להלן החלטה בנושא בקשה להפסקת הליכי הוצאה לפועל: החלטה בני הזוג בורנשטיין, וחברת בורנשטיין ובניו חברה לבנין בע"מ (להלן: "המבקשים"), עותרים בבקשה זו כי בית המשפט יורה על הפסקת הליכי ההוצל"פ שנפתחו כנגדם על ידי מנהלו המיוחד של הבנק למסחר (להלן: "המנהל המיוחד" ו-"הבנק", בהתאמה). כן עותרים המבקשים, כי בית המשפט ייתן "צו הגנה" לטובתם כנגד המנהל המיוחד. המבקשים טוענים כי הליכי ההוצל"פ נפתחו על ידי המנהל המיוחד בלא לקבל לכך אישור מבית המשפט, ועל כן נפתחו של בסמכות. כן מגוללים המבקשים מסכת טענות רבות וקשות כנגד המנהל המיוחד, על פיהן מבוקש צו ההגנה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובתגובת הכנ"ר, ניתנת החלטתי זו: 1. עניין לנו במבקשים, אשר בינם ובין הבנק התקיימה מערכת יחסים טעונה ועכורה עוד עובר להיקלעותו להליכי חדלות פירעון, ואשר בגינה נקטו הצדדים הליכים משפטיים מרובים זה כנגד זה. הליכים אלו נמשכו גם משנקלע הבנק להליכי חדלות פירעון. במסגרת הליכים אלה מונה המנהל המיוחד ככונס נכסים על נכסיהם של המבקשים, ומשקרס הבנק מונה למנהל מיוחד. מתוקף מינויו זה, פעל המנהל המיוחד למימוש דירת מגוריהם של המבקשים, ועתה הוא פועל למימוש חנות שבבעלותם. 2. מקורו של תיק ההוצאה לפועל אשר עיכוב ההליכים בו (או ביטולם) מתבקש בבקשה דנן, הינו תביעה אזרחית שהגישו המבקשים כנגד הבנק, ואשר עסקה בנזקים אשר נגרמו להם, לטענתם, בעקבות התנהלות הבנק עובר לפירוקו. התביעה נדחתה בבית משפט השלום, והמבקשים חויבו בהוצאות. ערעורם לבית המשפט המחוזי נדחה אף הוא, והם חויבו בהוצאות נוספות. עתה עומד עניינם בפני בית המשפט העליון בבקשה למתן רשות ערעור. המנהל המיוחד פנה אל המבקשים בדרישה כי ההוצאות אשר נפסקו לטובתו תשולמנה, ומשאלו לא שולמו, פתח הליכי ההוצאה לפועל. 3. המבקשים, שאינם מיוצגים, הגישו בקשה המשתרעת על פני למעלה מ-20 עמודים(!!!), ואשר רובה ככולה בליל של טענות כנגד הבנק, המנהל המיוחד, כונס הנכסים הרשמי, לשכות ההוצאה לפועל, משרד המשפטים ומדינת ישראל. המבקשים העלו טענות אשר מקומן במסגרת הליכי ההוצל"פ המתנהלים מזה שנים, ואשר אין להן כל נגיעה לסעד המבוקש. במסגרת זו לא בחלו המבקשים מלהעלות טענות קשות וחמורות כנגד המנהל המיוחד, ביניהן שיתוף פעולה עם עבריינים, רדיפתו את המבקשים, ביצוע מעשי זיוף, התנהלותו בחוסר תום לב ובזדון ועוד כהנה וכהנה. טענות דומות הועלו כנגד כונס הנכסים הרשמי אשר "בחסותו" פועל המנהל המיוחד, ואשר הואשם על ידם ב"עצימת עיניים". כן העלו המבקשים טענות כנגד נהלי העבודה בלשכות ההוצאה לפועל והתעלמות הערכאות ומשרד המשפטים מטענותיהם. 4. המנהל המיוחד טוען כי פתיחת הליכי ההוצל"פ נעשתה על פי נוהל עבודה אשר נקבע בראשית הליכי הפירוק של הבנק, על פיו ניתן לו אישור לנקוט בהליכי הוצל"פ כלפי כל חייבי הבנק, בלא צורך לעתור לאישור בית המשפט בכל הליך ספציפי. המבקשים מעלים טענות כנגד נוהל זה, שכן ההיתר לנהל הליכי ההוצל"פ ניתן למנהל המיוחד תוך שמירה על חיסיון, ועל כן אין באפשרותם לבחון היתר זה. 5. כאמור לעיל, תיק ההוצל"פ אשר בעניינו נדרש סעד הביטול, נפתח על ידי המנהל המיוחד בגין אי עמידת המבקשים בתשלום הוצאות אשר נפסקו לטובתו בשתי ערכאות. המבקשים ניהלו את ההליך הראשון בבית משפט השלום ברשות בית משפט זה, אך עתה, משאין הם עומדים בתשלום ההוצאות, טוענים כי על המנהל המיוחד לקבל אישור נפרד וספציפי לפתיחת הליכי ההוצל"פ כנגדם. הפכתי בטענה זו, ולא מצאתי בה דבר. עניינו של תיק ההוצל"פ הינו, כאמור, הוצאות אשר הושתו על המבקשים במסגרת הליכים שניהלו כנגד הבנק, כאשר הבנק מיוצג על ידי המנהל המיוחד. בהליכים הללו הפסידו המבקשים, ונפסקו לחובתם הוצאות. נחה דעתי כי הליכי ההוצל"פ, כנגד המבקשים, נפתחו על ידי המנהל המיוחד כדין ובסמכות, וזאת בין אם על פי ההיתר הכללי אשר ניתן בתחילת הליכי הפירוק, ובין אם על פי ההיתר הראשוני אשר ניתן למבקשים עצמם לנהל ההליכים כנגד הבנק. אף לו הייתי נכונה לקבל מקצת מטענות המבקשים, ולתהות תחת נפקותו של היתר זה בעניינם (ואינני קובעת כי כך הדבר), הרי שעצם ההיתר הראשוני אותו קיבלו המבקשים לנהל הליך אזרחי כנגד הבנק, טמן בחובו את האפשרות כי בסופו של יום תידחינה טענותיהם באותו הליך, וכי תושתנה עליהם הוצאות. המבקשים, בסרבם לשלם את ההוצאות אשר הושתו עליהם, אינם יכולים לרחוץ עתה בניקיון כפיהם, שכן הליך גביית הוצאות אלו הינו המשכו הישיר של ההליך אותו נקטו הם עצמם, ובאישור בית המשפט. לעניין זה, מצאתי לנכון לציין כי בין שלל טענותיהם העלו המבקשים טענות אשר מקומן יפה להליכי ההוצל"פ עצמם או להליכי הערעור עליהם, ואין בית משפט זה יושב כערכאה מקבילה או אף כערכאת ערעור על הליכי ההוצל"פ, ודי בכך כדי לדחות את טענותיהם הנוספות של המבקשים. לאור האמור לעיל אני דוחה את עתירת המבקשים כי הליכי ההוצל"פ יבוטלו או יעוכבו. 6. עוד עתרו המבקשים כי יינתן לטובתם צו הגנה כנגד המנהל המיוחד, וכי בצו זה יקבע בית המשפט כיצד על המנהל המיוחד להתנהל בעניינם. ברי, כי מערכת היחסים בין המבקשים ובין המנהל המיוחד אינה מאפשרת להם להידבר, והיא טעונה נוכח סכסוך ארוך שנים. עם זאת, "צו הגנה" ניתן אך ורק בין צדדים ניצים לסכסוך משפחתי, והמבקשים לא הצביעו על כל סמכות שבדין הקיימת לבית משפט זה ליתן צו שכזה. ככל שהמבקשים מעוניינים כי בית המשפט ייתן הוראות ספציפיות למנהל המיוחד, עליהם לפנות בבקשה מתאימה למתן הוראות, ולבסס בה את טענותיהם כדבעי אשר על כן, נדחית גם עתירתם של המבקשים ל"צו הגנה". 7. הבקשה, אם כן נדחית במלואה. המבקשים ישאו בהוצאות המנהל המיוחד ובשכ"ט עו"ד, ביחד ולחוד, בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 8. טרם אניח עטי, מצאתי להוסיף הדברים הבאים. עיון בבקשה מגלה כי טענות קשות למבקשים כלפי כלל הגורמים העוסקים בהליך הפירוק של הבנק, כמו גם כנגד רשויות שונות המעורבות בסכסוך שהתקיים בין המבקשים ובין הבנק עובר לקריסתו. היותם של המבקשים בלתי מיוצגים ניכרת באופן ברור בכתבי טענותיהם, ועומדת להם לרועץ. כך, לדוגמה, מרבית טענות המבקשים בהליך זה הועלו אודות הליכים אשר אין בית משפט זה מוסמך לדון בהם, ותוך השמצות בלתי מרוסנות של המנהל המיוחד, כונס הנכסים הרשמי ולשכות ההוצאה לפועל. הנייר אינו יכול לסבול הכל, ואף טענות קשות יש להעלות בדרך ארץ ובאופן סדור. טוב היו עושים המבקשים לו היו שוקלים פנייה לייעוץ משפטי מקצועי, ולו רק על מנת שיוכלו להציג טיעוניהם באופן ברור, מסודר, ובלתי מתלהם.הוצאה לפועל