בקשת רשות להתגונן בתביעת בנק

להלן החלטה בנושא בקשת רשות להתגונן בתביעת בנק: החלטה 1. התובע, תאגיד בנקאי (להלן: "הבנק") הגיש תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב בסך של 400,192.76 ₪. התביעה הוגשה נגד החייבת העיקרית, בעלת החשבון, הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ונגד הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), מנהלה ובעליה של הנתבעת, מכח ערבותו לחוב. 2. הנתבעים ביקשו רשות להתגונן. נדון בטענותיהם כסדרן. 3. הנתבעים טוענים כי ביקשו ולא קיבלו מסמכים הדרושים להם לשם הכנת הגנתם, ודי בכך כדי להקנות להם רשות להגן. אין בידי לקבל טענה זו. התביעה הוגשה ביום 9.2.2005. הדרישה למסמכים הועלתה לראשונה ביום 2.6.2005, ארבעה ימים בלבד לפני הגשת הבקשה למתן רשות להתגונן. ביום 8.8.2005 העביר הבנק לב"כ הנתבעים מסמכים שהתבקשו על ידי הנתבעים (ראה מוצג ת/1). לא ברור האם היו אלה כל המסמכים או רק חלקם, אך הנתבעים לא טרחו להראות אילו מסמכים עודם דרושים להם, וחשוב מכך, כיצד המסמכים שטרם גולו, אם היו כאלה, היו עשויים לבסס את הגנתם. 4. הנתבעים טוענים כי הבנק איפשר לנתבעת להמצא ביתרת חובה גדולה למרות שלנתבעת לא היו בטחונות. טענה זו אינה מועילה לנתבעים. גם אם הבנק אכן איפשר לנתבעת להמצא ביתרת חובה גדולה למרות שלא היו לה בטחונות מתאימים, אין בכך כדי להוות טענת הגנה הראויה להשמע ממי שנמצא בעצמו ביתרת חובה. נזכיר כי הנתבע הוא מנהלה ובעליה של הנתבעת ואין עסקינן בערב תמים המנותק מפעילותו של החייב העיקרי ואינו מודע למצבת חובותיו בבנק. החוב נוצר בשל פעילותה של הנתבעת. פעילות זו היתה רצוייה מן הסתם לנתבעת ולנתבע מנהלה. הבנק לא נטל את הכסף לשימושו שלו, אלא העמידו לנתבעים לצרכיהם. מדפי חשבון שהוצגו במהלך חקירתו של הנתבע עולה שחלק ניכר מהחוב נוצר בעקבות העברת כספים מחשבון הנתבעת לחשבונו הפרטי של הנתבע (ראה מוצג ת/4, המתעד העברה של 166,600 ₪ ביום 19.9.2003), שהיה מצוי ביתרת חובה משמעותית. כך למשל, ביום 29.4.2003 היה הנתבע מצוי ביתרת חובה של 230,442 ₪ בחשבון הפרטי (מוצג/2), ובסמוך לפני פתיחת חשבון הנתבעת עמדה יתרת החובה בחשבון הנתבע על סך של 269,312 ₪ (ראה הודאת הנתבע בע' 5 לפרוטוקול). על כן, ברי כי הנתבעים אינם יכולים להלין על הבנק וברור כי הנתבע לא שינה כלל את מצבו לרעה בכך שחתם על ערבות לחובות הנתבעת, שאלמלא עשה כן, היה נותר ביתרת חוב משמעותית בחשבונו הפרטי. 5. הנתבעים טוענים כי קיימים תנאים מקפחים בהסכם ההלוואה ובכתב הערבות. אין בידי לקבל טענה זו. גם אם אניח לצורך הענין כי קיימים בהסכמים אלה תנאים מקפחים, הנתבעים לא טרחו להראות קיפוח ספציפי אשר בגינו יש להפחית את חובם לבנק. לא די בכך שהנתבעים עורכים ניתוח אקדמי של הקיפוח המצוי בסעיפים שונים של מסמכי הבנק. אין עסקינן בהליך של בקשה לביטול סעיפים מקפחים בבית הדין לחוזים אחידים, אלא בתביעה כספית רגילה, ועל כן צריך להראות קשר סיבתי בין הקיפוח הנטען לבין סכום התביעה, דבר שלא נעשה. 6. הנתבעים טוענים כי חיובם בריבית חריגה לפי קביעת הבנק, בעקבות העמדת ההלוואה לפרעון מיידי, מהווה תנאי מקפח. טענה דומה נדחתה בע"ש (ירושלים) 195/97 היועץ המשפטי לממשלה נ' בנק לאומי תק-מח 2004(2), 5364 ,עמ' 5383: "חוזה אחיד, חרף היותו חוזה מסוג מיוחד, הוא עדיין חוזה, אלא שתנאיו ניתנים לביטול או לשינוי בעילה נוספת, היא עילת הקיפוח. (ר' שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה, תשנ"ה, בעמ' 607). מעבר לכך, ראוי לזכור כי עסקינן בריבית, נושא המוסדר במידה רבה על-ידי רשויות המדינה. איננו סבורים שיש צורך בהטלת ביקורת נוספת מטעם בית הדין על מנגנון זה. (והשווה: שלו, דיני חוזים הנ"ל בעמ' 627 המאזכרת את א' בן נון, חוק החוזים אחידים, התשמ"ג-1982 (פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג' טדסקי), בעמ' 111). אין גם הצדקה לדעתנו, להבחין בין סוגי לקוחות שונים רק בשל העובדה שלקוח אחד מנהל הליכים משפטיים כנגד הבנק ואילו לקוח אחר אינו מנהל הליכים כאלה." מכל מקום, איש לא יחלוק כי הבנק רשאי לחייב בריבית פיגורים הלוואה שהועמדה לפרעון מיידי. השאלה היא מהו הגובה הסביר של ריבית פיגורים, והאם במקרה דנן, חרג הבנק ממתחם הסבירות, דבר שיצר קיפוח בפועל. על כן, שומה היה על הנתבעים להציג תחשיב מפורט המכמת את השווי הכספי של הקיפוח, על מנת שניתן יהיה לבודד את סכום הריבית שמקורו בקיפוח, מתוך סכום הריבית אותו רשאי היה הבנק לדרוש, וכמו כן לערוך הבחנה ברורה בין מרכיב הריבית לבין מרכיב הקרן, שכלל אינו שנוי במחלוקת. דבר זה לא נעשה על ידי הנתבעים, והטענה הועלתה בעלמא, כנגד החוב כולו, קרן וריבית גם יחד. נזכיר כי מי שמבקש רשות להתגונן חייב לפרט היטב את הגנתו. אין הוא יכול להסתפק בהעלאת טענות כלליות וסתמיות בעלמא, כפי שנעשה כאן. יפים לעניין זה דברי הנשיא שמגר בע"א 579/85, משה אריאן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ(2), 765, עמ' 767 - 768: "טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. ... יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת עליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן." 7. גם הטענה כאילו הבנק חייב את ההלוואה בריבית פיגורים גם בגין יתרת חוב שמועד פרעונה טרם הגיע, נטענה בעלמא, ובלא כל פירוט. בנסיבות אלה לא ניתן להיזקק לה. 8. בסיכומיו טען ב"כ הנתבעים כי הבנק נהג בחשבון הנתבעת כבשלו וכי לא הסביר לנתבע את טיבה של ערבותו. מדובר בטענות שנטענו לראשונה בסיכומים, ואין להן זכר בתצהירו של הנתבע. מטעם זה לבדו אין מקום לדון בהן. 9. אשר על כן, הבקשה נדחית. הנתבעים ישלמו לבנק שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.בקשת רשות להתגונןבנק