להלן פסק דין בנושא ביטוח תאונות אישיות - תאונת דרכים: פסק דין 1. התובע הגיש תביעה כספית לתשלום תגמולי ביטוח, המגיעים לו, לטענתו, מכוח היותו מבוטח אצל סהר ציון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") בביטוח תאונות אישיות, וזאת לנוכח העובדה שנקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 34%. לטענת התובע, ביום 31.5.00, במסגרת עבודתו, נפצע בתאונת דרכים, שהוכרה כתאונת עבודה, וכתוצאה מאותה תאונה נקבעה לו נכות לצמיתות בשיעור 34%, החל מיום 31.5.03. לטענת התובע, על אף פניות שלו לנתבעת, לא קיבל את תגמולי הביטוח על פי ביטוח הנכות, ולכן ביום 15.8.04 הגיש את התביעה שבפניי. הנתבעת הגישה בקשת רשות להגן, שבמסגרתה העלתה את הטענה שהתביעה התיישנה. במהלך הדיון הוגש על ידי הצדדים הסדר דיוני, לפיו הוסכם, שהשאלה היחידה אשר תהא במחלוקת בתובענה זו היא: ממתי יש להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות, ממועד אירוע התאונה או ממועד התגבשות הנכות הצמיתה. הוסכם על הצדדים, כי אם יקבע בית המשפט, שהמועד הקובע הינו מועד אירוע התאונה, תידחה התביעה ואם יקבע בית המשפט, שהמועד הקובע הוא מועד התגבשות הנכות, יינתן פסק-דין כמוסכם. ביום 29.11.06 ניתנה על ידי החלטה, שהתביעה לא התיישנה, ובעקבות אותה החלטה ניתן פסק-דין כמוסכם על ידי הצדדים. להלן יפורטו נימוקי פסק הדין. 2. סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") קובע: "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח". לטענת ב"כ הנתבעת, המועד בו "קרה מקרה הביטוח" לצורך מניין תקופת ההתיישנות, חייב להיות מועד התאונה. לטענתו, זו הפרשנות הראויה מכמה טעמים: לטענתו, א. פרשנות זו מתיישבת יותר עם ניסוח המונח "מקרה הביטוח" בפוליסה. ב. מן הראוי שהמועד שממנו תחל לרוץ תקופת ההתיישנות יהא ברור וודאי, ולא יהיה מותנה בגורמים משתנים, שאין לצדדים שליטה עליהם, או שנתונים לפרשנות כזו או אחרת. לטענת ב"כ הנתבעת, הפרשנות, לפיה עילת התביעה בגין ביטוח נכות נולדת רק עם התגבשות הנכות הצמיתה, מעמידה את המבטח בחוסר וודאות ביחס להפרשת כספים כרזרבה לתקופה בלתי מוגבלת ובלתי ידועה מראש. ג. פרשנות בהתאם לעמדת התובע עלולה לפגוע במבוטח באותם מקרים בהם נקבעת למבוטח נכות לצמיתות ונקבע שתוקפה רטרואקטיבי. ד. קבלת הפרשנות הנטענת על ידי ב"כ התובע תביא לתוצאה, לפיה כאשר ייפגע המבוטח פגיעה רב מערכתית, תהא תקופת התיישנות שונה לגבי כל אחת מפגיעותיו ובמידה ומדובר בפגיעות משולבות, התוצאה תהא קשה יותר. ה. אם יקבע בית המשפט, כי מקרה הביטוח הינו במועד התגבשות הנכות הצמיתה, עשוי המבוטח למצוא עצמו בסיטואציה בה מקרה הביטוח אירע מחוץ לתקופת הכיסוי הביטוחי, שכן ייתכנו מקרים בהם הכיסוי הביטוחי יסתיים קודם להתגבשות הנכות הצמיתה. בהתאם לפרשנות זו, המשמעות המעשית תהיה שעל המבוטח יהא להמשיך ולהחזיק בפוליסת הביטוח עד להתגבשות הנכות הצמיתה על מנת לזכות בתגמולי ביטוח בגין אירוע שכבר אירע. 3. לא קיבלתי את טיעוני ב"כ הנתבעת. העדפתי את טיעוני ב"כ התובע. סעיף 53 לחוק חוזה הביטוח קובע: "בביטוח תאונה מקרה הביטוח הוא תאונה שקרתה למבוטח או לזולתו, בביטוח מחלה - מחלה שחלה בה, ובביטוח נכות - נכות שלקה בה". לצורך קביעת המועד בו יחל "מרוץ תקופת ההתיישנות", מבדיל המחוקק בין "ביטוח תאונה", שבו "מקרה הביטוח" הינו יום התאונה, לבין "ביטוח נכות", שבו "מקרה הביטוח" הוא היום בו לקה המבוטח בנכות. דעתי היא, כי יש לקבוע, שהיום בו לקה המבוטח בנכות לעניין ההתיישנות, הוא היום בו נתגבשה אותה נכות. את סעיף 53 ואת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח יש לקרוא במשולב עם סעיף 6 לחוק ההתיישנות התשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") הקובע: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". עילת התביעה לתגמולי ביטוח על פי פוליסת ביטוח נכות אינה מתגבשת כל עוד לא הגיעה לכלל הגיבוש והמסוימות הנדרשים להיווצרותה, קרי, לענייננו, כל עוד לא קבע מומחה, שנגרמה לתובע נכות צמיתה ומה שיעורה. הדעת אינה סובלת, שיוצר מצב, בו יחלפו 3 שנים מאז קרתה התאונה, טרם התגבשה נכות צמיתה לתובע, כך שאין באפשרותו להגיש תביעתו, אך כשיגיש תביעתו מאוחר יותר, עם התגבשות הנכות הצמיתה, תידחה התביעה על הסף מחמת התיישנות. הצעתו של ב"כ הנתבעת, לפיה יחלו למנות את תקופת ההתיישנות מיום התאונה, ובמקרה שהנכות הצמיתה לא תתגבש תוך שלוש השנים לאחר התאונה, יפנה התובע אל הנתבעת ויבקש הסכמתה להארכת תקופת ההתיישנות, אינה מקובלת עליי. מדוע יהא על התובע להיות תלוי בחסדי הנתבעת? ומדוע להקשות עליו בהגשת בקשות מיותרות? גם הצעתו של ב"כ הנתבעת לפתור את הבעיה באמצעות הגשת תביעה בטרם נתגבשה הנכות הצמיתה, תוך ציון, שבעתיד, לאחר התגבשות הנכות הצמיתה, יתבקש תיקון כתב התביעה, אינו מקובל עליי. הנני בדעה, שדינה של תביעה שתוגש באופן כזה להימחק על הסף. גם אם ימנע בית המשפט מלמחוק את התביעה על הסף, נשאלת השאלה, מה היתרון בהגשת תביעת סרק כזו? הלוא לאחר גיבוש הנכות הצמיתה קיימת אפשרות שהצדדים יגיעו לעמק השווה בטרם תוגש התביעה! מדוע להעמיס על בית המשפט דיון בתביעה מיותרת ובבקשות מיותרות לתיקון כתב התביעה?! 8. הפרשנות שניתנה על ידי להגדרת "מקרה ביטוח" לעניין מניין תקופת ההתיישנות בתביעות לתגמולי ביטוח מכוח פוליסה לביטוח נכות אינה פרשנות שלי בלבד. ברוח זו ניתנו פסקי דין והחלטות על ידי בתי משפט נוספים. אותה פרשנות מצאנו בפסק הדין שניתן על ידי כב' השופטות אסתר קובו ומיכל רובינשטיין בביהמ"ש המחוזי בע"א 1105/01 אמיתי דוד נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2003 (2) 94 ועל ידי כב' השופט יוסף אלון בביהמ"ש המחוזי בבאר שבע בבר"ע 529/04 (ת"א 3114/03) הראל חברה לביטוח בע"מ נ' דוד אוחיון, תק-מח 2004 (1) 7068 וראה גם פסק הדין של בית משפט השלום בתל-אביב בת"א 120330/01 רוזנברג יצחק נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, של בית משפט השלום בחיפה בת"א 5232/02 בן אברהם הרצל נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ושל בימ"ש השלום בבאר-שבע בבש"א 1333/04 בת.א. 3253/03 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' אבו סקיק סעדי. 9. במקרה הספציפי שלפנינו, הסכימו הצדדים בגוף הפוליסה (פרק שישי - תאונות אישיות - סעיף 4.7.3): "הייתה למבוטח עילה לתביעה גם מהמוסד לביטוח לאומי עקב קרות מקרה הביטוח, תחייב הקביעה של המוסד לביטוח לאומי לגבי שיעור נכותו של המבוטח הנובעת ממקרה ביטוח גם את הצדדים לפוליסה זו, למעט קביעה של אחוזי נכות בגין 'תקנת מקצוע' " (תקנה 15). משהסכימו הצדדים, כי הנכות שתיקבע על ידי המל"ל היא המחייבת, מנועה הנתבעת לטעון, שהתביעה התיישנה, שכן עבור התקופה שעד ליום 31.5.03 קבע המל"ל נכות זמנית ונקבע כי לתובע נגרמה נכות צמיתה רק החל מ-31.5.03. תאונת דרכיםביטוח תאונות אישיות