דחיית בקשת רשות להתגונן - חוב לבנק

להלן החלטה בנושא דחיית בקשת רשות להתגונן - חוב לבנק: החלטה הנתבעת מס' 1 היא חברה בע"מ (להלן: "הנתבעת"), אשר לה חוב לבנק התובע (להלן: "הבנק") בגין אשראי שוטף בחשבונה וכן בגין הלוואה שניתנה לה על ידי הבנק והועמדה על ידיו לפירעון מידי, כפי המתואר בכתב התביעה, שהוגש ב"סדר דין מקוצר". הנתבעת מס' 2, הגב' הדס לוי (להלן: "הדס"), מגדירה עצמה כמי ש"רשומה כבעלת מניות בחברה (הנתבעת - צ.כ.)" כפי המתואר בסעיף 1 לתצהירה התומך בבקשתה ובבקשת הנתבעת למתן רשות להתגונן. הדס נתבעת מכך שהיא חתומה, לפי כתב התביעה הנ"ל, על "כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום" (להלן: "כתב הערבות") לטובת הבנק בגין חבויותיה של הנתבעת, נספח ה' לכתב התביעה. לעניין כתב הערבות טענה הדס שאין היא חתומה עליו (סעיפים 11 עד 13 לתצהירה) ובהסכמת ב"כ הבנק ניתנה לה רשות להתגונן בטענה זו. ספק רב אם יש ממש בטענה הנ"ל; הדס מסרה לבית המשפט תצהיר באורך של 11 עמודים הכולל 94 סעיפים, מודפסים בגופן קטן מגופן אותיות החלטה זו, ובא כוחה הוכיח בפעם נוספת, ובכישרון רב, שאכן מתקיים בבירור יחס הפוך בין אורכו של התצהיר התומך בבקשת רשות להתגונן ובין קיומה של הגנה משמעותית; במלים אחרות, קשה ביותר להניח שניתן לרשום בצורה יותר מוצלחת גיבוב כה ארוך של דברים חסרי כל משמעות וחסרי כל שמץ של בסיס להגנה מפני התביעה. מרוב מלל, נשכחה כנראה מהדס או בא כוחה העובדה שהיא טענה כלפי הבנק שהחתימה על כתב הערבות אינה חתימתה ובסעיף 57 לתצהיר מסכמת היא שורה של טענות כלפי הבנק על כך שפעל למימוש רכוש משועבד של החברה, כאשר ניתן היה להגיע להסדר (לגישתה) עם הנתבעת וממילא הייתה* הדס ערבה לחובה של הנתבעת. יאמר: ספק רב אם ללא הסכמתה האמורה של ב"כ הבנק היה מהראוי להעניק להדס את הרשות להתגונן כלפי התביעה על פי הטענות הנוגעות לאמיתות חתימתה על כתב הערבות; ועוד יאמר כי בעקבות הסכמה זו, איני רואה מקום גם לחייב את הדס בהפקדת כספים לעניין הגנתה זו, אם כי העובדה שהדס אימצה את טענות החברה, שאין בהן כל ממש כאמור לעיל, יש בה כדי להביא לתוצאות בדבר חיובה של הדס בהוצאות הבקשה ותשלומן כפי שלהלן. תצהירה של הדס כולל בחובו חזרות מעייפות על מנטרות לכך שהדס נותרה מול שוקת שבורה, הבנק פעל בחוסר תום לב וכו' מבלי לפרט או להסביר מה פעל הבנק בחוסר תום לב, מדוע היה עליו לספק לנתבעת או הדס אשראי ללא גבולות, מדוע לא היה הבנק רשאי לממש את הבטוחות שבידיו ומדוע, בהנחה שמימוש בטוחות אלה אכן גרם לחיסולם הסופי של עיסקי הנתבעת, מוטלת האחריות לכישלונה העיסקי של הדס על הבנק. כלל הוא כי "לא תינתן רשות להתגונן למבקש שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו" [ ע"א 594/85 זהבי נ. מגרית בע"מ פד"י מב1 עמ' 721 בעמ' 722; ע"א 217/85 מרכז פרץ לרשתות (1971) בע"מ נ. בנק צפון אמריקה בע"מ, פד"י מג4 עמ' 614 בעמ' 615; "א 248/89 החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ נ' WARNER HOME VIDEO (U.K.) LTD. ׂפד"י מו2 עמ' 273 בעמ' 278; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ ואח' נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז5 עמ' 133; ע"א 592/89 אחים רייך (שדה אילן) בע"מ (בפירוק( ואח' נ. בנק ה מזרחי המאוחד בע"מ, "דינים" עליון מג 302; ע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ ואח' נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י נט3 עמ' 41 ]. כאמור, למרות המלל הרב בתצהירה של הדס, אין בו כל פרט מקנה הגנה שניתן להתייחס אליו בצורה פרטנית ולא כסיסמה בעלמא. לאור האמור לעיל, יתרת בקשת הרשות להתגונן של הדס והנתבעת נדחית. הנתבעות תשלמנה לבנק את הוצאותיו בבקשה זו, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של -.10,000 ₪ ומע"מ בצרוף ריבית והצמדה כדין. הסכום הנ"ל ישולם בתוך 30 יום מעת מסירת החלטה לידי ב"כ הנתבעות ואם לא יעשה כך, תמחק הגנתה של הדס ככל שזו הותרה כאמור לעיל [ על סמכות בית המשפט להתנות המשך דיון בתשלום הוצאות ראה, בין היתר, ע"א 396/88 אפרת ראובן נ. גן יאשיה, מושב עובדים, פד"י מד1 עמ' 549 ].בקשת רשות להתגונןחוב לבנקבנקחוב