להלן פסק דין בנושא תביעת שיבוב בעקבות תאונת דרכים: פסק דין זוהי תביעה לתשלום פיצויים לשיבוב בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 12.11.01 בין רכב הנהוג בידי התובעת 2 ורכב נהוג בידי ארצי סמדר. לרכב התובעת 2 נגרמו נזקים. רכבה היה מבוטח אצל הנתבעת 1. התובע 2 פנה אל מבטחתו, התובעת 1, בדרישה לתשלום תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסה לביטוח רכב מקיף וקיבל את המגיע על פי הפוליסה. התובעת 1 תובעת את אשר שילמה על פי הפוליסה. התובע 2 תובע את החלק בנזק שלא שולם במסגרת הפוליסה על ידי התובעת 1. התובעים טוענים כי האחראי לתאונה הינו הנתבע ובנקודה זו נטען בכתב התביעה כי: "4. בתאריך 12.11.01 נסע הרכב המבוטח בכביש, לפתע פגע בו הרכב הפוגע אשר יצא מחנייה במקביל לכביש. כתוצאה מכך נגרמו לרכב המבוטח נזקים". לפיכך, טענת התובעים הינה כי רכב התובעים נסע בכביש וכי רכבו של הנתבע חנה בצד ימין של הכביש וכשהתקרב רכב התובעים והחל לחלוף משמאלו יצא מתוך החנייה ופגע ברכב התובעים. הנתבע הגיש מסמך אותו הגדיר במילים "בקשה לרשות להתגונן". אני מוכן לקבל את המסמך ככתב הגנה, ובו טוען : "1. הנתבע יטען כי בתאריך 12.11.01 נהג את רכבו ברחוב העצמאות בכיוון מזרח. נסע במהירות של 40-50 קמ"ש, לפתע הבחין במכונית שהתקרבה אליו במהירות ועקפה אותו וגרמה לנזק במכוניתו - שפשוף לכל אורך דופן שמאלי של הרכב, למרות שהכביש הוא חד נתיבי". קיצור טענתו של הנתבע היא שהוא נהג את רכבו בנתיב היחיד של הכביש בו נסע ולא חנה, ותוך כדי נסיעה עקף אותו רכב התובע 2 במהירות ותוך כדי כך פגע ברכבו. יצוין, כי התאונה הובאה בפני בית המשפט לתביעות קטנות, במסגרת תביעה שהנתבע הגיש כנגד התובעת 2 הגברת סמדר ארצי אשר נהגה ברכב התובע 2. כב' השופט בשן ששמע את התיק נתן פס"ד לאחר שמיעת הגברת ארצי והנתבע, כשמסקנתו הינה: "לאחר שעיינתי בתמונות נזקי המכוניות ומקום האירוע לא הצליח התובע להרים את הנטל המוטל עליו ולשכנעני בצדקת גרסתו". התובעים ביקשו תחילה להסתמך, תחילה על פסקו של כב' השופט בשן, ובישיבת יום 27.01.04, טען ב"כ התובעים כי פסה"ד של ביהמ"ש לתביעות קטנות הינו פס"ד חלוט, וכי יש לקבל את הממצאים שבו כמעשה בית דין ולקבוע לפיו כי האחריות לתאונה אינה נופלת על הנהגת מטעם התובעים אלא על הנתבע, שלא הוכיח את תביעתו בבית המשפט לתביעות קטנות. בנדון ניתנה החלטתי מיום 03.02.04, שתמציתה, שמאחר ובית המשפט לתביעות קטנות לא קבע ממצא פוזיטיבי מי אחראי לתאונה בין אם באופן מלא או בין אם באופן חלקי, הרי שאין בו קביעה כי הנתבע שהיה שם תובע, הוא האחראי לתאונה, ועל כן אינני יכול לקבל את פסה"ד כקובע אחריות לתאונה. שמעתי את שני הנהגים. על פי עדות הנהגים, אין מחלוקת כי התאונה ארעה בכביש בו יש נתיב אחד פנוי לנסיעה כאשר בין נתיב הנסיעה לשפת המדרכה קיים שטח בו חונות מכוניות בשיירה [ בין אם מדובר במפרץ חנייה או בין אם מדובר בחנייה בנתיב]. כי לפני מקום התאונה קיים עיקול בכביש ושדה הראייה מוגבל, וכי הנזק ברכבם של התובעים הינו בדופן ימין וברכבו של הנתבע היכן שהוא בדופן שמאל. אמרתי "היכן שהוא", מכיוון שעל פי גרסתם של התובעים על פי תיאור התאונה, הנזק ברכבו של הנתבע אמור להיות באזור הכנף הקדמית השמאלית והפינה השמאלית של הפגוש הקדמי, ואילו לגרסת הנתבע הנהגת מטעם התובעים פגעה בדופן שמאל לאורכה ברכבו ואף הציג בפני תמונה המראה מעיכה בכנף האחורית השמאלית. יש בנקודה זו מחלוקת ועלי להכריע בה. המחלוקת העיקרית הינה - האם אכן הנתבע נסע לתומו בנתיב היחיד של הכביש והנהגת של התובעים עקפה אותו ותוך כדי כך פגעה בו או שהוא יצא מחנייה והוא פגע בה. עלי לומר, תחילה, כי התרשמתי לחיוב מעדת התביעה יותר מאשר מהנתבע. הנתבע לא המציא תמונות של כל הדופן השמאלית ברכבו ובמיוחד למחצית הקדמית כולל הכנף והפינה השמאלית של הפגוש הקדמי כדי לאפשר לי לבחון את כל דופן שמאל ברכבו ולבדוק את גרסתו שהנהגת מטעם התובעים שפשפה את כל דופן שמאל ברכבו תוך כדי עקיפה. בנקודה זו, יאמר, כי עיינתי בתמונות הנזק ברכב התובעים ובחוות הדעת שהגישו להוכחת הנזק. על פי תמונות הנזק, ניתן להבחין בקלות בנזק בכנף הקדמית הימנית ברכבה ש"נמשך" לעבר הדלת הקדמית הימנית. בחוות הדעת נקבע כי יש להחליף את הכנף הקדמית הימנית ולבצע עבודות מרכב, צביעה כיוונים ומדידות. תיאור הנזק בחוות הדעת ובתמונות מתיישב עם גרסתה של עדת התביעה בפני ביום 14.04.05 בעמ' מס' 1, שורות 10-13, שהנתבע פגע בכנף הימנית הקדמית ברכבה. עדותה של עדת התביעה בצירוף תמונות הנזק וחוות הדעת של השמאי מבססות לכאורה את הטענה שהרכב נפגע לא כדי שפשוף דופן בדופן, כטענת הנתבע אלא פגיעה של קצה קדמי שמאלי של רכב הנתבע בכנף הקדמית הימנית ברכבה. אי המצאת תמונה שלמה של דופן שמאל ברכב הנתבע ובמיוחד הכנף הקדמית והפינה השמאלית של הפגוש הקדמי מוסיפה משקל למהימנות טענתה של עדת התביעה. נקודה נוספת הראויה לציון, הנתבע טען שאחרי האירוע הוא הלך ומדד את המרחק אשר בין אבן השפה הימנית של אי התנועה והרכבים החונים בימין הכביש ומצא שיש שם כ - 4 מטר. כטענת הנתבע טענה זו לא נסתרה , ואני מוכן לקבל כי אותו מרחק בין דופן שמאל של רכב חונה ובין אי התנועה הוא כמעט 4 מ'. כאמור לעיל קבעתי, שאין מחלוקת שמדובר בנתיב אחד. כמו כן אני מוכן לקבל את גרסתו של הנתבע כי רוחב רחבו הינו 1.6 מ' וזה של התובעים הוא 1.4 מ'. הנתבע טוען כי נסע בצמידות לרכבים החונים בצד ימין, במרחק של כ - 30 ס"מ. צא ולמד, כי לטענת הנתבע קו דופן שמאל ברכבו היה מרוחק מאי התנועה כ- 2.10 מ' [ 4 מ' - 0.3 מ' {בין דופן ימין ברכב הנתבע לרכבים החונים} ועוד 1.6 מ' - סה"כ 1.9 מ', מתוך 4 מ' נשאר 2.10 מ']. לגרסתו של הנתבע, עדת התביעה עקפה אותו באותו מרווח שנותר בין דופן שמאל של רכבו לאי התנועה ופגעה בו. בין אם אקבל את גרסתו של הנתבע בחישובים שהוא עשה ואת הטענה שהוא נסע במרחק של 30 ס"מ ובין אדחה אותה , אינני יכול בסופו של דבר, לקבל את גרסתו הכללית, כי עדת התביעה היא שפגעה בו ולא הוא בה. מחד, אם לא אקבל את גרסת הנתבע כי הוא נסע במרחק של 30 ס"מ מרכבים חונים אלא באמצע הנתיב הפנוי, הרי לא נותר מקום לרכבה של עדת התביעה לעקוף אותו אלא אם תעלה על אי התנועה, וזאת הוא לא טוען. מאידך, אם אקבל את גרסתו שהוא נסע צמוד צמוד לרכבים החונים , הרי באותו מרווח שנותר, 2.10מ', רכבה של עדת התביעה יכול היה לחלוף משמאלו מבלי לפגוע בו, כי בניכוי רוחב הרכב של התובעים [1.40 מ'] מתוך 2.10 נותרו לרכב התובעים 35 ס"מ מכל צד כדי לעבור בבטחה. אולם, אינני מקבל את גרסתו של הנתבע שנסע בצמוד לרכבים חונים כאשר יש לו נתיב ברוחב של 4 מ' , אין הדבר סביר ואין הדבר עולה בקנה אחד עם נהיגה זהירה, שכן חלות על הנתבע , במקרה כזה, גם חובות כלפי אנשים שאולי נמצאים ברכבים חונים ומבקשים לפתוח את הדלת לכיוון הכביש שאז הוא צריך לנהוג במרחק סביר בהתאם לנסיבות מאותם רכבים חונים. זאת ובכלל נהג שיש לרשותו 4 מטר אין זה סביר שהוא ינהג בצמוד לרכבים חונים במרחק של 30 ס"מ. הנתבע מנסה לתמוך את טענתו כי התאונה ארעה כפי שהוא טוען על ידי הגשת חוות דעת של משרד השמאים "אומדנים" והתמונה שהגיש כדי להוכיח שהנזקים נגרמו, למעשה, בדופן שמאלית-אחורית של הרכב, ולא כגרסת התובעים. אינני יכול לקבל את חוות הדעת שצורפה כראייה לטענתו של הנתבע, שכן, כאמור, הנתבע לא המציא תמונה של החלק הקדמי-שמאלי של רכבו כדי לשלול את טענת התובעים. חוות הדעת מטעם הנתבע נושאת תאריך 29.01.02, שעה שהתאונה הנדונה היתה ביום 12.11.01, בפרק פרטי האירוע לא מצויין תאריך ומקום התאונה כדי לקשור את חוות הדעת לאירוע נשוא תביעה זו, ובפרק נסיבות רשום: "נטען שהרכב נשוא חוות הדעת נפגע בתאונה על ידי רכב צד ג'". אין פרטים של אותו צד ג, ואין לדעת אם מדובר ברכבם של התובעים ועדת התביעה- אם לאו. לא מצאתי קשר בין חוות הדעת של "אומדנים", מטעם הנתבע ובין התאונה ואני רואה בחווה"ד ובתמונה שהוגשה, לא יותר מניסיון לא חכם להסחת הדעת. הנתבע מעלה בסיכומיו טענות נוספות שעניינן הפרשנות של פסה"ד בביהמ"ש לתביעות קטנות. השאלה מדוע התובעים לא הגישו תביעה נגדית בביהמ"ש לתביעות קטנות כדי לאפשר לביהמ"ש להכריע במחלוקת כולה, והעובדה שעדת התביעה אישרה שהיא דיברה עם עוה"ד שלה לפני העדות, כל הטענות האלה, הינן ראויות להתייחסות רצינית. בסופו של יום, אני מעדיף את גרסת התביעה, לעניין צורת אירוע התאונה על זו של הנתבע וקובע כי התאונה ארעה עקב יציאת הנתבע ממצב של חנייה לתוך נתיב הנסיעה של עדת התביעה. בעניין הנזק התובעים הגישו חוות דעת מומחה מטעמם, שקבע כי הנזק שנגרם לרכב התובעים הינו 1,443 ₪, כן שילמה התובעת לשמאי שכ"ט בסך 425 ₪, ובסה"כ 1868 ₪. לפיכך, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעים את הסכום של 1,868 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מיום התאונה, 12.11.01, אגרת משפט ששולמה 277 ₪. בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, הוצאות עדות בסך של 300 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מיום 14.04.05 וכן שכ"ט עו"ד בסך 750 ₪ + מע"מ.תאונת דרכיםתביעת שיבוב