בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר

להלן פסק דין בנושא בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר: פסק דין בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר (להלן - "הבקשה"). טענות המבקש בבקשה נטען, כי המשיבה הגישה בקשה לביצוע השיקים נשוא תיק זה ביום 7.3.00. בסעיף 4 לתצהיר נטען, כי הבקשה הוגשה ביום 1.8.99. בתצהיר נטען, כי המבקש הוא חסר אמצעים ולפיכך, פנה ללשכת הסיוע המשפטי בשנת 2000 שהפנתה אותו לעורך דין מטעמה לשם הכנת ההתנגדות. מאחר והמבקש אינו גר בביתו לא הצליחה העורכת דין שמונתה על ידי לשכת הסיוע המשפטי לאתר את המבקש והתיק הועבר לגניזה ונסגר. לתצהיר צורף אישור של משרד המשפטים לפיו המבקש הגיע לפגישה בתאריך 30.10.00 ולא ניתן כל הסבר לגבי השתלשלות האירועים ממועד פתיחת התיק עד לפנייתו של המבקש אל הלשכה לסיוע משפטי. לגופה של מחלוקת, הטענה היא כי חתימתו של המבקש זויפה וכי אדם בשם מר צברי ששינה שמו לאדי בר רימה את המבקש וזייף את חתימתו. המבקש לא העלה טענה מפורשת כנגד המשיבה וכל שטען בסעיף 11 לתצהירו, כי קיים ספק גדול בקשר עם תום ליבה של המשיבה והוסיף, כי אינו מכיר את המשיבה ולא ביצע איתה כל עסקה. טענות המשיבה אין מחלוקת כי המבקש הגיש את ההתנגדות באיחור של חמש שנים לאחר פתיחת התיק והמצאת האזהרה. המבקש לא הצביע על נימוק אחד המהווה טעם מיוחד להארכת מועד כנדרש על פי תקנה 528 לתקנות סדר דין האזרחי, התשמ"ד - 1984. למשיבה ציפייה לגיטימית, כי תוכל לפעול לגביית חובה מהמבקש ומתן הארכת מועד בנסיבות ענייננו הופך את התקנות ל"אות מתה". דיון אין מחלוקת בין הצדדים, כי המבקש איחר בהגשת ההתנגדות תקופה של כארבע וחצי שנים (ר' פרוטוקול מיום 9.10.05). איני מקבל את טענת המבקש, כי מדובר באדם תמים וחסר השכלה שלא הבין את השתלשלות הדברים. העובדה שהמבקש פנה ללשכת הסיוע המשפטי כבר בתחילת שנת 2000 (לפי גרסת המבקש) מלמדת על כך, כי המבקש הבין שהוא נתבע וכי עליו להגיש התנגדות ו/או לפעול כנגד התביעה שהוגשה נגדו. העובדה שהמבקש הוא חסר קורת גג אינה משנה את מצב הדברים לפיו עורכת הדין שמונתה לייצגו מטעם לשכת הסיוע המשפטי לא הצליחה ליצור עמו קשר במהלך שנת 2000 בגלל התנהגותו ומאחר והוא בחר שלא לנסות לחדש או לשמור את הקשר עם לשכת הסיוע המשפטי אליה פנה ביזמתו סמוך לפני כן. לפי סעיף 1 לסיכומי המבקש, המבקש הנו רווק חסר קורת גג גם היום ובכל זאת הצליח ליצור קשר עם עורכת הדין המייצגת אותו היום ולהגיש את הבקשה נשוא ענייננו. צודקת המשיבה, כי מסיכומי המבקש עולה שהבקשה וההתנגדות הוגשו לבית המשפט ביום 9.6.05 למרות שהמבקש נפגש עם באת כוחו כבר בסוף חודש אפריל 2005, כלומר הבקשה וההתנגדות הוגשו כארבעים יום לאחר שהמבקש יצר קשר עם באת כוחו בהליך זה. איני סבור שהמבקש הציג טעם מיוחד להארכת מועד ובפרט כאשר מדובר בתקופה כה ארוכה. נסיבותיו האישיות אינן קלות, אך מהבקשה עולה כי כבר בשנת 2000 הבין המבקש כי עליו להתגונן מפני התביעה נגדו ולכן פנה ללשכת הסיוע המשפטי. העובדה שבחר לנתק עמם מגע תקופה כה ארוכה אינה מהווה טעם מיוחד למתן הארכת מועד. בנסיבות ענייננו ובהתחשב בתקופה הארוכה של האיחור, במסגרת האיזון בין זכותו של המבקש לקבל את יומו בבית המשפט לזכותה של המשיבה לסופיות הדיון, לא שוכנעתי כי יש מקום להאריך את המועד להגשת ההתנגדות מטעם המבקש. טענות המבקש לגופה של ההתנגדות הן טענות כבדות משקל, אולם הלכה פסוקה היא שחשיבות העניין העומד לדיון אינה טעם המצדיק כשלעצמו הארכת מועד. יתרה מזו, העובדה שמהמסמכים ( נספח א' - פגישה ביום 30/10/00 בלשכה לסיוע משפטי ונספח ג' - דו"ח בדיקה ראשוני מיום 15/10/00) עולה לכאורה שהמבקש ידע כבר בשנת 2000, כי חתימתו על השיקים זויפה, נזקפת במידה מסוימת גם לחובתו של המבקש מאחר ובחר להמתין תקופה כה ארוכה להעלות את טענותיו כנגד המשיבה שלגביה אין כל טענה מפורשת ו/או מידיעה אישית, כי הייתה מעורבת במרמה כלפי המבקש. כל זאת, כאשר הוא מסתמך על הבטחתו של אותו מר צברי (הזייפן לטענת המבקש) שיטפל בנושא תשלום החובות עבור השיקים (סעיף 6 לתצהירו). לאור כל האמור לעיל, הבקשה להארכת מועד נדחית ולאור כך גם ההתנגדות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.הארכת מועדשטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר