להלן החלטה בנושא חוב בגין קניית משאיות: החלטה הנתבעת מס' 1 [ להלן: "החברה" ] רכשה מאת התובעת שתי משאיות תמורת סך של -.660,000 ₪ ומע"מ כפי המפורט בהסכם נספח א' לכתב התביעה שהוגש ב"סדר דין מקוצר" [ להלן: "ההסכם" ]. הנתבעות אינן מכחישות את ההסכם, כפי שאינן מכחישות למעשה את כלל עובדות התביעה וראה סעיף 3.4 לתצהירו של מנהל עסקיה של החברה מר נג'מי אברהים [ להלן: "נג'מי"; סעיף 2 לתצהירו ] שהוא התצהיר התומך בבקשת כל הנתבעות למתן רשות להתגונן. מוסכם על הצדדים למעשה כי החברה שילמה לתובעת ע"ח מחיר המשאיות סכום של -.540,000 ₪ [ להלן: "הסכום הראשוני" ] וכי יתרת הסכום הייתה אמורה להיות משולמת בפריסה של ארבעה שיקים בסכום כולל של -.228,900 ₪, שנים מהם על סך של -.60,000 ₪ כ"א ושניים על סך של -,54,450 ₪ כ"א המהווים את תשלום המע"מ בגין העסקה [ סעיף 18 לתצהיר נג'מי ] וזאת בשינוי מתנאי ההסכם; תצלומי השיקים הנ"ל בחתימת של הנתבעת מס' 2 [ להלן: "פתחיה" ], אשר חתמה עליהם לבקשתו ולפי הנחיותיו של נג'מי [ סעיף 15 לתצהירו ], צורפו לכתב התביעה כנספחים ב' עד ה' [ להלן: "השיקים הראשונים" ] וחוללו באי פירעון [ סעיף 5 לתצהיר נג'מי ]. לאור האמור לעיל מסר נג'מי לתובעת, בהסכמתה, סדרה של שמונה שיקים חדשים, על סכום כולל של -.240,000 ₪ בחתימתה של הנתבעת מס' 3 [ להלן: "פח’ריה" ]; תצלומי השיקים החדשים צורפו לכתב התביעה כנספחים ו' עד יג' ואלו נמסרו ונחתמו על ידי פח’ריה לתובעת לפי בקשתו ועל פי הנחיותיו של נג’מי. נכון למועד הגשת התביעה חולל השיק הראשון מבין שמונת השיקים החדשים [ סעיף 23 לתצהירו של נג’מי ]. התביעה היא לתשלום מלוא יתרת החוב לפי ההסכם לרבות פיצוי בשיעור 10% כמפורט בו וריבית כמפורט בהסכם כנגד החברה וכן לתשלום סכומי השיקים מהנתבעות האחרות פתחיה ופח’ריה, אשר כשלעצמן, אינן מחויבות על פי ההסכם ואם מבקשת התובעת לחייבן בריבית או פיצוי על פי ההסכם הרי שאין לכך כל עילה ודינה של בקשה כזו, ככל שקיימת, להימחק או להדחות על הסף ולו גם ביזמת בית המשפט, שאין טעם לתת להן רשות להתגונן בעניין זה על מנת שהתביעה תדחה בשלב מאוחר יותר. אין לחברה כל טענה של ממש כנגד התביעה נגדה; כל דברי נג'מי על כך שההסכם הופר מכך שחשבוניות המס בגינו הוצאו באיחור אין בהן כלום; ראשית, אין בחוזה דבר הכופף את התשלומים שלאחר התשלום הראשוני לקבלת החשבוניות הנ"ל. שנית, החשבוניות, כפי הנחזה מהן הוצאו ביום 9.2.06 [ נספחים א' לתצהיר נג’מי ]; התשלום הראשוני שולם רק ביום 22.1.06 וחלקו הקטן ביום 5.2.06 כפי הקבלות במ/4, במ/5 ומכאן שהחשבוניות הוצאו בסמוך לתשלום, כנדרש. שלישית, גם אם הופר ההסכם על ידי התובעת, לא נשלחה בגין ההפרה הנטענת כל הודעת ביטול של ההסכם והחברה לא הייתה על כן רשאית לנקוט צעדים משלה להימנע מהתשלומים. רביעית, ובכך יש סתירה פנימית בדבריו של נג’מי, ועל כן תצהירו שיקרי, טוען נג’מי שלא היה על החברה לשלם את התשלומים בגין השיקים הראשונים אלא לאחר קבלת החשבוניות, ובייחוד כך לעניין אותם שיקים המהווים את סכום המע"מ [ סעיף 27 וסעיפים 59 עד 62 לתצהיר נג’מי ]. דברים אלה אינם מתיישבים, ואינם יכולים להתיישב, עם העובדה שבפועל ניתנו על ידי נג’מי לתובעת שיקים חליפיים לשיקים הראשונים, הם שמונת השיקים החדשים ולא עוד אלא שנג’מי גם טוען כי השיקים החדשים פרעו את החוב לפי השיקים הראשונים ועל כן אין לתובעת עילת תביעה בגין השיקים הראשונים [ סעיפים 32 עד 34 לתצהיר נג’מי ]; בגישה זו, נסתרת על פניה הטענה לפיה לא היה מקום לשלם את השיקים הראשונים, בין אם השיקים החדשים באו במקומם ובין אם, כפי גישת התובעת, היא זכאית לתבוע את מוציאות השיקים בנפרד. מעבר לכך, אין הכחשה של ההסכם, אין הכחשה של סכומי התשלום, אין הכחשה של החוב ואין הכחשה שהמשאיות נמסרו לתובעת. ההגנה היחידה של החברה לעניין הפרת ההסכם היא בעיקרה טענת קיזוז, ונוגעת לכך שהחברה לא יכולה הייתה לגבות את מס התשומות הגלום בחשבוניות קרי סכום של -.109,900 ₪ עקב כך שהתובעת לא מסרה לחברה את החשבוניות אלא לאחר למעלה מחצי שנה מעת הוצאתן, ובנסיבות אלה נוצרים קשיים בקבלת ההחזרים ממנהל מס ערך מוסף. איני רואה צורך להידרש ל"עומקה" של טענה זו; די לי בדבריו של נג’מי עצמו, לפיהם הוא הגיע לידי הסכמה עם התובעת על פריסה נוספת של החוב לשמונה תשלומים, לפי שמונת השיקים החדשים [ סעיף 23 לתצהירו ] כדי לפצות את החברה על העיכוב בקבלת הכספים ממס ערך מוסף וכתוצאה מכך הקושי בתשלום החוב לתובעת [ סעיף 22 לתצהירו ]. בכך מסתיימת, לגישתי, פרשת הגנתה של החברה. אין לפח'ריה כל הגנה ראויה; גם אם במועד הגשת התביעה לא חולל אלא שיק אחד מתוך השיקים החדשים, הרי שבכל מקרה נכון למועד שמיעת עדותו של נג'מי עבר כבר זמן פרעון כל שאר השיקים ולא נשמעה טענה לפיה הם נפרעו או כי הוצע לתובעת לשלם את דמי השיק הראשון שלא נפרע וכן את סכומי השיקים האחרים. יתרה מכך, השיק הראשון שחולל, ועל עובדה זו אין מחלוקת [ סעיף 45 לתצהיר נג’מי ] חולל עקב הגבלת החשבון של פח'ריה, כך לפי כתב התביעה; לא הובאה בתצהיר, למרות ארכו הרב והמיותר, כל טענה סותרת שלא לומר שפח'ריה עצמה לא טרחה להגיש תצהיר מטעמה. בנסיבות אלה, כאשר השיק חולל מסיבה זו, ממילא ברור היה, ואין מדובר בהפרה צפויה בעלמא, כי יתרת השיקים לא תיפרע [ סעיף 5(א) לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א - 1981 ]. מכאן, שאין הגנה לפח'ריה, למעט לעניין הריבית שלפי ההסכם והפיצוי המוסכם שלפי ההסכם שאינם חלים עליה ואת הטענות בגינם ראיתי,כאמור, להסיר על הסף. אשר לפתחיה; ברור שעל פני הדברים אין במסירת השיקים של פח'ריה כדי להביא לפרעון החוב, לא זה של החברה ולא זה של פתחיה הואיל ואין במסירת שיק כדי לפרוע חוב על פי שיק אחר, אלא לאחר שהשיק החדש אכן כובד. מאידך, לא נסתרה טענת נג’מי, הגם שספק אם יש לתת בה אמון, על כך שהוסכם שעם מתן השיקים החדשים לא תהיה לתובעת עוד עילת תביעה על פי השיקים הראשונים [ סעיפים 6 עד 10 לתצהיר נג’מי ]. מסיבה זו, ולעניין זה, יש לתת לפתחיה רשות להתגונן כנגד התביעה, קרי בטענת פירעון על פי הסכמה שבין נג’מי לבין התובעת. בנתון לאמור לעיל, נדחות בקשות החברה ופח'ריה למתן רשות להתגונן והן תשלמנה לתובעת את הוצאות הבקשה, סולידרית, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של -.5,000 ₪ ומע"מ בצרוף ריבית והצמדה כדין. קדם משפט בעניינה של פתחיה יתקיים ביום 7.9.08 שעה 12:30.משאיתחוב