להלן פסק דין בנושא ביטול הוראת קבע - פוליסת ביטוח: פסק דין רקע מונחת בפני תביעה כספית בסך 17,417 ₪. אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") התבקשה להנפיק מספר פוליסות ביטוח עבור חברת לבה מיגמשת יבוא ושיווק בע"מ (להלן: "הנתבעת"). בחודש אוגוסט לשנת 2003 חודשה פוליסת הביטוח מסוג "עבודות קבלניות" שמטרתה כיסוי עבודות זמניות שונות (פוליסה "פתוחה"). הנתבעת התחייבה לשלם את דמי הפוליסה האמורה באמצעות הוראה לחיוב חשבון בנק. למרות שהפוליסה הונפקה כדין, ואף כיסתה שתי עבודות קבלניות שונות ואף הוגדל המחזור השנתי של הפוליסה לסך של מיליון דולר, בוטלה הוראת הקבע על ידי הנתבעת וזאת לאחר תשלום אחד בלבד. כנגד פוליסה זו אשר בוטלה באיבה נותרה הנתבעת חבה סך של 8,336 ₪ עד ליום הביטול. בחודש ספטמבר הוזמנה על ידי הנתבעת פוליסת "ביטוח מטענים" אשר כנגדה לא שילמה הנתבעת דבר. מכך נותרה חבה סך של 1,877 ₪ עד למועד ביטולה. בחודש אוקטובר לאותה השנה חודשה עבור הנתבעת פוליסת ביטוח מסוג "צד ג'" וגם עבורה התחייבה הנתבעת לשלם באמצעות הוראת קבע. עם זאת, בגין הפוליסה האמורה לא שילמה הנתבעת מאומה ונותרה חבה סך של 553 ₪ בגין תקפותה של הפוליסה עד ליום ביטולה. בנוסף, חודשה לנתבעת פוליסת ביטוח מסוג "ביטוח אש" אשר גם עבורו לא שילמה הנתבעת את דמי הפרמייה ונותרה חבה סך של 2,868 ₪. בחודש מרץ לשנת 2003 חודשה עבור הנתבעת פוליסת ביטוח מסוג "אחריות מוצר". חלק מהחיובים שהוצגו לפירעון בחשבון הנתבעת אכן נפרעו אולם לאחר שאחד מן החיובים חולל, הוצג לתשלום בשנית ונפרע, שוב נתקבלה הודעת ביטול בחיוב שלאחריו מחמת ביטול. על חשבון פוליסה זו נותרה הנתבעת חבה לתובעת סך של 3,172 ₪. סך הכל, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה נותרה הנתבעת ביתרת חוב של 17,417 ₪. כל פניותיה של התובעת לכיסוי החוב האמור עלו בתוהו ומשכך לא נותר בידיה כל ברירה אלא מלהגיש תביעה זו. הנתבעת הכחישה את טענות התובעת מכל וכל. לשיטתה פעולותיה של התובעת הינן בניגוד להוראותיו של המפקח על הביטוח ועל החוזר שהופץ מלשכתו האוסר על ביצועם של חידושים "אוטומטיים" של פוליסות הביטוח. לשיטתה של הנתבעת, התובעת פעלה שלא כדין כאשר חידשה את כל הפוליסות נשוא התביעה באופן אוטומטי ללא כל הסכמה בכתב של הנתבעת. לדידה של הנתבעת נראה כי סוכן הביטוח עימו עבדה השתמש במסמכים המצויים באמתחתו מפוליסות ביטוח ישנות וקודמות בכדי לחדש באופן אוטומטי את הכיסוי אשר סופק לנתבעת. זאת, ללא כל ידיעה או הסכמה מצידה של הנתבעת. כאשר נודע לנתבעת כי סוכן הביטוח פנה על דעת עצמו לתובעת וחידש אוטומטית את הפוליסות האמורות, נתנה הנתבעת את הוראות ביטול הוראות הקבע ובמקביל הודיעה לסוכן הביטוח באופן שאינו משתמע לשתי פנים על הפסקת הביטוחים אצל התובעת. לחילופין, ומטעמי זהירות בלבד טענה הנתבעת כי באם לא תתקבל הטענה כי התובעת נקטה בהתנהגות פסולה זו אשר מחייבת את אי קבלת התביעה ומתן סעד, הרי שכל הפוליסות דנן בוטלו על ידי הנתבעת בחודש אוקטובר 2003 ולכל היותר מספר ימים לאחר שהונפקו. משכך, ברור שהיא לא צריכה לשלם עד לסוף חודש דצמבר לאותה השנה. תביעה זו הוגשה בפסים של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. דיון רוב טענותיה של הנתבעת מונחות על דלתו של סוכן הביטוח באותה התקופה, מר רלף בלרשטיין מהסוכנות "רלף ביטוחים". משכך, נראה היה כי הוא יהא בעל הקרבה הכי גדולה לתיק זה וייתכן אף כיחידי אשר יוכל לשפוך אור על טענות התובעת והנתבעת שכן כל אחד הכחיש את טענות השני. בתאריך ה - 27/06/06 הודיע ב"כ התובעת, למרבה הצער, כי מר בלרשטיין נפטר. הנתבעת שבה והדגישה כי לא חידשה את הפוליסות האמורות אצל התובעת עקב מספר "סיבות טובות". לעניין הכיסויים בפוליסת הביטוח של העבודות הקבלניות נטען כי המדובר "בקו התפר" בין הפוליסות וכאשר הגישה הנתבעת את מועמדותה למכרזים האמורים לא הייתה צריכה להציג פוליסה ספציפית אלא רק את העובדה שנשאה באותה העת פוליסה דומה, סוג של ביטוח ראשוני ולא לכל השנה. בתאריך ה - 25/09/06 הוגשה על ידי התובעת תצהיר עדות ראשית של מר אליעזר מזרחי (להלן: "אליעזר"). בתצהירו, חזר אליעזר על אשר נטען בכתב התביעה. אליעזר ציין כי אף נשלחו מידי התובעת אישורים לצדדי ג' אשר ביקשו לדעת על קיום הכיסויים הביטוחיים האמורים, לדוגמא לעיריית אשקלון וכן לחברה לפיתוח פתח תקווה בע"מ (פוליסת הביטוח עבודות קבלניות). התובעת אף מצאה מספר ראיות "חיצוניות" לפוליסות הביטוח האמורות ואשר סומנו בתצהירו של אליעזר כנספחים לה', לו' ו - לז'. נספח לה' הינו מכתב חתום על ידי מר ראובן שוהם (להלן: "ראובן"), מנהל הנתבעת בו הוא מבקש לקבל לידיו את פוליסות הביטוח בכדי לוודא מה "מכוסה" ומה לא. נספח לו' הינו מכתב של מר בלרשטיין ז"ל המלמד על כמות התביעות אשר הגישה הנתבעת על סמך חידושי הפוליסות האמורות ואשר מלמד על ידיעתה לעניין חידושיהם. נספח לז' מלמד כיצד בשנת 2002 חידשה הנתבעת פוליסת ביטוח רכב ואף הגישה תביעה בגינה, למרות שבוצע חידוש פוליסה כפי שחודשו פוליסות נשוא התביעה. הנתבעת הגישה את תצהיר עדותו הראשית של ראובן. בתצהירו, חזר ראובן על כך כי הביטוחים חודשו באופן אוטומטי ללא הסכמתה או ידיעתה של הנתבעת וכאשר הדבר אף נעשה בניגוד להנחיותיו של המפקח על הביטוח עוד משנת 1999. כמו כן חולק תצהירו של ראובן בהתאם למספר הביטוחים הנטענים. בכל חלק הכחיש ראובן את הסכמתו לחידוש הפוליסות האמורות. כמו כן, ציין ראובן בסעיף 39 לתצהירו כדלקמן - "בנוסף, לא היה לי כל אינטרס לחדש את הפוליסות אצל התובעת, וזאת לאחר שיותר מדי פעמים נכוותי מהתובעת בעת שנזקקתי לה יותר מכל - בעת שאירעו לנו מקרי ביטוח מצערים והתובעת הערימה עלינו קשיים עת נדרשה לשלם את תגמולי הביטוח" (הדגשה במקור - מ.ק) לעניין הנספחים שצויינו לעיל הגיב ראובן כדלקמן - לעניין נספח לה' ציין ראובן כי זהו רק מכתב אחד והשני, אותו לא צירפה התובעת לנספחיה מלמד על הכעס ששרר בינו לבין מר בלרשטיין. בסך הכל רצה ראובן לדעת בגין מה הנתבעת מחוייבת שכן החיובים בחשבונות לא היו הגיוניים והוא ניסה לברר את פשרם. שנית, נספחים לו' ו - לז' אינם רלוונטים לתביעה זו שכן נספח לו' אינו קביל שכן הוגש לא על ידי יוצרו, מר בלרשטיין ז"ל וכי נספח לז' כלל איננו קשור לתביעה דכאן אפילו על ידי הודאתה של התובעת בעצמה. ידוע הוא כי הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 - 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364). אכן בתיק זה, כבכל הליך תביעה שיגרתי, התובעת הינה בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את טענותיה מוטל עליה. נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 נקבע: "דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% " לדידי, לאחר שבתאריך ה - 07/11/07 שמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לקבל את התביעה והכל כפי שיפורט להלן. אני מקבל את טענת ב"כ הנתבעת המלומד כי חידוש פוליסות אוטומטי הינו נוהג נפסד על ידי חברות הביטוח למיניהן. בת.א (ת"א) 742245/05 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ' גני חוגה בע"מ אף ציינתי כי זמן שיפוטי יקר וזמנם של הצדדים להליך מתבזבז כשקיימת מחלוקת האם נכרת חוזה ביטוח אם לאו והמלצתי לרגולטור לנסות וליישם את השיטה הנהוגה בארצות הקונטיננט . עם זאת, לשיטתי, אי אפשר להשליך מכך למקרה דנן. סבורני כי ביטולי הוראות הקבע על ידי הנתבעת התבצע בעקבות סירובה של התובעת לשפות את הנתבעת במספר מקרי ביטוח אשר אף פורטו על ידי ראובן בתצהירו, ולא כיוון שהנתבעת "הופתעה" לגלות שהיא מבוטחת בביטוח שהופק לה "ללא ידיעה" ו"ללא אישורה". עדותו של ראובן בפני לקתה בחסר, לא הייתה אחידה וקוהרנטית ואף סתרה את המסמכים אשר הוצגו בפני ולא אחת. כך, לדוגמא, העיד בפני ראובן כי הנתבעת לא ביקשה כלל לבטח נגררת. ראה עמ' 13 לפרוטוקול - "ת. אני לא ביקשתי לבטח נגררת, לא היתה לי משאית. לא קנית בשנת 2003 משאית ולא היה לי נגררת." ובהמשך באותו עמוד - "ת. אני לא הזמנתי ולא עשיתי ביטוח ... פברקתם פה תיק. לא היתה לי משאית ולא היה לי נגררת." והנה, בנספח לה' לתצהירו של אליעזר, הינו מכתב אשר נכתב ונחתם על ידי ראובן בעצמו נכתב בין היתר כך - "2. כמו - כן אין בידינו הפוליסות שאמורות לבטח את: א . הנגררת החדשה." בתחילת תצהירו הצהיר ראובן כי הוא המנהל והבעלים של הנתבעת ומשכך כל נסיבות המקרה ידועות לו מידיעה אישית. אולם, בתור מנהל ובעל הנתבעת לא יכל ראובן לציין מתי היה לנתבעת כיסוי ביטוחי ומתי לא. לא ידע לומר באילו תאריכים היו הביטוחים האמיתיים, להבדיל מהפוליסות הנתבעות דכאן, וטען כי האמין שהפוליסה הישנה הייתה בתוקף או שאיננו אמור לדעת מתי יפוגו הפוליסות. ראובן עומת עם עובדה זו אך לא השיב תשובות ברורות והגיוניות. במקום אחד טען לעניין הביטוחים כי הוא בעקרון "סומך" על הספקים שלו, במקום אחר טען פשיטא כי בעיקרון לא היה מודע לכך שהפוליסות מסתיימות. לא זו אף זו, מתוך עדותו של ראובן ומסמכי ההגנה עולה סתירה נוספת בפני עצמה. שואל אני, כיצד הנתבעת ידעה כי קיימים אי דיוקים וחיוב "לא הגיוני" של פוליסות הביטוח מבלי לדעת בפועל כי קיימות פוליסות ביטוח? אכן, רב הנסתר על הגלוי בתיק זה. לסיום אבקש להתייחס לנקודה נוספת אשר פעלה לרעת הנתבעת בתיק זה. אחת מטענות ההגנה המהותיות בתביעות על דמי ביטוח היא טענת קיומן של פוליסות חופפות. ראובן נשאל לעניין זה במהלך חקירתו - "ש. אתה מסכים איתי שלא היית משאיר את העסק ללא ביטוח? ת. תלוי באיזה פוליסות מדובר. בעיקרון יש פוליסות שלא הייתי מבטח." (עמ' 12 לפרוטוקול) הייתי יכול לקבל את הטענה כי חלק מפוליסות הביטוח שנתבעו בתביעה זו יכולות להיות חד פעמיות. אולם, כיצד על בית המשפט לקבל את הטענה כי כל הפוליסות דנן היו חסרות כל ערך לנתבעת? האם ביטוח צד ג' איננו הכרחי? אחריות מוצר? ודוק: הנתבעת לא הציגה בפני ולו פוליסה חופפת אחת! הנתבעת אף לא השכילה להציג ולו פוליסת ביטוח כלשהי החופפת את זמני פוליסות הביטוח האחרות. הנתבעת פעלה בתביעה זו בכדי להראות כיצד עקב אי קבלת שיפוי במספר מקרי ביטוח עברה לחברת ביטוח אחרת והנה מתגלה העובדה כי המדובר בכל היותר בטענה בעלמא ללא כל ביסוס או אימות. לעניין זה ראה גם ספרו של יעקב קדמי, דיני ראיות, חלק שלישי, תשנ"ט בעמ' 1391 שם נכתב כדלקמן: "יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית-המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד...התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד...היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה." לדידי, בעוד התובעת הוכיחה את טענותיה כשלה הנתבעת בלהוכיח את טענותיה הנוגדות. סוף דבר הנני מאמין כי הפוליסות הוצאו בידיעתה ובהסכמתה של הנתבעת. הנתבעת רצתה לבטל את הפוליסות בעקבות סכסוך על קבלת תגמולי ביטוח ותו לא. משבוטלו הפוליסות נותרה יתרת החוב שבכתב התביעה. אי לכך ולאור כל האמור לעיל הנני מקבל את התביעה. הנתבעת תשא בהוצאות המשפט של התובעת לרבות סך של 3,600 ₪ + מע"מ בעבור שכ"ט עו"ד. פוליסהבנקהוראת קבע