להלן פסק דין בנושא הארכת מועד התנגדות לביצוע שטר: פסק-דין בפניי בקשה להארכת מועד והתנגדות לביצוע שטר מיום 1.5.92. טענות המבקשים: השטר ניתן במסגרת רכישת זכויות ליסינג ברכב על ידי המבקשת. המבקש 2, שהיה בעל השליטה והמנהל במבקשת 1, חתם כערב באופן אישי להתחייבויות המבקשת 1. המבקשים החזירו את הרכב למשיבה ונודע להם מפי נציגי המשיבה שלאחר שהרכב הוחזר הוא נמכר לצד שלישי במחיר גבוה ולמעשה, למשיבה לא נגרם כל נזק כתוצאה מהפרת עסקת הליסינג עמם. המבקש 2 שמע לראשונה על ההליכים נגדו (תיק ההוצל"פ הוא משנת 1996) בסוף חודש יוני 2005. עד לאותו מועד, המבקש לא ידע על ההליכים נגדו ולפיכך - מתבקש ביהמ"ש לראות את ההתנגדות כאילו הוגשה במועד. דיון ביום 14/12/05 נחקר המבקש על תצהירו בביהמ"ש. מטעם המשיבה הוגשו מסמכים שיש בהם להעיד על כך שהמבקשים ידעו על תיק ההוצל"פ מס' 01-32581-96-7 עוד במהלך שנת 1996. מש/2 הוא תדפיס החלטת כב' הרשמת עפרון אראלה מיום 16/06/96 ולפיו בקשת המבקשים להתנגדות ללא הארכה הוגשה באיחור ולפיכך - אין לקבלה. מש/3 הוא העתק שני אישורי מסירה, האחד למבקש והשני למבקשת. לפי אישורי המסירה הנ"ל, המבקש קיבל את האזהרה ביום 28/4/96 וסרב לחתום עליה ואילו המבקשת קיבלה את האזהרה ביום 5/5/96 וגם כאן סרב המקבל לחתום. לפי אישור המסירה, האזהרה נמסרה למבקש בכתובת הר מצדה 9 אשדוד ולפי עדותו הוא אכן התגורר שם בעבר וזו הכתובת שמסר בהסכם הליסינג משנת 1992. המבקש אמר בעדותו שהוא יכול לצרף מסמכים המעידים שהשכיר את הבית בשנים 92 ו - 93 אך לא הגיש כל בקשה לצרוף מסמכים שיוכיחו את טענתו כי לא התגורר בכתובת המפורטת באזהרה בתאריך מסירת האזהרה גם לאחר מועד הדיון. צודקים המבקשים כי ההתנגדות עצמה לא צורפה אולם לטענת המשיבה היא לא צורפה כי העתק ממנה לא נשלח אל המשיבה. סמיכות הזמנים בין תאריכי מסירת האזהרות למבקשים על פי מש/3 ותדפיס ההחלטה של כבוד הרשמת בסמוך לאחר מכן (מש/2) מעידה על כך שההחלטה מתייחסת להתנגדות שהוגשה מטעם המבקשים לאחר קבלת האזהרות. בנוסף, תוכן ההחלטה לפיה הבקשה להתנגדות שהוגשה בתאריך 13/6/96 הוגשה באיחור, עולה בקנה אחד עם תאריכי מסירת האזהרות למבקשים במש/3 על פיו הן נמסרו למבקשים למעלה מ - 20 יום לפני הגשת ההתנגדות. כאשר נשאל המבקש על קבלת האזהרות בתיק ההוצל"פ השיב כי אינו זוכר. צודקת המשיבה, כי המבקש לא דייק בתצהירו כאשר טען כי נודע לו לראשונה על ההליכים בתיק ההוצל"פ נשוא ענייננו בסוף חודש יוני 2005. זאת, מאחר והמבקש הגיש את מש/4 ללשכת ההוצאה לפועל כבר ביום 22/6/05 וחתם על המסמך ביום 20/6/05 וסביר מאוד להניח שהמבקש ידע על ההליכים בסמוך לפני כן ובנוסף, לפי תדפיס של לשכת ההוצל"פ עולה שצו עיכוב יציאה נמסר למבקש כבר ביום 15/6/05. ממכלול הדברים עולה שהמבקש הגיש את ההתנגדות (שהוגשה בתאריך 27/7/05) באיחור גם לפי המועד שבו נודע לו לטענתו על ההליכים נשוא תיק ההוצל"פ, 28/6/05 ובוודאי אם קיבל את הצו ביום 15/6/05. העובדה שהמבקש בחר בתצהירו שלא למסור את התאריך המדוייק בו נודע לו על הליכי ההוצל"פ בחודש יוני 2005 (לשיטתו) וליצור רושם כאילו נודע לו על ההליכים רק ביום 28.6.05, משליכה על חוסר מהימנותו לגבי הטענה כי אינו זוכר שקיבל את האזהרות בתיק ההוצל"פ כבר בשנת 96'. איני מקבל את טענת המבקשים כאמור בסעיף 5 לתשובתם מיום 9.10.05 כי יתכן שההתנגדות אליה מתייחס מש/2 היא הודעת המבקש מחודש מאי 96' או בסמוך לכך על כך שתלויים ועומדים נגדו הליכי פש"ר. לטענה זו אין בסיס מאחר ולפי טענת המבקש ניתן נגדו צו הכרזה על פש"ר כבר בתאריך 13.12.95 ובנוסף לפי מש/2 תאריך הגשת הבקשה הוא 13.6.96 ולא מאי 96'. לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי המבקשים ידעו על ההליכים בתיק ההוצל"פ כבר במהלך שנת 1996, ומשלא הוצג טעם מיוחד למתן הארכת מועד, הבקשה להארכת מועד נדחית. הלכה היא שחשיבות העניין העומד לדיון אינה בבחינת טעם המצדיק כשלעצמו הארכת מועד. אשר על כן, מאחר והמבקשים לא הציגו כל טעם מיוחד למתן הארכת מועד כאמור לעיל, איני סבור שהמחלוקת המהותית בין הצדדים די בה להוות טעם מיוחד. הבקשה להארכת מועד נדחית ומשכך גם ההתנגדות נדחית. בנסיבות הענין, המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ. הארכת מועדשטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר