להלן פסק דין בנושא הוכחת אשמה בתאונת דרכים: פסק דין בפני תביעה על סך כ-10,500 ₪ ותביעה שכנגד בסך כ-7,000 ₪ שיסודן בתאונת דרכים מיום 30.3.07 בשעות הצהריים. התאונה אירעה בכביש 4 לכיוון צפון (כביש גהה), בקטע שבין מחלף גהה למחלף מורשה, ובמהלכה נפגע רכב התובע בדופן שמאל כתוצאה מהתנגשות עם משאית הנתבעים 1-3 ואז הסתחרר על הכביש, פגע ברכב הנתבעים 4-5, התהפך וניזוק גם בגג ומאחור. לרכב התובע נגרם נזק של אובדן כללי. ערך הרכב בניכוי שרידים עומד על כ-7,800 ₪ ועל סכום זה מבקש התובע להוסיף את עלות הגרר בסך 255 ₪, תשלום לשירותי כבאות בסך 413 ₪ והפסד פרמיה בסך כ-2,100 ₪. התובע טוען כי נסע בנתיב הימני לכיוון צומת מורשה. משאית הנתבעים 1-3 עקפה אותו משמאל ופגעה בו בדופן שמאל. רכב התובע התהפך והסתחרר ונפגע פעם נוספת על ידי רכב הנתבעים 4-5, אשר לטענת התובע בכתב התביעה לא שמר מרחק מספיק מרכבים שנעו לפניו. הנתבעים 1-3 טוענים כי המשאית נסעה בנתיב האמצעי. התובע אשר נסע בנתיב הימני עקף את המשאית מימין, פגע במשאית ואז איבד שליטה, הסתחרר והתהפך. הנתבעים 4-5 טוענים כי רכב הנתבעים 4-5 נסע בנתיב השמאלי מבין שלושה נתיבים. רכב התובע הגיח בפתאומיות מן הנתיבים הימניים אל הנתיב השמאלי כשהוא במצב של סחרור ואיבוד שליטה ופגע עם צידו הימני האחורי במרכז דופן ימין של רכב הנתבעים 4-5. בדיעבד, התברר כי קודם לתאונה זו אירעה תאונה בין רכב התובע לבין המשאית. הואיל ורכב התובע פגע בדופן ימין של רכב הנתבעים 4-5 הגישו הנתבעים 4-5 כתב תביעה שכנגד, נגד התובע ונגד מבטחתו, הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, בגין נזקים שנגרמו לרכב הנתבעים 4-5 בסכום כולל של כ-7,000 ₪. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שבפני החלטתי לקבל את התביעה כלפי הנתבעים 1-3 ולדחות את התביעה כלפי הנתבעים 4-5. כמו כן, החלטתי לדחות את התביעה שכנגד. במועד הדיון העידו הנהגים של שלושת כלי הרכב, ובפני ביהמ"ש הוצגו תמונות הנזק של רכב התובע ושל רכב הנתבעים 4-5 וכן הודאות בכתב שנמסרו על ידי שלושת הנהגים. עוד צורפו מסמכים מתוך תיק המשטרה אשר נסגר כלפי התובע וכלפי הנתבע 1 מחוסר הוכחות, ונסגר כלפי הנתבע 4 מחוסר אשמה. הנתבעים 1-3 ביקשו לבסס את הגנתם על כך שלצורך נסיעה צפונה לכיוון מחלף מורשה היה על התובע לסטות שמאלה מן הנתיב הימני אל הנתיב האמצעי בו נסעה המשאית, שאלמלא כן היה מוצא עצמו ממשיך עם הנתיב הימני אל תוך קריית אריה ופארק אזורים. לעומתם, העיד התובע כי לא סטה כלל מן הנתיב הימני. אני מאמין לעדותו של התובע אשר קיבלה חיזוק נוסף מעדותו האמינה של הנתבע 4, אשר העיד כי התאונה היתה במרחק של מאות מטרים אחרי הפניה ימינה לכיוון קריית אריה. משמע, אין יסוד לטענת הנתבעים 1-3 לפיה היה על התובע לסטות שמאלה לצורך שמירה על כיוון נסיעתו. ודוק, הנתבע 4 נסע בנתיב השמאלי ומבחינתו היתה התאונה בלתי נמנעת. לא בכדי סגרה המשטרה את התיק נגדו מחוסר אשמה. נתבע זה לא יכול היה לעשות דבר למניעת התאונה, והטענה שנטענה בכתב התביעה כלפיו כאילו לא שמר מרחק מספיק מכלי הרכב האחרים היא טענה מן הפה ולחוץ. רכב הנתבע 4 נסע כדין בנתיב השמאלי, כשהמשאית בנתיב האמצעי ורכב התובע בנתיב הימני. רכב התובע נזרק לעבר רכב הנתבע 4 כתוצאה מההתנגשות בין רכב התובע למשאית, ולנתבע 4 לא היתה כל אפשרות למנוע את התאונה. על כן, עדותו של הנתבע 4 היא בעיני עדות מכרעת באשר לנסיבות התאונה. כמו כן, טענת הנתבעים 1-3 באשר למיקום התאונה נסתרה גם מעדותו של הנתבע 1 עצמו אשר העיד כי נסע בנתיב האמצעי במהלך עקיפה שלאחריה התכוון לשוב לנתיב הימני. הואיל והנתבע 1 ביקש אף הוא להמשיך לכיוון מחלף מורשה, כמו התובע, מכאן שהנתיב הימני לא הוביל לקרית אריה אלא לכיוון מחלף מורשה, כטענת התובע. התובע, בהגינותו, הסביר כי האירוע היה אירוע קשה מבחינתו, אירוע שבסופו מצא עצמו הפוך בצידי הדרך לאחר שהיה מעורב בתאונה כפולה, ועל כן יכולתו לשחזר את האירוע במדוייק מוטלת בספק. יחד עם זאת, התובע עמד על כך שעובר לתאונה נסע בנתיב הימני וכי השתלשלות האירועים שלאחר פגיעת המשאית זכורה לו רק במקוטע. כאמור, אני מוצא את עדותם של התובע ושל הנתבע 4 מהימנה. לצערי, אינני יכול לקבוע ממצא דומה לגבי עדותו של נהג המשאית, הנתבע 1. הנתבע 1 ציין כי המשאית היתה במהלך עקיפה של משאית אחרת שנסעה בנתיב הימני. עובדה זו עלתה לראשונה בעדותו של הנתבע 1 ואינה מופיעה בכתבי הטענות או בטופס ההודעה. הנתבע 1 הבין כי עליו להסביר מדוע נסע בנתיב האמצעי בשעה שעליו להיות בנתיב הימני, וזה ההסבר שנמצא לו. הנתבע 1 העיד כי כוונתו היתה לחזור לנתיב הימני עם סיום העקיפה, אלא שבטרם הספיק לחלוף על פני המשאית האחרת, אשר היתה בנתיב הימני לפניו במרחק של 100-150 מ', עקף אותו רכב התובע מימין ופגע בו. הנתבע 1 העיד כי לראשונה הבחין ברכב התובע כשהיה הפוך לפניו בנתיב ואז בלם באופן מיידי. את התאונה בין רכב התובע לרכב הנתבעים 4-5 לא ראה. עדות זו אינה יכולה לעמוד, באשר התברר כי רכב התובע לא התהפך אלא לאחר הפגיעה ברכב הנתבעים 4-5, אותה לא ראה נהג המשאית כלל. הנכון הוא שנהג המשאית כלל אינו יודע כיצד אירעה התאונה. ממכלול הראיות מתקלת התמונה הבאה: רכב התובע נסע בנתיב הימני. הנתבע 1 סיים עקיפה של משאית שנסעה בנתיב הימני, תוך כדי מעבר לנתיב האמצעי. כשחזר נהג המשאית ימינה, לא הבחין ברכב התובע שנסע בנתיב הימני - ואשר היה ככל הנראה בשטח מת מבחינת שדה הראיה של נהג המשאית - ופגע בו בדופן ימין. רכב התובע המשיך להתקדם מעט, וכך נפגע לאורך דופן שמאל. בשלב מסויים עברה נקודת המגע בין כלי הרכב אל החלק האחרוי של דופן שמאל של רכב התובע ואז קיבל הרכב תפנית שמאלה והסתחרר. המשאית המשיכה בסטיה ימינה, והותירה את רכב התובע מסתחרר על הנתיב האמצעי. באותה עת התקרב רכב הנתבעים 4-5 בנתיב השמאלי ואז נפגעה דופן ימין שלו על ידי הפינה הימנית אחורית של רכב התובע. התוצאה היא שהאחריות לתאונה ולנזקי רכב התובע ורכב הנתבעים 4-5 מוטלת במלואה על נהג המשאית, לאמור, על הנתבעים 1-3. על כן אני מקבל את התביעה נגד הנתבעים 1-3 ודוחה את התביעה כלפי הנתבעים 4-5. אשר לתביעה שכנגד - התביעה שכנגד הוגשה נגד התובע ומבטחתו בלבד. התובעת שכנגד לא תבעה את נזקיה מהנתבעים 1-3. ברם, הואיל והתובע לא אשם בתאונה, באשר רכבו נזרק לעבר רכב הנתבעים 4-5, דין התביעה שכנגד להידחות. סוף דבר - הנתבעים 1-3 ישלמו לתובע את הנזקים הבאים: 8,534 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 30/3/07; (סכום התביעה בניכוי הפסד פרמיה שלא הוכח); אגרת משפט בסך 313 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 7/10/07; שכ"ט עו"ד בשיעור 15% ומע"מ מהסכום הפסוק ושכר בטלת התובע בסך 500 ₪. הנתבעים 1-3 ישלמו לנתבעים 4-5 שכ"ט עו"ד בסך 1,250 ₪ ומע"מ, ואת שכר בטלת הנתבע 4 בסך 500 ₪. התשלום ישולם תוך 30 יום. התביעה שכנגד נדחית ללא צו להוצאות. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.תאונת דרכים