להלן החלטה בנושא ביטול פסק דין בגין ערבות להלוואה: החלטה 1. בפניי בקשה של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") לבטל פסק דין שניתן נגדה בהעדר הגנה, בגין ערבותה להלוואה שנטל אחיה, החייב העיקרי. 2. בדיון בבקשה לביטול פסק דין שניתן כדין בהעדר הגנה (בשונה מביטול מחובת הצדק), שומה על בית המשפט לשקול שני שיקולים עיקריים: מהי הסיבה שבגינה לא התגונן הנתבע, ומהם סיכויי הגנתו לגופו של ענין. הדגש מוסב על השיקול השני, הגם שיש ליתן משקל גם לשיקול הראשון. 3. הנתבעת מסבירה כי כאשר קיבלה את כתב התביעה, היא פנתה לאחיה, החייב העיקרי, וזה אמר לה שאין לה מה לדאוג משום שהוא הסדיר את הנושא מול הבנק התובע (להלן: "הבנק"). הסבר זה אינו מקובל עליי והוא מעיד על זלזול בהליך המשפטי וקלות דעת שאין להשלים עימה. הנתבעת לא טרחה לפנות אל הבנק או לבית המשפט כדי לברר את הענין, אלא העדיפה לעצום את עיניה ולסמוך על אחיה, למרות שידעה כי הוא שקוע בחובות. 4. יחד עם זאת, המבחן העיקרי הוא סיכויי ההגנה לגופו של ענין, ונדון כעת בשאלה זו. 5. הנתבעת העלתה בבקשתה טענות משפטיות ועובדתיות מן הגורן ומן היקב. במקצתן, אין כל ממש, אך חלקן הן טענות הראויות לברור ולדיון. 6. אין כל ממש בטענתה של הנתבעת כאילו הבנק התרשל כלפיה בכך שהחתים אותה על ערבות להלוואה בסך של 70,000 ₪, בעוד שתקרת הערבות המקנה לערב את המעמד הנכסף של ערב מוגן, היתה כ- 68,000 ₪ במועד החתימה על הערבות. אין מקום לקרוא לחוק הערבות התשכ"ז- 1967 (להלן: "חוק הערבות") הגנות נוספות מעבר לאלו שכבר נכללו בו, ובוודאי שאין להטיל על הבנק את החובה ליתן לערבים ייעוץ משפטי על מנת שיחתמו על ערבויות בסכומים נמוכים יותר רק כדי לקבל הגנה של ערב מוגן. ברי איפוא כי הנתבעת אינה יכולה להחשב כערב מוגן אלא כערב יחיד (גם אם הבנק עצמו נהג כלפיה כאילו היא ערב מוגן, ולא הגיש את התביעה נגדה יחד עם התביעה נגד החייב העיקרי). 7. אין כל ממש בטענות הנתבעת בענין מכירת דירתו של החייב העיקרי בכינוס נכסים, באשר התברר כי מדובר במכירה שביצע בנק אחר- בנק משכן- ולא הבנק התובע בתיק שבפניי. 8. טענת הגנה ראויה לברור היא הטענה לפיה לא ניתנה לנתבעת הודעה לפי ס' 26(ד)(1) לחוק הערבות, בטרם הועמדה ההלוואה לפרעון מיידי. אכן, הוצג בפניי מכתב מיום 2.5.2004 המודיע לנתבעת על הגשת התביעה נגד החייב העיקרי, אך מכתב זה נשלח כבר לאחר שהחוב הועמד לפרעון מיידי, ועל כן אין הוא עולה בקנה אחד עם הוראת ס' 26(ד)(1) לחוק. 9. טענת הגנה ראויה נוספת היא הטענה לפיה סכום התביעה חושב על יסוד ריבית פיגורים רגילה של 17%, בעוד שצריך היה לחייב את הנתבעת, בתור ערב יחיד, בריבית מופחתת של 10.8%, לנוכח העובדה שריבית ההלוואה עמדה על 6.8% בלבד, ועליה התחייב הבנק לצרף ריבית בשיעור של 4% בלבד במקרה של פיגור (ראה טופס הגילוי לערב מוצג מש/1). אכן, הנתבעת לא הגישה חשבון מפורט המציג את גובה החוב הנכון, לשיטתה שלה, אך נזכיר כי עסקינן בבקשה לביטול פסק דין ולא בבקשת רשות להגן ועל כן די לה לנתבעת להראות טענת הגנה אפשרית, גם אם זו לא כומתה ולא פורטה כפי שמתחייב בהליכי רשות להגן. בנוסף, הנתבעת ביקשה מהבנק במקביל להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, גילוי של מסמכים, אך הבנק דחה דרישה זו וממילא לא היתה יכולה הנתבעת לכמת את טענותיה בענין החוב הנכון לשיטתה. 10. טענת הגנה נוספת היא שאם הבנק היה מודיע לנתבעת על אי תשלום החוב הנערב, היה סיפק בידה לבקש מהחייב העיקרי לזקוף תשלומים ששילם על חשבון חובותיו לבנק, לטובת החוב הנערב, ולא לטובת חשבון העו"ש שלו. טענה זו קלושה למדיי מחמת שני טעמים: הטעם הראשון הוא שאין המדובר בתשלום מרצון שביצע החייב העיקרי, אלא בתשלום באמצעות הליכי גבייה בהוצל"פ. הטעם השני הוא שביום 2.5.2004 הודיע הבנק לנתבעת על חובו של אחיה, כך שלכאורה, היא היתה יכולה החל מאותו מועד לבקש ממנו כי יזקוף את התשלום על חשבון החוב הנערב, דבר שמן הסתם לא נעשה. מכל מקום, בשלב דיוני זה אין צורך או טעם להכריע בשאלה זו. 11. די בטענות המסויימות שמגלות על פניהן הגנה ראויה, כדי להביא לביטולו של פסק הדין. בשלב דיוני זה, אין כל טעם לדון בכל אחת מבין טענות ההגנה הרבות הנטענות בבקשה, באשר ממילא ישנה הצדקה לבטל את פסק הדין על יסוד הטענות שנדונו לעיל. יחד עם זאת, הנתבעת תשלם לבנק הוצאות הבקשה בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק בלא קשר לתוצאת ההליך העיקרי, בשל הזלזול שהפגינה בהליך המשפטי, ותשלום ההוצאות בתוך 30 יום יהא תנאי לביטולו של פסק הדין. 12. הנתבעת תגיש בקשת רשות להתגונן תוך 30 יום. 13. הצדדים יודיעו בתוך 30 יום האם עלה בידם להגיע להסכמה דיונית בענין בקשת הרשות להתגונן, על מנת שניתן יהיה לייתר את הצורך בדיוני ביניים נוספים. ערבותהלוואהביטול פסק דין