכך משום מתן ערך. בהקשר לסוגיית הערך מסכם ש. לרנר: "הפסיקה ראתה ערך בזיכויו של חשבון המצוי ביתרת חובה. אפילו לא נתן הבנק כל תמורה נוספת עם הפקדת השיק, כגון: הגדלת מסגרת האשראי העומדת לזכות הלקוח. הבנק המלווה לא נתן איפוא תמורה עכשווית כנגד קבלת השיק, אלא תמורה בעבר... תמורה עשויה להיות" "חוב קודם או חבות קודמת". בהסתמך על כך, פסקו בתי המשפט כי עצם זיכוי החשבון העומד ביתרת חובה נחשב לערך, וסלל את דרכו של הבנק לאחיזה כשורה". (ראה: ש. לרנר, דיני שטרות, עמ' 435). אשר על כן, הריני קובעת כי התובע נתן ערך כנגד השיק. 29. שלם ותקין על פי מראהו השיק נשא תאריך 15/7/2002 ותוקן לתאריך 12/7/2002. בצד התיקון יש חתימה. לעניין "דרישת התקינות" נאמר: "אימתי אומרים על מסמך שאינו תקין לפי מראהו? כל אימת שמראהו עלול לעורר בלבו של סוחר חשד שמשהו אינו כשורה. למשל שטר המגלה מחיקה, אינו תקין לפי מראהו..." (ראה: י. זוסמן, דיני שטרות, עמ' 267). אלא שעם השנים חלו תמורות בסוגית "תקינות השטר", ובתי המשפט הכירו בתקינות שיקים חרף מחיקות ותיקונים שבוצעו בהם. כך נקבע: "בשיק האחר אמנם נראה השינוי, אולם לידו מופיעים ראשי תיבות שמו של מנהל המערערת, כמקובל בתיקוני שיקים, בו מוסיף עושה השיק את ראשי תיבות שמו ליד התיקון. הנוהג האמור קנה לו שביתה בבנקאות ובחיי המסחר, עד שאין בתיקון כזה המופיע על פני השיק כדי לפגום בתקינותו". (ראה: ע"א 217/87 מרכז פרץ לרשתות בע"מ נגד בנק צפון אמריקה, פד"י מ"ג (4) 613). לא נעלמה מעיני העובדה כי לכאורה, קיים העדר זהות בין חתימת המושך לבין החתימה שבצד התיקון. לענין זה הבהיר עד התביעה: "השיק נראה לי תקין, למרות התיקון, כי יש חתימה לידי התיקון...מכיון שהחשבון משותף, יכול להיות שבעל חשבון אחד חתם לידי התיקון, בעוד שהשיק נמשך על ידי בעל חשבון אחר". (עמ' 10 לפרוטוקול). הסבר זה סביר ומקובל עלי. תיקון התאריך מלמד כי אין מדובר בתיקון בעל השלכה מרחיקת לכת, כי אם בתיקון זניח המקדים את מועד הפרעון בשלושה ימים מהתאריך המקורי שהיה נקוב בשיק. אשר על כן, לא נפגם יסוד התקינות. תום לב 30. בסוגיית תום הלב נהוג להבחין בין מבחן אובייקטיבי לבין מבחן סובייקטיבי. תום לב סובייקטיבי הוא יושר לב של מקבל הזכות, שלא ידע על פגם בזכויותיו של המעביר. רכישת זכות הנעשית ברשלנות, ואפילו ברשלנות חמורה, איננה נגועה, לפי שיטה זו, בחוסר תום לב. מאידך, עצימת עיניים והתעלמות מחשדות שהיו לרוכש, נחשבים לחוסר תום לב. הדרישה לתום לב אובייקטיבי, עומדת על ביצוע לא רשלני של הרכישה. מהיבט זה, אדם שפעל ברמת התנהגות נמוכה מזו של האדם הסביר, ייחשב לנעדר תום לב, אם האדם הסביר היה לומד מאותן נסיבות על קיומו של פגם (ראה: ש. לרנר, דיני שטרות, עמ' 268). המושג תום לב הוגדר בסעיף 91 לפקודת השטרות: "כל שנעשה, למעשה, ביושר לב, רואים כאילו נעשה בתום לב, כמשמעותו בפקודה זו, בין שנעשה ברשלנות ובין שלא ברשלנות". מכאן, שבאופן עקרוני אימצה פקודת השטרות את המבחן הסובייקטיבי, אשר מקל עם הרוכש אשר אינו נדרש לערוך בדיקות משמעותיות לפני הרכישה. (ראה: ש. לרנר, עמ' 269). 31. עד התביעה העיד כי התובע פעל בתום לב מוחלט, כאשר לא היתה לו כל סיבה לחשוד כי נפל פגם כלשהו בקשר עם השיק. לטענתו, לא היה לתובע או למי מטעמו, כל ספק בקיום הרשאה ושליחות מלאה. (סעיף 4 לתצהיר מר מרוז). הנתבע פרט בתצהירו ובעדותו את הרקע לקשר העסקי המשולש בין הנתבע, בנו טל יגרמן לבין התובע, תוך הדגשה כי הנתבע ובנו הציגו עצמם "כשותפים לכל דבר וענין" (עמ' 10 לפרוטוקול). מר מרוז אישר כי על פי רוב לא תתקבל טענת שליחות בעל פה, ואולם הסביר כי: "מאידך, נוכח התדירות המאד גבוהה של הביקורים, גם ביחסי בנקאות, שבד"כ מבוססים על מסמכים כתובים, נוצרים איזה שהם יחסי אימון, שמסתפקים גם באמירות בע"פ. אני מסכים שזה יוצא מהכלל, אבל לפעמים מסתפקים גם באמירות בעל פה" (עמ' 10 לפרוטוקול). אף אילו פעל הבנק, בניגוד לרמת ההתנהגות המקובלת (ואינני קובעת כי כך היה), עדיין, אין בכך כדי להביא למסקנה כי נשלל יסוד תום הלב. קנה המידה הסובייקטיבי כפי שנקבע על פי פקודת השטרות, מתיישב עם פעולה ביושר לב, גם אם הינה עולה כדי רשלנות. (ראה: ע"א 702/76 אלימלך נגד בנק ישראל פד"י ל"ג (2) 596). רשלנות אינה מצביעה על חוסר יושר. בהעדר נסיבות מחשידות, אין מקום להטיל על התובע חובה לערוך בדיקה לענין החוליות שקדמו לסיחור השיק אליו. חיוב כזה, יעקור מתוכן את התכלית שביסוד מסמכים סחירים העוברים מיד ליד "ללא מטען". (ראה: י. זוסמן, דיני שטרות, עמ' 273). 32. כאשר לקרן פלד יש יתרת חוב ניכרת כלפי הבנק, ולפירעון החוב מפקיד טל יגרמן שיק של אביו, המוכר לנציגי הבנק כמי שמעורב בעסקי בנו, אין בכך כדי לעורר חשד. נסיבות הענין כפי שתוארו לעיל (בקשר עם הרשאת הנתבע לבנו), מתיישבות עם טענת התובע לפיה לא היה לו כל יסוד לחשש ולא היתה לו כל סיבה לערוך בירור מיוחד עם הנתבע. לאור האמור, הימנעות התובע מלפנות לנתבע, אינה מהווה חוסר תום לב. אשר על כן, מתקיים יסוד תום הלב. סוף דבר 33. התובע זכאי למעמד של "אוחז כשורה" בשיק. במעמדו כ"אוחז כשורה". זוכה התובע לעדיפות שטרית, באופן שהוא מתגבר על פגמים שנפלו בחוליות שקדמו לו, לרבות פגם הנובע מחריגה מהרשאה, ככל שהיתה. התוצאה היא כי דין התביעה להתקבל וכך אני מורה. על הנתבע לשלם לתובע את סכום השיק בסך 1,000,000 (מיליון) ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פרעון השיק (12/7/02) ועד התשלום בפועל. בנוסף, הריני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך 18,000 ₪ בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. שיקיםמסמכים