נהיגה ברכב ללא רשות

להלן פסק דין בנושא נהיגה ברכב ללא רשות: פסק דין בפני תביעה לתגמולי ביטוח בגין נזק שנגרם לרכבו של התובע מסוג מאזדה לנטיס. לטענת התובע, ביום 10.3.01 אירעה תאונת דרכים בה נגרם לרכב נזק שעה שהוא היה נהוג על ידי אחיו של התובע, עדנאן בן ה - 20 שלקח את הרכב ללא רשות, ללא הסכמתו וללא ידיעתו של התובע. לטענתו התהפך הרכב בצומת גנות, בפניה ימינה בכביש המהיר, כאשר רכב מסוג רנו אשר ביקש להשתחל לנתיב שבו נסע הרכב, גרם לרכב לסטות ימינה לשוליים ולמעקה, ולהתהפכותו. עפ"י הפוליסה: "מוצהר בזאת כי ברכב רשאים לנהוג המבוטח וכל נהג הנוהג ברשותו ובהסכמתו, ובתנאי שגיל הנהג מעל גיל 21 והינו בעל רשיון נהיגה מעל 24 חודש". במכתבי הדחייה הודיעה הנתבע כי התביעה נדחית בשל כך שהיא לא שוכנע בנסיבות האירוע כפי שהוצגו בפניה, אי שיתוף פעולה של המבוטח והנהג ברכב, ובשל כך שבהתאם לתנאי הפוליסה אין כיסוי לארוע. בעקבות זאת הוגשה התביעה בה נטען בין היתר כי הנתבעת התרשלה בכך שמכרה לתובע את הפוליסה באופן ישיר ללא סיוע של סוכן בטוח וכי התובע לא קיבל הסברים הנוגעים לפוליסה ולתוצאות המשפטיות והביטוחיות הנובעות ממנה. בנוסף טען כי התאונה אירעה ללא קשר לגילו של הנהג, וכי החרגת הגיל בפוליסה לא היתה מודגשת. לטענת הנתבעת, עקב אי שיתוף פעולה של התובע ואחיו לא עלה בידיה לברר את נסיבות התאונה והיא מכחישה אותן מכל וכל. כמו כן טוענת הנתבעת, כי התובע לא שילם את הפרמיה והפוליסה בוטלה, כי התובע ידע על הגבלת הגיל ודווקא מסיבה זו הוא טוען בדיעבד לגניבת הרכב ע"י אחיו. לטענתה אין כיסוי ביטוחי מאחר וכאמור לא עמד הנהג במגבלת הגיל הקבועה בפוליסה. בנוסף מכחישה הנתבע כי האח נטל את הרכב ללא הרשאת התובע וכי אף אם עשה כן אין מעשיו עולים כדי גניבה. למעשה טוענת הנתבעת כי גרסת התובע לפיה נהג אחיו ברכב ללא רשות לא באה אלא לענות על בעיית היעדר הכיסוי שהיתה ידועה היטב לתובע בשל גילו של אחיו. לנתבעת מכחישה את שיעור הנזק וכן מעלה טענות נוספות, בין היתר, שהרכב משועבד. בנוסף הגישה הנתבעת הודעת צד ג' נגד אחיו של התובע. הנטל להוכיח את עצם אירוע הגניבה מוטל על התובע. לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בחומר הראיות הגעתי לכלל מסקנה כי למצער לא נשא התובע בנטל האמור, וכי חומר הראיות שבפני אף מוביל למסקנה לפיה לא נלקח הרכב ע"י האח ללא הרשאה. למעשה, נסמכת טענת התובע בדבר גניבת הרכב על דבריו בלבד. דא עקא שעדותו של הנתבע לא עשתה עלי רושם מהימן. בעדותו היו סתירות משמעותיות חוזרות ונשנות, ואף כלל הנסיבות האחרות כפי שיפורט להלן יש כדי לתמוך בגרסת הנתבעת. הנוהג ברכב, איננו אדם זר, ואף לא קטין, או בן משפחה שחי מחוץ לבית אלא אחיו בן ה - 20 שהתגורר איתו בבית. על פי הודעה שמסר התובע לחוקר מטעם הנתבעת הוא איפשר לאחיו לנהוג בכלי רכב קודמים שהיו בבעלותו. בעת מתן עדותו הבין התובע את משמעות עובדה זו ולכן העיד כי לא נתן לאחיו לנהוג באף רכב שלו בעבר. לאחר שעומת עם דבריו בהודעתו לחוקר, תיקן את גירסתו ומסר כי ברכב נשוא התביעה לא נתן לאחיו לנהוג אלא רק ברכב העבודה. כמו כן העיד כי בעבר הוא לא התיר לאחיו לנהוג ברכב פרטי שלו מסוג הונדה והרשה לו לנהוג בטנדר מהעבודה בלבד. ואולם, בהודעתו לחוקר הבטוח אמר מפורשות: "ברכבים קודמים שלי ההונדה והטנדר בעבודה היה אחי עדנאן נוהג רק בהסכמתי והיה לו ביטוח". הסתירה בגירסאות התובע והעובדה שהרשה לאחיו לנהוג ברכביו הקודמים, הן ברכבו הפרטי והן ברכב ששימש לצרכי עבודה, מביאים למסקנה שגם הפעם התיר התובע לאחיו לנהוג ברכב. מעדותו של התובע בפני החוקר הפרטי עולה עוד כי הוא לא אסר מעולם על אחיו להשתמש ברכב ואף לא הודיע לו שאין ביטוח על נהיגתו. כך מסר התובע לחוקר הפרטי: "אני לא זוכר אם אמרתי לאחי עדנאן שאין לו כיסוי בטוחי לרכב המאזדה. אני לא יודע אם אחי עדנאן ידע שאסור לו לנהוג ברכב בגלל שאין לו ביטוח. אני לא זוכר אם היה מקרה בו עדנאן ביקש ממני את הרכב". על רקע העובדה שהתובע התיר לאחיו, המתגורר יחד איתו, להשתמש ברכביו הקודמים, ולא אמר לו כי אסור לו לנהוג ברכב נשוא התביעה וכי אין ביטוח - לא ניתן אף להגדיר את השימוש של האח כ"שימוש ברכב ללא רשות". לא רק שהתובע לא הגיש תלונה במשטרה על גניבה, התובע עשה מאמץ אקטיבי שלא לאפשר לחוקר מטעם הנתבעת לשוחח עם האח, למרות שבתקופה הרלבנטית חי האח בבית התובע. מאוחר יותר "נעלם האח" ולטענת התובע, שהעיד כי יחסיו עם אחיו היו טובים, נסע האח להודו והתובע לא שוחח עמו משך שנתיים. גירסה זו תמוהה עד כדי אי מתן אמון בה. ניתוק הקשר בין שני אחים שהיחסים ביניהם טובים ללא סיבה, אינו סביר. כאמור טען התובע כי הנתבעת לא נתנה לו הסברים מתאימים לגבי הפוליסה. מעדותו מתברר כי התובע כלל לא פנה לנתבעת באופן אישי אלא פנה למאן דהוא, מר אדם עוואדי, שהוא סוכן ביטוח שבאמצעותו עשה פוליסת ביטוח אחרת, לא אצל הנתבעת, כדי שיתקשר בשמו לנתבעת לצורך הזמנת הפוליסה. מאחר ומטבע הדברים מוקלטות השיחות של הפולים לקבלת שירותיה של הנתבעת, היא הגישה את הקלטת השיחה עם מר עוואדי. מהתמליל עולה כי הזמנת הפוליסה עם הגבלת הגיל עשתה לבקשתו של מר עוואדי. טוען התובע בסיכומיו כי אין לתובעת אלא להלין על עצמה שפעלה עפ"י הוראותיו של פלוני אלמוני אולם אין ספק שמדובר בשלוחו של התובע, שעל פי רצונו בוצעה ההזמנה, שביקש כי הנתבעת תפקסס את הפוליסה לסניף הבנק בו היה התובע אשר קיבל הלוואה מהבנק ובגינה שיעבד את הרכב, ואשר תאם עם התובע את תשלום הפרמיה. עפ"י גרסת התובע לא היתה כל פנייה אחרת שלו אליה לצורך הנפקת הפוליסה ומכאן שאותו אלמוני לא היה אלא שלוחו של התובע שאחרת מהיכן הוזמנה הפוליסה ע"י התובע ושולמה הפרמיה (חלקית) על ידו? התובע גם אישר כי הוא עצמו הלך אל עוואדי וקיבל ממנו את הפוליסה. משנעשתה הגבלת הגיל בפוליסה לבקשת התובע, ומשהתובע עצמו כלל לא טרח לדבר עם אנשי הנתבעת, אין לו מה להלין על הסברים שהוא קיבל או לא קיבל ביחס לתוצאות של הגבלת הגיל (מה גם שתוצאות אלה הינן ברורות ופשוטות). ביום 13/3/01 התקבלה אצל הנתבעת הודעה טלפונית על ידי אלמוני שאמר כי הוא חברו של התובע לפיה אירעה לרכב תאונה ביום 10.3.01. על פי ההודעה מי שנהג ברכב היה התובע עצמו. כמו כן נמסר כי התאונה אירעה שעה שרכב צד ג' עצר בפתאומיות, התובע עצר גם הוא בפתאומיות, איבד שליטה על הרכב והתהפך. עפ"י ההודעה היא נמסרה ע"י חבר מאחר והתובע הובהל לבית החולים. התובע העיד כי הוא לא מסר לנתבעת הודעה כלשהי למעט ההודעה בכתב מאת בא-כוחו מיום 17.4.01. טענה זו נסתרת ממכתב האמור של בא כוחו בו נאמר כי מרשו מסר לנתבעת הודעה טלפונית וכי זו נרשמה ע"י הנתבעת. למותר לציין כי כל פרטי הרכב, המבוטח והפוליסה המצויינים בהודעה נכונים. התובע נשאל מדוע פנה לעו"ד לפני שמסר לנתבעת הודעה על מקרה הביטוח והשיב כי הוא עשה כן משום שלא מצא את סוכן הבטוח. תשובה זו איננה מהימנה בעיני. לתובע היו שני אירועים קודמים שהצריכו פניה לחברת בטוח כאשר היתה בידו פוליסת ביטוח מקיף: פעם אחת כאשר הוא התהפך עם רכבו ופעם נוספת כאשר נגנב ממנו רכב. אין זה סביר בנסיבות שהתובע יפנה לעורך דין לפני שימסור הודעה לחברת הבטוח על קרות התאונה. אין גם כל הסבר מטעם התובע להודעה האלמונית שנמסרה לנתבעת ובה כל הפרטים המלאים שלו של הבטוח ושל הרכב. מובן כי בפנייתו של בא כוחו מיום 17.4.01 כבר נטען כי אחיו של התובע נהג ברכב ללא ידיעתו והסכמתו של התובע. לאור כל האמור לעיל, הסתירות האמורות בגירסתו של התובע, ההודעה הראשונית שנמסרה, ההודעה שסתרה אותה ונמסרה על ידי בא-כוחו, הודעתו של התובע לחוקר הפרטי מטעם הנתבעת, העובדה שהתובע פעל על מנת שאנשי הנתבעת לא ישוחחו עם אחיו, אי הבאת האח לעדות ויתר נסיבות העניין כאמור לעיל - לא נשא התובע בנטל להוכיח את עצם גניבת הרכב. יתר על כן, מהעובדה שהתובע מסר לאחיו רכבים קודמים ושאף הוא עצמו לא היה מוכן להגיד כי אסר על אחיו לנהוג ברכב או הודיע לו שהבטוח אינו מכסה אותו, מתחזקת גירסת הנתבעת ולפיה למעשה היתה הנהיגה בהרשאה. אשר על כן, אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט לרבות הוצאות עדים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ע"י הנתבעת ועד למועד התשלום ע"י התובע בפועל, וכן שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.רכבמשפט תעבורההיתר נהיגה