להלן פסק דין בנושא הטעיית מבוטחים על ידי סוכן ביטוח - ערעור על שלילת רישיון: פסק דין ערעור זה מופנה כנגד החלטת המפקח על הביטוח מיום 25.8.2005 בדבר שלילת רישיונות סוכני הביטוח של המערערים לתקופה של חמש שנים, על פי הסמכות הנתונה לו בסעיף 29 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הפיקוח"). העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן: המערערים עוסקים מזה כ-31 שנים בשיווק פוליסות ביטוח בענפי הביטוח האלמנטרי וביטוחי החיים והבריאות. על פי הנטען בערעור, בשנים 1983-2002 שווקו על-ידם 200,00 פוליסות של ביטוחי חיים ובריאות באמצעות סוכנות שהעסיקה 800 עובדים במשרדים הפזורים ברחבי הארץ. בהמשך לשינויים שביצע המשיב במערכת פוליסות ביטוח החיים והבריאות, צמצמו המערערים את מצבת עובדיהם בהדרגה וכיום הם מעסיקים 11 עובדים בלבד. מאז אוקטובר 2004 חדלו לשווק פוליסות ביטוח חיים. במהלך השנים 1996-2003 הוגשו למשרדו של המפקח על הביטוח 126 תלונות של מבוטחים כנגד המערערים. תלונות אלה התמקדו בארבעה נושאים עיקריים: הטעיית מובטחים לגבי מהותן של פוליסות הביטוח שמכרו להם, בכך שלא הובהר היחס שבין המרכיב הביטוחי למרכיב החסכון בפוליסה. הטעיית המבוטחים בכך שבמסווה של הרחבת פוליסות קיימות הוצאו להם פוליסות חדשות. שיווק פוליסות ביטוח באמצעות מוכרנים שאינם מחזיקים ברישיון סוכן כדין. שינוי תקופת הביטוח הקבועה בהצעות הביטוח או בפוליסה ללא הסכמת המבוטחים. התלונות הועברו לטיפול המשטרה אשר גבתה הודעות מהמתלוננים, המערערים ועובדיהם. עם סיום החקירה, החליטה פרקליטת מחוז תל אביב שלא להגיש כתב אישום נגד המערערים מאחר שסברה כי הפורום המתאים למיצוי הדין עם המערערים הינו במסגרת משרד המפקח על הביטוח. בהסתמך על חומר הראיות שהועבר אליו החליט המשיב לפתוח בהליך של ביטול רישיון סוכן הביטוח של המערערים, והורה על כינוס הועדה המייעצת. לאחר שהמערערים קיבלו את החומר הרלבנטי לצורך הדיון זומנו להופיע בפני הועדה. הועדה עיינה בחומר שהוצג לה ושמעה את טיעוני המערערים שהיו מיוצגים על ידי עורך דין. בתום הדיון המליצה הועדה בפני המשיב לבטל את רישיון סוכן הביטוח של המערערים לתקופה של חמש שנים. לאחר שבחן את המלצת הועדה, פרוטוקול הדיון וטיעוני המערערים החליט המשיב לאמץ את המלצת הועדה המייעצת במלואה. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערערים חולקים על הבסיס העובדתי שעליו סמך המשיב את החלטתו וכן על ההליך שבמסגרתו קיבלה הועדה המייעצת את החלטתה. דיון הרכב הועדה המערערים טוענים כי הועדה המייעצת לא היתה מוסמכת לדון בעניינם מאחר שמרבית חבריה הינם עושי דברו של המפקח, או סוכני ביטוח הנגועים באותם חטאים המיוחסים להם. סעיף 4(ב) לחוק הפיקוח קובע את הרכב הועדה שבין חבריה נציגי ציבור, נציגי מבטחים נציגי סוכני ביטוח ונציגי מבוטחים. באשר למספר החברים החוקי לכינוס הועדה נקבע בסעיף 4(ד) לחוק הפיקוח כי שלושה חברי הועדה כשביניהם היושב ראש או סגן היושב ראש יהיו מנין חוקי בישיבותיה. בדיון הראשון בועדה נכחו יו"ר הועדה שהוא נציג ציבור, נציג סוכני הביטוח ונציג מבוטחים. בדיון השני נוכחו שני נציגי ציבור נוספים ונציג מבטחים. באשר לנגיעה האישית של חברים אלה או אחרים לנושא הדיון, יאמר, כי עו"ד גנץ התייצב עם מרשיו בפני הועדה המייעצת ועל פי פרוטוקול הישיבה מיום 8.8.2005, הוצגו בפניו חברי הועדה בשמותיהם ותפקידם ומר גנץ לא טען דבר כנגד חברותם בועדה, כשם שלא העלה כל טענה באשר למספר חבריה. ככל שהדבר נוגע לנוכחות נציג מטעם המשיב בדיוני הועדה, סבורה אני שכשם שהנילונים ובא כוחם רשאים להתייצב בפני הועדה ולטעון טענותיהם אין כל פסול בנוכחות נציג מטעם המשיב, אשר אמור בסופו של יום לקבל החלטה בעניינו של סוכן הביטוח, על סמך החומר המוצג לועדה ולהתייחס למסקנותיה והמלצותיה. עוד טוענים המערערים כי נמנעה מהם האפשרות לזמן עדים לועדה ובכך נפגעה זכות הטיעון שלהם. בטענתם זו מעלמים המערערים מהעובדה שבפני הועדה הוצגו הודעות העדים שנגבו במשטרה והעדים לא זומנו להתייצב ולהעיד בנוסף לאמור בהודעותיהם. לאיזון הראיות שבתיק החקירה, ניתנה למערערים האפשרות להגיש תצהירים של עדים מטעמם, אך למרות הארכה שניתנה להם למטרה זו, לא הציגו המערערים ולו תצהיר אחד. על פי הוראת סעיף 10(א) לחוק הפיקוח, הועדה היא הקובעת את סדרי הדין, במידה ואלה לא נקבעו בחוק או על פיו. על פי חוק הפיקוח הועדה אינה אמורה לשמוע עדים ואין זה מחובתה לעשות כן מאחר שזכות השימוע אינה כוללת בהכרח את הזכות לקיום הליך משפטי פרונטלי. העובדה שהועדה אינה חייבת לזמן עדים נלמדת גם מהעובדה שאין לוועדה הסמכות להורות לעדים להתייצב בפניה. משנשמר השויון בכך שהתאפשר למערערים להגיש ראיות בכתב מול ראיות המשיב, לא מצאתי כי נפל פגם בדיוני הועדה. שיווק פוליסות ביטוח באמצעות מוכרנים שאינם מחזיקים ברישיון סוכן הביטוח. לטענת המערערים, אושרה להם שיטת שווק באמצעות "מוכרנים" בידי המפקח על הביטוח עצמו והם פעלו על פי המגבלות שקבע בהיתר. להוכחת עמדתם מפנים המערערים להתכתבות בין משרד המשיב למנכ"ל "שמשון" חברה לביטוח בע"מ. ב"כ המשיב סבור כי האישור שניתן לחברת שמשון לשווק פוליסות בשיטת הטלמרקטינג אינו חל על המערערים שהינם סוכני ביטוח ולא מבטח. אולם בהנחה, שלצורך הענין שבפני, אין מקום לאבחנה בין חברת ביטוח לסוכנות ביטוח גם אז לא עלה בידי המערערים להראות שמסקנת הועדה המייעצת והמשיב, לפיה הם חרגו מתנאי ההרשאה ולא פעלו על פיה, שגויה. על פי תנאי ההרשאה היה על המוכרנים לעבור הכשרה פורמלית במכללה. בעוד שעל פי הראיות שהוצגו בפני המשיב והועדה, המוכרנים שהועסקו על ידי המערערים לא עברו הכשרה של מכללה לביטוח. עובדה זו הוכחה בעדויות המערערים עצמם, מנהלי הסניפים שהועסקו על ידם והמוכרנים. באשר לטיב ההכשרה שעברו המוכרנים, העידה מנהלת סעיף הרצליה במשטרה כי היא זו שהדריכה את המוכרנים. יתרה מכך, מהעדויות שגבתה המשטרה הסתבר כי גם ההכשרה החלקית, בקורסים שעורכות חברות הביטוח, ניתנה רק לחלק מן המוכרנים, וחלקם החלו בהכשרה לאחר שהחלו לעבוד. תנאי נוסף לשיווק באמצעות הטלפון הוא הקלטת כל השיחות, ואילו המערערים הסתפקו בהקלטה חלקית של השיחות כפי שהודה מערער 2 בפני הועדה המייעצת. לנוכח הכחשתם של המערערים כי ביצעו הקלטות חלקיות בלבד, הם התבקשו להמציא את ההקלטות אך לא עשו כן. הטענה לפיה הקלטות הוחרמו על ידי המשטרה, לאו טענה היא מאחר שחומר החקירה הועבר למשיב, ולא נטען כי לא ניתנה למערערים האפשרות לעיין בחומר. יתרה מכך, הדרישה התייחסה להקלטות שלא נתפסו מכיוון שגם לגרסת המערערים, ההקלטות נתפסו בסניף הרצליה בלבד. לפיכך לא היתה כל מניעה להציג הקלטות מסניפים אחרים. חריגה נוספת מתנאי ההרשאה ביצעו המערערים בכך שהמוכרנים לא הסתפקו בשיווק באמצעות הטלפון אלא הגיעו לפגישות בבתי המבוטחים כענין שבשגרה. מציין המשיב בהחלטתו שמהתלונות וההודעות שגבתה המשטרה עולה כי שיווק הפוליסות באמצעות ביקורי הבית של המוכרנים לא נבעו מהבנה לא נכונה של האישור לחברת הביטוח שמשון, כי אם מביטולים רבים של לקוחות אשר גילו כי הוטעו על ידי המערערים ועובדיהם. על מנת למנוע ביטולים אלה היה נדרש להחתים את המבוטחים ולא ניתן היה להסתפק בהקלטות של השיחות. מסקנה זו מבסס המשיב על עדותה של גב' דהן שהועסקה על ידי המערערים. שיווק פוליסות ביטוח באמצעות מי שאינו מחזיק ברישיון סוכן כדין, נוגד את הוראת סעיפים 24 ו-41 לחוק הפיקוח. ובענייננו אין מדובר במקרה חד פעמי אלא בשיטה, כפי שהדבר נלמד ממכלול הראיות שהצטברו אצל המשיב. הטעית מבוטחים באשר לטיב הפוליסות. על פי הנטען בערעור, הפוליסות אשר ביחס אליהן הואשמו המערערים בהטעיה נוסחו באופן בלתי ברור והדגשת מרכיב החיסכון נעשה על דעת המבטחות מה שמוצא ביטויו בלוגו של המבטחות שהודפס על הפרסומים. עוד מפנים המערערים לשורה של מכתבים שהפנו חברות הביטוח השונות למבוטחים ולאחרים. המערערים מוסיפים כי מחמת אי הבהירות הנטענת ביטל המפקח על הביטוח את הפוליסות הישנות ושיווקן הופסק מיום 1.4.03. עיון בפרסומים מעלה כי הפוליסה מוצגת כפוליסת ביטוח חיים משתתפת ברווחים, שמטרתה חיסכון להשכלה גבוהה לילדי המבוטח, ונראה שאכן הפוליסה אינה מבהירה את היחס בין מרכיב החיסכון למרכיב הביטוח, אולם על פי העדויות שהוצגו בפני הועדה והמשיב עולה כי עובדי המערערים הונחו להציג את פוליסת הביטוח, אותה מכרו למבוטחים, כתכנית חסכון עם רכיב ביטוחי שולי. למרות שמדובר בפוליסת ביטוח עם מרכיב ביטוחי משמעותי. עדויות אלה נתמכו בתסריט שיחה בו נכתב כי יש לציין בפני המבוטח שהרכיב הביטוחי נע בין 3%-5% בעוד שבפועל רכיב הביטוח הגיע לעתים ל- 20% בנסיבות אלה גם אם מדובר בפוליסה שנוסחה באופן שאינו ברור די צרכו, המשיב הסיק מהראיות שהובאו בפניו שהמערערים "יצקו תוכן" לאי הבהירות והציגו מצג מטעה באופן מגמתי תוך התעלמות מחובתם הבסיסית לפרט בפני המבוטחים את תנאי הפוליסה באופן מלא וכן מבלי להעלים את חסרונותיה. הפקת פוליסות חדשות במסווה של הארכת פוליסות קודמות. על פי הנטען בערעור, המונח "הרחבת פוליסה" הינו מינוח שאינו קיים בשוק הביטוח מאחר שהדרך היחידה להרחיב פוליסה קיימת הנה בדרך של הנפקת פוליסה חדשה. עוד טוענים המערערים כי סברו שהשיטה אושרה על ידי המפקח וכי הפוליסות הונפקו על ידי חברות הביטוח ולא על ידם. מנגד, עומדת גירסת המתלוננים הנתמכת בעדותה של גב' נחמה גרינבאום עובדת לשעבר בסוכנות המערערים, אשר תיארה את השיטות הפסולות בהן נקטו המערערים על מנת לעודד מבוטחים לבטל את הפוליסות הקודמות בסוכנות ולעשות פוליסות חדשות אשר גם הן נעשו על ידי הסוכנות וזאת במקביל ל"עידוד" מכוון של המבוטחים להגדיל את התשלומים במסווה של הרחבת מרכיב החיסכון מבלי שהובא לידיעתם שהפוליסות הקודמות בוטלו והוצאו להם פוליסות חדשות. מטרת הפרוצידורה הגדלת העמלות ששולמו לסוכנות על ידי חברות הביטוח. בהחלטתו מבהיר המשיב כי אין מדובר בשינוי מינהלי חסר חשיבות אלא בפגיעה אפשרית בזכויות המבוטחים בשל שינוי אפשרי במצב בריאותם אשר יש בו כדי לפגוע בזכויותיהם כלפי המבטחת. בעיקר חמור הדבר כאשר מדובר במבוטחים ותיקים. הארכת משך תקופת הביטוח ללא הסכמת המבוטח. המשיב ביסס את החלטתו בסוגיה זו על תלונות המבוטחים אשר טענו כי התקופה שצוינה בפוליסה שונה מזו שביקשו. עדותם נתמכה בעדויות מוכרנים. המשיב מפנה בהחלטתו לעדויות ספציפיות אשר עליהן סמך את מסקנותיו. ממכלול הראיות שהונחו בפני הועדה המייעצת והמשיב , הצטיירה תמונה עגומה של התנהלות המערערים ולאור הצטברות התלונות והראיות ממקורות שונים ובלתי תלויים, נראה כי אין מדובר במעידה חד פעמית אלא בשיטה שמטרתה הפקת רווחים מעבר לרווחים, להם היו המערערים זכאים, אלמלא חרגו מהכללים. לטענת המערערים מדובר בעלילה שמקורה בשותף לשעבר ממנו נפרדו. נראה כי לנוכח ריבוי העדויות שבחלקן נגבו מלקוחות שאין להם כל קשר למחלוקת הנטענת, בדין דחה המשיב את גרסתם. באשר לתוצאה, המערערים התגלו כמי שעשו שימוש לרעה באמון שנתנו בהם המבוטחים וחברות הביטוח ובכך פגעו בלב ליבו של מקצועם המבוסס על אמון הציבור והמבטחים. לאור האמור לעיל החלטתי לדחות את הערעור. המערערים ישלמו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. הטעיהערעורחברת ביטוחפוליסהסוכן ביטוח