להלן פסק דין בנושא בקשה להורות למנהל המיוחד לדון בתביעת חוב: פסק דין מונחת בפניי בקשת שרזון חברה לפיתוח ולהשקעות בע"מ (להלן: "המבקשת" או "שרזון") להורות לעו"ד ניסן כוחי, המנהל המיוחד של מיזוגית בע"מ (בפירוק) (להלן: "המנהל המיוחד" ו-"החברה" בהתאמה) לדון בתביעת החוב של המבקשת. לחילופין מבקשת שרזון להורות על התליית עיכוב ההליכים כנגד החברה ועל צירופה מחדש כנתבעת בתביעה המתבררת בבית משפט השלום בנתניה בת.א. 5357/04. המבקשת הגישה בתאריך 11/5/04 תביעה בבית משפט השלום בנתניה כנגד החברה וכנגד מנהל החברה בעילות חוזיות ונזיקיות שונות. בתאריך 25/11/04 ניתן צו לפירוקה של החברה ובעקבותיו החליט בית משפט השלום על עיכוב ההליכים בתביעה האמורה כנגד החברה (תוך המשך בירור התביעה כנגד מנהל החברה), וזאת לאור סעיף 267 לפקודת החברות. בעקבות החלטה זו הגישה המבקשת תביעת חוב לכונס הנכסים הרשמי (להלן: "הכנ"ר"), אשר שימש באותה עת כמפרק החברה, ובהמשך לעו"ד כוחי, שמונה לתפקיד המנהל המיוחד לחברה. המנהל המיוחד טען כי לאור העובדה שתביעת המבקשת מתבררת בבית משפט השלום, אין טעם בהכרעה בתביעת החוב עד להחלטת בית המשפט בתביעה כנגד מנהל החברה. המבקשת טוענת כי במצב דברים זה היא עומדת בפני שוקת שבורה - תביעת החוב לא מתבררת בטרם תוכרע התביעה כנגד המנהל, ואילו תביעתה בבית המשפט כנגד החברה מעוכבת בהתאם להוראות הפקודה. הכנ"ר ציין, בתגובתו, כי הגורם המנהל את התביעות השונות בשם החברה (ובין היתר, התביעה כנגד המבקשת) הינו כונס נכסים מטעם הנושה המובטח, ולכן גם לאחר מיצוי כל הליכי התביעה לזכות החברה, צפוי רק הנושה המובטח להיפרע מהכספים שיתקבלו (אם בכלל) לזכות החברה. משלא צפויים להתקבל בקופת החברה כספים לחלוקה לנושיה הרגילים של החברה, ובהם המבקשת, סבור הכנ"ר כי אין טעם בבדיקת תביעת החוב בהיותה תיאורטית לחלוטין. בנוסף, סבור הכנ"ר כי גם הבקשה להתליית עיכוב ההליכים כנגד החברה מיותרת, כיוון שקופת הפירוק ריקה ואין תועלת בניהול תביעה זו, שבסופה המבקשת (שהינה, כאמור, נושה רגילה) לא תוכל להיפרע מהחברה בלאו הכי, גם אם תצליח בתביעתה. אולם, לאור העובדה כי תביעת המבקשת אוחדה בלאו הכי עם התביעה שהגישה החברה בת.א. 4465/03, סבר הכנ"ר כי יש לאפשר למבקשת לנהל תביעה שכנגד, בכפוף לכך שלא יהיה בכך כדי להטיל הוצאות על קופת הפירוק. כונס הנכסים מטעם הנושה המובטח הגיש תגובה קצרה בהמשך לעמדת הכנ"ר. בתגובתו התנגד כונס הנכסים מטעם הנושה המובטח לעמדת הכנ"ר בטענה כי עמדת הכנ"ר תטיל על הנושה המובטח את הוצאות הליך ההגנה של החברה שבפירוק. בתגובת המבקשת לכל האמור טענה, כי משאוחדו תביעת החברה כנגד המבקשת ותביעת המבקשת כנגד החברה, לא תהיה כל הכבדה כלכלית על הנושה המובטח באם תינתן לה אפשרות להמשיך בתביעתה כנגד החברה במסגרת אותם הליכים שאוחדו כאמור. לבסוף, חזר הכנ"ר על עמדתו כי נראה שתביעת המבקשת כנגד החברה תהיה תיאורטית (וזאת מכיוון שקופת הפירוק ריקה וצפויה להישאר ריקה מבחינת הנושים הרגילים), אולם לאור איחוד התביעות, לא ברור מדוע מסרב הנושה המובטח לבקשה ומדוע קבלתה תטיל נטל כלכלי כלשהו על הנושה המובטח. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובתגובות הכנ"ר, להלן החלטתי: המבקשת נקלעה למעגל שוטה - תביעתה כנגד החברה מעוכבת על פי הדין, היות והחברה מצויה בהליכי פירוק. כתוצאה מכך גם לא נדונה תביעת החוב שהגישה המבקשת למנהל המיוחד ולכנ"ר במסגרת הליכי הפירוק. מנגד, החברה מנהלת, באמצעות כונס נכסים מטעם הנושה המובטח, תביעה כנגד המבקשת. תביעה זו אוחדה בזמנו עם תביעת המבקשת והן נדונו יחד. במצב דברים זה, נראה לי כי יש לאפשר למבקשת להמשיך בתביעתה כנגד החברה, וזאת במסגרת ההליכים שאוחדו בלאו הכי, גם אם המשך תביעה זו צפוי להסתיים מבחינתה של המבקשת ב"ניצחון תיאורטי". ביני לביני, אני תוהה האם לא יכלה המבקשת להימנע מבקשה זו ולהסתפק במסגרת הליכי התביעה שהגישה כנגדה החברה בהעלאת טענות הגנה (כגון טענת קיזוז), אולם אינני קובעת מסמרות בנקודה זו. לא מצאתי כיצד החלטתי זו תפגע בנושה המובטח או תטיל עליו הוצאות נוספות, לאור העובדה כי כונס הנכסים מטעם הנושה המובטח מנהל את התביעה של החברה כנגד המבקשת וההליכים בתביעות הללו אוחדו. לאור כל האמור, הבקשה להורות למנהל המיוחד לדון בתביעת החוב של המבקשת נדחית, והבקשה להורות על התליית עיכוב ההליכים בתביעה שהגישה המבקשת כנגד החברה מתקבלת. בנסיבות העניין, לא ניתן צו להוצאות. מנהל מיוחדתביעת חובחוב