התנגשות במחסום בכביש

להלן פסק דין בנושא התנגשות במחסום בכביש: פסק דין תביעה זו הוגשה בסדר דין מהיר. על כן, כמצוות תקנה 214טז(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי. האירוע שלפני מתייחס לתאונה שאירעה ביום 03.06.04, בשעה 21:00 לערך, בפינת הרחובות נתן שוורץ ודוד המלך, בעיר לוד. על פי טענת התובעים, רכב המבוטח על ידי התובעת 1, בו נהג התובע 2, נפגע כתוצאה ממחסום מתכת אשר הוצב על הכביש, בשל עבודות שבוצעו במקום על ידי הנתבעת 2, שעבדה כקבלנית מטעם הנתבעת 1. הנתבעת 1 הינה הרשות המקומית שבתחומה אירעה התאונה. טענות הצדדים והראיות התובע 2, מר שמואל גודלרינג, (להלן - הנהג), העיד לפני בדיון 23.3.08. לדבריו, הוא נסע בשעת חשכה חזרה לביתו באזור המוכר לו היטב. הוא נסע בצורה נינוחה ולפתע הרגיש חבטה חזקה בשמשה הקדמית. הוא לא הבין מה קרה, עצר את רכבו והוא ובנו, אשר נסע עמו, יצאו מהרכב. התברר לו, שהשמשה הקדמית שבורה וכי משהו פגע ברכבו מעל גובה ראש הנהג. גם הגג של הרכב נפגע. כאשר יצא מהרכב התברר לו שבמקום הוצב מחסום מאלומיניום, הידוע בכינוי "דאבל יו". הוא היה מוצב לרוחב הכביש, על גבי חבית מצד אחד ומחובר לעמוד על אי תנועה במרכז הכביש, מצד שני. הנהג העיד כי לא ראה את המחסום, למרות שנסע לאט וללא חפזון. כאשר יצא מהרכב, ניגשו אנשים שהיו במקום ואמרו לו שהוא כבר המקרה החמישי באותו יום. עוד ציין הנהג, כי בצד עמדה משאית חלוקה של חברת מזון, וייתכן שזו הסתירה לו את החבית שעליה מוצב היה המחסום. לדברי הנהג, הוא חזר למקום למחרת וצילם את המקום ואת המפגע, אך בדיון התברר כי לטענת התובעת 1 הצילומים הועברו לעיריית לוד, ואילו ב"כ העירייה אמר כי איננו מוצא תמונות כאלה. הנהג המשיך והעיד כי מספר דקות לאחר המקרה הגיעו שני שוטרי סיור של משטרת לוד וקיבלו ממנו דיווח, והקלידו את הדיווח במחשב נייד. היות שלא היו נפגעים בנפש, השוטרים אמרו לנהג שהוא יכול להמשיך בדרכו. הוא נסע למשטרה, ונאמר לו שהוא יכול להגיע ביום המחרת למסור עדות. כך עשה, לדבריו, ועדותו סומנה ת/3 (יצויין, כי מת/3 עצמו עולה כי העדות נמסרה כשבוע לאחר הארוע, ביום 10.6.04). בנוסף, הנהג דיווח לחברת הביטוח והודעתו סומנה ת/2. לדיון לא הוזמנו לעדות בנו של הנהג, אשר היה עמו ברכב (הנהג אמר כי בנו קצין בצבא ולא יכול היה להתייצב) ולא שני השוטרים ששמותיהם מוזכרים בת/3 כמי שהגיעו למקום האירוע מיד לאחר קרות המקרה, ורשמו את הודעת הנהג. בחקירה נגדית ציין הנהג כי לא ראה לפני הצומת שבו אירעה התאונה שלט שאומר "שינויים בתנועה". זאת, למרות שלטענת ב"כ העירייה מדובר בשלט גדול שהיה מוצב בצד ימין. הנהג ציין כי במקום לא היתה תאורה והמשאית שהוזכרה לעיל, חסמה את שדה הראיה. לאחר האירוע, נוכח לדעת שיש תמרור מאחורי המשאית, ולפני כן - 40 מטר קודם למקום האירוע, היה תמרור שלא ראה אותו באותו לילה. עוד העיד בדיון לפני מר רונן שלמה, כעד מטעם הנתבעת 2. מר שלמה היה עובד של הנתבעת 2 וניהל את הפרויקט של העבודות במקום הרלוונטי לתביעה דנן. הוא היה מפקח אצל הנתבעת 2. הוא הגיש לבית המשפט מפה שסומנה נ/1, והיא תכנית העבודה שהוכנה עבור הנתבעת 1 ומתייחסת לעבודות במקום הרלוונטי. המפה כוללת סימון של הסדרי תנועה, ובכל קטע של המפה מסומן היכן עובדת הנתבעת 2. התכנית כוללת תמרורים שיש לשים במקום. העבודה התבצעה באופן ששני שוטרים מטעם המשטרה ליוו את הפרויקט בכל קטע עבודה נתון. העד סיפר כי בהתאם לתכנית, היה תמרור המורה על שינוי בהסדרי התנועה, והכביש היה סגור בכיוון אחד עם שני תמרורי "אין כניסה" ועם תמרור המורה על פניה ימינה בלבד, מרחוב חטיבת יפתח לרחוב שוורץ. בהמשך, בקטע של רחוב חטיבת יפתח לקראת רחוב דוד המלך, היה מחסום עם אורות מהבהבים. גם בכיוון השני, ברחוב אלפעל, היה מחסום לפני הכניסה לרחוב דוד המלך, על מנת שהרחוב יהיה סגור משני צידי הקטע האמור. העד סיפר כי שעות העבודה של הנתבעת 2 במהלך הפרויקט היו 07:00-16:00, והשוטרים ליוו את העובדים עד סוף יום העבודה. העד ליווה את הפרויקט והסתובב בשטח. הוא אישר כי המחסומים שהוצגו היו מסוג "דאבל יו" שגובהם כ-70-80 ס"מ בערך. לדבריו, לא ידוע לו על כל תלונה שהתקבלה לגבי העבודות שביצעה הנתבעת 2 או כתוצאה מהן. את המחסום הציבו עובדים של הנתבעת 2, והיו עליהם אורות מנצנצים. את מחסום ה"דאבל יו" מציבים בדרך כלל על מוט ברזל בגובה של כמטר וחצי, אותו מקבעים בקרקע. המחסום עצמו רוחבו כ-30 ס"מ, ותחילתו בערך בגובה 40 ס"מ מהכביש. העד סיפר כי לא ידע על האירוע נושא תביעה זו לפני שהוזמן להעיד. הוא לא יודע היכן התרחשה התאונה, ולכן עדותו הינה כללית, לגבי הפרויקט. הוא הוסיף כי למיטב ידיעתו, בכל התקופה שסביב אירוע התאונה דנן, לא התקבלה קריאה לבוא להרים מחסום שנפל. הפיקוח על כך שהעבודה מתבצעת בהתאם לתכנית (לרבות הצבת תמרורים ומחסומים) התבצע על ידי המשטרה, ששוטריה היו במקום בין השעה 07:00 ועד סיום העבודה בכל יום. הוא ציין כי לא היה שילוט מיוחד בלילה, אלא שלטים מנצנצים שאמורים לפעול. העד הודה כי הוא יכול להעיד שהשלטים והתמרורים הוצבו כראוי בתחילת הפרויקט, אך איננו יכול להגיד שביום הספציפי, בו התרחש האירוע דנן, הכל היה במקום ולא אירעה תקלה. הכרעה לאחר ששמעתי את העדים, ובפרט לאחר עדותו של הנהג גולדרינג, ולאחר שעיינתי בחומר הראיות שלפני, לרבות בהודעתו של הנהג במשטרה (ת/3), ובצילומי הנזק (ת/1), שוכנעתי כי הנזק לרכב התובעת אכן התרחש בנסיבות הנטענות. הנתבעות לא הביאו עד כלשהו לאירוע, והעד היחיד שהובא מטעם הנתבעת 2 העיד באופן כללי לגבי הפרויקט, לגבי מצב הדברים בתחילת הפרויקט, לגבי המצב הראוי והנורמלי במהלך העבודות, אך לא הכיר את המקרה דנן ולא יכול היה להעיד האם לא אירעה תקלה במסגרתה נפל תמרור, או מחסום זז ממקומו במקרה הספציפי. לא הובאו רישומי מוקד העיריה, הנתבעת 1, לתקופה הרלוונטית, ולא הובא כל עד מטעם הנתבעת 1, ועל כן הטענה לפיה לא היו ארועים או קריאות לגבי ארועים דומים לא נתמכה בכל ראיה שהיא. מדובר במצב שבו עצם קרות התקלה מעידה על רשלנות מסוימת של מי שהתקין את המחסום, התמרורים והשילוט, שכן לא נטען, ובוודאי לא הוכח, שהנהג התנגש במכוון במחסום. נראה לי, כי המקרה נופל בגדר סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בהם מדובר על נזק שנגרם על ידי דבר מסוכן שהנתבע היה בעליו, או על נזק שנגרם בנסיבות שלתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו היכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, והנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו. מכאן, שהנטל עבר לנתבעים להראות שלא היתה, לגבי המקרה, שהביא לידי הנזק, התרשלות שיחוב עליה. הנתבעות, כאמור, לא הביאו כל עד שיכול היה לדבר על המקרה הספציפי, ולאשר שהנתבעות עשו כל שביכולתן למנוע את המקרה, ומכאן שלא הרימו את הנטל שהועבר אליהן. לטענת הנתבעות, לנהג תרומה עיקרית לקרות המקרה, שכן הוא התרשל בצורת הנהיגה שלו, ואלמלא כן - לא היתה מתרחשת התאונה. בענין זה, יש לזכור כי לרשות התובע עמדו מספר עדים שלא הובאו לעדות. מדובר בשוטרים שהגיעו למקום סמוך לאחר האירוע, ואשר רשמו דוח מפיו, ומדובר בבנו שהיה עמו ברכב. עדותם של השוטרים חשובה היתה, לטעמי, בעיקר כדי להעיד על הנסיבות הכלליות של המקרה, על המיקום ועל תנאי השטח, שכן הם הגיעו למקום רק לאחר הארוע ולא ראו מה קרה. בנושא זה, קיבלתי את עדותו של התובע, אשר עשה רושם אמין, ואשר גובתה בהודעתו במשטרה, שנמסרה כשבוע לאחר האירוע, ובתמונות הנזק ההולמות את הסיפור שמסר. לפיכך, לגבי עצם קרות האירוע - אינני סבורה שאי הבאת השוטרים, יש בה כדי לפגום בגרסת התובעים במידה שתביא לדחיית הגרסה. לעומת זאת, בנושא תרומתו של הנהג לקרות האירוע, והשאלה אם נהג ברשלנות כלשהי, ואם היה עירני לחלוטין למתרחש בכביש, ולגבי מהירות נסיעתו, חשובה היתה עדותו של הנוסע עמו ברכב. בנקודה זו אני מוצאת שאי הבאת הבן לעדות יש בה, אכן, כדי לפגוע בעמדת התביעה לפיה הנהג לא התרשל כלל. אי הבאת הבן נומקה בכך שעבר לתפקיד חדש, אך לא הובאו כל אסמכתאות לכך ולא נוכחתי שנעשו מאמצים להבאתו. אי הבאת עד רלוונטי, שיכול היה לתמוך בגרסת התביעה בנקודה חשובה זו, פועלת לרעתה ומטה, בנקודה זו, את הכף לטובת הנתבעות בטענתן, שהיתה תרומה ברשלנות של הנהג התובע. לפיכך, אני קובעת כדלקמן: לענין עצם קרות האירוע, אני מקבלת את גרסת התביעה, וקובעת שהתאונה התרחשה כאשר הנהג נתקל במחסום שלא היה מואר דיו, ושלא היה מונח כראוי במקומו. אלה מעידים על התרשלות של מי שהיה אחראי למיקום אותו מחסום ותחזוקתו, קרי - הנתבעת 2 (שהיתה קבלן של הנתבעת 1 לצורך העבודות). לענין הנסיבות האופפות את האירוע, אני מקבלת את גרסת הנתבעות, כי התובע, הנהג, התרשל בכך שלא ראה את המפגע מבעוד מועד ובכך תרם לקרות האירוע, ואני מעמידה את תרומתו על שיעור של 40%. זאת, מאחר שהנהג עצמו העיד כי בצילומים שצילם (ואשר לא הגיעו לידי) אכן רואים תמרור, כ-40 מטרים לפני מקום התאונה, המודיע על שינויים בהסדרי התנועה, אלא שהוא עצמו לא ראה אותו באותו לילה, ומאחר שמדובר באזור המוכר לתובע, והוא ידע שמתבצעות בו עבודות - דבר שחייב זהירות יתרה מצידו, בעיקר בנסיעה בלילה. ביחסים שבין הנתבעות לבין עצמן (ובהתייחס להודעת צד ג של הנתבעת 1), אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבעת 2, ודוחה את התביעה כנגד הנתבעת 1, וכפועל יוצא - נדחית גם ההודעה לצד שלישי. הנתבעת 2 טענה שהאירוע התרחש בשל עבודות לילה, שלא התבצעו כלל, והמכרז היה לעבודות יום, ובו הנתבעת 2 עמדה בכל הדרישות. בנוסף, אם התרחש האירוע, היה זה בשל כשל בפנס רחוב, ופנס הרחוב הוא בשליטת הנתבעת 1. לגבי הטענה הראשונה, אין מדובר בעבודות לילה, אלא בהשארת המחסום במקום, בתום עבודות היום, ולכן טענה זו לא ברורה לי. באשר לטענה בדבר הפנס שלא פעל: טענה זו לא הוכחה והעד מטעם הנתבעת 2 לא העיד על כשל כלשהו בפנס רחוב. יתר על כן, התובע סיפר באופן כללי שהמקום לא היה מואר, אך לא די בכך כדי להוכיח שהיה במקום פנס שכשל. אני מקבלת את טענת העירייה, כי בהתאם לחוזה בינה לבין הנתבעת 2, הקבלן הוא שאחראי לבטיחות, לשמירה, גידור ואמצעי זהירות באתר העבודה, וכן למניעת הפרעות לתנועה, על כל המשתמע מכך (סעיפים 35 ו-42 לחוזה ההתקשרות שנחתם ביום 3.11.03, שצורף כנספח להודעת צד שלישי). אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעים סך של 11,470 ₪, כשסכום זה צמוד למדד מיום 24.08.04 ועד התשלום המלא בפועל. סכום זה מהווה 60% מנזקי התובעים, בהתאם לנספח ו' לכתב התביעה. בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעים, הוצאות משפט, הכוללות אגרה כפי ששולמה, וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור 15% מפסק הדין שניתן + מע"מ כדין. התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית, ובנסיבות הענין - אינני עושה צו להוצאות. כאמור, הודעת צד ג נדחית אף היא, כפועל יוצא מדחיית התביעה נגד הנתבעת 1. התנגשותמחסוםכביש