להלן פסק דין בנושא שלילת רישיון סוכן ביטוח חיים: פסק דין ערעור על החלטת הממונה על שוק ההון, מיום 27 במאי 2004, על שלילת רישיון המערער לעסוק בתיווך לעניין ביטוח בענף ביטוח חיים (להלן: "החלטת המשיב"). א. פסק דין קודם 1. החלטת המשיב התבססה על החלטות קודמות, לפיהן היפר המערער את הוראות חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981 (בשנת 2006 התקבל תיקון לחוק וכיום הוא נקרא חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981) (להלן: "חוק הפיקוח") ואת הוראות חוזר המפקח בדבר איסור מתנות יקרות ערך (להלן: "חוזר המתנות"). המערער ערער גם על החלטות אלו במסגרת ע"ש 714/01, 780/01 ו-724/01. ערעורים אלו עסקו בתוקפו של חוזר המתנות ובחוקיותו. שלושת הערעורים נדחו על ידי חברתי השופטת ש' וסרקרוג (כתוארה אז), בפסק דינה מיום 4 באפריל 2005. המערער הגיש ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין. ערעור זה נמחק לבקשת המערער בפסק דין מיום 29 באוקטובר 2006, ע"א 5215/05-ד'. 2. נקודת המוצא לפסק דין זה היא, כי המערער היפר את חוק הפיקוח ואת הוראות חוזר המתנות, כפי שקבעה השופטת וסרקרוג. נקודת מוצא זו מייתרת את הדיון בטענות המערער בנוגע לתוקפו של חוזר המתנות, ולגבי הפרת חוק הפיקוח על ידי המערער ב"הגבלת הזכות לבטל את החוזה". ב. רקע 3. המערער, החזיק ברישיון סוכן ביטוח החל משנת 1988 ופעל מכוח רישיון זה בתחום ביטוח החיים. 4. ביום 31 בדצמבר 1998 הוציא המשיב את חוזר המתנות (חוזר ביטוח כללי 13/1998). החוזר אוסר מתן מתנות או הטבות אחרות, שאינן חלק אינטגרלי מעסקת הביטוח ועלותן עולה על 200 ₪, אגב התקשרות בחוזה ביטוח. כמו כן קבע החוזר, כי למבטח או סוכן ביטוח אסור לדרוש, בכל מקרה שהוא, השבת מתנה שניתנה אגב התקשרות בחוזה ביטוח. 5. בסמוך לאחר הוצאת החוזר, הגיש המערער ערעור לפי סעיף 102 לחוק הפיקוח (ע"א חי' 4129/99), בו שטח טענותיו לגבי החוזר. ביום 23 באפריל 1999 נמחק ערעורו הראשון של המערער בנושא חוזר המתנות - לבקשת המערער. 6. ביום 30 ביוני 1999 הוגשה למשיב תלונתה של לשכת סוכני הביטוח בישראל, לפיה מפיץ המערער פרוספקטים בהם מובטחת מתנה כנגד המשכיות והתמדה בתוכנית ביטוח. בעקבות תלונה זו התנהל הליך מסודר בו הזהירה נציגת המשיב את המערער, כי עליו להפסיק את פעולותיו וכי הוא מסתכן בביטול או התליה של רישיונו. 7. לאחר תלונה זו הוגשו שתי תלונות נוספות כנגד המערער - לפי התלונות הציע המערער הטבות אגב עסקת ביטוח. 8. לבקשת עורך דינו של המערער נערך לו שימוע, במהלכו התחייב בכתב כי "לא ינקוט בהליכי שיווק תחליפיים החורגים מהוראת הדין". גם התחייבות זו לא שינתה את דרכי המערער ולאחריה הגיעו לידי המשיב תלונות נוספות - רבות במספר - כנגד המערער. 9. המשיב הכריע בשמונה תלונות שהוגשו כנגד המערער וקבע כי במעשיו היפר המערער את הוראות חוק הפיקוח ואת הוראות חוזר המתנות. על החלטות אלו הוגשו הערעורים במסגרת ע"ש 714/01, 780/01 ו-724/01. 10. לאחר הליכים שניהל המערער מול המשיב ומול הוועדה המייעצת שליד המפקח על הביטוח, שכונסה על מנת לדון בביטול או התליית רישיונו, התכנסה הוועדה ודנה בעניינו של המערער. ביום 16 במארס 2003 הופיע המערער בפני הוועדה וטען בפניה בנושא התנהלותו השיווקית. ביום 30 במארס 2004 הופיע המערער פעם נוספת בפני הוועדה. בשתי הפעמים השלים המערער את טיעוניו בכתב. 11. ביום 28 באפריל 2004 החליטה הוועדה המייעצת פה אחד להמליץ בפני המשיב לשלול לצמיתות את רישיונו של המערער. המשיב אימץ המלצה זו ב- 27.5.04. ג. הפגמים בהתנהלותו השיווקית של המערער 12. התנהלותו השיווקית של המערער כללה הצעת עסקאות ביטוח ללקוחות המזדמנים לחנויות - תוך הצעת מתנות יקרות ערך. עם השלמת העסקה, החתים המערער את לקוחותיו על טופס התחייבות, בו התחייב המבוטח לשלם תשלום סדיר ורצוף של 36 פרמיות חודשיות לחברת הביטוח. עוד נקבע כי אם לא יעמוד בהתחייבותו, ישלם המבוטח למערער את שווי ההטבה שקיבל, בצירוף הצמדה. במקרים רבים נדרש המבוטח להפקיד בידי המערער שטר בחתימתו - להבטחת ההתחייבות. כאשר ביקשו לקוחות לסיים את התקשרותם עם המערער, הוגשו השטרות שניתנו לו לגבייה בהליכי הוצאה לפועל. בנוסף, נמצא כי המערער הציע לציבור פוליסות ביטוח באמצעות "מוכרנים" שאינם סוכני ביטוח מורשים - בניגוד לתנאי רישיונו. 13. בפסק דינה של השופטת וסרקרוג נקבע, כי התנהלות המערער "באה לפגוע באינטרס המבוטחים ובאה לשרת את אינטרס המערער בלבד", כאשר מתן ההטבות מהווה פיתוי "המונע מן המבוטח קבלת החלטה מושכלת, המחייבת בדיקה ארוכת טווח ומקיפה יותר" - בניגוד לסעיף 58 לחוק הפיקוח. עוד נקבע, כי החתמת מבוטחים על התחייבות להשיב את המתנה מהווה התנאה אסורה על הוראת סעיף 45(א) לחוק הפיקוח על הביטוח. ד. דיון 14. דין הערעור להידחות. התשתית העובדתית להחלטת המשיב 15. לטענת המערער, החלטת המשיב התקבלה ללא בירור עובדתי ראוי. עוד טוען המערער, כי למשיב אין את הכלים להכרעה בסוגיות עובדתיות. בייחוד טוען המערער, כי קביעת המשיב כי הטעה לקוחות אינה מבוססת על ממצאים עובדתיים. 16. המשיב מצידו טוען כי החלטתו התבססה על מסד נתונים עובדתי מלא ומפורט. מסד נתונים זה כלל את התלונות הרבות שהוגשו כנגד המערער; מסמכי לשכות הוצאה לפועל, המעידים כי המערער נקט בהליכי מימוש כלפי מבוטחים שהפסיקו את הביטוח שרכשו ממנו; תצהירי המערער עצמו; עמדת המערער כפי שהוצגה לוועדה המייעצת והחומר בכתב שהמציא המערער לוועדה והמלצת הוועדה המייעצת עצמה. 17. החלטת המשיב התבססה על תשתית עובדתית מספקת. המלצת הוועדה המייעצת, מסמכי לשכות ההוצאה לפועל, עדויות המערער בפני הוועדה והחומרים שהתקבלו מהמערער עצמו (המעידים יותר מכל על התנהלותו ועל הפגמים שנפלו בה) עומדים בוודאות במבחן הראייה המנהלית (לעניין מבחן הראייה המנהלית השוו: בג"ץ 1843/93 פנחסי נ' כנסת ישראל, פ"ד מט(1) 662 (1995); בג"ץ 1993/03 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה (טרם פורסם, ניתן ביום 9.10.03)). 18. מעבר לאמור, אין כל חולק כי המערער הציע הטבות יקרות ערך על מנת לשכנע לקוחות מזדמנים להתקשר בחוזי ביטוח. כמו כן, אין חולק כי המערער החתים את לקוחותיו על התחייבות כי יחזירו את שווי ההטבות, באם יפסיקו את הביטוח במהלך התקופה המוסכמת. לפיכך, שאלת ההטעיה, אף שלא הוכרעה ישירות, אין בה כדי לשנות את החלטת המשיב, שהרי אינה הכרחית לקביעתו הקודמת כי המערער הפר את הוראות חוק הפיקוח ואת הוראות חוזר המתנות. ניכר, כי השיקולים המרכזיים שבבסיס החלטת המשיב אינם שנויים במחלוקת, מהבחינה העובדתית. הרכב הוועדה המייעצת 19. המערער טוען כי בהליכים בוועדה המייעצת נפל "פגם חריף של ניגוד עניינים מוסדי בוטה", בשל מעורבות סגנו של המשיב, מר רמי דיין, יחד עם נציגי משרד האוצר, בדיוני הוועדה. 20. תשובת המשיב לטענה זו היא כי מינויו של מר דיין, כמו גם מינויים של נציגים אחרים על ידי שר האוצר, נעשה מכוח סעיף 4(ג) לחוק הפיקוח וכי נוכחות נציגו של המשיב בדיוני הוועדה אין בה כל פסול. המשיב מתבסס על פסיקה שניתנה בעניין זה (ע"ש (ת"א) 1205/05 יעקב ישר ואח' נ' המפקח על הביטוח (טרם פורסם, ניתן ביום 11.12.05); ע"ש (ת"א) 1061/03 ביילי נ' המפקח על הביטוח (טרם פורסם, ניתן ביום 27.11.03)). כמו כן מציין המשיב כי המערער אף עתר לבג"ץ כנגד כהונת מר דיין כיו"ר הוועדה המייעצת ומשך את עתירתו, בעצת בית המשפט. לבסוף מציין המשיב כי לאחר שנשמעו טענות המערער כנגד כהונת מר דיין, נמנע מר דיין מלנהל את ישיבת הוועדה המייעצת מיום 30 במארס 2004 ואף לא השתתף בהצבעת הוועדה. 21. בשים לב לנתון העובדתי בדבר הימנעות מר דיין מהשתתפות בניהול הישיבה מתאריך 30/03/04 ומהצבעה בעניין, אינני רואה מקום למתן סעד בעניין זה מבלי לגרוע מדברים שאמרתי ב- ע.ש. (מח' חי') 1023/04 יוסף קוסקוסי נ' המפקח על הביטוח, סעיף 6 (15.08.05). ה. סיכום 22. לפי הודעת באת כח המשיב (סעיף 20 לטענות מתאריך 22.02.06), הגם שהחלטת המפקח קובעת כי רישיונו של המערער יישלל, מבלי שצויין משך השלילה, הרי שלאור הוראות סע' 25 לחוק הפיקוח... המשמעות המעשית... היא שלילה לתקופה שאינה עולה על 5 שנים. בתום 5 שנים יוכל המערער לשוב ולבקש רישיון סוכן,...". הערעור נדחה. לפנים משורת הדין, אינני עושה צו בדבר הוצאות. ביטוח חייםסוכן ביטוח