ביטוח פריצה בית קרקע

להלן פסק דין בנושא ביטוח פריצה בית קרקע:

פסק-דין

בפני תביעה לתגמולי ביטוח על סך כ- 41,000 ₪ בגין נזקי פריצה לדירה.

התובע רכש אצל הנתבעת פוליסה לביטוח דירה ותכולתה לתקופה מיום 18/8/05 ועד 31/7/06.

הדירה המבוטחת מצויה בבית צמוד קרקע, ובעת רכישת הפוליסה נעשו בבית עבודות של בניית מרתף. בחלקו העליון של המרתף נבנו חלונות אפוקיים צרים, אשר בעת רכישת הפוליסה טרם הותקנו בהם חלונות. פתחים אלה נותרו פתוחים וללא מיגון כלשהו.
המרתף מחובר לסלון הבית שמעליו בגרם מדרגות, לללא דלת או מיגון אחר.

ביום 20/9/05 ביקרה במקום סוקרת של "גמולב", שנשלחה מטעם הנתבעת. בדו"ח הסוקרת נרשמה
הערה המתארת את החיבור שבין המרתף לסלון, וכן הערה בענין היעדר חלונות במרתף, בזו הלשון: "המרתף עדיין בשלבי בניה ועדיין אין חלונות (אשר הוזמנו ויגיעו בימים הקרובים על פי הצהרת המבוטחת)".
הפוליסה אינה כוללת תניות מיגון למעט אחת, שעניינה "דלת (תריס) גלילה חשמלי".
תניה זו אינה רלוונטית לחלונות המרתף.

ביום 16/10/05 בשעות הבוקר המאוחרות חדר לבית פורץ שנכנס דרך חלונות המרתף הפתוחים. מן הבית נגנבו פרטי תכולה שונים, ובהם תכשיטים ומסך פלזמה.
התכשיטים מפורטים כולם בדו"ח "גמולב" בסכום כולל של 22,720 ₪, אשר כלול בסכום הכיסוי הביטוחי.
מסך הפלזמה הוערך בדו"ח "גמולב" בסכום של 15,000 ₪ ונישום על ידי שמאי מטעם הנתבעת בסכום של 13,500 ₪ - ערך כינון, ו-12,750 ₪ - ערך ריאלי.

תביעת התובעים לתגמולי ביטוח מאת הנתבעת נדחתה בטענה כי "הבית נותר פרוץ וללא מיגון - מסגרות החלונות במרתף חשופים (ללא חלון), כאשר החדירה לדירה בוצעה דרכו". (מכתב מיום 29/12/05).

עוד פורטו במכתב טענות כלליות בדבר אי עמידה בתנאי מיגון, וכן טענה בנוסח "לא שוכנענו בנסיבות האירוע ובהיקף התביעה".

התובע טוען כי בנסיבות המתוארות לעיל דחיית התביעה מצד הנתבעת הינה הפרה של החוזה בחוסר תום לב, וכי הוא זכאי לתגמולי ביטוח על פי ערך התכולה שנקבע בדו"ח "גמולב", בצירוף ריבית מיוחדת על פי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח.

הנתבעת טוענת כי אין כיסוי ביטוחי למקרה הגניבה הנטען, מן הנימוקים הבאים:

  1.      אין צורך בסעיף מפורש בפוליסה שייקבע כי על התובע להתקין חלונות במרתף. קיומם של החלונות מהווה תנאי מוקדם לקיומה של הפוליסה.
  2.      התובע הפר התחייבות מפורשת שנמסרה לסוקרת "גמולב", להתקין במרתף חלונות תוך ימים ספורים.
  3.      התובע החמיר את הסיכון של המבטחת בהשאירו את הבית פרוץ ומופקר, בניגוד להתחייבותו בפני הסוקרת כי יתקין חלונות במרתף. משראה כי התקנת החלונות מתעכבת היה עליו להודיע למבטחת על החמרת הסיכון.


הנתבעת טוענת כי בשיחה בה נרכשה הפוליסה לא הודיע התובע על היעדר חלונות במרתף.
הסוקרת היא שהפנתה את תשומת לבה של אשת התובע להיעדר חלונות במרתף וזו הדגישה כי הענין יוסדר תוך ימים ספורים. מקרה הגניבה אירע כחודש לאחר התחייבות אשת המבוטח להסדיר את ענין החלונות "בימים הקרובים".

לו היה התובע מודיע על אי התקנת החלונות אפשר שהנתבעת לא היתה מסכימה לבטח את הדירה כלל.

עוד טוענת הנתבעת כי יש לייחס לתובע אשם תורם, הואיל ובהתנהגותו תרם לקרות מקרה הביטוח.
הנתבעת טוענת גם כי התובע הגזים בסכום התביעה הן בענין התכשיטים והן בענין מסך הטלויזיה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שבפני החלטתי לקבל את התביעה.

אכן, ברגיל, כאשר מבטחים דירה אין צורך לשאול על קיומם של חלונות בפתחים המיועדים לכך, והמבטחת רשאית להניח כי כן הוא. ברם, במקרה זה חלוקים הצדדים אם דיווחה אשת התובע על היעדר חלונות במרתף - אם לאו.

הצדדים נחלקו בשאלה אם בשיחת הטלפון הראשונה דיווחה אשת התובע על היעדר חלונות במרתף - אם לאו. על פי תמליל השיחה שהתקבל מהנתבעת לא דיווחה אשת התובע על ענין זה. לטענת אשת התובע היא דיווחה על כך אך הדבר לא נרשם בתמליל. אשת התובע מעידה כי השאלה שנשאלה בענין סורגים היתה לאחר שאמרה כי אין חלונות במרתף אלא שהדבר לא נרשם.

לפי התמליל שהוצג, ברור כי אשת התובע לא ביקשה להסתיר מידע כלשהו הואיל ופעמיים ביקשה לוודא כי יישלח סוקר מטעם הנתבעת אשר יבדוק את הבית ואת התכולה. כמו כן, אשת התובע ציינה בפירוש כי אין לבית סורגים וכי אין בכוונתה להתקין סורגים כלשהם או אזעקה.

אינני רואה צורך להכריע במחלוקת בדבר גהגילוי המוקדם, הואיל ולטעמי שאלת הכיסוי הביטוחי מוכרעת על יסוד ביקור הסוקרת שנשלחה מטעם הנתבעת. לשון אחרת, גם אם נכונה טענת הנתבעת כי התובע לא גילה מראש על היעדר חלונות במרתף, תוקן הפגם עם ביקור הסוקרת במקום, באופן שהנתבעת אינה יכולה להתנער מן הכיסוי הביטוחי.

ביום 20/9/05 הגיע המידע בדבר היעדר חלונות במרתף לידי הסוקרת שנשלחה למקום מטעם הנתבעת ועל חשבונה. עם הַגיע המידע לידי הסוקרת, שליחת הנתבעת, יש לראות את המידע כאילו נמסר לידי הנתבעת עצמה.

נמצא, איפוא, כי ביום 20/9/05 ידעה הנתבעת כי אין חלונות למרתף הבית, הגם שהוא מחובר לסלון הבית בגרם מדרגות, וללא כל מיגון מפריד. הנתבעת בחרה שלא להודיע על ביטול הפוליסה או על שינוי תנאי מתנאיה. הנתבעת לא התרתה בתובע כי עליו להתקין חלונות לאלתר, ולא טענה כי הוטעתה בעת כריתת החוזה. רק בדיעבד מבקשת הנתבעת להתנער מן הכיסוי הביטוחי, וכזאת לא ייעשה.

מה משמעות ההערה שבדו"ח הסוקרת בדבר התחייבות המבוטח כי חלונות המרתף יותקנו "בימים הקרובים" ? -

ראשית, אשת התובע טוענת כי אמרה לסוקרת "בזמן הקרוב" או "בהמשך", ולא "בימים הקרובים". הסוקרת אינה יכולה לסתור טענה זו הואיל ואין בידה טיוטת הדו"ח כפי שנרשמה בעת הביקור במקום. יתר על כן, הסוקרת לא ראתה כלל את הדו"ח המודפס ואת מידת התאמתו לרישומים שבידיה, הואיל ועל פי נהלי העבודה הנהוגים במשרדה אין היא מבצעת הגהה על הדו"ח המודפס. בנסיבות אלה, אינני רואה מקום שלא לקבל את גרסת אשת התובע לפיה לא השתמשה בביטוי "בימים הקרובים". הביטוי "בקרוב" או "בהמשך", אינו תחום בזמן, ואם ביקשה הנתבעת להגביל את משך הזמן בו חשוף הבית לסיכון מוגבר בשל היעדר חלונות במרתף היה עליה להודיע על כך לתובע, ברגע שנודע לה כי אין חלונות במרתף. הנתבעת לא עשתה כן, ואין לה להלין אלא על עצמה.

שנית, גם אם השתמשה אשת התובע בביטוי "בימים הקרובים" בשיחתה עם הסוקרת, הרי שאין מדובר בזמן מדוייק והדבר נתון לפרשנות. הוכח כי החלונות הוזמנו ביום 15/9/05 - 5 ימים לפני ביקור הסוקרת (ראה טופס הזמנה, נספח ב' לכתב התביעה). משמע, כשאמרה אשת התובע לסוקרת כי החלונות הוזמנו - אמת דיברה. ברור כי יכולתה של אשת התובע לנקוב בזמן מדוייק להתקנת החלונות - מוגבלת, הואיל והיא תלויה בענין זה בבעל המקצוע שאמור להתקין את החלונות. על כן, בין אם אמרה "בימים הקרובים" ובין אם אמרה "בזמן הקרוב" הרי שתקופה של פחות מ-30 יום בתקופת החגים היא עדיין בגדר המונח "בימים קרובים" - והנתבעת אינה יכולה לטעון כלפי התובע כי הפר את התחייבותו להתקין חלונות.
אכן יש מקום לתמוה על הנתבעת שניאותה לבטח בית שבמרתפו כלל לא מותקנים חלונות, והוא בבחינת "פירצה הקוראת לגנב", (ו"גנב כשקוראים לו - בא", כמאמר "הגשש החיוור"), אך תמיהה זו שמבקשת הנתבעת לגלגל לפתחו של התובע, מונחת לפתחה של הנתבעת עצמה. הנתבעת קיבלה מידע מפורש כי מדובר בבית לא מוגן (בין אם בשיחת הטלפון הראשונה, כטענת התובע, ובין אם באמצעות הסוקרת), אך בחרה לבטח את הבית ואת תכולתו, או להותיר את הביטוח על כנו. הניסיון להתנער בדיעבד מן הכיסוי הביטוחי - לא יִצְלַח.

מן המפורסמות, וכך העידה גם עדה מטעם הנתבעת, כי כאשר רוכש אדם פוליסת ביטוח אצל הנתבעת, נכנס הביטוח לתוקף באופן מיידי על יסוד הצהרות המבוטח, ואם מעלחה הנתבעת דרישות מיגון אשר טרם קיימות בנכס המבוטח הרי שהיא נותנת שהות למבוטח להתקינן, מבלי שיש בכך כדי לעכב את כניסת הביטוח לתוקף. במהלך התקופה שעד להתקנת המיגון נוטלת הנתבעת על עצמה סיכון מוגבר. הדעת נותנת שהנתבעת עושה כן מטעמים עסקיים תוך נטילת סיכון מחושב ולא מנימוקים של עשיית צדקה וחסד. המקרה דנן אינו שונה. הנתבעת ידעה כי אין חלונות במנרתף וכי אלה עתידים להיות מותקנים בשלב כלשהו "בקרוב" ובחרה להעניק כיסוי ביטוחי למרות הסיכון המוגבר.

אני דוחה את כל טענות הנתבעת כלפי התובע בדבר הסתרת מידע או החמרת הסיכון. הנתבעת ביטחה את דירת התובע על דעת הסיכון הקיים ועם קרות מקרה הביטוח עליה לשלם לו תגמולי ביטוח כמוסכם.

טענות הנתבעת כלפי התובע באשר לסכום התביעה הן טענות בעלמא ואין בהן ממש.

אשת התובע הסבירה כי תחילה לא דיווחה על התכשיטים מאחר שנדרשה על ידי המשטרה שלא לגעת בדבר ועל כן הבחינה רק במסך הפלזמה החסר. מאוחר יותר כשבדקה במגירה מצאה כי התכשיטים נגנבו.
הסבר זה מניח את הדעת ולא הובאו כל ממצאים מחשידים המצדיקים הטלת דופי בתובע או באשתו.

אשר להערכת שווי הרכוש שנגנב -
זמן קצר לפני האירוע הוערך שווי הרכוש בדו"ח "גמולב". אין כל מקום לסטות מהערכה זו שנקבעה על ידי אנשי מקצוע ולהעדיף על פניה את דו"ח השמאי מטעם הנתבעת. ראוי לציין כי בהערכת שמאי הנתבעת בכל הנוגע לתכשיטים - לא נמצא כל פער בין דרישת התובע לבין הערכת שמאי הנתבעת.

סוף דבר - אני מקבל את התביעה.
אינני רואה מקום להשית על הנתבעת ריבית מיוחדת, הואיל והמקרה אינו בא בגדר המקרים המצדיקים הטלת ריבית כאמור.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

37,720 ₪, בניכוי השתתפות עצמית בסך 479 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 16/10/05; (התכשיטים מבוטחים במסגרת ביטוח התכולה ואין מקום לניכוי כפל השתתפות עצמית)

אגרת משפט בסך 1,201 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 9/5/06;

שכ"ט עו"ד בשיעור 15% ומע"מ מהסכום הפסוק, והחזר הוצאות התובע ועדיו בסך 1,000 ₪ (250 ₪ לכל עד ו-500 ₪ לתובע).

התשלום ישולם תוך 30 יום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון