להלן פסק דין בנושא כניסה לצומת באור אדום: פסק דין לפני תביעה ותביעה שכנגד בענין נזקי תאונה שהתרחשה בתאריך 5.12.97, בשעות הלילה, בצומת בסמוך ליציאה מאזור התעשיה של חולון. בתאונה היו מעורבים שני כלי רכב. רכב מסוג פולקסווגן גולף בו נהג מר ערן קולמן (להלן - "קולמן"), ואשר בוטח על ידי אליהו חברה לביטוח בע"מ, ומונית מסוג מיצובישי בה נהג מר דורון פרץ (להלן - "פרץ"). כל אחד מהצדדים טוען כי נכנס לצומת בחסות האור הירוק בעוד הרכב האחר נכנס לצומת בחסות האור האדום, ומשכך אחראי הצד השני לנזקי התאונה. בין הצדדים התנהל הליך משפטי בענין תאונה זו לפני מספר שנים בבית משפט השלום באשדוד (ת.א. 1044/99). מסיבות שלא הובררו (והצדדים לא טענו להן), לא הסתיים אותו הליך בפסק דין. הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984. העידו לפני שני הנהגים. קולמן העיד כי עמד ראשון ברמזור והמתין לאור ירוק, כאשר הוא מתכוון לפנות שמאלה. למיטב זכרונו, היו אותה עת בכיוון נסיעתו שני נתיבים, (בנוסף לנתיב של פנייה ימינה, רמזור מהבהב). תאור זה של כיוון נסיעת קולמן, אושר גם על ידי פרץ שהגיע מכיוון שמאל. קולמן הוסיף והעיד כי עמד בנתיב השני משמאל, כי היו כלי רכב מאחוריו וכן כי עמד רכב משמאלו. לפי עדותו, לאחר שהתחלף האור ברמזור, החל בנסיעה, ואולם המונית הגיעה במהירות גבוהה מצד שמאל, בנסיעה באור אדום, ומשכך ארעה ההתנגשות. פרץ מצידו העיד כי בכיוון נסיעתו היה "גל ירוק" וכך גם ברמזור בצומת הרלוונטי, כי הוא נכנס בנסיעה רצופה לצומת ואז, כאשר כמעט סיים לחצותה, חש חבטה ונפגע על ידי הגולף בו נהג קולמן. הוא לא ראה את הגולף קודם שחש בחבטה. עדותו וגרסתו של פרץ כללו לא מעט סתירות של ממש למול גרסאות שניתנו על ידו בעבר, וכן קשיים שבהגיון. כך, בדיון שנערך בבית משפט השלום באשדוד העיד פרץ כי הצומת כולו היה ריק ("ש. כשהתקרבת לצומת לא הסתכלת לוודא אם יש מכוניות? ; ת. במרחק של 50,60 מטר מהצומת אני רואה הכל ריק ; ש. לא היו מכוניות? ; ת. לא ; ש. לא עמדו ברמזור מכוניות? ; ת. בכל הכיוונים לא היו מכוניות, יש שדה ראיה של 50,60 מטר לכל הכיוונים" - עמ' 10 לפרוטוקול ת.א. (אשדוד) 1044/99, ור' שם גם עמ' 9 ש' 30 - 31). גם ב"טופס הודאה", שנגבתה על ידי חוקר חברת הביטוח ופרץ חתום עליה נכתב כי הצומת היה ריק מכל הכיוונים (עמ' 2 ש' 12- 14 וש' 21, עמ' 3 ש' 6- 8 לטופס). מנגד, בעדותו כעת טען בנחרצות כי ראה טנדר לבן עומד בנתיב אשר קולמן טוען שהוא עצמו עמד בו וכי קולמן הגיע "משום מקום" (עמ' 11 לפרוטוקול). פרץ לא יכול היה ליתן הסבר לסתירה האמורה (עמ' 13 לפרוטוקול). וכך, בהודאה שנגבתה על ידי חוקר חברת הביטוח ונחתמה ע"י פרץ צוין כי פרץ ראה בכיוון נסיעתו אור אדום ואז התחלפות של האור לירוק (עמ' 1 ש' 7- 9, עמ' 2 ש' 17- 19 לטופס), בעוד בעדותו הנוכחית טען פרץ כי האור היה ירוק מרגע שהתבונן ברמזור. פרץ עומת עם הבדל זה ואז טען כי הגרסה בטופס ההודאה לגבי האור האדום שהתחלף לירוק, אינה נכונה. פרץ טען כי החוקר של חברת הביטוח אמר לו שהוא מכיר את אביו (של פרץ) שנים רבות והוא (החוקר) יעזור לו ורק ביקש מפרץ לחתום, והוא חתם בתמימות (עמ' 18 לפרו'). אדם החותם על מסמך, ובודאי על כל עמוד בו בנפרד, חזקה היא כי קרא את המסמך ומסכים לאמור בו, ולא בנקל יוכל להתנער ממנו בהמשך. כמו כן, המסמך עצמו עמוס פרטים בענין התאונה, כולל את עיקר גרסת פרץ לפיה הרמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק עת נכנס לצומת, ואין זה סביר כי הומצא על ידי החוקר. אם היה החוקר "מחתים את פרץ" על מסמך כלבבו, פשיטא כי היה דואג לכלול במסמך פרטים נוחים יותר לקולמן. העובדה שהמסמך כולל פרטים שאולי אינם נוחים כעת לפרץ אינה מספקת לקבלת הטענה כי הוחתם על טופס בתמימות ואין הוא קשור לאמור בו. בודאי לגבי פרט המופיע יותר מפעם אחת ובאופן מפורט. דומה, אגב, כי אין הבדל גדול בין הגרסה הקודמת (התחלפות האור מאדום לירוק) לבין הגרסה הנוכחית (השווה: עמ' 10 ש' 12- 15 לפרוטוקול ת.א. (אשדוד) 1044/99), אך הדגש בענין זה הוא נסיונו של פרץ במהלך העדות כיום להתכחש לכל פרט המוצב בפניו כאשר נדמה לו כי לא ייטיב עימו או נדמה לו כי קיימת בו סתירה לעדות הנוכחית. דרך עדותו אינה תומכת במהימנות. כדוגמא נוספת ניתן לציין כי פרץ העיד, ביוזמתו, כי בעודו נוסע חיפש נוסעים מזדמנים, הביט כל העת ימינה וכי הוא יודע כי נוסעים פוטנציאליים עומדים בתחנת אוטובוס שלאחר הצומת. מנגד, טען פרץ כי נסע בנתיב השני משמאל. כאשר נשאל מדוע לא נסע בנתיב הימני על מנת שיוכל בקלות לעצור לאסוף נוסעים (ולא יאלץ "לחתוך" מספר נתיבי נסיעה), אמר כי ראה מרחוק שלא היו נוסעים מעבר לצומת. יש לציין כי הארוע התרחש בשעת לילה והצומת אינו קטן. כמו כן, פרץ אמר כי לא חשב כלל על נסיעה בנתיב הימני לצורך איסוף נוסעים (עמ' 18 ש' 26), טיעון שאינו סביר על פניו כשהוא נשמע מפיו של נהג מונית מקצועי. ועל אלו יש להוסיף, כ"גולת כותרת" אולי, כי בסמוך לאחר התאונה הגיע פרץ למשרד עורך דין מטעמו של קולמן ושם שילם את דמי ההשתתפות העצמית של קולמן בסך 2,000 ₪. על כך ניתן אישור בכתב. אם קולמן הוא אשר נכנס לצומת באור אדום ופגע במונית, מדוע ישלם פרץ לקולמן מיידית את דמי ההשתתפות העצמית? ההסבר שנתן פרץ בענין זה הוא, בתמצית, כדלקמן: למקום התאונה הגיע אחיו של קולמן, האח בדק את מסמכיו של פרץ וראה שהם אינם תואמים, ולרכב אין ביטוח. האח אמר לפרץ שהוא שוטר ואיים עליו שידאג שיבלה את הלילה "בפנים" (עמ' 12 ש' 12 לפרוטוקול). משכך פרץ, שפחד מהאח, "נסחט" והסכים לתשלום 2,000 ₪ ההשתתפות העצמית של קולמן. ברם, בטענה זו, שהיא חמורה ביותר ונטל הוכחתה הוא כבד מלכתחילה, יש בקיעים רבים. פרץ אישר כי אחיו של קולמן לא לבש מדים וכן כי שוטרים עצרו במקום הארוע ואז המשיכו בדרכם. עוד העיד פרץ כי אביו שלו היה איש משטרה שנים רבות, וכי דיבר עם אביו מיידית ואף התייעץ עימו על הנושא למחרת, יום שבת, כאשר היה לו זמן להרגע. לאחר כל אלו וכאשר הוא כבר יודע כי אין לאיומים הנטענים בסיס (עמ' 16- 17 לפרו'), הגיע פרץ עם אביו למשרד עורך דין ביום א', שילם דמי השתתפות עצמית ונחתם מסמך המאשר תשלום זה. פשיטא כי גרסת האיומים והסחיטה אינה יכולה לעמוד בענין תשלום כזה, כיומיים לאחר התאונה, כאשר פרץ התייעץ ביני לביני עם איש משטרה ותיק שאף התלווה אליו למשרד עורך הדין. כל הטיעון הינו בלתי סביר בעליל ופרץ עצמו התקשה להסביר את הדבר (למשל, עמ' 16 ש' 23 - עמ' 17 ש' 3 לפרוטקול). פרץ אף לא הביא את אביו להעיד ולתמוך בגרסתו. לפרץ לא היה ביטוח מקיף בזמן הארוע. גם ביטוח חובה לא היה לו. בענין ביטוח צד ג', ניסה פרץ להמנע מלהשיב אך ברור כי גם כזה לא היה בנמצא, בין היתר לפי שפרץ עומד חשוף בפני תביעה בסכום העולה על 25,000 ₪ ומשלם לבאת כוחו מכיסו הפרטי. טענתו בענין זה, כי לא טרח כלל לברר אם יש לו ביטוח ואם זכאי הוא ליצוג (עמ' 14 לפרו'), היא בלתי סבירה. האינטרס של פרץ בתוצאות הדיון הוא רב וישיר. שונים הדברים בענין קולמן אשר פוצה על ידי חברת הביטוח וכן יוצג על ידה. לא הוצג כל אינטרס כלכלי של קולמן בתוצאות הדיון. למעשה, קולמן הלין על כך ששנים רבות הוא נאלץ לעסוק בתאונה זו ולהשחית את זמנו. עדותו של קולמן היתה סדורה ובהירה ככל שניתן לצפות מעדות הניתנת שנים ארוכות לאחר הארוע. קולמן השיב במישרין גם תשובות שברור כי הן פחות "נוחות" עבור הצד מטעמו העיד. נתתי בעדותו אמון וככל שהיו בה סתירות, לא היה בהן כדי לקעקע את עיקרה. לאור האמור, לאחר ששמעתי את העדים, שנחקרו באריכות, התרשמתי מהעדויות ומההדגמות ועיינתי במכלול החומר שהובא לפני, אני מעדיפה את גרסתו של קולמן וקובעת כי הוא אשר נכנס לצומת בחסות האור הירוק ואילו פרץ נכנס לצומת כאשר בכיוון נסיעתו אור אדום. יחד עם זאת, היה ליקוי של ממש גם בדרך הילוכו של קולמן. כעולה ממיקומי הנזק ומהעדויות, המונית הספיקה לחצות כמעט את כל הצומת, עת נכנס הגולף וארעה התאונה. קולמן אישר כי המונית חלפה על פני כל נתיבי המסלול הנגדי, וכן על פני נתיב אחד בכיוון נסיעתו של קולמן עצמו, קודם להתנגשות (עמ' 5 ש' 10 לפרוטוקול). נוכח מבנה הצומת, המונית כמעט סיימה לחצותו. בנוסף, קולמן עצמו אישר כי ראה את המונית, בנסיעה רצופה (ולא עומדת) עוד קודם שנכנסה לצומת (עמ' 4 ש' 22 לפרוטוקול). היינו, קולמן ראה את המונית עומדת להכנס לצומת בנסיעה מהירה (עמ' 4 ש' 26) ולמרות זאת נכנס לצומת, בהסתמך על האור שהתחלף לירוק וסברתו כי המונית תעצור. בכך נהג קולמן באופן בלתי זהיר בעליל ותרם במו מעשיו לקרות התאונה. גם אם היתה לקולמן זכות קדימה בצומת על יסוד מופע הרמזור, היה עליו להזהר ולוודא שהצומת פנוי, בפרט נוכח הנסיבות שהיו לפניו. לא זו בלבד שקולמן לא עשה כן, הוא אף הקדים רכב שעמד לצידו משמאל (ואשר יכול היה לחצוץ בינו לבין המונית שהגיעה משמאל) ונכנס אל הצומת ראש וראשון, תוך פיתוח מהירות. התנהגות זו מהווה אי זהירות כלפי שאר הנהגים בכביש וכן רשלנות של קולמן כלפי עצמו וכלפי רכושו הוא. ככלל, כאשר בעל דין נוקט עמדה עובדתית מסוימת בהליך (כמו: "נסעתי באור ירוק") ועמדתו זו לא מתקבלת, ספק רב אם יש מקום לאפשר לו להעלות טיעון נוגד (כמו: "אומנם נסעתי באור אדום אולם הרכב האחר נכנס לצומת באור ירוק באופן רשלני המזכה אותי בפיצוי על שיעור רשלנותו"). אולם, במקרה שלפני אני סבורה כי יש מקום לפיצוי הדדי, וזאת הן נוכח הסמכת בית המשפט לפסיקה בדרך הפשרה והן משום שרשלנות קולמן הינה כה ברורה וראוי להעביר מסר לפיו עלולה התנהגות כזו להביא לחיוב בפיצויים של נהג אחר (ולא רק הפחתת הפיצוי המתקבל), גם אם חטאו היה רב יותר. עם זאת, שיעור אחריות הצדדים, חישוב הנזק ושאלת ההוצאות מוכרעים מתוך הטיית הכף לזכותו של הצד שעמדתו העובדתית העיקרית התקבלה. את האחריות בין הצדדים אני קובעת כדלקמן: פרץ - 80%, קולמן - 20%. סכום הנזק המאושר לגבי התביעה העיקרית הוא סך של 17,639 ₪ שישא הפרשי הצמדה מיום 22.1.98. הנתבע ישא ב- 80% מסכום זה וכן בסכום אגרה ששולמה על ידי התובעת ובשכ"ט עו"ד בשיעור 10% בצרוף מע"מ. סכום הנזק המאושר בתביעה שכנגד הוא סך של 10,230 ₪. הנתבעים שכנגד ישאו ב- 20% מסכום זה. אין צו להוצאות בענין התביעה שכנגד.משפט תעבורהנסיעה באור אדוםנזקי רכושצומת