ירידת ערך לאחר תאונה

להלן פסק דין בנושא ירידת ערך לאחר תאונה:

פסק דין

1.     הנתבע מס' 1 פגע במכוניתה של התובעת וגרם לה נזקים.

2.     לא היתה בתובענה זו מחלוקת על האחריות לנזקי מכוניתה של התובעת, שהנתבעים קיבלו עליהם, אלא על גובה הסכום הנתבע בלבד. למעשה התמקדה התביעה רק בנושא ירידת ערכה של מכונית התובעת.

3.     השמאי מטעם חברת הביטוח המבטחת את התובעת קבע, שירידת ערך מכוניתה מסתכמת ב-13%, ש"תרגומם" הכספי בהתחשב בשוויה של המכונית - 8,487 ₪.

4.     שמאי הרכב ציין בחוות דעתו, כי הביא בחשבון הפחתה של 5% בגין ליסינג, 2% בגין בעלויות קודמות ו-13% בגין קילומטראז' גבוה.

5.     הנתבעים טענו, כי השמאי לא עשה את עבודתו נאמנה וכי התובעת אינה זכאית לסכום שהיא תובעת.

6.     בסעיף 5 לכתב ההגנה טענו הנתבעים, כי השמאי לא התייחס לקילומטראז' הגבוה, לעובדה שהרכב היה בעבר בבעלות חברה ולכך שהרכב עבר בזמנו תאונה.

7.     בית המשפט קובע כבר בשלב זה, כי טענה זו רחוקה מדיוק, שכן השמאי התייחס במפורש לקילומטראז' הגבוה ולעברה של המכונית מבחינת בעלות קודמת.

8.     יתר על כן, השמאי מטעם הנתבעים אמד את האחוזים שיש לנכות מירידת הערך בשיעורים כמעט זהים לאלה שאמד השמאי מטעם התובעת.

9.     מסקנתו של השמאי מטעם הנתבעים היתה, כי יש לקבוע למכוניתה של התובעת ירידת ערך בשיעור של 9%-8% בלבד.

10.     מכאן שהפער בין עמדות השמאים בדבר אומד ירידת הערך הוא 5%-4% בלבד.

11.     על סמך אלה הציעו הנתבעים לתובעת הצעות פשרה, שהא דחתה אותן.

12.     כמו כן השיגו הנתבעים על גובה שכרו של השמאי, אלא ששכר זה אינו נתבע בכתב התביעה.

13.     בשלב זה הביעו בעלי הדין נכונות לפסק דין של פשרה מטעם בית המשפט. אולם לאחר מכן הרחיבו את טענותיהם במידה שהוליכה את בית המשפט למסקנה, שפשרה היא מהם והלאה ובית המשפט ביטל את ההחלטה בדבר אפשרות לפסוק פסק דין שזה.

14.     התובעת העידה מטעמה את השמאי אבי בן ארוש , שבדק את מכוניתה ואמד את ירידת ערכה.

15.     השמאי העיד, כי ידוע לו שמכוניתה של התובעת היתה בתנאי ליסינג; הוא לא ידע אם המכונית הושכרה בעבר לקיבוץ; הוא לא שמע ולא ידע שהמכונית ניזוקה בעבר בתאונת דרכים. בדיקה שערך בחלקה האחורי של המכונית לא העלתה כי ניזוקה בתאונה.

16.     בתשובה לשאלות בית המשפט הסביר העד כיצד הוא אומד את ירידת הערך בהתחשב בקילומטראז' של המכונית ובמספר הבעלים הקודמים שלה.

17.     בתשובה לשאלות בית המשפט הסביר השמאי, כי מעולם לא ראה שתי חוות דעות זהות לגבי מכונית מסויימת, כשהשמאים ייצגו צדדים מנוגדים. "לכל אחד יש את האינטרס שלו", הסביר (שורה 16 בעמ' 3 לפרוטוקול) ואילו לו אין כל אינטרס. העד הוסיף, כי הוא אומד את ירידת הערך על סמך נתונים מבוססים, הנשענים על טבלאות.

18.     התובעת ציינה בסיכומה, כי הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית, כי השמאי שלה דווקא החמיר עמה וכי הצעותיה של הנתבעת לא היו רציניות. היא חזרה ודחתה את דברי הנתבעים, כי למכוניתה היו תאונות קודמות.

19.     בסיכומו חזר נציג הנתבעים על האחוזים שהיה צריך להוריד משיעור ירידת הערך. הוא נקב שוב באחוזים שהופחתו בגין בעלות קודמת וקילומטראז' גבוה.

20.     בית המשפט לא ירד לסוף עמדתם של הנתבעים בעניין זה, שהרי - כמבואר לעיל - האחוזים שהופחתו בסעיפים אלה כמעט זהים.

21.     לטענותיו של נציג הנתבעים בדבר תאונה קודמת שעברה מכוניתה של התובעת, אין כל בסיס ולא היו אלא ניחוש ששום תשתית ראייתית לא תמכה בהן. טענותיו של נציג הנתבעים בנושא זה (בעמוד 5 לפרוטוקול) חרגו מעבר לתחומי ההגינות.

22.     תורת הניחושים הזו והשמעת חשדות בתובעים, שמכוניתם ניזוקה על ידי הנהג הנתבע-המבוטח, זכתה לא מכבר לביקורת נוקבת של בית משפט השלום בחיפה.

23.     כך אמר כב' השופט אברהם אליקים (בת.א. 9095/02 ביום 29.5.2006; נושא הדיון שם היה מקיף יותר מזה שבענייננו אך הציטוט שלהלן מתייחס להתנהגותה של חברת ביטוח):

"חברת הביטוח צריכה לזכור כי מאחורי כל משלם דמי ביטוח נמצא בראש ובראשונה אדם שבעת צרה נזקק לעזרת המבטח בדרך של קיום חובתו על פי חוזה הביטוח. הערמת קשיים, הטחת האשמות ומשיכת ההליכים בבית משפט אינה דרך ראויה ועל חברות הביטוח לזכור כי מבחנן האמיתי הינו בעת קרות מקרה ביטוח, במבט לאחור מתקבל הרושם כי הנתבעת כשלה כשלון חרוץ במבחן זה. מתחילת הדרך- מועד הגשת כתב ההגנה ועד לסיכומים דאגה הנתבעת להפריח חשדות ורמיזות כלפי יושרו של התובע וגם התסריט שתאר ב"כ הנתבעת בסעיף 3 לסיכומיו הינו תסריט תאורטי שלא הוכח ולמעשה נסתר מפורשות בעדויות...".

24.     ועוד אמר כב' השופט:

"ייתכן ולנתבעת היה חשד כלשהו, ר' למשל סעיף 4 לנ/16, אך גוף מכובד המגלה כי לא יוכל להוכיח את חשדותיו צריך לחזור בו מכל האשמות וצודק ב"כ התובע בתגובתו כי מן הראוי היה לפחות בשלב הסיכומים כי הנתבעת לא תכפור בחבות."

25.     בעלי הדין חזרו בסיכומיהם על עיקרי טענותיהם הקודמות לכל אורכן.

26.     מעבר לאלה, דוחה בית המשפט את טענת נציג הנתבעים, כאילו "ירידת ערך היא נזק ערטילאי ואף לפעמים בלתי צפוי" (שורה 11 בעמ' 1 לפרוטוקול).

27.     נסיונן של חברות ביטוח לדחות תביעות בגין ירידת ערך מתאפיין, למרבה הצער, בערפול המצב המשפטי הנכון לגביהן. לא זו בלבד שאין מדובר בנזק ערטילאי כלל, אלא שאין כל בסיס לדברי נציג הנתבעים, כאילו שאלת מכירתה של מכונית התובעת קשורה לשאלת ירידת ערכה.

28.     בית המשפט העליון קבע דברים אלה במפורש אך חרף זאת מנסות חברות הביטוח לשנות הלכה משפטית זו על ידי השמעת טיעונים שאינם משקפים אותה הלכה כלל.

29.     פסק הדין הקובע הלכה בעניין זה הוא רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח, 4, 70. פסיקתו זו של בית המשפט העליון נתאשרה ואוזכרה מאוחר יותר בע"א 2016/00 רוזנצוויג נ' רוזנבליט ואח', פ"ד נו, 4, 511.

30.     בין היתר קבע בית המשפט העליון בעניין מוריאנו הנ"ל לאמור:

"הנזק האמור אינו 'אמורפי' ואינו 'לכאורי' ואינו 'עתידי' כטענת המערערים. הוא מוחשי וממשי ו'על אתרי'. ירידת ערך זו מעוגנת היטב בתורת שמאות הרכב והיא תופעה כללית ואובייקטיווית, החלה על כל סוגי הרכב. אפשר ששיעור הנזק שונה מרכב לרכב ומתאונה לתאונה, אולם עצם ירידת הערך משותפת לרובם המכריע. אם בעל הרכב יבקש הערכת שמאי לצורכי קביעת ערכו של רכב - בין שמטרתו היא מכר, משכון, שכירות או ללא טעם מיוחד - הרי כל שמאי יחווה דעת על הנכס שערכו מופחת. נכס פגוע ומתוקן שווה פחות מנכס שלא נפגע. יש כמובן תיקונים שמחזירים נכס למצבו הראשוני כאילו היה חדש, אולם, ראשית, המדובר על 'כאילו', ושנית, לא תמיד הדבר אפשרי. פסלון שנשבר והודבק שווה פחות מפסלון שלם. ייתכן שהביטוי המוחשי לנזק יבוא לידי ביטוי רק בעתיד, אך הנזק עצמו - כבר נגרם. הוא בר כימות בשקלים ובאגורות.

"מכאן כי ירידת ערך אובייקטיווית - מהווה 'אובדן או נזק' המזכה בתגמולי ביטוח אם היא נגרמה בשל מימושו של סיכון מבוטח. ירידת ערך סובייקטיווית - שאני. הרגשתו הפרטית של מבוטח כי ערך הנכס המבוטח התכרסם מעבר לכירסום שאותו הוא יכול להוכיח בראיות - כבודה במקומו מונח" (ההדגשה הראשונה לא במקור). "

31.     בית המשפט מציין עוד, שלא היה כל מקום להערת נציג הנתבעים, כי התובעת היתה צריכה ליידע את בית המשפט שהיא עורכת דין (שורה 19 בעמ' 5 לפרוטוקול).

32.     לטענה זו אין כל בסיס. תובענה זו היא אישית והתובעת לא ייצגה בה אלא את עצמה. לא היתה עליה כל חובה להבהיר לבית המשפט מה מקצוע.

33.     יתר על כן, בית המשפט גילה בתחילת הדיון שהוא מכיר את התובעת מהופעותיה לפניו בעת שכיהן כשופט בבית המשפט לעניינים מקומיים באריאל. התובעת לא עשתה סוד ממקצועה וגם לא פרסומת.

34.     סוף דבר, דין התביעה להתקבל.

35.     הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, את הסכום של 8,487 ₪. סכום זה ישא ריבית כדין והצמדה מיום 23.8.2005 ועד לתשלום המלא בפועל.

36.     כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט בסך 2,100 ₪. סכום זה ישא ריבית כדין והצמדה מיום הגשת התביעה ב-22.2.2006 ועד לתשלום המלא בפועל. מסכום זה תשלם התובעת לשמאי שהעיד מטעמה 500 ₪.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון