להלן פסק דין בנושא ביטוח תאונה בתאילנד: פסק דין מבוא 1. בפניי תביעת התובע כנגד הנתבעות - חברות לביטוח בע"מ, לתשלום תגמולי ביטוח המגיעים לתובע, לטענתו, בגין תאונה שארעה לתובע בתאילנד ביום 29.4.01 (להלן: "התאונה"). 2. אין מחלוקת כי הנתבעות הפיקו לתובע פוליסת ביטוח נוסעים לחו"ל המכונה "כללית חו"ל" (להלן: "הפוליסה"). 3. אין מחלוקת כי הנתבעות פיצו את התובע בכ - 80,000 ₪ בגין הוצאותיו הרפואיות. 4. תביעת התובע לתגמולי ביטוח הינה למתן פיצוי בגין נכות צמיתה שנגרמה לו בעקבות התאונה. 5. התובע צרף לתביעתו, בין היתר, את קביעת הוועדה הרפואית לנכות כללית במל"ל אשר קבעה לו נכות זמנית משוקללת בשיעור של 42%. בהמשך נקבעה לתובע ע"י הוועדה הרפואית במל"ל נכות זמנית משוקללת בשיעור של 49%. התובע לא צרף לכתב תביעתו חוות דעת רפואיות. 6. כב' השופט מאיר שנהב, כתוארו אז, נעתר ביום 26.9.04, לבקשת התובע, למינוי 4 מומחים רפואיים לבדיקת התובע בגין התאונה. 7. הנתבעות הגישו בר"ע על ההחלטה וזו נדחתה ע"י כב' השופטת דותן בהחלטתה מיום 8.12.04. 8. בסופו של יום נבדק התובע ע"י 3 מומחים רפואיים, וזאת לאחר שהודיע כי הינו חוזר בו מבקשתו לבדיקה ע"י מומחה רפואי בתחום העיניים. 9. המומחים הרפואיים קבעו כי נותרה לתובע נכות משוקללת לצמיתות בשיעור של 46.45%, בגין פגיעה במפרקי הלסת התחתונה ובברכו. 10. התובע עותר לתשלום תגמולי ביטוח בסכום השווה ל - 46.45% מהסך של 25,000 דולר שהינו סכום הפיצוי המקסימלי בגין מוות ונכות צמיתה בשיעור של 100%. 11. הצדדים חלוקים בשאלה האם הנכויות שנקבעו לתובע הינן בגדר "נכות צמיתה" כהגדרתה בפוליסה. 12. בהתאם למוסכם, הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב, וזאת לאחר שהודיעו כי אין בכוונתם לחקור את מי מהמומחים הרפואיים. סיכומי הנתבעות הוגשו ביום 19.9.06 13. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יצויין אחרת. דיון 14. אקדים ואומר כי הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות, וזאת משמצאתי כי הנכויות שנקבעו לתובע אכן אינן בגדר "נכות צמיתה" כהגדרתה בפוליסה. 15. "נכות צמיתה" מוגדרת בפרק "תנאים" כ:"נכות צמיתה - פירושה אובדן מוחלט, אנטומי או פונקציונלי של איבר, או גפה, או חלקיהם, אשר ארע עקב התאונה". 16. סעיף 1 א. ג. בפרק "הסיכונים המכוסים" קובע מהם אחוזי הנכות בגין פגיעה באיברי גוף שונים. 17. סעיף 1 א. ד. לפרק "הסיכונים המכוסים" קובע כי "במקרה של נכות צמיתה, אשר לא צוינה בסעיף א.ג. לעיל, פיצוי ששיעורו יקבע באופן יחסי את דרגת הנכות בהשוואה לנכות מקבילה מבחינת היקפה ואשר צוינו לעיל, מבלי להביא בחשבון...". 18. לטענת התובע, "הכיצד מיישבים הנתבעים את הסעיף הזה עם טענתם בדבר הנכות, שנכות צמיתה פירושה אובדן מוחלט או פונקציונלי של דבר, כאשר סעיף 1 א.ד. מדבר על פיצוי ששיעורו יקבע באופן יחסי את דרגת הנכות. מה פירוש באופן יחסי. אופן יחסי שונה מן המוחלט" (סעיף 20 לסיכומי התובע - ההדגשה במקור). 19. הנתבעות לא הגיבו לטענתו זו של התובע. עיון בכל הפסיקה שהוצגה בפניי מעלה כי בתי המשפט השונים, למעט כב' השופט בכר, לא נדרשו לטענה זו. נא ראה פסק דינה של כב' השופטת דליה אבי-גיא בת.א. (ת"א) 17777/03 פרי מורן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ודקלה חברה לביטוח בע"מ, 2006 (טרם פורסם), החלטת כב' השופטת אגי (כתוארה אז) בבש"א 131759/02 בת.א. 195903/02 (ת"א) מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' גרונדמן רונן, תקדין - של 2002 (4) 1066, 2002. 20. כב' השופט בכר הגיע למסקנה כי אכן נדרש אובדן של איבר, אולם, לאחר שמצא כי נגרם לתובעת אובדן כושר פונקציונלי מלא של עמוד השדרה - הגיע למסקנה כי אובדן זה הינו בגדר "נכות צמיתה" כהגדרתה בפוליסה. 21. כב' השופט בכר הגיע למסקנתו זו על אף שעמוד השדרה לא נכלל בגדר האיברים המפורטים בסעיף 1 א.ג. לפרק הסיכונים. כב' השופט בכר היה ער לעובדה זו, אולם כדבריו, לאור הוראות סעיף 1 ד.ג. לפרק "הסיכונים המבוטחים", "...מאחר והגב אינו מצויין במסגרת אחוזי הנכות המצויינים מפורשות בפוליסה, ניתן לערוך החישוב על בסיס יחסי שבין נכות התובעת דהיום לבין נכות מקבילה ביחס להיקפה..." (עמ' 6 להחלטה). 22. לתובע, כפי שנקבע ע"י המומחים הרפואיים, לא נגרם אובדן מוחלט, פונקציונלי או אנטומי של איבר מאיברי גופו, ועל כן, הנכויות שנקבעו לו אינן בגדר "נכות צמיתה" כהגדרתה בפרק ההגדרות בפוליסה. 23. אמנם, יש לפרש פוליסה כנגד המנסח, אולם יש לעשות כן במקרה של אי בהירות או סתירה - מצבים שאינם מתקיימים במקרה שבפנינו. 24. יכול בהחלט כי ציפייתו של התובע הייתה כי לכשתקבע לו נכות לצמיתות הוא יהיה זכאי לפיצוי יחסי בגין נכותו זו. ברם, ציפייה זו אינה מתיישבת עם לשונה הברורה של הפוליסה. סוף דבר 25. לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להדחות, וכך אני עושה. 26. מהטעם המפורט בסעיף 18 לפסק דינה מיום 25.7.06 של כב' השופטת ריבי צוק בת.א. 1604/04 ביטון גנין נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם), אשר צורף לסיכומי הנתבעת - הנני מחייב את התובעת בהוצאות הנתבעות בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ בלבד. אכן, יכול ותביעה זו לא הייתה באה לעולם באם הגדרת "נכות צמיתה" בפוליסה הייתה נכללת "...בסעיף המתייחס לזכאות לתגמולי ביטוח במקרה של נכות צמיתה, תחת הבאתו בפרק ההגדרות...". יחד עם זאת, נוכח ההוצאות הניכרות שנגרמו לנתבעות לא מצאתי מקום לפטור את התובע לחלוטין כפי שנהגה כב' השופטת צוק. זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי. ביטוח נסיעות לחו"ל