להלן פסק דין בנושא ביטוח גניבת רכב ליד הבית: בפני תביעה שהגישה התובעת כנגד מבטחי הנתבעת, לתשלום תגמולי ביטוח בגין גניבת רכב מסוג מזדה 3 אשר במועד הרלוונטי לתביעה, לטענת התובעת, קרי 21.9.05 היה מבוטח בבטוח מקיף אצל הנתבעת. לטענת התובעת היה הרכב נשוא כתב התביעה מבוטח אצל הנתבעת בפוליסה לבטוח מקיף בין התאריכים 2.9.05 ועד ליום 31.8.06. ביום 21.9.05 החנה בנה של התובעת, אשר שהתה אותה עת בחו"ל את הרכב ליד בית מגוריהם, ולמחרת בבוקר גילה כי הרכב נגנב. הודעה בהתאם נמסרה למשטרה. משלא נמצא הרכב פנתה התובעת לנתבעת בדרישה לתשלום תגמולי ביטוח אולם דרישתה נדחתה. במכתב הדחייה שנשלח על ידי הנתבעת המבטחת ביום 13.11.05 נאמר: "לא שוכנענו באמיתות נסיבות האירוע כפי שנמסרו על ידך ו/או אי המצאת מסמכים נחוצים לברור חבותנו" לנוסח מכתב דחייה זה משמעות לאור טענות הנתבעת בכתב ההגנה. ואכן מכתב ההגנה של הנתבעת וכן מסיכומי ב"כ עולה כי בשלב זה הרחיבה הנתבעת את היריעה וטענות ההגנה מטעמה נפרשות על פני נימוקים רבים ומגוונים החל מטענת מרמה בתגמולי ביטוח לרבות טענות בדבר מסירת פרטים כוזבים בדבר מצבו של הרכב, מסירת הצהרות כוזבות אודות מקרה הביטוח, הסתרה בכוונת מרמה פרטים מהותיים בדבר הפעלת אמצעי המיגון, מסירת פרטים לא נכונים בדבר זהות המשתמש העיקרי ברכב בכוונת מרמה על בסיסם הוצאה הפוליסה ו/או הסתרת פרטים מהותיים לביטוח,ו/או הרכב נגנב ,אם נגנב בעת שהפוליסה לא הייתה בתוקף. בפני העידו מטעם התובעת שלושה עדים . הראשון חברו של בן המבוטחת גולן השנייה המבוטחת עצמה אשר בעת האירוע שהתה כאמור בחו"ל והשלישי בנה אנריקו מסיאס אשר בעת הגניבה החזיק ברכב ועשה בו שימוש. מטעם הנתבעת העיד החוקר בלבד מר נימרוד ברונר. סבורתני כי בטרם אדון בשאלות שבמחלוקת עלי לקבוע מהן שאלות אלה וזאת בשים לב למכתב הדחייה של הנתבעת כפי שפורט לעיל. כאמור במכתב זה צמצמה הנתבעת את נימוקי הדחייה לכך כי לא שוכנעה באמיתות האירוע ו/או כי לא הומצאו לה מסמכים.אמנם מוסיפה הנתבעת במכתב זה כי אין בכך משום מיצוי מלא טענותיה ו/או פגיעה בזכויותיה לטעון טענות נוספות אשר תועלנה בהמשך לאירוע אולם לתוספת זו אין כל משמעות לאור הנחיות המפקח על הביטוח כפי שאפרט להלן. .בהנחיית המפקח על הביטוח מיום9.12.98 נקבע כי "כאשר נדחית תביעתו של התובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן לא תוכל המבטחת להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה" בהנחיה מיום 29.5.02 חוזר המפקח על דברים אלה בסייג כי " חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה רק מקום בו מדובר בעובדות או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד ...." ראה לעניין זה החלטתו של כב' השופט רובינשטיין ברע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לבטוח בע"מ נגד חביב אסולין ( ) שם מאשר בית המשפט העליון את נפקותן של הנחיות אלה שמשקפות את המדיניות המשפטית בדבר ההגנה על המבוטחים וצמצום אי השויון בינם לבין המבטחות . ומן הכלל אל הפרט בענייננו: מכתב הדחייה של הנתבעת נסמך על דו"ח החוקר מטעמה הנושא את התאריך31.10.05 דהיינו בעת שנשלח המכתב על ידי הנתבעת ביום 13.11.05 היו כל העובדות והטענות פרושות בפניה ולפיכך היה עליה לציינן במפורש וברחל בתך הקטנה במכתבה לרבות הטענות באשר לנסיבות הוצאת הפוליסה, הטענות בדבר אמצעי המיגון והטענה המפורשת למרמה בתגמולי ביטוח. טענות אלה אינן טענות חדשות אותן ניתן להעלות במועד מאוחר יותר והן לא תישמענה על ידי בית המשפט. מכאן שהשאלה היחידה הינה האם אירע מקרה הבטוח במועד שניטען על ידי התובעת כי ארע והאם הוכח כי הרכב נגנב במועד זה. ובמה דברים אמורים: הרכב שבנדון היה מבוטח באמצעות הנתבעת עד ליום 31.7.05 ואילו הפוליסה הרלוונטית לענייננו חודשה ביום 2.9.05 דהיינו קיים פער של חודש ויומיים בהם לא היה הרכב מבוטח ועל כך אין חולקים שכן עובדה זו עולה מן המסמכים.טענת הנתבעת בקליפת אגוז הינה כי הרכב לא נגנב במועד הנטען על ידי התובעת אלא בתקופה בה לא היה בטוח לרכב וכי הפוליסה חודשה רטרואקטיבית ו/או כי מקרה הבטוח כלל לא ארע וכי בן התובעת עשה יד אחת עם הגנב. דהיינו אם נפרש את מכתב הדחייה על דרך ההרחבה טוענת הנתבעת למרמה בתגמולי ביטוח כאמור בסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח לפיו: "הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23 (ב) או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24 (ב) או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח והדבר נעשה בכוונת מרמה- פטור המבטח מחבותו" בע"א 320/98 הפניקס נגד אחמד נסרה (לא פורסם) נדרש בית המשפט ליסודות כוונת המרמה שבסעיף זה ושם נקבעו שלושה יסודות: א. מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות ב. מודעות המבוטח לאי נכונות העובדות או לכזב של העובדות שנמסרו ג. כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות. תנאים אלה הינם תנאים מצטברים ומשהוכחו אחת לאחת פטור המבטח מחבותו כאשר התנאי השלישי נגזר מן השניים הראשונים ואת כוונת המרמה מסיק בית המשפט ממכלול הנסיבות שהוכחו בפניו (ראה י.קדמי על הדין בפלילים מהדורה מעודכנת חלק ראשון,88 וכן ע"פ 511/91 אשקר נ' מדינת ישראל פדי מ"ו (2),45 וע"א 172/88 מרדכי וענונו נ' מד"י פד"י מ"ד (3) 265,280 ) ו/או ממעשיו הגלויים של המבוטח (ראה 436/96 7ניזאר בן מוחמד נ' קצין התגמולים פד"י נ"א (4) 647,657). ומין הכלל אל הפרט : אין חולקים כי ביום 31.7.05 ביקשה התובעת לבטל את הפוליסה כעולה מתמליל השיחה עימה ובהמשך מתמליל השיחה עם בנה אנריקו כזה מסביר כי הביטול הינו על רקע כוונתו למכור את הרכב.או כפי שאומר הבן בלשונו הוא מוכר את הרכב. אין חולקים גם כי ביום 26.8.05 נסע הבן לחו"ל ושב ביום 1.9.05 הדברים עולים מדרכונו וכי ביום 2.9.05 ביקש לחדש את הביטוח והנתבעת אכן חידשה את הביטוח והנפיקה פוליסה ללא עוררין ומבלי לחקור בשאלה מה ארע בתקופת הביניים שכן לא הוצג בפני כל תמליל המתייחס לשיחה בה חודש הביטוח וכנראה לא בכדי. לטענת התובעת בתקופת הביניים חנה הרכב בחצר הבית במקום סגור תחת מנעול ובריח.ואלו לטענת הנתבעת באם נגנב הרכב התרחשה הגניבה בתקופת ביניים זו. המענה לשאלה זו מצוי בראיות שהובאו בפני. לגרסת עת/3 בנה של התובעת חזר עם חבריו מבילוי בבוקרו של אותו יום בשעה 03:00 ובמועד זה ראה את הרכב עומד במקומו לאחר מכן בשעות הצהריים בשעה 15:00 משביקש לנסוע עם הרכב גילה כי הרכב נגנב. בתמיכה לגרסה זו הובא לעדות חברו גולן עת/1 אשר העיד כי ביום 20.9.05 תיקן עבור אנריקו את הרכב, עסקינן בתיקון פנס ערפל ולפיכך ועל יסוד עדות זו מבקש ב"כ התובעת ללמוד כי בעת עריכת הבטוח ועובר לאירוע היה הרכב בחזקת הבן. טוען בפני ב"כ הנתבעת כי עדות זו של עת/1 נגועה בחוסר אמת מאחר והוכח כי חודשיים קודם לכן הותקנו ברכב שני פנסי ערפל חדשים, דא עקא שעובדה אין בה כדי לשלול ו/או לסתור גרסתו של עת/1 שכן גם פנס חדש עשוי ותקרה בו תקלה לה נדרש העד. מאידך למדתי דווקא מדו"ח החקירה של עה/1 החוקר מטעם הנתבעת אשר חקר את שני החברים האחרים עימם יצא עת/3 לבילוי ומפי החבר ששמו טל עולה כי בעת צאתם לבילוי בשעה 23:00 ב20.9.05 ראה את הרכב חונה ליד הבית אם כי לא נתן דעתו לכך בעת שובם מאחר והיה שתוי. ואם בכך לא די מעיון בדו"ח עצמו בסעיף 11 סעיף קטן 3 בפרק ממצאי החקירה וסיכום הינך למד כי: "בחקירת חבריו של בן המבוטחת לא נתגלו סתירות ביחס לגרסתו אודות נסיבות המקרה, מעיון באישור המשטרה עולה כי פרטיו תואמים את גרסת בן המבוטחת ביחס למועד ומקום הגניבה" דברים אלה מדברים בעד עצמם . אמנם בסובב את האירוע קרי הסיבה והנסיבות לביטול הפוליסה נתגלו סתירות אך אין בסתירות אלה כדי להרים את הנטל המוטל על הנתבעת להוכיח כי גרסת התובעת ובנה באשר למועד הגניבה ועצם התרחשותה גרסת כזב היא שיש בה כדי לפטור את המבטח מחבותו. בנסיבות אלה מצבו של הרכב הקילומטרז שעבר אינם רלוונטיים אם כי יש לציין כי על פי דו"ח החוקר עבר הרכב טסט ביום8.6.05 וטופל לאחרונה במוסך ביום 9.1.05. מכאן שעל אף שלא מצא החוקר,אשר הדו"ח שערך היה הבסיס עליו נשענה הדחייה, פגמים וסתירות בגרסה העובדתית המהותית של בן המבוטחת וחבריו הרי שלא הוכח ולו בבדל ראיה של ממש כי גרסה זו יסודה בעובדות בלתי נכונות או כוזבות כאשר המבוטחת מודעת לכזב ובכוונתה להוציא כספים על יסוד כזב זה. מכאן שלא הוכח לא מניי ולא מקצתיי סעיף 25 לחוק חוזה הבטוח. ולא אעשה מלאכתי נאמנה אם לא אתייחס בקצרה לטענה שהועלתה על ידי הנתבעת בדבר מסירת פרטים לא נכונים בדבר המשתמש הרכב. לציין כי לא הוצג בפני טופס הבקשה לביטוח ואף לא תמליל קלטת המתייחס לסוגיה זו ולפיכך אין בידי לקבוע מה נשאלה ועל מה ענתה ו/או האם בכלל נשאלה המבוטחת בדבר זהות המשתמש הקבוע ברכב והאם ענתה תשובת כזב.(ראה לעניין זה ההלכה שנקבעה לאחרונה ברע"א 11161/07 חיים אזולאי נ' הכשרת הישוב חברה לבטוח בע"מ מפי כב' השופט רובינשטיין-). ואם בכך לא די הרי שמסיכומי ב"כ הנתבעת הינך למד כי לעניין זה השלכה לגובה הפרמיה ולא השלכה מהותית, מה גם שלא הובאה כל ראיה מטעם הנתבעת כי לא הייתה מקבלת את בן המבוטחת כמבוטח ישיר אם כי ייתכן שבדמי פרמיה מוגדלים והדבר אף אינו עולה מתצהירה של הגב' רחל חכם מטעם הנתבעת. התוצאה הינה לטעמי כי מלבד חשדות בדבר ביום ו/או חשד למרמה לא הורם הנטל המוטל על הנתבעת להוכחת חשדות אלה. הנסיבות העובדתיות המתייחסות ישירות לאירוע לא נסתרו וכאמור גם החוקר עצמו לא מצא דופי בנסיבות אלה לאחר שתיחקר את בן המבוטחת ואת חבריו ולפיכך נאחז כפי שגם נאחזה הנתבעת עצמה בסובב ולא בעיקר לרבות הסיבות לביטול הפוליסה, נסיעתו של עת/3 לחו"ל שנחקרה ארוכות, וכל זאת כאשר הסובב אינו העילה המפורטת במכתב הדחייה והוא טפל לעיקר. אשר לשאלת גובה הנזק : אמנם לא צורפה חוות דעת מומחה לכתב התביעה אך משהוברר לתובעת כי עליה להוכיח על פי הפסיקה את ערך הרכב באמצעות חוות דעת השלימה את החסר והעדר חוות דעת נגדית ומשלא ביקש ב"כ הנתבעת לחקור את המומחה עומדת חוות דעתו דהיינו כי ערך הרכב בעת קרות מקרה הבטוח עמד על הסך של 36,000 ₪. לאור האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 36,000 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק מיום הגשת התביעה 3.1.06 ועד התשלום המלא בפועל בצרוף 15% שכ"ט עו"ד ומע"מ וכן הוצאות משפט (סכומי האגרות ששולמו) רכבגניבת רכבביטוח גניבת רכב