חלוקת אחריות ביטוח

בית המשפט פסק כי מי שמבקש שנקבע, לענין ביטוח אחריות, הסדר שונה מזה שקבע המחוקק בסעיף 59 (ד) לחוק חוזה הביטוח צריך להניח תשתית כלכלית הולמת. להלן פסק דין בנושא חלוקת אחריות ביטוח: פסק דין משלים 1. התובע 1 נפגע בפגיעות גוף קשות בתאונת עבודה מיום 30.4.95, בעת ביצוע עבודות קידוחים באתר בניה, כאשר כלוב מתכת שהורם ע"י עגורן ניתק מהמנוף ומחץ אותו. התובעת 2 הינה אשת התובע. הנתבע 1 היה בעת התאונה מנהל העבודה באתר, הנתבעת 2 היתה הקבלן הראשי, הנתבע 3 היה מנופאי ובעל העגורן בעטיו התרחשה התאונה. הנתבעת 4 [להלן: "אריה"] הינה המבטחת של הנתבעים 1 ו-2. הנתבעות 5 ו-6 הינן המבטחות של הנתבע 3 [בעל העגורן וקבלן המשנה לקידוחים]. הנתבע 7 היה קבלן הקידוחים באתר הבניה, ואחריותו בוטחה ע"י הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ [להלן: "הפניקס"] . לימים צורף המל"ל כתובע נוסף, בתובעו החזר גמלאות המשולמות על ידו לתובע. 2. ביום 11.7.04 ניתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה אליו הגיעו התובעים והנתבעים, ובו הוסכמו סכומי הפיצוי הכוללים שישלמו הנתבעים לתובע [1,694,000 ₪] ולמל"ל [1,750,000 ₪] לסילוק מלא של תביעותיהם. עוד נקבע כי מחצית מהסכומים הכוללים הנ"ל ישולמו ע"י הנתבעות 5 ו-6 [המבטחות של הנתבע 3]. אשר למחצית השניה של סכום הפיצוי הכולל [דהיינו 847,350 ₪ לתובע ולרעייתו ו-875,000 ₪ למל"ל], נקבע בהסכם הפשרה הנ"ל כי אלה ישולמו במשותף ע"י הנתבעים 1 ו-2 והמבטחת שלהם נתבעת 4 ["אריה"] וע"י הנתבע 7 וזאת: "...בחלוקה פנימית כפי שסוכמה ביניהם... [אולם] מובהר בזה כי החלוקה הפנימית בין הצדדים תהווה מימון ביניים ע"י אריה מחד והפניקס [המבטחת של הנבתע 7] מאידך, וזאת עד להכרעה סופית של כבוד ביהמ"ש בשאלת חלוקת נטל תגמולי הביטוח בין שתי החברות הללו, בגין "ביטוח כפול". 3. לצורך בירורה של מחלוקת יחידה זו שנותרה בתובענה דנן, נקבע מלכתחילה כי המבטחות [אריה והפניקס] יגישו תצהירי עדות ראשית ונקבעו מועדים לחקירות נגדיות של המצהירים. בסופו של דבר הגיעו הצדדים להסדר דיוני [שאושר בהחלטת 23.6.05], לפיו לא יוגשו ע"י הצדדים תצהירי עדות ראשית, הם יגישו סיכומיהם בכתב באשר למחלוקת "כפל הביטוח", כשלסיכומיהם רשאים יהיו לצרף העתקי הפוליסות שבנדון. לאחר בקשות דחיה רבות, הוגשו סיכומי "אריה" [הנתבעים 1, 2, 4] ביום 9.4.06 וסיכומי הפניקס [מבטחת הנתבע 7] ביום 20.6.06, כאשר לסיכומיהם צורפו פוליסות הביטוח נשוא כפל הביטוח דנן. מכאן פסק דין משלים זה. 4. להלן העובדות המוסכמות העומדות בבסיס המחלוקת: א. חבותם של הנתבעים 1 ו-2 עפ"י פסק הדין מכוסה בפוליסת הביטוח של אריה וחבותו של הנתבע 7 עפ"י פסק הדין מכוסה בפוליסת הביטוח של הפניקס, באופן בו נוצר כפל ביטוח של שתי הפוליסות. ב. סכום החבות הכולל הינו 1,722,350 ₪ [דהיינו 847,350 ₪ לתובעת 1 ו-875,000 ₪ למל"ל]. ג. האחריות הביטוחית עפ"י פוליסת אריה הינה 2,000,000 $. ד. האחריות הביטוחית עפ"י פוליסת הפניקס הינה 600,000 ₪. 5. לטענת הפניקס, חלות בעניין דנן הוראות ס' 67 המפנה לס' 59 (ד) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 [להלן: "החוק"] ולפיו: "59(ד) המבטחים ישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח". לאור זאת, החלוקה הפנימית שביניהם אמורה להיות לפי היחס שבין 2,000,000 $ [סכום הביטוח של אריה] לבין 600,000 ₪ [סכום הביטוח של הפניקס] - דהיינו כ-91% לאריה וכ-9% לפניקס [לאחר ביצוע הצמדת הערך השקלי של פוליסת הפניקס לדולר]. אריה לעומתה מבקשת לסטות מדרך החלוקה הקבועה בס' 59 (ד) לחוק, וזאת תוך הפניה לדברים שנאמרו בעניין ע"א 5464/00 פד"י נ"ז (4) 481 בפסק דינה של כב' השופטת נאור, וכך היא הטענה: הפוליסות דנן הינן ל"ביטוחי אחריות" ולכן חל בעניינן סימן ב' לחוק אשר בס' 67 הימנו נקבע: "67. תחולת הוראות על ביטוח אחריות יחולו הוראות סעיפים 56, 59, 61 ו-62, בשינויים המחוייבים ואין להתנות עליהן, למעט על הוראות סעיף 59(ד), אלא לטובת המבוטח או הצד השלישי". השופטת נאור ציינה בפסק דינה הנ"ל, כי במקרה בו "יובאו ראיות משכנעות" בהליך אחר כי ישנם "שינויים מחוייבים", פתוחה הדלת לבקש קביעת הסדר חלוקתי אחר בין מבטחים בכפל ביטוח מההסדר הקבוע בס' 59 (ד) לחוק. כדוגמא להסדרים שכאלה, מפורטים בפסק דינה הסדרי חלוקה הנוהגים בשיטות משפט אחרות. בהסתמך על כך ממשיכה וטוענת "אריה" בסיכומיה כי: "לדעתנו יש לקבוע את חלוקת נטלי תגמולי הביטוח בדרך הלוקחת בחשבון את השיטות האחרות ובין היתר, בהתחשב בהיקפי העבודה והיקפי הסיכון של כל אחד מהצדדים בפרוייקט נשוא התביעה ו/או בכלוב הברזל נשוא התביעה, בכוונתם של כל אחד מן הצדדים כאשר רכש לעצמו ביטוח, ביחס הפרמיות ששולמו ע"י כל אחד מהצדדים, בסכום שכל אחד מהמבטחים היה נושא בו באופן עצמאי אילו היה מבטח יחיד, וכן מהי החבות הנזיקית ככל שהיא משפיעה על ביטוח כפל". 6. איני מקבל טענה זו של הפניקס, ולו מן הטעם כי אף לא אחת מההנחות העובדתיות המונחות בה לא הוכחה כל עיקר, שלא לאמר ב"ראיות משכנעות", כנאמר באותה פיסקה בפסק דינה של השופטת מ. נאור אליה מפנים ב"כ הפניקס. כמפורט לעיל בהסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים שבפנינו, ויתרו הם על הבאת ראיות והסתפקו בהצגת פוליסות הביטוח כמות שהן. טענתה הנוספת של הפניקס, כי ניתן ללמוד הדברים גם מעצם הפרשי סכומי הביטוח הנקובים בשתי הפוליסות, כמוה כערעור מן היסוד על עצם קיומו של הסדר כפל הביטוח כפי שנקבע בס' 59 (ד) לחוק. 7. ויפים לעניין זה דברי כב' השופטת נאור בפיסקה 36 לפסק דינה הנ"ל כדלהלן: "על [המבטח-י.א.] הטוען לשינוי [מההסדר הקבוע בס' 59 (ד) -י.א.] הנטל להראות לבית המשפט כיצד מתבקשת החלופה בה הוא מצדד מן השוני בין טיבו של ביטוח אחריות לעומת ביטוח נכסים. על הטוען להביא נתונים. בענייננו לא הובאו כל נתונים שבעובדה. לא נעשה כל ניסיון לנתח ניתוח כלכלי, המבוסס על תשתית עובדתית או על חוות דעת מומחים לביטוח, של שני הסדרי הביטוח: ביטוח נכסים מול ביטוח אחריות... השאלה איננה שאלה משפטית טהורה. השאלה מחייבת ניתוח כלכלי, הלקוח מעולם הביטוח. ה"שינוי", אם ישנו כזה, הוא קודם כל כלכלי ובעקבות זאת משפטי...". ובסעיף 39 לפסק הדין הנ"ל: "מי שמבקש שנקבע, לענין ביטוח אחריות, הסדר שונה מזה שקבע המחוקק בסעיף 59 (ד) צריך להניח תשתית כלכלית הולמת. לא אקבע, למשל, כי "מן הסתם" מחושבת הפרמיה באופן כזה או אחר בביטוח נכסים ובדרך אחרת בביטוח אחריות...". ונכוחים הדברים כנתינתם בעניין ע"א 5464/00 גם לעניין דנן. 8. סוף דבר, נטל החיוב שבנדון יחולק בין קבוצת הנתבעים 1, 2 ו-4 ["אריה"] לנתבע 7 [ומבטחתו הפניקס], בהתאם להסדר הקבוע בסעיף 59 (ד) לחוק. לאור העובדה שסכום הביטוח בפוליסת אריה הינו דולרי [2,000,000 $] וסכום הביטוח בפוליסת הפניקס הינו שקלי [600,000 ש"ח], יתורגם סכום הביטוח של הפניקס לערכים דולריים עפ"י השער היציג של הדולר ביום הוצאת הפוליסה. הנתבעים 1, 2 ו-4 ישלמו לנתבע 7 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5000 ₪. חלוקת אחריות