ביטוח תאונת טיסה

להלן פסק דין בנושא ביטוח תאונת טיסה:

פסק דין


העובדות העיקריות הצריכות לעניין פסק דין זה אינן שנויות במחלוקת ויתוארו על ידי בקצרה, ככל הדרוש להבנת העניין.
המנוח מאיר הבר ז"ל (להלן: "המנוח") נספה בתאונת טיסה; המנוח בוטח בפוליסת ביטוח שהוצאה לו על ידי הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") והכוללת גם כיסוי למקרה של מוות ופיצוי בסכום של -.500,000 ₪ (קרן) [ להלן: "הפוליסה"; פוליסה זו צורפה כנספח ב' לתצהירה של התובעת וכנספח ז' לתצהירה של עדת הנתבעת הגב' רחל פנסקי ].
התובעת היא המוטבת על פי הפוליסה והייתה בת זוגו של המנוח וידועה בציבור כאשתו (סעיף 2 לתצהירה).
הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") הוא סוכן הביטוח אשר מכר למנוח את הפוליסה וביצע את כל הפעולות הקשורות בהכנת ההתקשרות שבין המנוח לנתבעת ועד מסירת הפוליסה, בפועל, לידי המנוח; תיאור מלא של פעולותיו ותפקידו של הנתבע נמסר על ידיו בתצהיר עדותו.
כפי המפורט בהחלטתי מיום 9.3.2005 (להלן: "ההחלטה") ובעקבות קבלת תוצאות בדיקת פוליגרף שבוצעו כמפורט באותה החלטה, נקבע על ידי שהפוליסה לא כללה כיסוי בגין מקרה מוות במסגרת סיכוני מקצועו של המנוח כטייס אולם, וזה עיקרה של ההחלטה, נקבע עוד שהנתבע אמר למנוח שהפוליסה תכלול כיסוי ביטוחי בגין מקצועו כטייס; ערעור על החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 13.3.2006 בתיק ברע 1685/05.
לאחר דברים אלה, מקובל על הצדדים שהנתבעת חבה בפיצוי התובעת על פי הפוליסה אולם נותרה שאלה אחת במחלוקת, לטעמם של הנתבעים, והיא לעניין סכום הפוליסה "...בהתחשב בעובדה שהפרמיה שנגבתה וסוג הפוליסה לא היו מתאימים מלכתחילה לעניין הטיס" (פרוטוקול הדיון ביום 24.4.06 וראה עמוד הפתיח לסיכומי טענות הנתבעים).
על פי החלטה בדיון האחרון הגישו באי כח הצדדים טיעונים לעניין שאלה זו על מנת שההחלטה שתינתן בעקבותיהם תהא בגדר פסק הדין בתיק.
מקובל עלי, על פי הראיות שהוגשו, שפוליסת ביטוח שהייתה אמורה לכלול סיכונים כנגד מוות בטיסה, בסכום פיצוי כאמור, הייתה אמורה להיות משולמת בסכומי פרמיה גבוהים יותר מאלו ששילם המנוח.
לעמדת הנתבעת, מסיבה זו יש לשלם לתובעת את סכומי הפיצוי לפי הפוליסה כשהם מופחתים באופן פרופורציוני ביחס שבין סכום הפרמיה ששולם בפועל לסכום הפרמיה שהיה אמור להיות משולם, אילו נעשה החישוב, לטעמה של הנתבעת, באופן הכולל את סיכוני הטיסה (סעיף 35 לסיכומי טענות הנתבעים).
נקודת המוצא לטיעוני הנתבעים היא ש "...(הנתבעת) לא ידעה אודות הסיכון האמור" (סעיף 5 לסיכומי טענות הנתבעת; ראה גם סעיף 6 וכן סעיף 15 שעוד יוזכר להלן).
מנקודת מוצא זו מבקשים הנתבעים ליצור הקש בין המקרה הנדון למקרה שבו זכאית מבטחת להפחית מתגמולי הביטוח המגיעים למבוטח עקב גילוי חסר, כפי המפורש בסעיף 7(ג) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הביטוח").
אין בטענות אלה של הנתבעים כל ממש ואין להן כל בסיס הגיוני ומשפטי.
להנמקת האמור לעיל איני צריך להידרש לכך שאין כל דרך למצוא הקש בין שני המצבים, כפי שהדבר נראה בעיני.
די בכך שטענת הנתבעים להעדר ידיעה של הנתבעת על מהותה האמיתית של הפוליסה כפי שהוצגה לתובע אינה ראויה לדיון בהיותה מנוגדת להוראות סעיף 33 לחוק הביטוח ובייחוד מנוגדת היא להוראות ס"ק (ב) לסעיף 33 הנ"ל [ על משמעות מעמדו של סוכן הבטוח כשלוח של המבטחת לפי הסעיף הנ"ל ראה ע"א 190/99 אפרים נעמט נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח', פד"י נה4 עמ' 652 וכן בג"צ 5064/03 לשכת סוכני הביטוח בישראל נ. המפקח על הביטוח ואח' פד"י נח3 עמ' 217 בייחוד דברי חבר הכנסת וירשובסקי המובאים בפסק דינה של כב' הנשיאה בייניש בפסקה 11 של פסק דינה הנקראים כאילו כוונו מראש למקרה הנדון כאן ].
הנתבע ידע על מהותה של הפוליסה כפי שהוצגה למנוח, על כך אין עוררין לאור האמור בהחלטה.
הנתבע היה סוכנה של הנתבעת ומכאן, ידיעתו מהווה ידיעת הנתבעת ואמרתו מחייבת את הנתבעת ובכך נדחית עמדת הנתבעים בכאן.
בסעיף 15 לסיכומי הטענות מנסים הנתבעים למצוא אשם תורם בפעולות המנוח; גם בעניין זה איני רואה צורך להתייחס לגוף הטענה שכן גם היא נשענת על חוסר ידיעת הנתבעת בכל הנוגע למהותה של הפוליסה, עניין שאין לו בסיס משפטי הולם.
בקצרה ניתן לדחות את יתר טענות הנתבעים לכך שדין חוזה הביטוח לביטול חלקי מחמת טעות, או שאכיפתו תהיה בלתי צודקת וכו'.
לא הבנתי טענות אלו הואיל ולא הייתה כל טעות בחוזה הביטוח מבחינת הנתבעים.
בבדיקת הפוליגרף נשוא ההחלטה נקבע שהנתבע הציג מצג למנוח לפיו הפוליסה תכלול את הכיסוי המבוקש; המצג שהוצג על ידי הנתבע מחייב כאמור את הנתבעת גם כן; אם הייתה טעות כלשהי, הרי מדובר בטעותו של המנוח שסבר שיש בידיו פוליסה הולמת את רצונו וקבל פוליסה אחרת; מה לזאת ולזכות הנתבעים לבטל את הפוליסה מחמת טעות?
גם לא ברור לי מהי האכיפה הבלתי צודקת אליה מתייחסים הנתבעים (סעיפים 27 ,28 לסיכומי הנתבעים); מה בדיוק "לא צודק" באכיפת חוזה הפוליסה על הנתבעים? העובדה שהפרמיה שולמה בחסר? הרי חסר זה נבע ממחדלם של הנתבעים עצמם.
יתר על כן, לפי גישת הנתבעים, הפוליסה, כפי שהייתה אמורה להיות, אינה בלתי אפשרית אלא הייתה כרוכה בתשלום גבוה יותר; אולי היה הגיון בדרישה לפיה תשלים התובעת לנתבעת את תשלומי הפרמיה הראויים לתקופת חלות הפוליסה אולם דרישה כזו אינה מעניינת את הנתבעת בהיותה דרישה לסכום פעוט ביחס, חסר כל משמעות בנסיבות המקרה עד כדי היות תביעה בגינו תביעה קטנונית.
מדוע על כן סבורה הנתבעת, או סבורים הנתבעים, שהבדל זה ברמת הפרמיה, הוא זה אשר צריך להביא לביטולה של הפוליסה או למנוע את אכיפתה?
נכון הוא שגובה הפרמיה של פוליסה מבטא את הסיכון המבוטח ונכון הוא שבהיבט כללי, יש משמעות לכך שפוליסות מסוגים מסוימים מחויבות בתשלומים בגובה מסוים התואם את רמת הסיכון המבוטח [ ראה ע"א 1845/90 רוני סיני נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ, פד"י מז5 עמ' 661 (להלן: "פס"ד סיני") הנזכר בסיכומי טענות הנתבעים בפיסקה 4 ]; אלא שאין מדובר במקרה פרטני; גובה הפרמיה נקבע כך על מנת שיחול על כלל הפוליסות המכסות את אותו הסיכון, כך שיהיה בו כדי "לבטח את המבטחת" ולתת לה כיסוי מלא בגין הסיכון אותו היא אמורה לכסות, כלפי כלל המבוטחים.
העובדה שבמקרה יחיד נוצר חוסר תואם בין הפרמיה שנגבתה לבין הסיכון שכוסה לפי הפוליסה או שאותו מבקשים לראות כמכוסה על ידי הפוליסה, אין בו כדי להשפיע על תוצאות אותו המקרה ואין בו, לטעמי, כל רלבנטיות לקביעת התוצאה של המקרה הנדון כאשר חוסר התיאום לא אירע באשמו של המבוטח; במקרה כזה, חוסר ההתאמה בין גובה הפרמיה לסיכון המבוטח, שיש בו במקרה של "אי גילוי" כדי להשפיע על תוצאת הביטוח [ ראה "פס"ד סיני" הנ"ל ], אינו בעל משמעות, הואיל והחוסר בפרמיה "נבלע" כאמור בכלל הפרמיות שנגבות על ידי המבטחת ואין בכך משום חסר ההופך את אכיפת החוזה לבלתי צודקת.
דין טענות הנתבעים להדחות, אך בכך לא תמה מלאכת כתיבת פסק דין זה.
חברות ביטוח חבות חובת תום לב, יושר וגילוי כלפי מבוטחיהן, ודבר זה אינו בגדר גילוי או חידוש [ ראה למשל 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ. מנשה ישר, פד"י מט2 עמ' 749 ]; יחד עם זאת ובתוספת, נראה לי (וגם בזאת איני מחדש דבר) שעל המבטחות לנהוג ביושר ובדרך משאיני יכול אלא לכנותה כ "fair play" גם בהליכי המשפט.
דבר אחד הוא להתנגד לשלם את דמי הפוליסה בטענות שעשויות להראות סבירות; דבר אחר הוא לחפש טענות "מן הגורן ומן היקב" לאחר שנקבע כבר שהפוליסה חלה על הנתבעת בהיקף כפי המצג שהוצג למנוח, וכפי שנקבע שאכן הוצג לו.
באותו שלב, לאחר שבדיקת הפוליגרף הראתה שהנתבע לא אמר אמת, ולאחר שהנתבעים חקרו ארוכות את בודק הפוליגרף ובחנו את מומחיותו ואת תוצאות הבדיקה לאורך ולרוחב, היה המקום להפסיק בהתנגדות, להודות בהפסד ולקבל את הדין ולא לטעון טענות כגון אלו שנטענו על מנת לחפש שביב דרך היחלצות מחובת התשלום.
מסיבות אלה אני מוצא למוצדק לפסוק לתובעת ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א. לחוק הביטוח באופן ובשיעור שיפורט להלן.
הצדדים לא מצאו לנכון להקפיד עם הוראות בית המשפט באשר לדרך הגשת הסיכומים, הן לענין אורכם והן לעניין גודל אות ההדפסה ורווחי השורה, כך שבפועל הוגשו לבית המשפט סיכומים ארוכים יותר מאשר הוחלט עליהם ובפורמט פחות נוח.
לא לכך הייתה הכוונה בצמצום אורך הסיכומים והוראות מפורטות ניתנו על ידי בעניין זה.
מטרת צמצום העמודים אינה נובעת מרצונו של בית המשפט לקרוא את הסיכומים בעזרת זכוכית מגדלת ועל כן, ועל מנת למנוע "אי הבנה" גם בעניין זה, ניתנו על ידי הוראות מפורשות לעניין צורת הסיכומים.
קביעת בית המשפט באשר לאמור לעיל אינה בגדר של המלצה או בקשה אלא היא בגדר של צו, ככל צו של בית המשפט, שיש למלא אחריו ככתבו ולשונו.
דין הוא שבגין אי מילוי הוראות אלו תחויב התובעת בהוצאות לטובת אוצר המדינה [ ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ פד"י, מז5 עמ' 133 בעמ' 142, 143; ע"א 700/89 חברת החשמל לישראל בע"מ נ. מליבו ישראל בע"מ, פד"י מז1 עמ' 667 דברי כב' השופט חשין בעמ' 691 עד 693 ].
ה"בקשה" כביכול להתיר את הגשת הסיכומים כך, בפתיח לסיכומי טענות הנתבעים, אינה אלא בקשה מהפה ולחוץ שכן הסיכומים הוגשו בצמוד לאותה בקשה שנכפתה על בית המשפט; חריגת הנתבעים מהוראות בית המשפט אינה נותנת הצדקה לחריגה דומה של התובעת הגם ש"אשמה" פחות, ובהתאם לכך גובה ההוצאות, כפי שלהלן.
לאור כל האמור לעיל אני קובע דלקמן:
הנתבעים ישלמו לתובעת את מלוא סכום התביעה בצרוף ריבית והצמדה כדין.
בנוסף ישלמו הנתבעים ריבית מיוחדת, על מלוא הסכום האמור, כולל ריבית והצמדה כאמור, בשיעור של 8% לשנה ממועד מתן ההחלטה, כהגדרתה לעיל, ועד התשלום בפועל.
הנתבעים יישאו בהוצאות המשפט בצרוף ריבית והצמדה ממועד הוצאתן ועד התשלום בפועל וכן בשכ"ט עו"ד התובעת בשיעור של 18% על הסכומים האמורים לעיל.
הנתבעים ישלמו לאוצר המדינה סך של -1,500 ₪ בצרוף ריבית והצמדה כדין מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל והתובעת תשלם סכום של -.1,000 ₪ לאוצר המדינה בצרוף ריבית והצמדה כאמור.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הקדמת טיסת שכר

  2. ביטול טיסה חזור

  3. טיסות אל על בשבת

  4. ביטוח תאונת טיסה

  5. אישור טיסה בהריון

  6. הצעת חוק טיסות שבת

  7. תשלום על חלקי מטוס

  8. פיצוי על דחיית טיסה

  9. פיצוי על הקדמת טיסה

  10. ביטול טיסה בגלל שביתה

  11. היטלי דלק חברות תעופה

  12. ביטול טיסה בגלל שביתה

  13. פיצוי בגין טיסה שבוטלה

  14. אי הודעה על איחור טיסה

  15. ביטול טיסה לחו"ל עקב פיגוע

  16. פיצוי על רישום יתר בטיסה

  17. תאונה במגלשת חירום במטוס

  18. טיסות בשבת של חברת אל על

  19. החרמת חפץ חד בשדה התעופה

  20. איסור טיסות ריסוס ליד עזה

  21. החזר כספי על כרטיסי טיסה

  22. פיצוי בגין טיסת שכר לפריז

  23. רשלנות בהזמנת כרטיסי טיסה

  24. פיצוי כספי בגין ביטול טיסה

  25. פיצוי על המתנה בשדה התעופה

  26. פיצוי על טיסה ישירה למיאמי

  27. איחור טיסה בגלל איחור ברכבת

  28. הצעת חוק ארוחות כשרות בטיסה

  29. MCT - זמן מינימלי החלפת טיסה

  30. תשלום תוספת דלק על כרטיס טיסה

  31. פיצוי על ביטול טיסה ללא התראה

  32. פיצוי כספי על העדר אוכל כשר בטיסה

  33. ביטול כרטיסי טיסה - חוק הגנת הצרכן

  34. החמצת טיסה בגלל המתנה בטרמינל הלא נכון

  35. דמי ביטול כרטיס טיסה באל על - תביעה ייצוגית

  36. הכרזה על אינטרס חיוני למדינה באל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ

  37. תביעה: כשהגיע לנמל התעופה לא אפשרו לו לעלות לטיסה, בטענה כי הגיע באיחור

  38. תביעה לחזר תשלום עבור כרטיסי טיסה שלא מומשו ופיצוי בגין עגמת נפש והוצאות

  39. תביעה לפיצוי בגין עיכוב בטיסה אשר גרם לכך שלא הגיעה בזמן לחגוג את ליל הסדר

  40. תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - עבירות בטיחות בטיסה), התשס''ו-2006

  41. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון