להלן החלטה בנושא בקשת עיון בדו"ח חקירה: החלטה 1. לפניי בקשה לגילוי ועיון ספציפי בדו"ח חקירה של "בטיחות אנוש" שבידי חברת Sanyo Electric Co. Ltd (להלן: "סאניו"), שהיא נתבעת מס' 5 בת.א. 2470/01 (להלן: "הבקשה"). עסקינן בתביעת שיבוב שהגישה "סהר חברה לביטוח בע"מ" (להלן: "סהר") נגד סאניו ונגד גופים נוספים בגין שריפה שפרצה בבית "ליגת נשים למען ישראל" בתל-אביב, המבוטחת על ידי סהר (להלן: "לנ"י" או "המבוטחת"). לטענת סהר, השריפה נגרמה כתוצאה מתקלה חשמלית והתחממות מכשיר טלוויזיה מתוצרת סאניו. סהר פיצתה את לנ"י בגין נזקי השריפה מכוח חבותה כמבטחת, והגישה תביעה נגד הגופים אשר לטענתה גרמו ברשלנות לפרוץ השריפה או לנזק שאירע. זה מכבר הסתיים קדם המשפט ובהחלטתי מיום 7/6/05 קבעתי את התיק לשמיעת הוכחות, תוך שהוריתי על אופן ומועד הגשת הראיות - תצהירי עדות ראשית ותיקי מוצגים. במסגרת חומר הראיות שהגישה סהר, נמצא תצהירה של גב' אהובה טלמון, ששימשה בעת השריפה כמנהלת בית לנ"י. בתצהיר מתוארת השתלשלות העניינים, וצורפו לו מסמכים שונים להוכחת הטענות. בין היתר, מופיעה בתצהיר ההפניה הבאה: "מצ"ב תמונות שצולמו במקום האירוע וביום קרות הנזק, ואשר משקפות את מצב הטלוויזיה שנשרפה ומקום הנחתה, מסומנות באות ז'". (סעיף 20 לתצהיר גב' טלמון) המדובר בחמש עשרה תמונות אשר צולמו, על פי התאריך המוטבע עליהן, ביום 6.12.94, ואשר העתק צילומי שלהן צורף לתצהיר. התמונות הוגשו על גבי נייר מכתבים שעליו פירוט השירותים שמעניקה חברת "בטיחות אנוש", שהיא חברה העוסקת, כך לפי נייר המכתבים, בחקירת תאונות ובמניעתן. על פניו נראה, כי התמונות הן חלק מדו”ח חקירה שנערך בעקבות השריפה (להלן: "דו”ח החקירה"). 2. סאניו מפנה לתקנה 114 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") המקימה זכות לבעל דין לדרוש לקבל לעיונו כל מסמך שנזכר בכתב טענותיו של בעל דין יריב או בתצהירים מטעמו. סהר אינה מכחישה קיומו של דו”ח חקירה כאמור, אך טוענת כי על הדו”ח חל חיסיון מכוח היותו מסמך שהוכן לקראת משפט. בכל מקרה, לטענת סהר, משתם קדם המשפט אין עוד להיזקק לבקשה. סאניו מצידה טוענת, כי לנוכח התאריך המופיע על גבי התמונות - 6.12.94 - ברי כי אין מדובר במסמך שהוכן לקראת המשפט, כי אם במסמך שהזמינה סהר לצורך בירור חבותה ולצורך הליכים פנימיים של אישור התשלום למבוטחת, ומכאן שאין הוא חוסה בצלו של החיסיון החל על מסמך שהוכן על מנת להיערך להליך משפטי. שתי שאלות עומדות, אפוא, לדיון: האם דו”ח החקירה הוא מסמך שהוכן לקראת משפט כאמור, אם לאו; והאם משלא העלתה סאניו את טענתה זו בקדם המשפט, נחסמה בפניה הדרך להעלותה כעת. מועד העלאת הטענה 3. תקנה 149 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת: "לא ידון בית המשפט או הרשם בשום בקשה שבעל דין יכול היה להביאה בקדם המשפט, זולת אם ראה לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו והדבר נחוץ למניעת עיוות דין". לטענת סהר, די בכך שהבקשה הוגשה לאחר שתם קדם המשפט, כדי להצדיק את דחייתה. טענה זו אין בידי לקבל, שכן דו”ח החקירה לא היה בין המסמכים שגולו במסגרת הליך גילוי המסמכים שהתנהל בין הצדדים, ורק עם הגשת תצהירה של גב' טלמון והצילומים שצורפו לו התוודעה סאניו לדו”ח זה. מכאן שהמקרה הנדון אינו בא כלל בגדרי תקנה 149(ב) לתקנות. זאת ועוד. את תקנות סדר הדין האזרחי, ככל חיקוק אחר, יש לפרש פרשנות תכליתית. תכליתה של תקנה 149 היא לייעל את ההליך המשפטי ולהמריץ את בעלי הדין לפתור את השאלות הדיוניות לפני תחילת הבאת הראיות, וזאת כדי למנוע עיכובים וישיבות סרק במהלך שמיעת ההוכחות. במקרה דנן, הוגשה הבקשה כחודשיים לפני המועד שנקבע לישיבת ההוכחות הראשונה. משכך, אף ששלב קדם המשפט תם, לא יהא בהידרשות לבקשה זו משום פגיעה בתכלית התקנה או בזכויותיו של מי מן הצדדים להליך. הפועל היוצא מן האמור הוא, שאין בהוראת תקנה 149 (ב) למנוע את הדיון בטענות סאניו לגופן. שאלת החיסיון 4. מטרתו העיקרית של ההליך המשפטי היא גילוי האמת. מכך נגזרת חובת הגילוי החלה על בעלי הדין, לגלות את כל אותם מסמכים אשר סביר להניח שהם כוללים מידע שיכול שיהא בו כדי לקדם את בירור התביעה ולשפוך אור על המחלוקת שבין הצדדים. אלא, שחובה זו אינה עומדת בפני עצמה ויש שהיא נסוגה בפני אינטרסים אחרים אשר מן הראוי להגן עליהם. על רקע זה נקבעה הלכה שלפיה "מסמך שהוכן לקראת משפט" נהנה מחיסיון בפני גילוי. הטעם המרכזי שביסוד הלכה זו הוא מתן אפשרות לאדם להתכונן לקראת משפט, כאשר הוא חופשי מהחשש שהכנתו תיחשף בפני יריבו (ראו: ע"א 407/73 גואנשיר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח', פ"ד כט(1) 169, 171; רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם נ' עפרה גלעד ואח', פ"ד מט(2) 516, 521, להלן: "עניין גלעד"). הפסיקה הגבילה את תחולת ההגדרה של "מסמך שהוכן לקראת משפט". ברע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי ואח' פ"ד מט (4) 62 (להלן: "עניין אזולאי") - שם נדון מעמדו של דו”ח בדיקה רפואי פנימי של בית החולים שנערך בעקבות ארוע התאבדות של חולה בעת שהיה מאושפז - קבע בית המשפט העליון כי מסמך שהכין פלוני כחלק משגרת עיסוקו, אינו צריך ליהנות מחיסיון רק משום תרומתו האפשרית למשפט צפוי, ומשכך בית המשפט לא הכיר בנסיבות המקרה בטענת החיסיון; ואילו בעניין גלעד קבע בית המשפט כי העובדה שצפי לקיומו של הליך משפטי היה אחת המטרות המשניות בהכנתו של המסמך, אין בה כדי להכליל את המסמך בגדר החיסיון של מסמך שהוכן לקראת משפט. מההלכות שנקבעו בעניין אזולאי ובענין גלעד אנו למדים, כי אם לא הוכן מסמך באופן בלעדי לצורך הליך משפטי מסויים - בין תלוי ועומד ובין צפוי - אין הוא בא בגדר החיסיון באופן אוטומטי. משכך, שומה על בית המשפט לבחון מה היה ייעודו המרכזי של המסמך כאשר נערך. כמבחן עזר לעניין זה ניתן להסתייע במשך הזמן שחלף בין עריכת המסמך לבין תחילתו של ההליך המשפטי: ככל שפרק הזמן בין שני האירועים הללו קצר יותר, ייטה בית המשפט להסיק כי המסמך נערך לצורך ניהולו של ההליך המשפטי הצפוי, ולהיפך. 5. בענייננו טוענת סאניו כי המסמך הוכן בדצמבר 1994 או בסמוך לכך, לצורך בדיקת חבותה של סהר כלפי המבוטחת, זמן ניכר לפני שפתחה סהר בהליך המשפטי דנן, בנובמבר 2001. סהר מצידה הסתפקה בטענה סתמית שלפיה "דו"חות החקירה נערכו ע"י התובעת (סהר - ע.ב.) על מנת להיערך להליך המשפטי." (סעיף 1 לתגובת סהר לבקשה). הנה כי כן, אף שבבקשתה העלתה סאניו את נושא פער הזמנים הניכר שבין דו”ח החקירה לבין הגשת התביעה, סהר נמנעה מלהתייחס לטענה בתשובתה, וניתן להסיק מכך שהדו”ח אמנם נערך רובו ככולו כשבע שנים לפני שהוגשה התביעה בה עסקינן, כטענת סאניו. במצב דברים זה, ניתן לקבוע כי דו”ח החקירה הוא מסמך מן הסוג שנדון בעניין אזולאי - שכן בדיקת חבותה של חברת ביטוח ביחס למקרה ביטוח קונקרטי היא מטבע הדברים חלק מ"שגרת עיסוקה" של חברת הביטוח, ואין בעובדה שסהר מבקשת להיעזר בדו”ח כעת להוכחת תביעתה כדי להפוך אותו למסמך שהוכן לקראת המשפט. זאת ועוד: משצירפה סהר לתצהיר מטעמה קטעים מתוך דו”ח החקירה, ניתן לראות בכך משום ויתור מצידה על החיסיון שהיא טוענת לו עתה, ואין היא יכולה עוד לטעון לקיומו. סהר צירפה לתצהירה של גב' טלמון תמונות שמהוות, על פניהן, חלק מדו”ח חקירה. כאשר בעל דין חפץ בהצגת מסמך כראייה מטעמו, אין הוא רשאי לבחור את החלקים הנוחים לו מאותו מסמך, ולהציג אותם בלבד. כך במיוחד כאשר לצד התמונות שצורפו לתצהירה של גב' טלמון נרשם תיאור מילולי שלהן, תוך התייחסות לנסיבות ארוע השריפה - כגון מוקד השריפה וההשתלטות עליה. בנסיבות אלה, מן הראוי לאפשר לצד שכנגד לעיין במסמך כולו ולהתרשם ממנו. לעניין זה ניתן להקיש מן הכלל החל בנוגע לחיסיון שבין עורך-דין ללקוחו, שלפיו כאשר לקוח הציג חלק מן המסמכים שהוחלפו בינו לבין עורך דינו, ויתר בכך על החיסיון במלואו ואין הוא יכול עוד להישמע בטענה זו (ראו לעניין זה: י' קדמי על הראיות, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ד - 2003, עמ' 945). לא זו אף זו. אין מחלוקת שעל השימוש בזכות לחיסיון חלה חובת תום הלב. הניסיון להסתמך על חלקים ממסמך מבלי לאפשר לצד שכנגד לבחון אותו בשלמותו,יש בו משום פגיעה בחובה זו, ומשכך דינו להיכשל גם מטעם זה. 6. סיכומו של דבר, בין אם נבחן את הסוגיה בהיבט של תחולת החיסיון, בין אם נבחן אותה מנקודת המבט של תום הלב בשימוש בהליכי המשפט, המסקנה היא אחת: דו"ח החקירה אינו יכול לחסות בצל החיסיון החל על "מסמך שהוכן לקראת המשפט". אשר על כן, ניתן בזה צו לגילוי ולעיון ספציפי בדו”ח החקירה, וסהר תמציא העתק צילומי ממנו לסאניו וליתר בעלי הדין בתוך 14 ימים. בשלב זה אינני רואה מקום לעשות צו להוצאות ואלה יילקחו בחשבון בסופו של דיון. בקשת עיוןמסמכיםדו"ח חקירה