דרישות מיגון ביטוח דירה

להלן פסק דין בנושא דרישות מיגון ביטוח דירה: פסק דין התובעים היו הבעלים והמחזיקים של דירה ברחוב ביאליק 45 רמת השרון (להלן: "הדירה"), בזמנים הרלוונטיים לתביעה הנדונה. התובע ביטח את הדירה על תכולתה אצל הנתבעת, חברה לביטוח, בפוליסה לביטוח דירה, שמספרה 322483879 לתקופת שמיום 01/01/03 ועד ליום 31/12/03 (להלן: "הפוליסה"). ביום 30.06.03 נפרצה הדירה ונלקחו ממנה חפצי ערך, ביניהם, לטענת התובעים, תכשיטים של התובעת. אירוע הפריצה דווח למשטרה ולנתבעת. לטענת התובעים, הם זכאים, עפ"י תנאי הפוליסה, לתגמולי ביטוח בגין נזקי הפריצה, לרבות בגין גניבת התכשיטים. לטענת הנתבעת אין התובעים זכאים לתגמולי הביטוח משום שלא מילאו אחר דרישות המיגון המפורטות בפוליסה. בנוסף, טוענת הנתבעת, כי הפוליסה אינה מכסה את גניבת התכשיטים, מאחר והנתבעים ביקשו במפורש, שלא לבטחם, ולחילופין מכסה אותם בשיעור מוגבל וכן בחישוב של ביטוח חסר. דרישות המיגון עפ"י הפוליסה . הפוליסה כוללת תנייה כדלקמן: "אחריות החברה לכיסוי סיכוני גניבה ופריצה מותנה בקיומם של אמצעי המיגון המפורטים להלן והפעלתם התקינה של אמצעים אלו: מוצהר ומוסכם בזה כי כיסוי פריצה מותנה בקיום ההגנה כדלקמן: דלת כניסה מעץ נעולה על ידי מנעול רב זרועי ומנעול צילינדר." התנייה האמורה הודגשה באמצעות כוכביות כנדרש. בכתב תשובה טענו התובעים כי מאחר והפוליסה נשוא התובענה היתה חידוש של פוליסה קיימת ולא הוצאת פוליסה חדשה, לא היתה הנתבעת רשאית לשנות, בלי הסכמת התובעים את תנאיה ביחס למיגון וכי הם לא היו מסכימים לשינוי אם היו יודעים על כוונת הנתבעת להוסיפו. כמו כן טענו שלא היו מודעים לשינוי אותו ערכה הנתבעת בפוליסה. דברים אלה מכוונים לכך שההוראה הנדונה בפוליסה משנת 1996 קבעה כי: "כיסוי פריצה מותנה בקיום ההגנות כדלקמן" ולא נאמר: "ובהפעלתן התקינה". לפיכך טוענים התובעים כי הם יצאו ידי חובתם לגבי המיגון בעצם קיומם של הדלת ושני המנעולים ולא היה עליהם לנעול אותם. אני דוחה טענה זו משורה של טעמים: בכתב התביעה הסתמכו התובעים על הפוליסה הרלוונטית למועד הפריצה ולא טענו להיעדר ידיעה בדבר המגונים המופיעים בה. אף שהתובע הוא המבוטח עפ"י הפוליסה לא נאמר בתצהירו כי לא היה ידוע לו שתנאי המיגון חייבו אותו לנעול את שני המנעולים. לעניין זה יש לציין כי התובע היה שמאי רכב שעבד 22 שנים בחב' הביטוח סהר, וכפי שהוא עצמו העיד, הוא קרא בימי חייו פוליסות רבות. כמו כן עולה מעדותו כי הוא מעורב בפרטי הביטוח משך כל השנים, ונהג לקרוא את המסמכים הקשורים בביטוח ולהעיר לנתבעת על שינויים שחלו ולדרוש תיקון שלהם. התובעת מסרה בתצהירה כי לא ידעה שעליה לנעול את שני המנעולים כתנאי לכיסוי עפ"י הפוליסה אולם מעדותה עולה כי היא לא היתה מעורבת כלל בענייני הביטוח וכי מי שעסק בכך באופן בלעדי היה התובע. בעמ' 21 שורות 2-7 לפרוטוקול העידה התובעת: "ש. מי מבין שניכם את או בעלך היה זה שדאג להוצאת פוליסת הביטוח, אם היה צריך לתקן משהו בפוליסה. ת. רק בעלי. אני לא היה לי שום ענין בזה. ואין לי מושג בזה." (עמ' 21 שורות 2-7 לפרוטוקול מיום 08.09.05) אמנם התובע העיד כי הן הוא והן התובעת טיפלו בענייני הפוליסה אולם לא רק שעדות זו אינה עולה בקנה אחד עם מעורבותו הרבה של התובע בלבד בענייני הביטוח במהלך הזמן כפי שעלתה גם מעדותו, אלא שהיא גם סותרת את עדותה דלעיל של התובעת. לפיכך, בהתחשב בכך שהתובע הוא המבוטח והוא שטיפל בענייני הביטוח ואילו לתובעת לא היה בכך שום עניין, אין בידי לקבל את טענה זו. יתר מזו, שני התובעים טוענים בתוקף כי הם נעלו את שני המנעולים. אמנם קיימת אפשרות כי מבוטח יפעיל הגנות למעלה מאלה הנדרשות בפוליסה אולם כאשר מדובר באותן הגנות ממש הנדרשות בפוליסה והמבוטח טוען מחד כי קיים אותן ומאידך כי לא הודיעו לו עליהם, נראה כי נעשה ניסיון לאחוז את המקל משני קצותיו. לבסוף, אינני מקבלת את הטענה כי עפ"י הפוליסה משנת 1996 קיומם של המנעולים ללא נעילתם היה בו משום הפעלת המגונים עפ"י הפוליסה שהרי אין הגיון כלשהי בדרישה להתקין הגנה כאשר הפעלתה אינה נדרשת בשום מקרה (בהבדל ממקרה בו נדרשות הגנות מסויימות בתנאים שונים כגון הפעלת מיגון מסויים כשהבית ריק ואי דרישה להפעלתו כשהוא מאוייש). לפיכך לא היה שינוי בתוכנן של ההגנות הנדרשות עפ"י הפוליסה למרות הבדלי הניסוח האמורים. יתר על כן, התובעים ידעו על הדרישה לנעול את שני המנעולים כתנאי לכיסוי עפ"י הפוליסה, ולטענתם הם אף פעלו על פיה. לפיכך אני קובעת כי דרישת המיגון המהווה תנאי לכיסוי עפ"י הפוליסה היתה קיומם ונעילתם של שני המנעולים. התקנת המגונים והפעלתם . אין מחלוקת כי בדירה היתה דלת כניסה מעץ בעלת שני מנעולים: רב זרועי וצילינדר. הצדדים חלוקים בשאלה אם המנעול הרב זרועי ננעל עובר לפריצה כאשר לטענת התובעים ננעלו שני המנעולים ולטענת הנתבעת המנעול הרב זרועי לא היה נעול. אין חולק כי מי שנעלה את הדלת לאחרונה לפני הפריצה היתה התובעת. מחומר הראיות, כולל צילומים ועדויות התובעים עולה כי בהתייחס לרוחב הדלת מנעול הצילינדר היה מותקן בחלק השמאלי של הדלת ומנעול הרב בריח היה מותקן במרכז הדלת גבוה יותר ממנעול הצילינדר. אחותה של התובעת אשר העידה כי התובעת נעלה את שני המנעולים לא ידעה כלל כי היה מנעול במרכז הדלת וכאשר הוצג לה צילום שלו טענה בתוקף כי זוהי העינית. גם בחקירתה החוזרת עמדה על דעתה כי לא רואים את מנעול הרב בריח בתצלום וסימנה מקום אחר בדלת כמיקומו של מנעול הרב בריח. השמאי מטעם הנתבעת, מר משה פישר, שהגיע לדירה ביום בפריצה העיד כי התובעת הצהירה בפניו כי היא נעלה את הדלת במנעול הצילינדר בלבד. לא אף זאת אלא שהתובעת חתמה בפני השמאי על הצהרה כאמור. טוענת התובעת כי היא היתה נסערת וכי לא יכול להיות שכך מסרה לשמאי אולם כאשר נשאלה אם ההודאה האמור לא היתה רשומה במסמך שעה שהיא חתמה עליה, השיבה כי אין היא טוענת זאת. כמו כן עפ"י עדותו של השמאי בעניין זה: "היא, וגם אחותה, היו מאוד ענייניות. היא לא היתה נסערת. היא לא היתה רגועה כמו ביום רגיל, אבל לא היתה שם סערת רוחות יוצאת דופן" (עמ' 33 שורות 6-5 לפרוטוקול). אירוע הפריצה דווח במהירות הן לנתבעת והן למשטרה, וגם מכך ניתן להסיק כי התובעים פעלו באופן יעיל לאחר הפריצה. האבחנה בין נעילת מנעול אחד לשניים פשוטה וברורה, ואין זה סביר שהתובעת תתבלבל בין השניים גם אם היתה נסערת מחמת הפריצה. במיוחד כך כאשר אין מדובר רק בהבל פה: תחילה מסרה התובעת את הדברים בע"פ, אחר כך הועלה הדבר על הכתב ע"י השמאי, ולבסוף חתמה על כך התובעת. מכאן שמדובר בהצהרה שהתובעת נתנה לה את מלוא התוקף. הלכה פסוקה היא, שחזקה שאדם אשר חתם על גבי מסמך היה מודע לתוכנו, ובחתימתו הביע את הסכמתו לאמור בו. "... "בדרך-כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (השופט זוסמן בע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור (להלן - ע"א שוויץ [6]), בעמ' 117). על המעלים טענת אפסות לסתור חזקה זו, ולהוכיח את גירסתם בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה." (פסק דינה של כב' השופטת ד. דורנר בע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו פ"ד נד (2) 559, עמוד 570). בנוסף העיד השמאי כי נמצאו סימני פריצה במנעול הצילינדר אך לא נמצאו סימני פריצה כלשהם במנעול הרב בריח. גם בצילום דלת הכניסה לא נראים סימני פריצה על מנעול הרב בריח. לאור כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי מנעול הרב בריח לא היה נעול עובר לפריצה. סעד מיוחד והיעדר קשר סיבתי - סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח . לטענת התובעים, ככל שיקבע כי מנעול הרב בריח לא היה נעול בעת הפריצה, אין קשר סיבתי בין העובדה שהוא לא ננעל לפריצה. לטענתם ייתכן שהפריצה לא היתה מהדלת אלא ממקום אחר כלשהו ובמיוחד מהמרפסת. כמו כן טענו כי מדובר בדלת עץ פשוטה שניתן היה לשבור אותה בקלות וכי "הפורצים לא היו "נעצרים" בשל מנעול הצילינדר לגביו יש מחלוקת" (כך במקור עמ' 15 סעיף 71 לסיכומים). ראשית, המחלוקת היא לגבי מנעול הרב בריח ולא מנעול הצילינדר. שנית, התובע עצמו העיד כי מדובר בדלת פלדלת מדור ישן, כי יש בה חלקי מתכת וכי: "המנעול הרב זרועי זה עיקר הדלת". אוסיף ואומר כי גם ההגיון מוביל למסקנה שהמנעול הרב זרועי הינו המנעול העיקרי. מכל מקום, עדותו זו של התובע אינה מתיישבת עם הטענה שאין ערך לנעילתו של מנעול הרב בריח וכי הוא אינו רלוונטי לפריצה. גם הטענה כי הפריצה לא נעשתה מהדלת אלא ממקום אחר כלשהו עומדת בסתירה לחומר הראיות ממנו עולה, כאמור לעיל, כי היו סימני פריצה על מנעול הצילינדר. התובעים לא הביאו ראיה כלשהי לטענתם לפיה אירעה הפריצה ממקום אחר כלשהו והם העלו טענה זו באופן סתמי. אציין לעניין זה כי בחקירתו הנגדית העיד השמאי לא רק על סימני הפריצה האמורים אלא גם כי דירת התובעים נמצאת מעל קומה מסחרית ולפיכך גבוהה במידה משמעותית מהרחוב דבר המקשה על פריצה ממרפסת הבית. לפיכך אני דוחה את טענת התובעים לפיה התנאי של נעילת מנעול הרב בריח היה תנאי שלא השפיע השפעה של ממש על סיכון המבטח. לפיכך פטורה הנתבעת מתשלום פיצוי לתובעים בגין הפריצה. פסיקתא . לאור כל האמור לעיל נדחית התביעה. התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.ביטוח דירהמיגוןמקרקעין