להלן פסק דין בנושא נהג מורשה - תאונת דרכים: פסק דין רקע מונחת בפני תביעה כספית בסך 27,307 ₪ שהוגשה בסדר דין מהיר. מ.ס.ד. חיפה חברה למסחר בע"מ (להלן: "תובעת 1") ומשה בוקובזה (להלן: "תובע 2") (ולהלן: "התובעים") היו מבוטחים אצל שומרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") בביטוח מקיף (להלן: "הפוליסה") לרכבם (להלן: "הרכב"). על פי תנאי הפוליסה, מורשה לנהוג ברכב כל נהג מעל גיל 24. התובעים מסרו את הרכב לשימושה של עובדת התובעת 1, גב' יפה הדנה (להלן: "הגב' יפה") שהיא ילידת 1979 ומשמע שהיא מעל גיל 24. בתאריך 29.12.06 היה הרכב מעורב בתאונת דרכים. גב' יפה מילאה את פרטי התאונה והעבירה לנתבעת בטופס הודעה תוך שציינה כי היא הייתה זו שנהגה ברכב. בבירור שערכו התובעים הודתה גב' יפה כי אחיה הוא זה שנהג ברכב והוסיפה כי בדוח שהועבר לנתבעת ציינה כי היא זו שנהגה כי חששה שתפוטר עקב מסירת הרכב לאחיה. למותר לציין כי אחיה של גב' יפה, מר בנימין הדנה מעל גיל 24. התובעים פירטו את נזקיהם כדלהלן העולים לכדי סכום התביעה: 1. נזק לרכב בגין עבודה וחלפים ובגין ירידת ערך: 23,060 ₪. 2. חוות דעת שמאי: 1,247 ₪. 3. עוגמת נפש: 3,000 ₪. הנתבעת הכחישה טענות התובע מכל וכל. לשיטתה, תנאי הפוליסה מתנים כיסוי ביטוחי בנהיגת כל נהג המורשה על ידי המבוטח. מאחר והאדם שנהג בפועל ברכב עת קרות התאונה לא היה מורשה, הרי שלא מתקיימים התנאים המקנים כיסוי ביטוחי. תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כקבוע בתקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. דיון לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לקבל את התביעה בחלקה והכל כפי שיפורט להלן. אין מחלוקת בין הצדדים כי הרכב נשוא התביעה היה מבוטח. אין מחלוקת בין הצדדים כי הביטוח היה בעבור כל נהג מעל לגיל 24. מחלוקת הצדדים היא לעניין פרשנות התנאי בפוליסה ולפיו כיסוי ביטוחי יינתן רק אם בעת האירוע הביטוחי נהג ברכב נהג המורשה על ידי המבוטח. המשמעות שיוצקת הנתבעת למונח "נהג מורשה" הוא נהג שקיבל רשות מפורשת מהמבוטח. הנתבעת איננה כופרת בעובדת קיומו של ביטוח לרכב אלא טוענת כי קיומו של תנאי בביטוח הוא שפוטר אותה מלשלם לתובעים, זו טענת "הודאה והדחה". אינני יכול לקבל פרשנות זו. הוכח בפני שלא קיים איסור גורף האוסר על עובדי התובעים לאפשר למי מבני משפחותיהם לנהוג ברכב. לי נראה שההחרגה הנדונה חלה רק מקום שהרכב נלקח מלכתחילה ממשרדי החברה על ידי מי שאינו מורשה. לא כן המצב שבפני כאן. גב' יפה לקחה את הרכב בהרשאה ומר בנימין אחיה, גם הוא קיבל את הרכב בהרשאה (מאחותו). אף אחד לא נהג ללא הרשאה כדין. לעניין זה ראויים ויפים דברי כב' השופטת א. פרוקצ'יה בע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' סיגלית קדוש, עמוד 20: "כללי האחריות המיוחדים בחוזי ביטוח, המטילים על המבטח חובות גילוי מיוחדות לגבי סייגים לאחריות, ועקרונות הפירוש לטובת המבוטח של תניות המסייגות את אחריות המבטח, והיותו של חוזה הביטוח בעל אופי של חוזה אחיד, המתאפיין בפערי כוחות ברורים בין המבטח כצד חזק למבוטח כצד חלש - כל אלה מצביעים על תכלית אובייקטיבית המביאה לפירוש מיטיב עם בעל הפוליסה". טובת הציבור גוברת בעניינינו אף על הפרשנות אותה יוצקת הנתבעת לתנאי הפוליסה ולפיה נדרשת רשות מפורשת של המבוטח לכל נהג ונהג, וכפי דברי כ' השופטת פרוקצי'ה בהמשכם שם: "ומעבר לכל אלה, הציפיות הטבעיות של המבוטחים, הרשאים על-פי הביטוח להשאיל את רכבם למורשים מטעמם, אינן מתיישבות עם הגבלת כיסוי ביטוחי כנטען. נסיעת מורשה לעבודתו או למטרות עסקו כמוה כנסיעה למטרה משפחתית או חברתית בשגרת החיים, והאבחנה ביניהן לצורך כיסוי ביטוחי איננה תואמת את הליכות החיים, את צורכי בני האדם ואת הציפיות הטבעיות הפועלות בנוהגם של הבריות בענין זה. חלק גדול מהציבור בישראל קשור ותלוי באורח הפרשנות של תנייה זו" (ההדגשה שלי-מ.ק.) סבורני כי דין ראש נזק בגין תיקון הנזק לרכב (עבודה+חלפים+חוות דעת שמאי) להתקבל. עוגמת נפש עוגמת נפש הוא ראש נזק הניתן לנפגע בשל הצער שגרמה לו ההפרה, ועל ראש נזק זה יש לבית המשפט האפשרות לפסוק סעד. כפי שקובע ס' 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א -1970: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין." לעניין זה יפים דבריה של הפרופ' גבריאלה שלו דיני חוזים 588 (1991). "סעיף 13 מנוסח בלשון רשות ("רשאי בית המשפט ") ולא כמו סעיף 10 בלשון זכות ("הנפגע זכאי"). לפיכך נראה, כי לנפגע מהפרה אין זכות מוקנית לפיצוי נזק שאינו נזק של ממון. כדברי השופט ח' כהן: " מקום שהנזק לא היה נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים ששיעורם ייקבע לפי שיקול דעתו: ואילו מקום שהנזק היה... נזק מובהק של ממון, אינו מוקנה שיקול דעת לבית המשפט לקבוע פיצוי כראות עיניו" בעניינינו, התובעת היא חברה בע"מ, וככזו היא נעדרת "נפש" ומשכך מנועה היא מלתבוע עבור ראש נזק של עוגמת נפש. לעניין זה יפים דברי כב' השופטת ד. כהן בת.א. 1366/06 חברת ס.ל.ר. השקעות בע"מ נ' חלי עמיאל: אין התובעת כ"חברה" זכאית לפיצוי בגין ראש נזק זה. חברה היא אמנם אישיות משפטית הרשאית לתבוע ולהתבע, אך בהיותה נעדרת "נפש", אין לזכותה בפיצוי בגין "עוגמת נפש". משהוגשה התובענה ע"י התובעת" כמו-כן, התובע 2, אומנם הוא "יחיד" אך תביעתו נעשית כחלק מתביעתה של תובעת 1 ומאותה עילה , ומשכך גם הוא לא זכאי לסעד זה. סוף דבר אי לכך ובהתאם לכל האמור לעיל הנני מקבל את התביעה בחלקה ומורה לנתבעת לשלם לתובעים 24,307 ₪, צמודים ונושאים ריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן הנתבעת תישא בהוצאות המשפט, וכן סך של 3,600 ₪+מע"מ בגין שכ"ט עו"ד. תאונת דרכים