תביעה נגד סוכן ביטוח בסדר דין מקוצר

להלן החלטה בנושא תביעה נגד סוכן ביטוח בסדר דין מקוצר:

החלטה

עסקינן בתביעה בסדר דין מקוצר שהגישה חב' הביטוח הראל נגד הנתבע 1 להשבת מקדמות ששולמו לו על חשבון מענק מיוחד שהזכאות הסופית לקבלו הותנתה בעמידה ביעדי תפוקה, שלטענת התובעת, הנתבע לא עמד בהם. הסכום הנתבע ע"י התובעת בענין זה עומד ע"ס 94,388 ₪ נכון ליום 12.7.00.

כמו כן נתבע בתביעה סכום נוסף שניתן לנתבע כמקדמה ולא הוחזר על ידו, בסך 46,800 ₪ נכון ליום 29.7.97. הדיון בתביעה זו אוחד עם דיון בבקשה לביצוע שטר שהגישה חב' הראל - הזוכה נגד החייב ואשתו, ועניינו הלוואה שניתנה לנתבע ולא נפרעה על ידו, ופרעונה הובטח באמצעות השטר נשוא ת. ההוצל"פ. מוצג מש/5, בחתימתו של המבקש 1 כעושה השטר, וחתימת המבקשת 2 כערבה לפרעונו.

על פי הנטען בכתב - התביעה, נחתם ביום 14.4.96 בין התובע לנתבע הסכם לתקופה מיום 1.4.96 ועד ליום 31.12.98 ("ההסכם הראשון") לפיו התחייב הנתבע למכור פוליסות ביטוח של התובעת שיניבו תפוקה מינימלית של פרמיות שנתיות נטו שישולמו לתובעת ע"י המבוטחים החדשים, וזאת בתמורה לעמלות שונות, וכן למענק מיוחד שהזכאות לקבלו מותנית, כאמור, בעמידה ביעדי התפוקה הנקובים בהסכם. ("מענק תפוקות", העתק מההסכם הראשון - נספח ב' לכתב - התביעה).

ביום 20.1.97 נחתמה בין הצדדים תוספת להסכם הראשון, לפיה שונתה תקופת תחולתו לתקופה שהחל מיום 1.1.97 ועד ליום 31.12.99 (העתק התוספת - נספח ג'). ביום 5.8.99 נחתם בין הצדדים הסכם חדש בו נקבעו העמלות להם זכאי הנתבע בהתאם לתפוקה, וזאת החל מיום 1.1.99 ואילך. (להלן: "ההסכם השני"). (ההסכם השני - נספח ד' לכתב - התביעה).

בשנת 2000 נערכה התחשבנות סופית בגין מקדמות של מענקי תפוקה שקיבל הנתבע עבור השנים 1997 - 1999, ועפ"י תוצאות ההתחשבנות חוייב חשבונו של הנתבע אצל התובעת בסך 94,388 ₪ נכון ליום 12.7.00 לא כולל מע"מ. (העתקי כרטסת חשבונו של הנתבע אצל התובעת, ומכתב ששלחה התובעת לנתבע - נספחים ה, ו). ביום 29.7.97 ניתנה לנתבע לבקשתו מקדמה על חשבון עמלות שיגיעו לו מהתובעת בסך כולל של 46,800 ₪. (40,000 ₪ + מע"מ שעמד בתקופה הרלבנטית על 17%). (העתקי שיק שנמשך לפקודת הנתבע וכרטסת חשבונו על פיה חוייב החשבון ביום 25.5.00 בסך 40,000 ₪ - נספחים ז', ח' לכתב - התביעה).

מאחר שבעת חיוב חשבון הנתבע אצל התובעת, כאמור בנספחים ה' ו - ח', לא היה החשבון מצוי ביתרת - זכות, הרי שחיוב החשבון לא הביא לפרעון החוב, אלא ליצירת יתרת - חובה, ומכאן תביעתה של התובעת להשבת הסכומים שחב לה הנתבע, לטענתה. (מכתב דרישה של ב"כ התובעת מיום 20.11.01 ומכתב תשובה של ב"כ הנתבע מיום 29.11.01 - נספחים ט 1, ט 2).

אשר לשטר שהוגש לביצוע, בהסכם הראשון נקבע כי עם חתימתו יהיה הנתבע זכאי לקבל מן התובעת הלוואה בסך 180,000 ₪ שתוחזר בשלושה תשלומים שנתיים החל מחודש אפריל 1997 (להלן: ההלוואה).

כמו כן נקבע בהסכם זה כי ההלוואה תישא ריבית שנתית בשיעור 5% וכי במדה שהנתבע יעמוד במלוא התחייבויותיו, לא תישא ההלוואה ריבית. בסעיף 4 להסכם נקבע כי ההלוואה תינתן לנתבע כנגד מסירת שטר בחתימת ידו ובחתימת ערב נוסף, והיא תוחזר כאמור ב - 3 תשלומים ריאליים שוים.

בתוספת להסכם הראשון נדחה בשנה מועד תחילת פרעון ההלוואה, ונקבע כי החזרי ההלוואה יהיו בחודשים מרץ 98, מרץ 99, מרץ 2000. הנתבע מימש את זכותו לקבלת ההלוואה ובעקבות זאת נחתם בין הצדדים "הסכם הלוואה" (מוצג מש/6). המבקש חתם על השטר כעושה השטר ואילו אשתו חתמה כערבה לפרעונו. (הנתבעת 2).

המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן כנגד התביעה הנתמכת בתצהיר מטעמו, וכמו כן הגיש תצהיר בתמיכה להתנגדות כנגד ביצוע השטר.

בעקבות תחשיב שערכה המשיבה, הוגשה מטעמה בקשה להקטנת סכום החוב בת. הוצל"פ
01-67238-03-8 (מש/13). ת. ההוצל"פ נפתח בטעות על מלוא סכום שטר החוב, בעוד שעל פי תחשיב יתרת חוב ההלוואה נכון ליום 24.8.03, נותרו החייבים על פי השטר (הנתבע ואשתו), חייבים למשיבה סך של 112,360 ₪ בלבד.

מקובלת עלי עמדת ב"כ המשיבה, כי בניגוד לטענת ב"כ המבקש בסיכומיו, אין כפילות בין כתב - התביעה לבין ההליך השטרי. כתב - התביעה עוסק בשני עניינים - מענק בסך 94,388 ₪, וסכום נוסף בסך 46,800 ₪, שאין להם קשר לשטר שהוגש לביצוע בגין הלוואה שלא נפרעה. מדובר בעילות שונות ובסכומים שונים.

המבקש נחקר ארוכות על שני תצהיריו, ונראה שהמבקש אינו מתכחש עקרונית לעובדות, כפי שהן מובאות בכתב - התביעה, ובבקשת הביצוע.

אשר לסך 94,388 ₪, ולסך 46,800 ₪ נשוא כתב - התביעה. המבקש הודה בקבלת המקדמות ובחיוב חשבונו בגינם. בסעיף 20.4 לתצהירו התומך בהתנגדות הוא אומר: "חיוב חשבון העו"ש ..... בגין ביטול מענק ששולם לו כתוצאה ממכירת פוליסות ".... ובחקירתו הנגדית: ב - 2000 נזכרו שאני חייב את הכסף" .... ובהמשך ב - "12.7.00 מחייבים אותי על מענק חיים בסך 94,000 ₪". (כרטסת מש/10).

המבקש מודה גם בקבלת סך 40,000 ₪ + מע"מ. (סעיף 20.2 לתצהירו, וסעיף 13.2 לסיכומיו).

כמו כן מודה המבקש בקבלת ההלוואה נשוא ההתנגדות, וכה אמר בחקירתו הנגדית: "קיבלתי את ההלוואה ביום שרשום על גבי השיק ב - 27.1.97 או בסמוך לכך. (צילום שיק ההלוואה -
מש/8).

תחילה טען המבקש שלא הוסכם על דחייה של שנה בתחילת פרעון ההלוואה, (תחילת פרעון בשנת 1998 במקום שנת 1997), אך בהמשך ומשהוצגו לו המסמכים הרלבנטיים - הודה כי זו היתה ההסכמה: "נכון שאח"כ דחינו בשנה את תאריכי הפרעון. מוגש הדו"ח מסומן מש/9. סעיף 11 לתצהיר - ייתכן כמו שאתה אומר שהתשלום השלישי היה צריך להיפרע ב - 4/00 ולא ב - 4/99".

שני התשלומים הראשונים של ההלוואה הוחזרו, ואולם כאשר חוייב חשבונו של המבקש בתשלום השלישי, היה החשבון מצוי ביתרת - חובה (מש/10), כך שהתשלום השלישי ע"ח ההלוואה לא נפרע, שכן כאשר החשבון ביתרת - חובה, אין לראות בחיוב החשבון משום פרעון, ובכך צודקת ב"כ המשיבה.

המבקש העלה מספר טענות הגנה הן כנגד 2 הסכומים הנתבעים בתביעה, והן כנגד יתרת - החוב בהלוואה.

לגבי ההלוואה, טוען המבקש כי היא נפרעה בשלמותה בדרך של חיוב חשבון העו"ש שלו אצל המשיבה. (סעיף 13.1 לסיכומי ב"כ המבקש).

בטענה זו אין ממש, שכן כמצויין לעיל, היה החשבון ביתרת - חובה עת חוייב בהחזר השלישי, דהיינו שלא היה פרעון - חוב.

אשר למקדמה בסך 94,388 ₪ טוען המבקש כי חיוב חשבונו בסכום זה נעשה בניגוד לסיכום עמו, ומדובר ביתרת - חוב מלאכותית שאין לה הצדקה. לגבי סך 46,800 ₪, טוען המבקש כי סכום זה ניתן לו כמתנה. בנוסף מעלה המבקש טענות כלליות לפיהן, לא נערכה לו התחשבנות וגמר חשבון; המשיבה חדלה לעבוד איתו ובכך מנעה ממנו את האפשרות לסלק את יתרת - החוב באמצעות עמלות שיקוזזו כנגד החוב; וכן הראל משכה לשורותיה עובד שעבד עבור המבקש, ודבר זה הסב למבקש נזק של הפסד עמלות בסך כמליון ₪ אותו הוא רשאי לקזז כנגד כל חוב שלו כלפי הראל.

אשר לעצם החיוב בהשבת ההלוואה, טוענת המשיבה כי המבקש לא עמד ביעד התפוקה ולפיכך נושאת ההלואה ריבית שנתית בשיעור של 5%.

כשנשאל המבקש בחקירתו הנגדית מה סכום התפוקה שהעביר, השיב שאינו זוכר. בסעיף 1.1 להסכם הראשון (נספח א' לכתב - התביעה) לגבי יעדי התפוקה נקבע כי התחייבות המבקש לתפוקה בתקופת ההסכם (שלוש שנים) תהיה לפחות 900,000 ₪ פרמיה שנתית נטו. בסעיף 1.2 להסכם הראשון נקבע כי "התפוקה השנתית בשנה קלנדרית כלשהי לא תפחת מסך 300,000 ₪ פרמיה שנתית נטו".

ואולם במוצג מש/1 כותב המבקש: "כתוצאה ממכירת ביטוחים בשנת 98 + 99 בסך של 466,000 ₪ פרמיה נטו, ניתן מענק בגובה של 20% 93,200 ₪".

היעד היה כפול - מינימום 300,000 ₪ פרמיה נטו לשנה ומינימום 900,000 ₪ פרמיה נטו ל - 3 שנים. מכאן, כך המשיבה, שהמבקש לא עמד ביעד התפוקה הכפול ועל כן חויב בהשבת ההלוואה.

כאמור, התשלום השלישי לא נפרע, ונראה שהגנת המבקשים כנגד התביעה השטרית, דחוקה למדי.

כזכור זכאותו של המבקש לקבלת מענק ע"ס 94,000 ₪ הותנתה אף היא בעמידה ביעד התפוקה הכפול, ומשלא עמד בו, היה עליו להשיבו. לטענת ב"כ המשיבה נובעת חבותו של המבקש להשבת המענק מעצם אי - עמידתו ביעד התפוקה הכפול, ולא מכל כל סבה אחרת.

אשר לטענת המבקש כי סך 46,800 ₪ ניתן לו כמתנה ולא כמיקדמה, טוענת ב"כ המשיבה כי לא התכוונה להעניק מתנות. לראיה שלמבקש היה ברור שלא מדובר במתנה, מצביעה ב"כ המשיבה על מכתבה של הראל מיום 6.5.98 מוצג מש/4) בו נכתב כי מדובר "במענק על תנאי". במוצג מש/3: "זיכוי מקדמה על תנאי".

אשר לטענת ההתחשבנות, טוען ב"כ המשיבה כי אין בכך כדי לגרוע מחובותיו של המבקש, מה גם שהמשיבה ביצעה התחשבנות אלא שהמבקש כופר בנכונותה. התחשבנות בנוגע למענק המותנה פורטה במכתב הראל מיום 27.6.00 (נספח ו' לכתב - התביעה), ובענין ההלוואה, פורטה ההתחשבנות בנספח ה' לבקשה שהגישה המשיבה ביום 27.8.03 בלישכת ההוצל"פ. (מוצג מש/13).

אשר לטענת המבקש כי נמנע ממנו להמשיך לעבוד עם המשיבה, הרי שצודקת ב"כ המשיבה כי הסכם העבודה בין הצדדים נחתם לשלוש שנים בלבד. ("תחולת ההסכם תהיה 1.1.97 - 31.12.99" - נספח ג' לתביעה + מוצג מש/7).

טענת הקיזוז בסך מליון ₪ הינה טענה בעלמא. לא צורף תחשיב כלשהו, והמבקש לא הציג מערכת נתונים שעליה מבוססת דרישה מוגזמת זו.

המבקש ציין בסעיף 22 לתצהירו כי הוא יכול לתת פירוט מדוייק של כל הלקוחות "שנלקחו" ממנו ע"י סהר (הראל) באמצעות העובד, שלומי גפן, ש"התפתה" לעבור לשורות המשיבה; אך רשימה מעין זו לא היתה ברשותו.

כפי שצוין לעיל, הגנתו של המבקש אינה נקייה מספיקות, ובנקודות רבות אף אינה עולה בקנה אחד עם הכתוב בנספחי כתב - התביעה, ובמוצגים שהוגשו לתיק ביהמ"ש.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני מחליטה כי תינתן למבקש רשות להגן בטענות המועלות על ידו הן כנגד התביעה והן כנגד בקשת הביצוע, מלבד בטענת הקיזוז בסך מליון ₪, ותצהיריו ישמשו ככתב - הגנה בתנאי שיפקיד בקופת ביהמ"ש תוך 45 מהמצאת החלטה לידי בא - כוחו ערבות בנקאית צמודת - מדד ובלתי - מוגבלת בזמן ע"ס 50,000 ₪.

בהעדר הפקדה, תידחנה בקשת הרשות להגן וההתנגדות, והתובעת תהיה זכאית ליטול פס"ד נגד המבקש 1 על פי העתירה שבכתב התביעה, ולהמשיך כסידרם בהליכי הוצל"פ נגד שני המבקשים.

הוצאות הבקשות תיפסקנה עפ"י תוצאות התביעה.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פיצול סעדים סדר דין מקוצר

  2. תביעת פינוי בסדר דין מקוצר

  3. ניסוח תביעה בסדר דין מקוצר

  4. מחיקת כותרת בסדר דין מקוצר

  5. סדר דין מקוצר בבית דין לעבודה

  6. התיישנות תביעה בסדר דין מקוצר

  7. תביעה בסדר דין מקוצר - חוב לבנק

  8. תביעה בסדר דין מקוצר על יתרת חוב

  9. בקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר

  10. סכום תביעה לא קצוב בסדר דין מקוצר

  11. תביעה בסדר דין מקוצר - תאונת דרכים

  12. תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום ארנונה

  13. פסק דין על דרך הפשרה בסדר דין מקוצר

  14. תביעה נגד סוכן ביטוח בסדר דין מקוצר

  15. בקשה לביטול עיקול זמני בסדר דין מקוצר

  16. חוב לחברת אשראי - תביעה בסדר דין מקוצר

  17. תביעה לסילוק יד ממקרקעין בסדר דין מקוצר

  18. תביעה כנגד נגד משיב פורמאלי בסדר דין מקוצר

  19. תביעה בסדר דין מקוצר בגין אי פירעון הלוואה

  20. תביעה בסדר דין מקוצר על בסיס הצעות מחיר בכתב יד

  21. תביעה בסדר דין מקוצר על בסיס תמליל שיחה מוקלטת

  22. תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום בגין שירותים משפטיים

  23. המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין בסדר דין מקוצר - 30 יום

  24. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון