השתהות בניהול הליכים

בית המשפט פסק כי ההשתהות של התובעים בניהול ההליכים גרמה לפגיעה מהותית בראיותיהם.

להלן פסק דין בנושא השתהות בניהול הליכים:

פסק דין

1.     התובעים, טכנו טסט - טנולוגיה מתקדמת (שותפות), אביבה בר לב ושבי ברכה הגישו תובענה כספית בסדר דין מהיר על סך 50,000 ₪ נגד ארבעה נתבעים: ד.נ.ר. סוכנות לביטוח בע"מ, לימור רימון, אהרון (רוני) ליברמן, ושרליין מורן ליברמן שרה. התובעת הינה מפעילה ובעלים של רשת מוסכים. נתבעת 1 הינה חברה העוסקת בביטוח, נתבע 2 הינו הבעלים של נתבעת 1, נתבע 3 הינו סוכן ושלוח של הנתבעת 1 ונתבעת 4 הינה אשתו ושותפתו בעסקים של הנתבע 3.

גרסת התובעים

2.     בתצהיריהם טענו התובעים כי התובעת 1, טכנו טסט, הינה שותפות של התובעים 2 ו- 3. הם עמדו בקשרים עסקיים עם הנתבעת 1, ד.נ.ר, ששמשה בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה כסוכן ביטוח שלהם.

3.     נטען כי נתבע 3 הביא אליהם רכב פיז'ו 505 אשר היה רשום על שמה של לימור ושימש כרכב הצמוד של רוני מטעם הסוכנות ד.נ.ר.. לאורך תקופת הפעילות המשותפת נתבקשו התובעים על ידי רוני לתקן כלי רכב שונים של ד.נ.ר. או של לימור והם קבלו שיקים לתשלום על התיקונים מאת ד.נ.ר.. לדבריהם, לא היתה להם סיבה לחשוד שהמצב לגבי אותו רכב פיז'ו 505 יהיה אחר.

4.     על כן, בוצעו תיקונים שונים ברכב במועדים שונים כאשר רוני הבטיח שהוא ידאג לתשלום מד.נ.ר. או מלימור. לאחר ביצוע תיקון שיפוץ מנוע ברכב, קיבל רוני הנחיות כיצד מבצעים הרצה. בדיעבד התברר לתובעים שרוני פנה לאחד העובדים של התובעת, שילם לו כסף באופן פרטי, מבלי ליידע את הבעלים על מנת שיבצע עבורו את ההרצה. התובעים טענו כי קבלת כסף ישירות מלקוחות הינה אסורה על כל העובדים וכי אותו עובד כבר לא מועסק אצלם. נטען מכל מקום, כי האחריות לעסקה הפרטית שלא באמצעות המוסך אינה באחריותה. ההרצה בוצעה מחוץ למסגרת העבודה ולא בשטח המוסך, במהלכה העובד ביצע פעולה כלשהי במצבר (כפי הנראה ניסה לטעון מצבר של רכב אחר) והרכב נשרף.

5.     רוני פנה לתיקון הרכב בעקבות השריפה וניסה לטעון שהאחריות לשריפה היא של המוסך. למרות שהתובעים סברו שאין זה באחריותם, הפנו אותו לחברת ציון שביטחה את המוסך באחריות מקצועית על מנת שייבדקו טענותיו והם יידעו את חברת ציון על המקרה.

6.     תשלום על שיפוץ המנוע התקבל מחברת ד.נ.ר. בסך 6,520 ₪. כיוון שלא הופקד שיק בעת השחרור על ידי ד.נ.ר., התובעים דרשו שיק בטחון. רוני נתן שיק בטחון של אשתו על סך 23,000 ₪ והרכב שוחרר לידיו. על פי האמור בתצהיר "רוני רצה לרשום על השיק שהוא לבטחון אבל הסברתי לו שאם ד.נ.ר. לא ישלמו השיק ייפרע" בהתאם לנוהל הרגיל של המוסך. כיוון שד.נ.ר. לא שילמו, השיק הוגש לפרעון וסורב. לאחר מקרה זה הובא הרכב על ידי רוני פעם נוספת לתיקון והוא הבטיח תוך כמה ימים לדאוג לתשלום עבור שני התיקונים. לאחר התיקון השני, נתן רוני שיק אישי משלו על סך 6,500 ₪ שגם הוא הוחזר על ידי הבנק. נטען כי בסופו של דבר לא קיבל המוסך שום תשלום עבור התיקונים ברכב. צויין כי ללא קשר לתביעה זו, נוצר סכסוך כספי בעניני ביטוח בין המוסך לבין ד.נ.ר. בהליך משפטי אחר בו המוסך חוייב לשלם לד.נ.ר סכום כסף ששולם. על כן נטען כי טענות שונות בעניין קיזוז חסרות יסוד.

7.     נטען כי בסופו של דבר נותרו הנתבעים חייבים לתובעים, יחד ולחוד, סך השווה לתיקונים.

גרסת הנתבעים

8.     בתצהירו רוני ליברמן הצהיר כי הנזק שנטען בתביעה נגרם מאירוע שארע ב- 17.4.94 וטען שכתב התביעה שהוגש ביום 10.2.02 התיישן כבר. הוא ציין שמסיבה זו לא צויינו בכתבי בית הדין של התובעים מועדי האירועים. באשר לטענותיו המהותיות טען כי אירוע האש נגרם כתוצאה מהטיפול הרשלני של המוסך, וכי אירוע האש נגרם במהלך נסיעה בין מוסכי התובעת. לטענתו נתן שיק דחוי לאור בעיות שהיו עם קבלת הכספים מחברת הביטוח והוא טען שהוא לעולם לא התחייב עבור התיקון ברכב. ביחס לשיק השני על סך 6,500 ₪ נטען גם שניתן לבטחון בלבד ושהוא לא הופקד משך מספר שנים אלא רק ארבע שנים לאחר מועד פרעונו. הנתבע טען שנתן את השיק רק לבקשת המוסך על מנת לאפשר להם לקבל אשראי לרכישת חלקים לרכב תוך כדי הבטחה שהשיק יוחזר כיוון שגם במקרה זה הם מתכוונים לתבוע את הביטוח. תצהירה של לימור רימון חזר על עיקר הטענות שנטענו על ידי המצהיר הראשון. עוד נטען כי אין לה כל קשר לתביעה. כמו כן גם בתצהירה של שרי ליברמן טענה שאין לה קשר לתביעה.

החקירות בבית המשפט

9.     באשר לגרסה לפיה היה זה הנתבע 1 שהיה אמור להעביר את הרכב בין המוסכים, לא העידו עובד המוסך והאחראי (העובד בשם בדארנה שפיק - עמ' 9 לפרוטוקול הדיון מיום 16.1.06). ללא עדותם אין מקום לאמץ את גירסת התובעים שהנסיעה היתה באחריות הנתבעים. מעבר הזמן בין האירועים לבין הגשת התובענה מנע, כפי הנראה, את איתורם.

10.     במקרה זה מסקנתי הינה כי ההשתהות של התובעים בניהול ההליכים גרמה לפגיעה מהותית בראיותיהם. אשר על כן, התובענה נדחית. התובעים ישלמו הוצאות בסך 2,500 ₪ לנתבעים ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ לנתבעים.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ראיות לכאורה

  2. מהי רשומה מוסדית ?

  3. הבאת ראיות לסתור

  4. בקשה לפסילת ראיות

  5. עתירה לגילוי ראיה

  6. ראיות נוספות בערעור

  7. השתהות בניהול הליכים

  8. ראיות מהימנות לכאורה

  9. נטל הראיה בדיני מיסים

  10. היפוך סדר הבאת הראיות

  11. שטר המטען כראיה לכאורה

  12. בקשה להבאת ראיה מפריכה

  13. הצגת כרטיס נוכחות כראיה

  14. בקשה להגשת ראיות נוספות

  15. עתירה לגילוי ראיה חסויה

  16. הגשת ראיות נוספות בערעור

  17. ראייה חדשה לפי חוק הנכים

  18. סדר הבאת הראיות בערעור מס

  19. היפוך נטל הראיה בערעור מס

  20. ערר על ראיות לכאורה למעצר

  21. הגשת ראיות באיחור משפט פלילי

  22. הגשת ראיות חדשות לאחר פסק דין

  23. האם חוות דעת מהווה ראיה חדשה

  24. השמדת ראיות בזמן חיפוש משטרתי

  25. הגשת ראיות לבית המשפט ללא אישור

  26. ראיות לסתור את קביעת ביטוח לאומי

  27. זיכוי עקב נזק ראייתי במשפט הפלילי

  28. האם דו''ח מבקר המדינה ראיה קבילה

  29. משקל ראייתי של חתימה על תעודות משלוח

  30. דחיית מועד הוכחות - צירוף ראיות נוספות

  31. בקשה להבאת ראיות לסתור קביעת ביטוח לאומי

  32. תקנות הראיות (שכר עורך-דין), תשל''ח-1978

  33. חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), תשט"ו-1955

  34. תקנות לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים),תשט''ז-1956

  35. רישום במשרד הרישוי הוא דקלרטיבי בלבד ואינו מהווה ראיה

  36. חוק לתיקון דיני הראיות (אזהרת עדים וביטול שבועה), תש"ם-1980

  37. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון