להלן פסק דין בנושא ביטוח תכולת חנות: פסק-דין 1. זהו ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופט מנחם קליין), מיום 5.8.04 בת"א 218329/02 מאוחד עם ת"א 218330/02, שדחה את תביעת המערערת לתשלום פרמיות ביטוח וחייב את המערערת בהוצאות משפט ושכר-טרחת עו"ד. 2. הרקע (א) המערערת הגישה שתי תביעות נגד המשיבים, קרובי משפחה, שבבעלותם חנויות תכשיטים בעיר עכו, על-סך 9,848 ₪ נגד משיב 1 ועל-סך 9,847 ₪ נגד משיב 2. הדיון בתביעות אוחד. (ב) בתביעות שהוגשו בסדר דין מקוצר טענה המערערת שהמשיבים פנו אליה באמצעות סוכן הביטוח טוביה אלמגור, וביקשו להוציא להם פוליסות לביטוח תכולת חנות (בכתבי התביעה נפלה טעות סופר ונאמר שהפוליסה שהתבקשה הייתה לביטוח כלי שיט, אולם בישיבת 13.4.03 בבית משפט קמא, ביקש ב"כ המערערת לתקן הטעות, והטעות תוקנה בהסכמה בשתי התביעות). המערערת טענה שלפי בקשת המשיבים היא הוציאה את הפוליסות, ואילו המשיבים, שהתחייבו לשלם לה את הפרמיות (דמי הביטוח) המגיעות לה עבור הפוליסות - לא עשו כן. המערערת הודיעה למשיבים על ביטול הפוליסה ביום 21.7.02, והביטול נכנס לתוקף ביום 31.8.02. בתביעות תבעה המערערת את תשלום הפרמיות עד מועד הביטול. (ג) למשיבים ניתנה רשות להתגונן בהסכמה, על סמך התצהירים שהגישו. המשיבים הגישו גם את תצהירו של מר סולימאן שלבי (להלן: - "סולימאן") אביו של משיב 1, שהוא גם אחיו של משיב 2, ובו נאמר שהוא פנה בספטמבר 2001 בשם המשיבים לסוכן הביטוח טוביה אלמגור והתעניין ברכישת ביטוח לחנויות. הוא ביקש שישלח לו הצעת מחיר כתובה, ולטענתו, הבהיר לסוכן שההתקשרות מותנית בקבלת פרטים מלאים על הפוליסה והכיסויים, תנאי המיגון ושיעור הפרמיה, וכן בקבלת הפוליסות עצמן במלואן. בסמוך לאחר אותה פניה, הודיע סוכן הביטוח למשיב 1 "אנו מחזיקים אותך בכיסוי ביטוחי" (נספח "א" לתצהיר), דבר שגרם למצהיר להודיע לסוכן שהדבר אינו מקובל עליו והוא עומד על דרישותיו המקוריות, אך אלו לא נענו. בנובמבר 2001 הגיע הסוכן לחנויות והחתים את המשיבים על מסמך באנגלית, ומאז, כך טען המצהיר, נעלם לבלי שוב. ביולי 2002 התקבלו אצל המשיבים דרישות התשלום והעד פנה לסוכן, נפגש עמו במשרדו, והסוכן הודה בפניו שהפוליסות מעולם לא נשלחו למשיבים. (ד) בבית משפט קמא העידו הסוכן, טוביה אלמגור, נציג המערערת, אמיר וינברגר וסולימאן שלבי (שכאמור הגיש תצהיר), והמשיבים עצמם. לאחר מכן הגישו הצדדים לבית משפט קמא סיכומים. 3. פסק דינו של בית משפט קמא (א) השופט הנכבד דחה את התביעות בציינו שהדחייה נעשית "בין היתר מהסיבה שהפוליסה שהונפקה היתה באנגלית ונמסרה - כפי שאני מאמין להם - לנתבעים, זמן רב לאחר הנפקתה, ללא תרגום לשפה העברית או הערבית וללא סכומי עלות" (עמ' 2 לפסק הדין). (ב) בעניין העדר התרגום התבסס השופט על סע' 3 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981, האוסר ניצול מצוקת צרכן, ורואה בהתקשרות כשצד אחד לוקה באי-ידיעת השפה שבה נקשרת העסקה - משום ניצול הצרכן. (ג) השופט הנכבד ציין גם שהבסיס לתביעות נשמט מפני שהפוליסות הוצאו לכיסוי אוניות ומטען ולא עבור חנויות. (ד) עוד מדגיש השופט הנכבד, שהתביעה הוגשה על מלוא סכום הפרמיות עבור כל תקופת הביטוח, אף-על-פי שאפשר היה לבטלן מוקדם יותר, והמערערת לא הוכיחה ששלחה למשיבים תזכורת לתשלום בעוד מועד. 4. הטענות בערעור (א) ב"כ המערערת מצביעה על שתי טעויות ברורות של בית משפט קמא: האחת - הסתמכותו על סע' 3 לחוק הגנת הצרכן, תוך התעלמות מסע' 39 לאותו חוק, הקובע שהוראות החוק לא יחולו על מבטחים. השנייה - זיהוי הפוליסות כמבטחות כלי שייט, בעוד שהפוליסות מדברות בעד עצמן ועניינן בחנויות תכשיטים. (ב) נוסף על כך טוען ב"כ המערערת שבית משפט קמא טעה בהתבססו על סע' 58 לחוק הפיקוח על עסקי הביטוח, התשמ"א-1981, מפני שסעיף זה עוסק בניצול מצוקת מבוטח לצורך קשירת עסקת ביטוח "בתנאים בלתי סבירים או כדי לקבל תמורה העולה על התמורה המקובלת", ומצב זה לא רלוונטי ואף לא נטען שהוא מתקיים בעניין. (ג) ב"כ המערערת הצביע על ההוכחות שהוצגו בבית משפט קמא בדבר המצאת כל המידע למשיבים, ותרגום הפרטים הרלוונטיים, והדגיש שהמשיבים לא טענו בבית משפט קמא שהפוליסות לא תאמו את דרישותיהם, וחתמו מרצונם החופשי על הצעות הביטוח. 5. טענות המשיבים (א) ב"כ המשיבים טוען כטענה מרכזית שמדובר בערעור עובדתי מובהק בעניינים שבעובדה שערכאת הערעור לא תעסוק בו. (ב) עוד טוען ב"כ המשיבים שהוכח לפני בית משפט קמא שהמשיבים לא קיבלו הצעת מחיר כתובה, לא נמסרו להם פרטים על הביטוח או הפרמיה, וכשהומצא למשיב 1 כתב הכיסוי הזמני, הודע למערערת מיד כי הדבר אינו מקובל ואינו מוסכם. (ג) באשר להצעות הביטוח שחתמו המשיבים בנובמבר 2001 - טוען ב"כ המשיבים שאין לייחס להן משקל מפני שהיו ערוכות באנגלית - שפה שאינה שגורה בפי המשיבים. (ד) נוסף על כך טוען ב"כ המשיבים שהפוליסות לא נמסרו למשיבים ושהם גם לא קיבלו דרישות תשלום עבור הפרמיות אלא בחודש יוני 2002, כ-10 חודשים לאחר ההתקשרות הנטענת. 6. דיון והכרעה דין הערעור להתקבל. (א) אכן נפלו שתי טעויות יסודיות בפסק דינו של בית משפט קמא, הן הטעויות שעליהן הצביעה ב"כ המערערת. הטעות האחת - הסתמכותו של בית המשפט על סע' 3 לחוק הגנת הצרכן - סעיף שאין לו תחולה ביחסי מבוטח-מבטח. הטעות השנייה - התייחסות לפוליסות כמבטחות כלי שייט - עניין שתוקן בהסכמה עוד בישיבה הראשונה, וגם מהפוליסות עצמן ברור כי מדובר בפוליסות לביטוח בתי עסק לתכשיטים. (ב) שגויה גם הסתמכותו של בית המשפט על סע' 58 לחוק הפיקוח על עסקי הביטוח מפני שלא נטען וממילא לא הוכח שהפוליסות כללו תנאים בלתי סבירים. (ג) כיוון שהתביעות הועברו מהליך של סדר דין מקוצר להליך של סדר דין מהיר, כתב בית המשפט פסק דין המנומק בתמציתיות, ולפיכך לא נדונו ולא הוכרעו טענותיהם של הצדדים במישור העובדתי, למעט אמירה אחת של בית משפט קמא בדבר מתן אמון בטענת המשיבים בדבר היות הפוליסה - פוליסה באנגלית שנמסרה להם זמן רב לאחר הנפקתה - ללא תרגום. בקביעה זו, שבה לא נתערב, יש משום התעלמות מכל יתר הראיות שהוצגו לבית משפט קמא - ואשר הצטברותן מביאה למסקנה שהיה מקום לקבל את התביעה: (אא) המשיבים היו מעוניינים לבטח את חנויותיהם, וסולימאן פנה מטעמם, מיוזמתו, לסוכן הביטוח. סולימאן טען אמנם בתצהירו שהתנה תנאים מסויימים בשיחה עם הסוכן, אלא שבחקירתו בבית המשפט לא חזר על הדברים באותו אופן, אף-על-פי שנשאל ישירות על כך; לעומת זאת עדי המשיבה טוביה אלמגור ואמיר וינברגר כפרו בטענה. הטענה, כפי שהוצגה על ידי סולימאן בתצהירו, אינה הגיונית ומעוררת מלכתחילה ספקות באשר לאמינותה ולנכונותה. עדי המשיב אימתו את הטענה שהייתה פנייה של נציג המשיבים לצורך עריכת ביטוח לחנויות. (בב) אין מחלוקת שסוקר ביקר בחנויות עוד ביום 3.9.01 לצורך קביעת תנאי הביטוח. (גג) בנובמבר 2001 ביקר טוביה אלמגור בחנויות והחתים את המשיבים על הצעות הביטוח באנגלית, אלא שעוד קודם לכן נשלחו כתבי כיסוי זמני למשיב 1, לפי דרישתו, ולטענת המערערת, המוכחשת על-ידי משיב 2, גם אליו. עיון בעדויות סולימאן ומשיב 2 בנושא זה משאיר סימני שאלה ומביא למסקנה שככל הנראה גם משיב 2 קיבל כתב כיסוי זמני, יחד עם משיב 1. המשמעות היא ששני המשיבים ידעו שהם מבוטחים אצל המערערת לפי בקשתם ורצונם. (דד) הטענה שהמשיבים הוחתמו על מסמך באנגלית, שפה שאינה מוכרת להם, אינה יכולה להועיל כאשר הם עצמם מאשרים בעדותם שאין במסמך באנגלית דבר המנוגד להסכמתם ולרצונם. אין בחתימתם על מסמך באנגלית כדי להעלות או ל הוריד, אם הוכח שהמסמך מבטא את רצונותיהם והסכמותיהם, כפי שאכן הוכח בבית משפט קמא. זאת אף מבלי לעסוק בטענת המערערת שכתבי הכיסוי הזמני נעשו בעברית, ולפוליסות שנשלחו בינואר 2002 צורף מכתב לוואי בעברית. (הה) משהוכח, כאמור, שהמשיבים ביקשו לערוך ביטוח לחנויות, ולאחר מכן - נשלח סוקר, נשלחו כתבי כיסוי זמני ונשלחו פוליסות התואמות את בקשותיהם, המסקנה המתבקשת היא שהמשיבים ביטחו עצמם וידעו שבוטחו, ועליהם לשאת אפוא בתשלומי דמי הביטוח. 7. סוף דבר הערעור מתקבל, פסק הדין נושא הערעור בטל, התביעות מתקבלות על פי הסכומים שנתבעו בכתבי התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעות. כמו כן ישא כל אחד מהמשיבים בשכ"ט עו"ד המערערת בסך 7,500 ₪. ביטוח תכולה