בקשה לא לחייב חשבון - אשראי דוקומנטרי

להלן החלטה בנושא בקשה לא לחייב חשבון - אשראי דוקומנטרי:

החלטה

מונחת בפני בקשתה של חברת שי סוכני מכס (1997) בע"מ (להלן: "המבקשת") כי אורה למנהלים המיוחדים של בנק למסחר בע"מ (להלן: "המנהלים המיוחדים" ו"הבנק", בהתאמה), שלא לחייב את חשבונה בגין העברה צפויה של 53,385$ לפי מכתב אשראי דוקומנטרי שנפתח על-ידי הבנק. לאחר שהונחו בפני הבקשה, תגובת המנהלים המיוחדים ותגובת המבקשת לתגובתם, מצאתי כי נסיבות העניין הולמות עשיית שימוש בסמכותי לפי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, ליתן החלטה שלא במעמד הצדדים, וכך אני עושה.

עובדות המקרה;

1.     המבקשת הינה חברה העוסקת בשירותי מכס והובלה, כולל יבוא טובין מחו"ל. המבקשת היתה לקוחת הבנק עד קריסתו.

2.     ביום 1.2.02 הוציא הבנק, לבקשת המבקשת, מכתב אשראי לבנק THAI FARMERS BANK מתאילנד (להלן: תאי), על סך 53,385 דולר, שמוטבו הינה חברת Diamond Sofa (להלן: המוטבת). לפי מכתב האשראי, התשלום למוטב הינו 90 יום אחרי תאריך שטר המטען. תאריך שטר המטען היה 2.3.02, ולכן חל, לשיטת המבקשת, מועד התשלום ביום 31.5.02.

3.     ביום 18.3.02, לאחר שהגיעו מסמכי היבוא לבנק, הורתה לו המבקשת במסמך הנשא את הכותרת "הוראת תשלום ואישור קבלת מסמכים", כדלקמן:

א.     לרכוש עבור המבקשת את הסך של 53,385 דולר עובר למועד 31.4.02, ולחייב את חשבון המבקשת בסכום זה, בתוספת עמלה והוצאות.

ב.     הוראה בלתי חוזרת להעביר את הסכום דנן לבנק שולח המסמכים ו/או לספק.

4.     עם חתימת המבקשת על הוראת התשלום ואישור קבלת המסמכים, מסר הבנק למבקשת את מסמכי היבוא. לאחר מכן, התאפשר למבקשת את הטובין נשוא מכתב האשראי.

5.     ביום 26.4.02 חדל הבנק מפעולתו, עקב חשיפת פעולות המרמה שנעשו בתוכו. לטענת המבקשת, לא כובד מכתב האשראי ולא הועבר תשלום לבנק מחו"ל בתאריך המוסכם.

6.     ביום 4.7.02, נחתמה ערבות בנק ישראל לשלם את התחייבויות הבנק שנוצרו כדין. ברשימת התחייבויות אלו, נכללו אף מסמכי אשראי דוקומנטרי.

7.     זמן-מה לאחר מכן, בקש הבנק מהמבקשת כי תאשר לו שלא ביצעה תשלום למרות התחייבות הבנק ולא דאגה כי יבוצע תשלום לספק. כמו כן, ביקש הבנק כי המבקשת תאשר לו לבצע את התחייבותו מכח מכתב האשראי ולחייב את חשבונה בהתאם.
המבקשת הודיעה בתגובה, כי מכתב האשראי שנפתח על-ידה פקע ביום 31.5.02, והיא רואה אותו בטל ומבוטל. אי לכך, דרשה מן הבנק כי לא יתחייב בשום התחייבות בקשר לאשראי זה, ושלא לחייב את חשבונה.

עמדת המבקשת;

8.     התחייבות המשיבה על-פי מכתב האשראי היה לשלם למוטב את סכום האשראי 90 יום לאחר מועד שטר המטען - 31.5.02.
ביחסי הבנק עם הבנק המודיע והספק, אין גופים אלו אלא נושים רגילים של הבנק. הוצאת מכתב האשראי, לכשעצמו, אין בו תחליף לתשלום בעסקת היסוד, ואין עסקינן אלא באמצעי תשלום. אם לא ניתן לעשות בו שימוש, הרי שקמה לספק זכות תביעה ישירה כנגד המבקשת לפי עסקת היסוד. משלא שולם מכתב האשראי במועד, בשל חדלות פרעונו של הבנק, קמה לספק מניה וביה זכות תביעה ישירה מול המבקשת.

9.     מכתב האשראי דומה לערבות לתשלום ביום מוסכם, כאשר לאחר התאריך דנן לא ניתן לשלם לפי מכתב האשראי ללא קבלת הסכמת המבקשת, שכן תשלום האשראי מחייב במקביל את חיוב חשבון המבקשת אצל הבנק במועד מאוחר מהמועד עליו הורתה המבקשת.
גם האופן בו נהג הבנק, באשר לא העביר מיד את הכספים לספק, אלא פנה אל המבקשת, מלמדת כי אין עסקינן בחיוב אוטומטי, אלא יש צורך לקבל אישור ספציפי מפורש על חיוב החשבון במועד מאוחר יותר. לכך מתנגדת המבקשת, ועמדתה היא כי על הספק לפנות אליה בדרישה לתשלום לפי עסקת היסוד. הבנק היה מורשה לרכוש מטבע חוץ לפי הוראת המבקשת אך ורק עד שני ימי עסקים לפני יום 31.5.02, ולא חודשים מספר לאחר מכן.

10.     המבקשת מציינת כי הספק לא פנה אליה בכל דרישה שהיא לתשלום החשבון. אלא, שהבנק הודיע כי הוא דוחה את הודעתה, וישלם לספק מכח מכתב האשראי הדוקומנטרי, בהתאם לתנאים הקבועים בו.

11.     סעיף 8 יא(ז) לפקודת הבנקאות קובע כי דין ערבות שניתנה לפיו כדין ערבות לפי חוק הערבות. ערבות הינה, לפי דין זה, התחייבות של אדם אחר כלפי אדם שלישי. ערבותו של בנק ישראל אין בה בכדי לחייב את המבקשת אוטומטית בתשלום החיוב נשוא מכתב האשראי - שכן עסקינן בשתי מערכות יחסים נפרדות, האחת בין ערב לחייב, והאחת בין בנק חדל פרעון ללקוחה לשעבר. אין לבנק כל זכות לחרוג מן ההוראות שקיבל, אשר דרשו ממנו לרכוש סכום פלוני עד יום 31.5.02.

12.     הכלל בדבר עצמאותו של מכתב האשראי, למעט חריג המרמה, איננו רלוונטי למצב שנוצר עקב חדלות פרעון של הבנק; על הבנק היה לפעול בדיוק לפי הוראת המבקשת, ואין הוא זכאי לחייב את חשבונה בכל עת שיחפוץ. משלא חייב במועד, אין תרופה אלא בתביעה של הספק מחו"ל כנגד המבקשת לפי עסקת היסוד.

13.     המבקשת מסתמכת על ספרו של ששון על אשראי דוקומטרי, בו נאמר כי אם התמוטט הבנק לאחר שהוציא את מכתב האשראי, אך לפני ששילם את השטר, מצטרף המוטב לרשימת הנושים הרגילים. אי לכך, עומד המבקש בפני בעיה כפולה: כספו מצוי בידי הבנק, ואין הוא יכול אלא לקבל את חלקו באמצעות דיבידנד, ובו-בעת עשוי המוטב לפנות אליו בדרישת תשלום המבוססת על עסקת היסוד, באשר הסכמה על תשלום באמצעות אשראי דוקומטרי הופך שיטת תשלום זו להיות אמצעי ראשוני, אך לא יחודי או בלעדי".

14.     אין חלה על המבקשת כל חובה לציין מהי הסיבה שבגינה סבורה היא כי אין הספק זכאי לתשלום. התשלום לספק בנסיבות אלו הינו אך לפי עסקת היסוד, מצב המעניק למבקשת יתרון על פני תשלום באשראי, אשר בעניינו אין היא יכולה להעלות טענות כנגד הספק, מלבד טענות מרמה.

תגובת המנהלים המיוחדים;

15.     דין הבקשה להדחות על שני ראשיה: מכתב האשראי לא פקע, ואין בעובדת היות הבנק בפירוק בכדי לפגוע בתוקפו, זאת במיוחד לאור העובדה כי התחייבות מתוקף האשראי נמצאת במסגרת התחייבויות הבנק עליהן חלה ערבות בנק ישראל. כמו כן, לאור חובתו לבצע את התשלום מתוקף המכתב, זכאי הבנק לחייב את חשבון המבקשת בהתאם.

16.     עסקה הכרוכה במכתב אשראי דוקומנטרי הינה למעשה מערכת של מספר התקשרויות:

א.     עסקת יסוד בין המוכר לקונה (קרי, היצואן והיבואן).

ב.     עסקה במסגרתה מבקשת הקונה מהבנק הפותח להוציא מכתב אשראי דוקומנטרי.

ג.     מכתב האשראי עצמו, בו פונה הבנק הפותח אל המוכר באמצעות בנק בארץ המצאו, ומתחייב לשלם סכום מסויים, זאת לאחר מילוי התנאים הקבועים במכתב האשראי.

17.     בבסיס מערכת החוזים דנן, קיימת הבחנה ברורה בין התקשרות הבנק עם הקונה לבין מכתב האשראי, דבר המבסס את עצמאותו המשפטית של מכתב האשראי, המהוה את יסוד מוסד האשראי הדוקומנטרי. בע"א 4004/90 אב.לוי קורפ נ' פולירול, נקבע במפורש כי עסקינן בעסקה עצמאית ונפרדת, אשר אינה מושפעת כלל מעסקת היסוד. בספרו של ששון נאמר בנושא זה כי העצמאות של כל אחת מן העסקאות מגיעה עד כדי כך שהפרת אחת מהן, ביטולה או הכרזתה כבלתי-חוקית ובטלה מעיקרה אינו מביא לפקיעת השאר.
דבר זה מובן על רקע מטרת המוסד המשפטי דנן: הקניית בטחון למוכר ולקונה, אשר אינם יכולים להחליף סימולטנית את הסחורה ותמורתה בשל המרחק ביניהם, ובכדי למנוע מצב בו גם הממכר וגם תמורתו ישארו בידי צד אחד לעסקה. החריג המוכר היחיד לכך הוא חריג המרמה, אולם המבקשת לא טענה לתחולתו. נהפוך הוא; המבקשת מציינת במפורש כי מטרתה במניעת התשלום מתוקף מכתב האשראי הינה לאפשר לה לטעון טענות אחרות כנגד המוכר, וכך לזכות ביתרון מולו.

18.     יוצא, כי קיימות שתי מערכות יחסים רלוונטיות:

א.     מערכת היחסים בין הבנק לבנק התאילנדי ולספק, לעניינו טוענת המבקשת כי מכתב האשראי פקע ביום 31.5.02, ולכן אין הבנק רשאי לבצע את התשלום בגינו.

ב.     מערכת היחסים בין המבקשת לבנק, לגביה טוענת המבקשת כי אין הבנק רשאי לחייב את חשבונה לאחר אותו תאריך קובע.

19.     מכתב האשראי בין הבנק לבנק והספק בתאילנד: עסקינן במכתב בו נאמר כי לאחר שימולאו התנאים במכתב, כגון המצאת שטרי מטען מקוריים ואישור בדבר איכות הטובין, יעביר הבנק בארץ לבנק בתאילנד סך של 53,385 דולרים, לטובת הספק. טוענת המבקשת כי המכתב פקע, וזאת מהטעמים הבאים:

א.     המכתב פקע ביום 31.5.02, מכיוון שהתשלום עבורו אמור היה להתבצע עד תאריך זה. מכאן מסיקה המבקשת כי מדובר באמצעי תשלום בלבד, אשר אם לא ניתן לעשות בו שימוש הרי קמה לספק זכות לתביעה ישירה לפי עסקת היסוד.

בכך נתפסה המבקשת לטעות, באשר 31.5.02 היה המועד האחרון לביצוע התשלום, ולא מועד פקיעת מכתב האשראי. קבלת טענת המבקשת תגרום מצב אבסורדי, שבו צד שהתחייב לקיים את התחייבותו עד למועד מסויים, יהיה פטור מקיומה לאחר שחלף המועד. זאת ועוד; ההתייחסות למכתב אשראי דוקומנטרי כאל אמצעי תשלום בלבד מרוקנת מוסד זה מכל תוכן, בכל האמור למהותו שהיא הקניית בטחון לצדדים לעסקת היסוד.
כמו כן; מכתב האשראי דנן היה "בלתי הדיר", ולכן אין הבנק יכול לחזור בו מהתחייבותו לתשלום, באשר עסקינן בהתחייבות מוחלטת של הבנק, אותה ניתן לשנות אך ורק בהסכמת כל הצדדים לה, אלא אם חל חריג המרמה.

ב.     ערבות בנק ישראל לחובות הבנק אינה גוררת את חיובה שלה בתשלום החיוב נשוא מכתב האשראי, באשר מדובר בשתי מערכות יחסים נפרדות:
אין לקבל את הטענה, באשר ערבות זו הוחלה במפורש גם על מכתבי אשראי דוקומנטרי. עסקינן בהתחייבות המאפשרת לבנק לבצע את חיוביו, במסגרת הליך חיצוני לפירוק.
צעד זה נועד בכדי למנוע פגיעה בתדמית המערכת הבנקאית הישראלית בעיני גורמים זרים. מסיבה זו, הוסכם כי יבוצעו תשלומים גם בגין לקוחות המצויים ביתרת חובה, כגון המבקשת.

ג.     הציטוט שמביאה המבקשת אינו דומה כלל ועיקר לנסיבות המקרה: באותו מקרה מדובר על מצב בו הבנק שהתמוטט אינו מבצע את התחייבותו, ואי לכך מצוי מבקש מכתב האשראי בסיכון כפול. לכן, אם לא ניתן לגבות את מכתב האשראי הדוקומנטרי, אזי יש לדרוש תשלום ישיר לפי עסקת היסוד. זאת ועוד: המבקשת מצויה מניה וביה ביתרת חובה, כך שלא מתקיים כלל ועיקר סיכון כפול בעניינה.

ד.     טוענת המבקשת, כי הבנק נזקק להסכמתה לצורך ביצוע התשלום לפי מכתב האשראי. זאת, בשל פרשנותה למסמך ששלחו המנהלים המיוחדים למבקשת, ובו התבקשה לאשר כי לא ביצעה תשלום משל עצמה.
אלא, שכוונת המנהלים המיוחדים היתה כי לא בוצע תשלום ישיר לספק, כך שזה לא יקבל תשלום כפול.

20.     המבקשת לא העלתה ולו טענה עניינית אחת כנגד המוכר, קל וחומר לא טענה בגין חריג המרמה. כל שברצונה הוא להשיג יתרון במגעיה מול הספק. זאת, לאחר שקיבלה את הסחורה לידיה ואישרה כין אין לה טענות בגינה. מכל האמור לעיל עולה כי מכתב האשראי תקף, וכי חלה על הבנק חובה לבצע תשלום בגינו.

21.     הבנק רשאי לחייב את חשבון המבקשת בגין מכתב האשראי; בעניין זה, טוענת המבקשת כי הבנק היה רשאי לחייב את חשבונה אך ורק עד 31.5.02. במהלך זה של המבקשת, ישנו נסיון לעשיית עושר פסולה על חשבון הבנק, באשר היא תהיה פטורה מתשלום בגין סחורה אותה קיבלה לידיה:
לאחר שהסחורה הגיעה ארצה, הסב הבנק לטובת המבקשת את שטרי המטען, זאת לאחר שהמבקשת חתמה, ביום 18.3.02, על מסמך הנקרא "הוראת תשלום/אישור קבלת מסמכים", בו אישרה:

א.     כי קיבלה את המסמכים לידיה.

ב.     כי על הבנק לבצע את התשלום לידי הבנק בתאילנד, ולרכוש עבורה סך של 53,385 דולר, עובר למועד שתתאפשר העברתו לחו"ל. לכך הוסף, בכתב ידה של פקידת הבנק "עד יום 31.5.02".

ג.     ויתור על כל טענה בקשר לפגם במסמכים או בטובין, וכן התחייבות שלא לנקוט בכל פעולה בכדי למנוע את ביצוע התשלום.

22.     ההגבלה ליום 31.5.02 חלה אך ורק על המועד בו ירכוש הבנק עבור המבקשת את מטבע החוץ, ולא על עצם ביצוע התשלום לבנק, המופיע בסעיף אחר בו הקנתה המבקשת הרשאה בלתי חוזרת להעביר את הסכום דנן לספק.
יוצא, כי ההגבלה אינה חלה אלא על המועד לביצוע עסקת רכישת המטבע, אולם לא על מועד התשלום, אשר אם היתה המבקשת רוצה להגבילו, היתה מצרפת אף אותו לאותו סעיף.
המנהלים המיוחדים היו ערים לאינטרס המבקשת בביצוע רכישת המטח לפי השער שהיה קיים ביום 31.5.02, והציעו כי התשלום לבנק יתבצע כאילו נרכש המטבע לפי השער דאז.

23.     העדר פניית הספק אל המבקשת איננה רלוונטית בשלב זה, היות והמבקשת קיבלה את הסחורה, והספק מילא את כל התנאים לפי העסקה. מכתב האשראי לא בא לעולם אלא בכדי למנוע מצב בו ידרש הספק לפניה מעין זו. הבנק קיבל פניות מספר של הבנק התאילנדי, הדורש את ביצוע התשלום לאלתר.

תשובת המבקשת לתשובת המנהלים המיוחדים;

24.     מועד תשלומו של האשראי הדוקומנטרי נשוא עסקה זו חל ביום 31.5.02, בעוד הבנק הפסיק את פעולתו ביום 26.4.02. יוצא, כי בעת מועד התשלום, היה הבנק במצב של הפסקת פעילות. זאת, בנסיבות שלא היו בשליטתו.

25.     לטענת המבקשת, לפי התנאים המוסכמים של מכתב האשראי, הבנק הופטר בהסכמה מתשלום במצב כזה, ולא חלה עליו חובה לכבד את מכתב האשראי.
במכתב האשראי נכתב במפורש כי כל עוד לא נאמר במפורש אחרת, יחולו הכללים האחידים של לשכת המסחר הבינלאומית. סעיף 17 לכללים אלו קובע כי לבנקים לא תהיה אחריות לתוצאות הנובעות מהפרעה לעסקיהם בידי "כוח עליון, מרידות ומלחמות אזרחים, ושאר מאורעות שאינם בשליטתם, כולל שביתה והשבתה. לכן, בנקים לא יחויבו בשל מכתבי אשראי שפקעו בתקופות כאלו, כאשר הופרעו עסקיהם.
מכאן נובע כי משהפסיק הבנק את פעולתו מסיבה שאינה בשליטתו, אין הוא נושא באחריות לתוצאות הנובעות מכך, ועד אשר לא יוסמך לכך במפורש לא ישלם, עד חידוש פעולתו, מכתבי אשראי שזמן פקיעתם חל באותה תקופה.

26.     בספרם של ריימונד, מאלק וקוואסט לעניין אשראים דוקומנטריים נאמר כי במקרים כאלו, עשוי לפקוע היתרון שבמכתב האשראי. מסקנתם של המחברים הינה כי אין בהוצאת מכתב האשראי משום תחליף לעסקת היסוד, אלא אם הוסכם במפורש אחרת. וכאשר הוסכם כי הבנק אינו חייב לפרוע את מכתב האשראי, סעדו של המוטב הוא לפי עסקת היסוד.

27.     מכאן נובע, כי את האשראי יש לשלם בתאריך המוסכם, אולם אם אי התשלום נבע מהפסקת פעילות הבנק, מופטר הבנק, בלא לפגוע בזכות הספק לפנות אל הקונה בגין עסקת היסוד.

28.     מצבו של הבנק דנן לא השתנה בשל ערבות בנק ישראל; כלל 17 לכללים האחידים חל על מכתב האשראי דנן, הבנק אינו חייב לשלם, ולכן אינו יכול לחייב את המבקשת בתשלום מאוחר בגין ערבות בנק ישראל.
עמדת המבקשת אינה מרוקנת את מוסד האשראי הדוקומנטרי מתוכן, אלא מראה שהאשראי הוצא מלכתחילה בכפוף לתנאי בו לא ישא הבנק באחריות במקרה של הפסקת פעילותו בשל "כח עליון". דבר זה חל אף על מכתב אשראי בלתי הדיר.

29.     ערבות בנק ישראל, לטענת המנהלים המיוחדים, אינה יוצרת את התחייבות הבנק לשלם לפי מכתב האשראי, אלא רק מאפשרת לו לקיים התחייבות זו כעת, במסגרת הליך חיצוני לפירוק.

אלא שהמבקשת חולקת על פרשנות זו; אין עסקינן במקרה בו העמיד בנק ישראל כספים לזכות הבנק למסחר בכדי שקיים את התחייבויותיו, אלא עסקינן במצב בו בנק ישראל משלם למוטב מתוקף ערבותו כלפי הנערב. מסקנה זו נובעת מעצם הגדרת הערבות בחוק הערבות. עסקינן בהתחייבות ישירה של בנק ישראל כלפי הנערב, ולא כלפי הבנק.
טענת המנהלים המיוחדים בדבר ההגיון העומד מאחורי הכללת אשראים דוקומנטרים בערבות, למנוע פגיעה בתדמית מערכת הבנקאות הישראלית, עומד בסתירה למוסכם בין הבנק לבין המוטב לפי הכללים האחידים, ואי לכך אין הבנק יכול לכפות על המבקשת תשלום מכל סיבה שהיא.
כמו כן, אין לראות בתשלום דנן תשלום שנעשה בידי הבנק למסחר.

30.     פרשנותו של הבנק לעניין ההבדל בין סעיפים 2 ו-3 להסכם בין הבנק למבקשת הינה מאולצת ומלאכותית, ואינה עולה מלשון הדברים ומתכליתם. ההרשאה בסעיף 3 להעביר את הכספים לבנק בתאילנד היא המשך ישיר להוראת המבקשת לחייב את חשבון המט"ח שלה ביום 31.5.02. אין כל הפרדה בין ההוראה לרכוש מט"ח אגב חיוב החשבון נכון לתאריך הקובע, לבין ההוראה להעבירו לבנק המוטב. עסקינן ברצף של שתי פעולות, אשר החיבור ביניהן אינו סתמי. פרשנות אחרת אינה הגיונית ואין לה טעם, באשר הכוונה היתה לרכוש מט"ח ולהעבירו באופן מיידי לחו"ל. אין כל קשר בין עניין זה לבין הרצון להגנה מפני שינוי שער. כל שרצתה המבקשת הוא כי התשלום יועבר למוטב באותו יום, הא ותו-לא.

31.     אי פניית הספק הינה רלוונטית, בניגוד לטענות הבנק. לאור סעיף 17 לכללים האחידים אין מקום לדרישת התשלום מהבנק, אלא לפי עסקת היסוד. הספק יודע היטב מדוע אין הוא פונה למבקשת בעניין זה. דרישה מטעם הבנק התאילנדי, אם באה, אינה כדין, באשר היא סותרת את כלל 17 לכללים האחידים.

עד כאן עובדות המקרה וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי;

32.     עסקת אשראי דוקומנטרי הינה עסקה מיוחדת, אשר באה לעולם בשל הקושי האינהרנטי הטמון בעסקת היסוד בין יבואן ליצואן, המצויים במדינות שונות; זאת, באשר אין לצדדים יכולת, בדרך-כלל, לנקוט בכלל הרגיל של עסקת מכר, קרי, ביצוע בו-זמני של תשלום ומכירה. במצב זה, חושש הספק לשלוח את הסחורה בלא שיקבל תמורה, כאשר אין בידו תרופה מלבד לנהל תביעה יקרה במדינה זרה, ואילו הקונה חושש ממצב בו ישלם כסף ולא יקבל סחורה, או למצער יקבל סחורה אשר אינה תואמת את המהות והאיכות המוסכמים בחוזה המכר.
בכדי לגשר על פער זה, נולדה אותה מערכת מיוחדת, אשר הרחיבה את ההתקשרות החוזית הרגילה למערכת אשר מכילה בדרך-כלל ארבעה צדדים, ומורכבת מארבעה חוזים נפרדים. עיקרה של מערכת זו, היא רתימת חוסנם הכלכלי ואמינותם היחסית של בנקים בשתי הארצות בכדי להוסיף בטחון לעסקה.

33.     עסקת האשראי הדוקומנטרי במקרה שלפני, הינה דוגמא טיפוסית למערכת החוזית בעלת "ארבעת הקודקודים" אשר נועדה בכדי להוציא את העסקה אל הפועל תוך מקסום בטחונם של הצדדים:

לבד מעסקת היסוד בין הספק לקונה, התקשרה הקונה (היא המבקשת) עם בנק מקומי בהסכם אשר מהותו חיוב הבנק לרכוש מטבע זר בסכום מוסכם, אשר ישולם לצד ג', הוא בנק זר היושב במקום מושבו של הספק. בתמורה לכך, יהיה הבנק זכאי, לאחר ביצוע אותה פעולה, לחייב את חשבון המבקשת בסכום זה, בתוספת עמלה.

חוזה נוסף המתקיים בתוך אותה מערכת, הינו החוזה בין הבנק המקומי לבנק בארץ מושבו של הספק, אשר מחייב את הבנק המקומי, בתנאים ומועדים מסויימים, לשלם לבנק הזר את הסכום המוסכם.

החוזה האחרון, אשר "סוגר" את אותה מערכת חוזית, הינו חוזה הנכרת בארצו של הספק, בין הספק לבנק הזר, אשר מסדיר את אופן קבלת התמורה מידי הבנק הזר לידי הספק. על חוזה זה, שנכרת (במקרה דנן) בתאילנד בין שני גופים תאילנדים, אין בידי בית משפט זה מידע, ואין לו רלוונטיות מרובה לעניין הסכסוך הנוכחי.

34.     עקרון יסוד בתחום דיני האשראי הדוקומנטרי, הוא כי כל אחת מ"צלעותיו" של אותו "מרובע", הינה חוזה עצמאי לכל דבר ועניין. אמנם, חוזים אלו תלויים בתנאי מתלה, שנדרש בכדי להפעילם, ולהפוך את התניות השונות הקבועות בהם לחיובים פעילים שיש לבצעם. כך למשל, חיובו של הבנק המקומי לרכוש מטבע זר בכדי לשלמו לבנק הזר, קם כאשר מתקיים התנאי המתלה של הצגת הדוקומנטים המתאימים, בהם מעיד הקונה כי הסחורה הגיעה לרשותו, וכי בדקה ומצאה מתאימה לדרישותיו.
אלא שמן המפורסמות הוא, כי קיום תנאי מתלה, לכשעצמו, הינו דבר מוכר וידוע בדיני החוזים. אין בכך בכדי לשנות את עצם מעמדו הבסיסי של החוזה כחוזה עצמאי לכל דבר ועניין.
מכאן נובע קיומו של הכלל הבסיסי והבלתי-מסוייג, הרואה בחוזה חלוקה של סיכויים וסיכונים, וקובע כי "חוזים יש לקיים". יוצא, כי כאשר מתקיים התנאי המתלה, על הצדדים בחוזה למלא את חובתם, אף אם התברר החוזה, בדיעבד, כבלתי כדאי עבורם. זאת, אלא אם הוכנו מראש "פתחי מילוט" חוזיים, כגון תנאים מפסיקים, הקובעים את בטלות החוזה או פקיעתו בהתרחש מאורע חיצוני מסויים. זוהי, למעשה, מהותו של "עקרון העצמאות", אשר הינו כלל בסיסי בדיני אשראי דוקומנטרי. מהותו של עקרון זה מוסברת בספרם של ששון, יפרח ושנקר "אשראים דוקומנטריים", כדלקמן:

"לפי עקרון זה, כל אחד מן היחסים המשפטיים הנוטלים חלק בעסקה הכרוכה באשראי דוקומנטי עצמאי ונפרד לחלוטין, מבחינה משפטית, מכל היחסים המשפטיים האחרים - למרות שמבחינה כלכלית-עסקית כרוכים כל היחסים הללו זה בזה.
מעקרון זה נובע, שהיחסים שבין המוטב לבנק הפותח, המוסדרים במכתב האשראי, הינם עצמאיים ובלתי תלויים ביחסים שבין המוטב לבין המבקש (עסקת היסוד), ביחסים שבין המבקש לבנק הפותח (אשר ביניהם נחתם החוזה להוצאת מכתב האשראי ומתן האשראי), וביחסים שבין הבנקים השונים המעורבים בעסקה לבין עצמם. עד כדי עצמאיות ונפרדות עילות התביעה שמקים כ ל א ח ד מן היחסים המשפטיים, שאף הפרת האחד, ביטולו, אי-חוקיותו או הכרזתו כבטל מעיקרו - אינה מביאה לפקיעת השאר". ( ההדגשות אינן במקור - ו.א ).

35.     דברים אלו ברורים מאליהם; כל אחד מן החוזים נתון, באופן עצמאי, לבחינתם של דיני החוזים, כולל ההבחנה בין הפרה יסודית להפרה בלתי יסודית, והזכות לבטל את החוזה עקב הפרתו. אלא, שבטלותו (קל וחומר הפרתו לכשעצמה) של אחד החוזים איננה גוררת בהכרח את בטלות היתר, אלא אם בשל כך לא התקיים תנאי מתלה, והחוזה "הבא בתור" לא נכנס לתוקף, או שבשל הפרת החוזה האחר נכנסה לתוקף תנייה חוזית בהסכם האחר, המביאה להפסקתו או בטלותו. זאת ועוד; לרשות כל צד לחוזה עומדים אך ורק הכלים החוזיים הרלוונטיים לאותם יחסים שהוא צד להם, הכל לפי העניין. מכח קל וחומר, אין פלוני יכול לבטל חוזה עם אלמוני, בשל הפרה נטענת בחוזה אחר שהנפגע ממנה הוא פלמוני. זכות הביטול, אם הינה קיימת כלל ועיקר, עומדת אך ורק לנפגע מן ההפרה, הוא פלמוני עצמו. זאת, כמובן, אלא אם התנו על כך הצדדים באופן ברור בחוזה עצמו.
לעקרון יסודי של זה של עצמאות קיים חריג אחד, והוא חריג המרמה, אשר מסוגל, בתנאים מסויימים, לחצות את אותה הפרדה שבין צלעותיה השונות של עסקת האשראי. אלא, שבנסיבות המקרה דנן, כלל לא טענה המבקשת לקיומו של חריג המרמה, ואי לכך אין צורך להדרש אליו במסגרת החלטתי זו.

36.     אין חולק, כי בנסיבות המקרה דנן, קיבלה המבקשת את הסחורה לידיה, ואף חתמה על הדוקומנטים המתאימים, בהם אישרה כי הסחורה עומדת בדרישותיה. יוצא, כי הספק עמד בחיוביו נשוא עסקת היסוד, והמבקשת אישרה זאת בכתב. לעניין זה יוער, כי אם היו למבקשת טענות כנגד הספק הנוגעות לאותה עסקה, הרי שבחותמה על הדוקומנטים ויתרה עליהן במפורש, למצער ככל שנוגע הדבר לעניין יחסיה עם הבנק המקומי. מאידך גיסא, אם ברשות המבקשת טענות כנגד הספק אשר הינן נוגעות לעסקאות אחרות ביניהן, הרי שאין להן כל רלוונטיות לעסקת האשראי הדוקומנטרי, ככל שבחיוביה של המבקשת כלפי הבנק המקומי עסקינן. מרגע שנחתמו הדוקומנטים כפי שנקבע בעסקה בין המבקשת לבנק, התקיים התנאי המתלה ונכנס לתוקפו ההסכם בין שני צדדים אלו.

טענות המבקשת, בנסיבות המקרה דנן, מתייחסות לשתיים מן העסקאות נשוא "מרובע" האשראי הדוקומנטרי: העסקה שבין הבנק המקומי לבנק התאילנדי, והעסקה שבינה עצמה לבין הבנק המקומי.

א.     טוענת המבקשת כי בהוצאת מכתב האשראי אין תחליף לעסקת היסוד, אלא עסקינן באמצעי תשלום בלבד אשר אם לא ניתן לעשות בו שימוש, הרי שקמה לספק זכות לתבוע לפי עסקת היסוד.
דבר זה הינו יתכן, אלא שאין בכך, לכשעצמו, בכדי לסייע למבקשת. זאת, שכן תקומתה של זכות התביעה של הספק אינה אלא תוצאה מאוחרת אשר עשויה להגרם מכשלון עסקת האשראי, קרי, ממצב בו הבנק המקומי איננו מעביר כספים לבנק הזר, והספק איננו מקבל את כספו. אין בכך מאומה בכדי להבהיר מדוע, בנסיבות המקרה דנן, לא ניתן לעשות שימוש באמצעי התשלום נשוא האשראי הדוקומנטרי.

ב.     טענתה הבאה של המבקשת הינה כי אשראי דוקומנטרי דומה לערבות לתשלום ביום מוסכם, כאשר לאחריו לא ניתן לשלם לפיו בלא הסכמת המבקשת.
אלא שטענה זו איננה מדויקת, באשר היא מערבבת שלא כדין בין החוזה שבין שני הבנקים, לבין החוזה בין המבקשת לבנק המקומי, וזאת בלא שיחול במקרה דנן חריג המרמה.
במה אמורים דברים? המבקשת איננה צד לחוזה בין שני הבנקים, ואין לה, למעשה, כל מעמד "ישיר" לטעון טענות לעניין הפרת תניותיו. זאת, כולל מצב בו הבנק המקומי, בשל קשיים כלכליים או חדלות פרעון, לא שילם במועד לבנק הזר. ככל שאמורים הדברים בהפרת מועד זו, אין למבקשת כל נגיעה. כל שיכולה המבקשת לטעון הוא לעניין השפעתו של "החטאת" המועד לתשלום לצד ג' על החוזה לו היא עצמה מהווה צד.
דין טענה זו להידון לפי הכללים הרגילים של דיני חוזים; מן הדין לבדוק ולראות האם הופרה אחת התניות של החוזה בין המבקשת לבנק המקומי, והאם מקנה הפרה זו, בנסיבות העניין, זכות למבקשת שלא למלא חיוב מקביל, או לבטל את החוזה, ובאלו תנאים. עניין זה, המהווה בסיס למרבית טענותיה של המבקשת בכתב הבקשה עצמו, ידון בהמשך החלטתי זו.

ג.     טענתה המרכזית של המבקשת, אשר עלתה אך ורק במסגרת כתב התשובה שהגישה, עוסקת בתחולת כלל 17 לכללים הבינלאומיים האחידים לעסקאות אשראי דוקומנטרי על המקרה דנן.
מהותו של כלל זה, בקצירת האומר, הינה כי בנק לא יחוייב בשל מכתבי אשראי אשר פקעו בתקופה בה הפסיק פעולתו מחמת "כח עליון", כגון פריצת מלחמה או שביתות. מכאן מסיקה המבקשת כי הבנק המקומי, הוא בנק למסחר, אשר הפסיק פעולתו עקב חדלות פרעון אשר מקורה במעילות שנחשפו בתוכו, איננו מחוייב לשלם לבנק התאילנדי, אלא אם יסכימו על כך כל הצדדים לעסקה, כולל היא עצמה, במפורש. אי לכך, לשיטתה, אין הוא זכאי אף לחייב את חשבון המבקשת במסגרת היחסים החוזיים ביניהם.
לעניין זה יוער, כי טענה זו של המבקשת לא באה לעולם אלא במסגרת כתב התשובה, וזאת בניגוד לכללים הבסיסיים ביותר של סדר דין אזרחי, המחייבים את המבקש להעלות את כל נימוקיו במסגרת בקשתו, ולא "לשמור קלפים סמוך לחזה" ולנסות להפתיע את הצד שכנגד שלא כדין. בכך היתה עשויה לקום עילה למחיקת טענתה זו על הסף. אלא שלאור ההלכות החדשות בתחום דיני סדר הדין האזרחי, אשר מעדיפות להמנע מהכרעת דין בשל פגם פרוצדורלי, ולרפא את מחדלו של בעל הדין, במידת האפשר, באמצעות הטלת הוצאות, מצאתי כי ראוי ונכון, בנסיבות המקרה, לדון אף בטענה זו, באשר עסקינן בטענתה המרכזית של המבקשת. זאת, בכפוף לאמור לעיל לעניין תוצאות התנהגות המבקשת, אשר לא מצאתי לה כל הצדקה בנסיבות המקרה.

37.     מעקרון העצמאות של העסקאות השונות נשוא עסקת האשראי הדוקומטרי, נובעת המסקנה אשר הוזכרה אף קודם לכן, כי למבקשת אין כל מעמד בחוזה אשר נקשר בין הבנק למסחר לבין הבנק התאילנדי.
יתכן מאד, כי אי תשלום הסכום המוסכם במועד עשוי להוות הפרה יסודית במסגרת הסכם פנימי זה. לעניין זה, קמה ועולה השאלה בעניין נפקותו של כלל 17 אותו "מעלה המבקשת על נס" במסגרת כתב תשובתה.
לעניין זה יוער, כי ספק בעיני אם כניסת הבנק לקשיים או חדלות פרעון הנובעת ממעילה שנעשתה בתוכו הינה בגדר "כח עליון" המקים את הפטור נשוא כלל 17 דנן. בנסיבות העניין, סביר להניח כי תחת אותו פטור גורף, יהיה על הבנק הזר להגיש תביעת חוב כנושה בלתי מובטח, וזאת בגין החיוב החוזי כלפיו, ולקבל חלק מחובו במסגרת דיבידנד מקופת הפירוק.

אלא, שבנסיבות המקרה אין בפני כל צורך להכריע בעניין. הבנק התאילנדי לא ביטל את החוזה. נהפוך הוא; בנסיבות העניין, דומה כי הוא עומד על אכיפתו, ומבקש כי הבנק למסחר ישלם לו את המגיע לפי החוזה ביניהם. כך או כך, השאלה האם פוטר כלל 17 את הבנק למסחר מתשלום לבנק התאילנדי אינה אלא עילה אשר יכול היה הבנק למסחר להעלות כעילת הגנה, אם היה הבנק למסחר עצמו טוען כי עומדים לו סיכול או פטור אחר, ואי לכך מן הדין לדחות את תביעת הבנק התאילנדי, או את הוכחת החוב שהגיש. אלא שהבנק למסחר איננו טוען כך, נהפוך הוא; לאחר שנמצא לו ערב בדמות בנק ישראל, המוכן לשלם את חובותיו, כולל החוב נשוא החוזה דנן, מוכן הבנק לשלם את המגיע ממנו, ובכך לקיים, ולו באיחור, את החוזה בינו לבין הבנק הזר. אמנם, אחור של חודשים בתשלום עשוי, בנסיבות מסויימות, להוות אף הוא הפרה יסודית המקנות זכאות לנפגע לבטל את החוזה, אלא שלא הונחה בפני כל בקשה של הבנק הזר בעניין זה. אך מובן וברור הוא, כי אין המבקשת זכאית להתערב בחוזה בו אין היא צד כלל ועניין, ואין היא זכאית להעלות טענות לא בשם הבנק הזר, ולא בשם הבנק המקומי. עסקינן בשני גופים כלכליים מיוצגים, אשר אינם זקוקים (בלשון המעטה), כי המבקשת תשמש להם כפה.

38.     כעת, מן הדין לברר האם קמה למבקשת עילה כלשהי להשתחרר מחיוביה נשוא החוזה עם הבנק; קרי, החוזה אשר היא עצמה צד לו, וזאת בין אם מכח כלל 17 או טענות אחרות. לעניין חוזה זה, מן הראוי לציין, בקצירת האומר, את העניינים הבאים:

א.     החוזה נכנס לתוקף כאשר קיבלה המבקשת את הסחורה וחתמה על הדוקומנטים המתאימים, אשר היוו תנאי מתלה בינה לבין הבנק. אין מחלוקת, כי תנאי מתלה זה התקיים.

ב.     הבנק התחייב, לפי החוזה, לקנות מטבע חוץ עד בסכום פלוני, ולשלמו לצד ג', הכל עד תאריך מסוים. משיבצע חיוב זה (אשר הינו חיוב הן בחוזה בין הבנקים והן בחוזה בין המבקשת לבנק למסחר, כל אחד לפי דרכו), תקום לבנק הזכות החוזית לחייב את חשבון המבקשת באותו סכום, בתוספת עמלה.

ג.     הבנק לא עמד בהתחייבותו לקנות את מטבע החוץ במועד הנקוב, באשר נקלע לחדלות פרעון. מאידך גיסא, הציע כי בנק ישראל, במעמדו כערב מטעמו, ישלם את הסכום באיחור של חודשים מספר. כמו כן, הציע הבנק כי חיוב חשבונה של המבקשת יעשה לפי שער מטבע החוץ אשר עמד בתוקף ביום הנקוב לפרעון, כך שהמבקשת לא תפגע מעליית השער.

39.     מה המשמעות החוזית הצומחת מעניין זה? אין ספק, כי אחור בביצוע תניה זו או אחרת בחוזה עשויה להחשב הפרה. הדין מבחין בין הפרה יסודית, אשר מאפשרת לנפגע מן ההפרה לבטל את החוזה, וזאת באמצעות דרך אחת ויחידה, והיא מתן הודעת ביטול בתוך זמן סביר, לבין הפרה בלתי יסודית, אשר לא מקנה זכות זאת. עניין זה נדון בסעיפים 7 ו-8 לחוק החוזים (תרופות בגין הפרת חוזה), אשר גורסים כדלקמן:

"7(א) הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה היתה יסודית.

7(ב) היתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם בנסיבות הענין היה ביטול החוזה בלתי צודק; לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי צודק אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול.

8) ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה; אולם במקרה האמור בסעיף 7 (ב) ובכל מקרה אחר שהנפגע נתן למפר תחילה ארכה לקיום החוזה - תוך זמן סביר לאחר שחלפה הארכה" (ההדגשות שלי - ו.א).

40.     מה ניתן ללמוד מישום הכללים דנן על נסיבות המקרה דנן? ההפרה הנטענת התרחשה ביום 31.5.02, כאשר לא עמד הבנק למסחר בחיוב לרכוש באותה עת, את המטבע הזר לתשלום. ניתן אף להוסיף ולומר, כי הפרה צפויה של התניה דנן קמה ביום 26.4.02, עת קרס הבנק למסחר. המבקשת, אשר קיבלה את הסחורה לרשותה קודם לכן, לא עשתה דבר עד אשר הודיע לה הבנק בחודש ספטמר, כי בכוונתו לתקן את ההפרה, עקב מתן ערבותו של בנק ישראל. רק אז, ביום 11.9.02, השיבה המבקשת בהודעה אשר משמעותה זהה להודעת ביטול.
משהצהיר הבנק על כוונתו לקיים את החוזה, טרם התקבלה הודעת ביטול מצד המבקשת, הרי שמהות ההפרה אינה אי מילוי חיוב חוזי, אלא אך איחור במילויו. בלא לקבוע מסמרות בעניין ניתן להעיר, כי אף אם היה אחור זה הפרה יסודית, הרי ספק גדול אם עמדה המבקשת בהתנהגותה בדרישות סעיף 8 לחוק החוזים בדנן בעניין דרך הביטול, הדורשת הודעת ביטול תוך זמן סביר. אלא שבנסיבות המקרה אין צורך להכריע בכך, באשר אין עסקינן, באופן מובהק, בהפרה יסודית.

41.     זאת מדוע? אין חולק, כי המבקשת קיבלה את הסחורות לרשותה, וחתמה על דוקומנטים בהם הצהירה כי אין לה טענה לגבי איכותם. יוצא, כי תמורת העסקה בכללותה נמצאה במועד אותה "הפרה" בידי המבקשת.
התניות בחוזה בדבר רכישת מטבע חוץ לתשלום לבנק התאילנדי אינם אלא תניות בדבר אופן ביצוע תשלום התמורה אשר תגיע בסופו של יום לספק. הנזק החוזי היחיד, אשר יכול לצמוח למבקשת מאיחור בתשלום לבנק התאילנדי, הינו נזק אשר נגרם בידי שינוי שער המטבע, אשר יגרום לה להיות מחוייבת בסכום שקלי גדול יותר מזה אשר עמד לנגד עיניה עם חתימת החוזה. אלא, שנזק זה נחסך מהמבקשת, באשר הבנק הצהיר כי יחייב את חשבונה אך ורק לפי שער המטבע אשר עמד בתוקף במועד החוזי המוסכם.

יוצא, כי אם בהפרה עסקינן, הרי שאין זו אלא הפרה של חיוב חוזי המיועד לטובת צד ג', ולא לטובת המבקשת. זאת ועוד, בנסיבות המקרה, העובדה כי התשלום מבוצע בידי ערב ולא בידי החייב, אין לו כל נפקות לעניינה של המבקשת (זאת מלבד האחור, כפי שנדון לעיל). המבקשת לא הצביעה על כל נזק אשר נגרם לה כתוצאה מאותה הפרה, נהפוך הוא; דומה, כי כל מטרתה אינה אלא להפיק תועלת מהפרה זו, ולנצל את מבנה עסקת האשראי הדוקומנטרי בכדי להמנע מתשלום התמורה בגין הסחורה שקיבלה, תוך נסיון לאלץ את הספק התאילנדי לתבוע אותה בארץ בגין עסקת היסוד; הליך יקר, שיתכן מאד ונוכח הסכום אשר במחלוקת איננו כדאי מבחינתו של אותו ספק.
לאור כל האמור לעיל, לא רק כי אין עסקינן בהפרה יסודית, אלא במצב בו אף אם היתה ניתנת אורכה כדין סעיף 7(ב) והבנק לא היה עומד בה, הרי שהיה זה מקרה מובהק בו ביטול החוזה, בנסיבות העניין, היה בלתי צודק.
שכן, ממה נפשך; מן הנסיבות עולה כי כל מהותו של ההליך אשר נקטה המבקשת אינו אלא נסיון להשאיר בידה סחורה שקיבלה בלא לשלם את תמורתה, תוך אילוץ הספק להוציא הוצאות כבדות בכדי לקבל את כספו. הכל, תוך שהיא מסרבת באופן תמוה לחשוף אלו עילות עומדות לה מול הספק, לאחר שחתמה מרצונה על מסמכים המעידים כי אין לה טענות נגדו בגין עסקת היסוד! לחילופין, היה הבנק למסחר נאלץ, מכח החוזה בינו לבין הבנק התאילנדי, לשלם לו את מלוא הסכום, בלא שיכולים היו המנהלים המיוחדים לגבות את תמורתו מן המבקשת - וזאת בלא עילה אמיתית כלשהי, ותוך התעלמות מנזקם של ציבור נושי הבנק, ואף מנסיונו של בנק ישראל לשקם את תדמיתה של המערכת הבנקאית הישראלית מן הנזקים אשר נגרמו עקב קריסת הבנק למסחר.

42.     דומה, כי אין עסקינן אלא בנסיון לעשיית עושר ולא במשפט, וחלופין, הפעלת זכויות חוזיות נטענות בניגוד לדרישת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי). המבקשת לא העמידה כל עילה אמיתית לבטלות החוזה, לא עמדה בתנאי סעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות בגין הפרת חוזה), הכל בשל טענות "מסתוריות" כנגד הספק, אותן סירבה המבקשת לחשוף, אף כי נתבקשה לעשות כן. העילה אשר הסתתרה מאחורי כל מסכת טיעוניה המלומדים של המבקשת, לא היתה אלא זו בה הודתה היא עצמה במפורש:

"אין על המבקשת לציין מהי הסיבה שבגינה היא סבורה שהספק אינו זכאי לתשלום. המבקשת סבורה כי תשלומה לספק בנסיבות שנוצרו הוא לפי עסקת היסוד בלבד ומצב זה מעניק לה יתרונות לעומת התשלום על-פי מכתב האשראי, שכן כנגד מכתב אשראי ניתן לטעון רק טענת מרמה, בעוד אשר לפי עסקת היסוד תוכל המבקשת להביא את כל טענותיה כנגד הספק".

טענות אשר אותן סרבה המבקשת לחשוף, וזאת ככל הנראה שלא בכדי - הכל לאחר שחתמה כי הסחורה עומדת בתנאי ההסכם והיא מוותרת על כל טענה בעניין זה, ובלא שתעלה טענת מרמה. על מהותו של "יתרון" זה, אותו ניסתה המבקשת להפיק מתוך "ההזדמנות" שנקרתה בפניה, ועל מידת אי-התאמתו לדרישת תום הלב ולדיני החוזים עמדתי לעיל. כמו כן נקבע כי סעיף 17 לכללי האשראי הדוקומנטרי, אף אם הינו חל בנסיבות המקרה, אינו מסייע למבקשת, וזאת בלשון המעטה. התנהגות זו של המבקשת היתה חסרת כל הצדקה, מהותית או משפטית, ובית משפט זה לא יתן לה את ידו.

43.     מכל הסיבות שנמנו לעיל, דין הבקשה להדחות. המנהלים המיוחדים זכאים לקיים את חיובם אל מול הבנק התאילנדי, ולחייב את חשבון המבקשת בהתאם, לפי השער אשר חל ביום 31.5.02. זאת, בתוספת ריבית והצמדה כדין, מיום 11.9.02 (יום מתן הודעת הביטול הבלתי מוצדקת בידי המבקשת) ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, בנסיבות העניין, תשא המבקשת בהוצאות המנהלים המיוחדים ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 50,000 ש"ח בתוספת מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כדין מיום 11.9.02 ועד ליום התשלום בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק נתוני אשראי

  2. כרטיס אשראי חסום

  3. ביטול עסקת אשראי

  4. הכחשת עסקת אשראי

  5. זיוף כרטיסי אשראי

  6. העמדת אשראי לפרעון

  7. כרטיס אשראי מזוייף

  8. אי חידוש מסגרת אשראי

  9. תביעה בגין העמדת אשראי

  10. שינוי הסכם אשראי עם הבנק

  11. שימוש לרעה בכרטיס אשראי

  12. הפסקת אשראי על ידי הבנק

  13. שימוש בכרטיס אשראי גנוב

  14. אשראי במסגרת ליווי בנקאי

  15. חיוב על כרטיס אשראי גנוב

  16. תביעה נגד כאל כרטיסי אשראי

  17. חריגה ממסגרת אשראי מאושרת

  18. גביה שלא כדין בכרטיס אשראי

  19. תיקון חוק שירות נתוני אשראי

  20. תביעה של לאומי קארד נגד לקוח

  21. הפסקת אשראי בנק לפרויקט בניה

  22. איבוד כרטיס אשראי בשדה התעופה

  23. טענה כי הבנק ניצל מצוקת אשראי

  24. ביטול קנייה בכרטיס אשראי שנגנב

  25. אחריות ספק בעסקת אשראי טלפונית

  26. תביעה בגלל סירוב הבנק לתת אשראי

  27. רשלנות בשמירה על קוד כרטיס אשראי

  28. דרישה לפתוח חיסכון כתנאי לקבלת אשראי

  29. בקשה לא לחייב חשבון - אשראי דוקומנטרי

  30. בדיקת תעודה מזהה - תשלום בכרטיס אשראי

  31. תקנות שירות נתוני אשראי, התשס''ד-2004

  32. אשראי בריבית נמוכה לרכישת קרנות נאמנות

  33. חוק היטל על אשראי במטבע חוץ, התשמ"ז-1987

  34. הזמנת כרטיסי טיסה באמצעות כרטיס אשראי מזוייף

  35. שימוש בצ'קים או כרטיס אשראי בהליך פשיטת רגל

  36. פיצוי על חוסר אפשרות למשוך כסף בכרטיס אשראי בחו''ל

  37. בקשה להבהרת החלטה ולמתן צו עיקול זמני על מסגרת האשראי

  38. הסתמכות על הבטחה בעל פה על ידי עובדי הבנק כי יינתן אשראי

  39. צו שירות נתוני אשראי (דחיית תחילתו של החוק), התשס"ד-2004

  40. תקנות שירות נתוני אשראי (הכשרה לפקח על פעולות), התש''ע-2009

  41. העובדה שהבנק היה נכון בעבר לסטות ממסגרת האשראי המוסכמת אינה מחייבת

  42. צו שירות נתוני אשראי (דחיית תחילתו של תיקון מס' 3 לחוק), התשס"ט-2009

  43. טוען הבנק כי לא חייב לכבד כל פעולה אשר תביא לחריגה ממסגרת האשראי בחשבון

  44. תקנות השקעות משותפות בנאמנות (עסקאות באשראי ופדיון יחידות באשראי), התשס''א-2001

  45. תקנות הגנת הצרכן (מכירות, מכירות באשראי, מכירה מיוחדת ועסקה ברוכלות), התשמ''ג-1983

  46. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (קביעת אחידות מטבע בחוזי ביטוח ודמי ביטוח באשראי), התשמ''ד-1984

  47. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון