בקשת רשות להתגונן מפני תביעה לתשלום חוב

להלן החלטה בנושא בקשת רשות להתגונן מפני תביעה לתשלום חוב: החלטה 1. בפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה לתשלום חוב בסך של 269,063 ₪ שהצטבר בחשבון הבנק של הנתבעת 1 (להלן: "החברה") שהתנהל בבנק התובע (להלן: "הבנק"). הנתבעים האחרים חתמו כערבים לחוב. 2. טענת ההגנה המרכזית של הנתבעים היא שמנהל הסניף של הבנק התובע, אדם בשם חצרוני, הבטיח להם כי אם החברה תעביר את פעילותה מבנק אחר אל הבנק התובע, הוא יגדיל את מסגרת האשראי לסך של 200,000 ₪, וכחלוף שלושה חודשים, המסגרת תגדל לסך של 400,000 ₪. המסגרת אכן הוגדלה לסך של 200,000 ₪. בחודש אוקטובר 2005 שב חצרוני והבטיח לנתבעים כי יגדיל את מסגרת האשראי לסך של 400,000 ₪ מיד בתחילת השנה החדשה. דא עקא, בחודש דצמבר 2005 התרגז חצרוני על הנתבעים על שנתנו הוראת ביטול לשיקים שמשכו לפקודת לקוח אחר של הבנק- אופנת פתאל, וכאשר הנתבעים סרבו לחזור בהם מהוראת הביטול, הוא החל להתנכל להם, הצר את צעדיהם, ונמנע מלקיים את הבטחתו בענין הגדלת מסגרת האשראי. יתר על כן, כאשר הנתבעים ביקשו ליטול הלוואה מחברת כלל, בסך של 200,000 ₪, הבנק התרשל ולא כיבד הוראת קבע בסך 4,000 ₪ ולכן החליטה חברת כלל שלא להעמיד את ההלוואה. בסמוך לאחר מכן חדל הבנק מלכבד שיקים שמשכה החברה, ונוצרה תגובת שרשרת אצל ספקים, שהביאה לקריסתה של החברה. עקב כך נגרמו לחברה נזקים של אובדן רווח בסך 600,000 ₪ בשנה לתקופה של 7 שנים, וכן אובדן מוניטין בסך של שני מליון ₪, נזקים אותם הנתבעים מקזזים כנגד התביעה. 3. ב"כ הבנק ויתרה על חקירת המצהירים. 4. הואיל ובשלב זה לא נסתרה טענתם של הנתבעים לפיה הבנק התחייב להגדיל את מסגרת האשראי, אך הפר התחייבות זו מחמת שיקולים זרים, כמו גם הטענה לפיה הבנק הכשיל קבלת הלוואה מאת חברת כלל, יש ליתן להם רשות להגן בטענה זו. אכן, הבנק אינו חייב ליתן אשראי ללקוח, אך אם התחייב ליתן אשראי, וחזר בו מהתחייבות זו משיקולים זרים ומתוך רגש של נקמנות גרידא, שאני. אין חולק כי בתנאים מסויימים רשאי הבנק לבטל מסגרת אשראי שהעניק ללקוח, וקל וחומר שהוא רשאי בנסיבות מסויימות לחזור בו מהבטחה למתן מסגרת אשראי שטרם הוגשמה (כגון, כאשר חלה הרעה במצבו העסקי של הלקוח מסיבות שאינן קשורות למעשי הבנק), אך במקרה כזה צריך הבנק להוכיח כי הביטול נעשה בתום לב ומשיקולים ענייניים, ולא מחמת קפריזה. ראה ת"א (שלום ת"א) 37006/05 בנק מרכנתיל דיסקונט סניף יהודה נ' ש.י.ישר קבלנים 1989 בע"מ, תק-של 2006(4), 20812 , 20813 (2006): "אכן, משניתן אשראי, הכלל הוא שהבנק אינו רשאי להעמידו לפרעון מיידי "על פי קפריזה שלו, ללא כל תנאי וסיבה מוסכמים ובלא שיקרה ארוע המהווה סיכון כלשהוא לבנק ... שהרי פעולה חד צדדית כזו של הבנק עלולה לגרום להתמוטטות מוחלטת של כל עסק או חברה המנהלת את עסקיה באמצעות הבנק". ( ת"א (ירושלים) 1302/98 בנק פועלי אגודת נ' ירושלים תור תק-מח 2003(1), 5438 ,עמ' 5444)." ענין זה מצריך הבאת ראיות מטעמו של הבנק. 5. הבנק טען בסיכומיו כי הנזק הנטען על ידי הנתבעים אינו בר קיזוז לפי ס' 53 לחוק החוזים. אין לקבל טענה זו. אכן, הנזק הנטען של אובדן רווח מצריך שומה והערכה, אך עדיין מדובר בחיובים הנובעים מאותה עיסקה- ניהול חשבון הבנק, ולכן ניתן קזז חיובים אלה גם אם אינם קצובים. 6. הבנק טען כי לא צורפו אסמכתאות להוכחת שיעורו של הנזק. טענה זו אמנם נכונה, אך בשלב של רשות להגן לא מוטלת בדרך כלל על הנתבע החובה להוכיח את טענותיו באמצעות ראיות, ודי בכך שהוא מציג פירוט של טענת הקיזוז. על כן, יש ליתן רשות להגן בטענת הקיזוז שעניינה אובדן הרווחים. אין מקום ליתן רשות להגן בטענה שעניינה הנזק למוניטין, משום שהטענה לפיה נזק זה מסתכם בשני מליון ₪, לא פורטה כלל ועיקר, ולא הוצג התחשיב העומד בבסיסה. 7. הבנק טען בסיכומיו כי יש לדחות את בקשתו של הנתבע 2 משום שלא הגיש תצהיר. דין הטענה להדחות. הנתבע 2 הוא ערב לחוב, ועל כן הגנתו מתבססת על הגנתה של החברה. די בכך שהחברה קיבלה רשות להגן, על יסוד תצהיריהם של מצהירים אחרים, על מנת שגם הנתבע 2 יקבל רשות להגן גם אם לא הגיש תצהיר. 8. ב"כ הנתבעים הודיע בשלב הסיכומים כי הנתבעים חוזרים בהם מטענות שעניינן גילוי מסמכים וכן התניית שרות בשרות (ס' 11- 12 לתצהירו של הנתבע 3), ועל כן אין רשות להגן בטענות אלה. 9. סוף דבר, ניתנת רשות להגן בטענות שפורטו לעיל. הצדדים יחליפו תצהירי גילוי מסמכים תוך 30 יום. הבנק יגיש תצהירי עדות ראשית תוך 60 יום. הנתבעים יגישו תצהירי עדות ראשית תוך 30 יום לאחר מכן. ישיבת קדם משפט תתקיים ביום 25.11.07 בשעה 11:30. בקשת רשות להתגונןחוב