להלן החלטה בנושא הפקדת ערובה לפי חוק החברות: החלטה זוהי בקשה לחייב את התובעים בהפקדת ערובה עפ"י תקנה 519 לתסד"א, וכן עפ"י סעיף 353 א' לחוק החברות, אשר הוגשה ע"י הנתבעת 1 - "המבקשת". סכום התביעה עומד ע"ס 409,500 ₪ נכון ליום הגשתה - 11.12.06; סכום הערובה המבוקשת עומד ע"ס 100,000 ₪. ב"כ המבקשת טוען כי התובעות 1,2 הן חברות זרות שרשומות ברוסיה, ואשר אחריותן מוגבלת; כתובתן הרשומה של החברות ברוסיה אינה מפורטת בכתב - התביעה; אין בכתב - התביעה פרטים כלשהם על פעילותן העיסקית, ו/או על רכוש ונכסים כלשהם שיש להן בישראל, ובנוסף לכך סיכויי התביעה קלושים הן בשל טענת התיישנות המפקיעה את זכות התביעה, והן עקב תנאי שטר המטען לפיהם התחייבויות המוביל הימי - המבקשת - מסתיימות עם פריקתו של המטען בנמל היעד - נמל אודסה - והנזק למטען, אם בכלל, נגרם לאחר הפריקה, דהיינו לאחר סיום התחייבותו החוזית של המוביל. ב"כ המבקשת טוען כי יש לחייב גם את התובע 3 בהפקדת ערובה להוצאות המשפט מאחר שלא נמסרה כתובתו בישראל, לא צורף יפוי כח שלטענת ב"כ התובעות מכוחו פעל התובע 3 בשמן, ונוכח העובדה שמעמדו הוא לכל היותר כשל שלוח, מעמד שאינו מקנה לו זכות תביעה עצמאית. מנגד טוען ב"כ המשיבים כי התביעה בעלת סיכויים גבוהים בגין נזק רב שנגרם למשיבות 1,2; כי תקנה 28 (א) לתקנות לביצוע אמנת האג 1954 אוסרת על חיוב משיב מחמת היותו זר ליתן ערובה לפרעון הוצאות משפט; כי חיוב בערובה להבטחת הוצאות יופעל לעתים נדירות ובנסיבות חריגות בלבד; וכי לא נסתרה איתנותו הפיננסית של המשיב 3. עיינתי בתשומת לב בטענות הצדדים, ובאתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל. סעיף 353 א' לחוק החברות מאפשר שקול דעת נרחב להורות לחברה מוגבלת במניות להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע אלא אם נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת, או שהחברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאותיו אם יזכה בדין. התובעות 1 ו - 2 הן חברות זרות הרשומות ברוסיה, והן מוגבלות במניות. כתובתן הרשומה ברוסיה לא צויינה, והן לא עמדו בנטל להוכיח את איתנותן הכספית ו/או את יכולתן לשאת בהוצאות המבקשת במדה ותידחה התביעה. לתגובתו של ב"כ המשיבים לא צורף תצהיר מטעמו של מי מבין מנהלי החברות - התובעות 1,2 המפרט רכוש ו/או נכסים שיש להן, בין אם בארץ ובין אם ברוסיה, ולא הובאה ראיה כלשהי ליכולתן הכספית ו/או הכלכלית. על המשיבות 1,2 היה לתמוך את טענתן כי אין לחייבן בהפקדת ערובה ע"י כך שיציגו בתצהיר מטעמן את יכולותיהן הכספיות, וזאת לא נעשה. אשר לאמנת האג, גם בה אין כדי לפטור את המשיבות מהחובה להפקיד ערובה שכן "כל שבאה אמנת האג לעשות הוא לקבוע מנגנון לגביית הוצאות מתושבי מדינות האמנה ואזרחיה. אין האמנה באה לקבוע פטור גורף מחיוב בהוצאות לכל מי שבא בשעריה, אלא מטרתה הוא לנטרל את השיקול בדבר היות בעל הדין תושב של מדינה זרה. מצבה של חברה זרה המאוגדת באחת ממדינות האמנה אינו יכול להיות טוב יותר משל חברה המאוגדת בישראל". (דברי נשיאת בימ"ש המחוזי, כב' השופטת גילאור, בבש"א (חי') 6191/04 - ההחלטה צורפה לבקשת המבקשת). אשר למשיב 3, כתובתו בישראל לא צויינה, וכמו כן לא ברור מעמדו אצל המשיבות 1,2, אשר לא הובהר גם בתגובת ב"כ המשיבים. מן הטעמים המצטברים לעיל, ומבלי לשקול בשלב מקדמי זה את סיכויי התביעה, אני מורה למשיבים להפקיד בקופת ביהמ"ש ערבות בנקאית צמודת מדד ובלתי - מוגבלת בזמן ע"ס 75,000 ₪ עד ליום 15.5.07 להבטחת הוצאות המבקשת. הוצאות בקשה זו תיפסקנה עפ"י תוצאות התביעה העיקרית. ערובהדיני חברותחוק החברות