להלן פסק דין בנושא תביעה נגד יצרן בחו"ל: פסק דין זוהי בקשת רשות לערער כנגד החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט מ' שנהב) מיום 25.1.05, לפיה נדחתה בקשה להמצאת כתב תביעה מחוץ לתחום השיפוט. (ת.א. 192994/02 בש"א 183593/04). לאחר שבחנתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל הבקשה ולתת למבקשת רשות לערער ולדון בערעור כאילו הוגש על פי הרשות שניתנה. העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן: המערערת הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את רדיו אף.אם שפלה בע"מ (להלן: "המבוטחת") בתאריך 11.12.01 פרצה דליקה בחצריה של המבוטחת שבגינה נגרמו לה נזקים כבדים. המערערת שיפתה את המבוטחת בהתאם לפוליסה והגישה תביעת תחלוף כנגד ג.מ.א גומא מערכות איכות בע"מ (להלן: "גמא") שהינה היבואנית של מתקן גיבוי U.P.Sאותו רכשה המבוטחת כחודשיים עובר לאירוע הנזק. על פי האמור בכתב התביעה, כשל במתקן הגיבוי הוא שגרם לשריפה. גמא מצידה הגישה הודעה לצד שלישי נגד המשיבה (להלן: "אינוונסיס") אשר ייצרה את המכשיר בנימוק כי פגם בייצור הוא שגרם לנזק. מאחר שמקום מושבה של אינוונסיס הוא באנגליה, הוגשה על ידי גמא בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום בהסתמך על תקנות 500(4)(א), 500(5) ו-500(7) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). בתאריך 3.2.04 נדחתה בקשתה של גמא על ידי כב' השופט עודד אליגון, מן הטעם שלא ניתן לתלות בפגם הנטען בייצור הפרת חובה בישראל או מעשה או מחדל שארע בתחומה. מעבר לנדרש ציין כב' השופט אליגון כי בהסכם בין גמא למשיבה כלולה תניית שיפוט ייחודית המקנה סמכות לבתי המשפט באנגליה. בתאריך 19.9.04 ניתנה למבקשת רשות לתקן את כתב תביעתה על ידי הוספת נתבעת נוספת. לכתב תביעתה המתוקן הוספה המשיבה כנתבעת מספר 2; במקביל הוגשה בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום הפעם על ידי התובעת. בהחלטתו נשוא הערעור שבפני, דחה כב' השופט שנהב את הבקשה בנימוק כי לא נמצא שוני מהותי שיש בו להצדיק שינוי החלטתו של כב' השופט אליגון. גם בקשה לעיון חוזר שהסתמכה על פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 38721/04 נדחתה ומכאן הערעור שבפני. טענות המערערת. המערערת סבורה כי שגה כב' השופט שנהב בהתעלמו משינוי הנסיבות המהותי שבהמשך לו שונתה גם העילה לבקשת ההמצאה; ובעוד שבקשת גמא הסתמכה על תקנות משנה 4(א), 5 ו-7 לתקנה 500 בקשתה של התובעת נסמכת על הוראת תקנה 500(10). המערערת גורסת כי לנוכח שוני מהותי זה לא היה מקום לדחות הבקשה מן הטעמים ששימשו בסיס להחלטתו של כב' השופט אליגון. עוד מדגישה המערערת כי בשונה מבקשתה של גמא, שדרכה נחסמה גם בהסתמך על תניית שיפוט, עילת בקשתה שלה הינה: היותה של המשיבה בעל דין דרוש בתביעה שהוגשה כנגד גמא בישראל. טענות המשיבה. המשיבה סבורה כי יש לראות בהחלטתו של כב' השופט אליגון סוף פסוק גם ביחסים שבינה לבין המערערת וכי אין מקום לאבחן בין הבקשה שהוגשה מטעם גמא במסגרת הודעה לצד שלישי לבין בקשתה של המערערת. להשקפתה של המשיבה נגועה בקשת התובעת בחוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט; מכיוון שהמערערת לא טרחה לציין בפני כב' השופט אליגון מי היא הנתבעת שצירופה מתבקש ובכך הושגה ההחלטה ללא גילוי נאות, תוך שיתוף פעולה בין התובעת לנתבעת אשר לשתיהן אינטרס משותף להרחיב את מעגל החייבים. עוד נטען, כי החלטת כב' השופט אליגון מהווה מעשה בית דין ומקימה מחסום של השתק ומניעות מפני הגשת בקשה נוספת להמצאה מחוץ לתחום. כמו כן סבורה המשיבה כי עסקינן בצירוף נתבע זר שאין לו כל נגיעה לארץ מכיוון שאינוונסיס מוכרת את מערכת האל-פסק כמוצר מדף ושולחת אותו לצרכנים שונים באמצעות סוכניה בארצות השונות, גמא אשר שימשה סוכנת של המשיבה בישראל, במועדים הרלבנטיים לתביעה, אף הרכיבה את המערכת והיתה אמורה לדאוג לשילובה עם שאר המוצרים ולפיכך, בעלת הדין הנכונה היחידה של המערערת היא גמא כפי שסברה אריה בעת הגשת התביעה. כמו כן סבורה המשיבה, שבנסיבות הענין, צירופה יגרום להתארכות הדיון ולסרבולו כאשר מאידך גיסא זכאית גמא להגיש תביעה באנגליה שבמסגרתה יתבררו טענותיה ככל שהן נוגעות לפגם בייצור. דיון. החלטת כב' השופט אליגון הינה החלטת ביניים אשר מעצם טיבה וטבעה אינה מקימה מעשה בית דין ובהשתנות הנסיבות רשאי בית המשפט לשנות החלטתו. כפי שנאמר בספרו של המלומד ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר שלמה לוין עמ' 578: "דחה בית המשפט בקשה למתן סעד ביניים... אין בכך משום מעשה בית דין, המונע אותו מלדון בבקשה חדשה שהוגשה לשם קבלת אותו סעד, שכן בדחותו בקשה כזו לא 'עשה' בית המשפט דבר הקובע זכויותיהם של בעלי הדין; בהשתנות הנסיבות יוכל המבקש לחדש בקשתו". ראו גם האמור בפסק דינו של השופט גרוניס בע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505: "כלל ידוע הוא, כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית דין, ולפיכך הערכאה שהחליטה לגביה בראשונה רשאית לשוב ולדון בה, ואף לשנותה". ומקל וחומר כאשר המבקש אינו המבקש שבקשתו נדחתה. מעבר לעובדה שלא בקשתה של המבקשת-המערערת היא שנדחתה, שינוי הנסיבות מתבטא גם ברשות שניתנה להוספת המשיבה כנתבעת נוספת רשות היוצרת יריבות ישירה בין התובעת לבינה, כמו כן נוספה עילה הנסמכת על תקנה 500(10) הנ"ל. גם בהתעלם מהעובדה שעסקינן בהחלטת ביניים, אין ההחלטה הראשונה מקימה מחסום של מעשה בית דין מאחר שלא ניתן לראות במבקשת את "חליפתה" של גמא למרות שלענין רצונן לצרף את המשיבה להליך, מאוחדות השתיים באינטרס משותף. הוא הדין בבחינת אספקט נוסף של הבקשה - זהות העילה. בבקשתה של גמא הסתמכה האחרונה על עילות הקושרות את המשיבה במישרין לאירוע: תקנה 500(4)(א) העוסקת בחוזה שנכרת בתחום המדינה, הפרת חוזה בתחום המדינה [תק' 500(5)] ולחלופין מעשה או מחדל בתחום המדינה [תק' 500(7)]. לעומת זאת המערערת סומכת את בקשתה על תק' 500(10) הקובעת כי ניתן לבצע המצאה מחוץ לתחום כאשר: "האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה". בע"א 813/87 רוטברד נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות פ"ד מג(3) 514, 516 נדחתה תביעתו של המערער למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי לא אושפז בבית חולים לחולי נפש. לאחר מכן הגיש תביעה חדשה בה עתר למתן הצהרה כי אשפוזו בבית החולים לא היה כדין, ערעורו על דחיית תביעתו מחמת מעשה בית דין התקבל מן הטעם שעילות התביעה בשני המקרים היו שונות וכן בשל העובדה שחלק מן המשיבים לא היו צד להליך הראשון. גם הטענה לענין שימוש לרעה בהליכי משפט לא הועילה למשיבים למרות התנהלותו של המערער כפי שמציין כב' השופט א' גולדברג: "רחוק אני מלומר, כי הדרך שנקט המערער מקובלת עלי וכי ראויה היא לעידוד. נהפוך הוא , בהעדר הצדקה עניינית, מן הראוי שבעל דין יפרוש לפני בית המשפט את היריעה כולה על כל עילותיה, בהליך אחד ולא לשיעורין ... אלא שבענייננו לא רק שלא היה למערער 'יומו' בבית המשפט בעילה החדשה, אלא שהיא גם נוגעת למשיבים נוספים שלא היו צד בהליך הקודם". יפים דברים אלה בשינויים המחוייבים גם לענייננו. גם אם היה כאן נסיון מצד המערערת לזכות ביתרון טקטי על ידי כך שמלאכתה תעשה על ידי גמא אין התנהלותה מצדיקה חסימת הדרך מפני בירור המחלוקת על כל היבטיה על סמך עילה רלבנטית שלא נדונה על ידי בית המשפט בהליך הראשון. עוד טוענת המשיבה כי על פי ההלכה שנפסקה ברע"א 5150/02 וינברג ואח' נ' בייליס ואח' פ"ד נח(2) 205 אין מקום עוד לאבחן בין נתבע "ישיר" לבין צד שלישי או רביעי; אין חולק כי פסק הדין אכן השווה בין הנתבעים לצדדים השלישיים לצורך יישומה של תקנה 500(10); אולם אין להקיש מהאמור שם למחלוקת שבפני מאחר שבענין וינברג לא נדונה כלל סוגיית המחסום הדיוני של מעשה בית דין והרחבת המונח "תובענה" להליכי צד שלישי ורביעי, התייחסה להיות המשיב בעל דין נכון בתובענה ואין להקיש מכך שהחלטות שנתקבלו בענינו של בעל דין אחד יחולו גם על בעל דין אחר מכוח השוואה זו. הפירוש המוצע על ידי ב"כ המשיבה לא זו בלבד שאינו מתיישב עם תוכנו של פסק הדין הוא גם אינו עולה בקנה אחד עם תכליתו כפי שהובהרה על ידי כב' השופטת א' חיות בעמ' 211: "ניתן להחיל על צד שלישי זר את אותו המבחן שהחילה הפסיקה לענין נתבע זר בשינויים המחוייבים ולומר כי צד שלישי זר הינו בעל דין דרוש או בעל דין נכון בתובענה. אם היה בית המשפט מוסמך לברר את ההודעה לצד שלישי נגדו לו ישב בארץ. גישה זו מיישמת שיקולים של מהות להבדיל משיקולים לשוניים צרים, והיא מתיישבת היטב עם המטרה המשותפת המונחת ביסוד הליך ההודעה לצד שלישי, כמו גם ביסוד האפשרות להתיר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, על פי תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי, מטרה זו עיקרה הרצון לפתור באופן יעיל, ממצה ושלם ובהליך אחד מכלול של סוגיות המתעוררות בקשר לאותו ענין". (ההדגשה שלי ש.ד.). ברוח זו פסק גם כב' השופט א' גרוניס ברע"א 3872/04 ד"ר נחמן וילנסקי נ' Metallurgique De Gerzat S.A תק-על 2004(3) 2272: "...תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי מציבה מספר תנאים שהתקיימותם נדרשת על מנת שרשאי יהא בית המשפט להתיר מכוחה המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום השיפוט: על האדם המצוי מחוץ לתחום המדינה להיות בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה. מי הוא, אם כן בעל דין זר, אשר ייראה כבעל דין דרוש או נכון בתובענה? מדובר בבעל דין אשר היה נחשב צד נכון לתביעת יחד עם הצד היושב בארץ, במקרה בו שניהם היו יושבים בארץ. כדי לקבוע מיהו בעל דין זה נוסחו בפסיקה שתי שאלות משנה המבוססות על ההנחה כי הצד הזר היה יושב בארץ: האם היה בית המשפט מוסמך לברר את עילת התביעה נגד הצד הזר; והאם התביעה נגד הצד הזר היתה ראויה להתברר ביחד עם התביעה נגד הצד היושב בארץ. אם נמצא כי יש לענות בהן על שתי השאלות, יהא מקום לקבוע כי הצד הזר הוא בבחינת בעל דין נכון או דרוש בתביעה. בהקשר זה עוד יש להוסיף, כי על בית המשפט לבחון אם למבקש היתר ההמצאה 'תביעה ראויה לטיעון' כלפי מי שנגדו מבוקש ההיתר. עם זאת אין המבקש חייב להראות את מוצקות העילה באותה מידת וודאות הדרושה במשפט עצמו". בחינת הבקשה על פי הכללים שהותוו בענין וילנסקי מלמדת כי עלה בידי המערערת להראות כי היא זכאית שינתן לה ההיתר המבוקש. על פי הנטען בבקשה, במכשיר האל-פסק אשר יוצר על ידי המשיבה נמצא פגם אשר גרם לשריפה לפיכך אילו היה מקום מושבה של המשיבה בישראל, לא היתה כל מניעה מלהגיש נגדה תביעה שתתברר במאוחד עם התביעה שהוגשה נגד מתקינת המערכת - גמא. לפיכך מתבקשת המסקנה כי המשיבה הינה בעל דין דרוש או בעל דין נכון על פי תקנה 500 (10) הנ"ל. ב"כ המשיבה מפנה בתגובתה להחלטה בבש"א 4020/02 של בית משפט זה (ת.א. 14661/01) לפיה נדחתה בקשה להמצאה מחוץ לתחום ליצרן של צינורות שהותקנו במכונת הרדמה; ולהשקפתה נסיבותיו של אותו מקרה זהות לענייננו ומן הטעמים שהנחו את בית המשפט באותו ענין יש לדחות גם את בקשת המערערת. סבורה אני שאין לגזור גזירה שווה מההחלטה זו לעניננו מאחר שבאותו ענין נקבע על ידי בית המשפט (כב' השופטת שיצר) כי למרות שהתקיימו תנאי תקנה 500(10) יש לדחות הבקשה מן הטעם שצירופה של היצרנית להליכים יפגע בזכותה המהותית של התובעת לבחור את המזיק נגדו תוגש התביעה, ובנוסף עלול הצירוף לסכל את תכליתו של חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980 שנועד להקל על נפגע בנזקי גוף לנהל תביעה לפיצויים. מכיוון שבנסיבותיו של אותו ענין נראה היה, שצירופה של היצרנית יאריך את הדיון ויסבכו שלא לצורך, נדחתה הבקשה. שונה המצב בערעור שבפני. מבקשת ההמצאה הינה התובעת אשר סבורה שבירור המחלוקת על כל היבטיה, יש בו כדי למנוע תוצאה לפיה תוטל האחריות על היצרן מבלי שעמדתו תשמע ומבלי שלמסקנה זו תהא כל נפקות במסגרתו של ההליך. לנוכח נסיבותיו של ערעור זה בו מדובר בשלושה מתדיינים בלבד ויש חשיבות לבירור סוגיית אחריותו של היצרן לנזק הנטען, החלטתי לקבל את הערעור באופן שבו ינתן למערערת היתר להמצאה מחוץ לתחום כמבוקש. באשר להוצאות, מכיוון שהמערערת לא הצטרפה בעוד מועד לבקשה ובשל כך נאלצה המשיבה להתמודד פעמיים עם שאלת ההמצאה החלטתי שלא לחייב בהוצאות. משפט בינלאומיבעל דין בחו"ל / חברה בחו"ל