להלן פסק דין בנושא ביטוח נזקי רכוש לרכב סוזוקי: פסק - דין התובעת הגישה תביעה בגין נזק שנגרם לרכב מסוג סוזוקי שהיה מבוטח על ידה, בעת שהיה נהוג בידי הגב' אזרק עירית (להלן: "הנהגת"), בתאונה מיום 05/02/04 עם רכב מסוג ג'י.אם.סי (להלן: "הרכב") נהוג בידי הנתבע. לטענתה נהג הנתבע בנתיב הנגדי לזה שבו נסעה הנהגת, סטה לנתיב נסיעתה, פגע במכונית, הדף אותה לתעלה בצד הכביש, ואף פגע במכונית נוספת. התובעת פיצתה את מבוטחה והגישה את התביעה שבפני. בכתב ההגנה הכחיש הנתבע את סטיית הרכב והפגיעה ברכב המבוטח ע"י התובעת, טען שהתאונה אירעה עקב סיבות שלא היתה לו עליהן שליטה, וכי התאונה אירעה עקב רשלנות הנהגת. בנוסף הגיש הנתבע הודעת צד ג' בה טען כי ביקש מצד ג2, סוכן הביטוח (להלן: "סוכן הביטוח") להוציא עבורו ביטוח צד ג' וזה אישר כי ערך את הביטוח אצל צד ג1, אריה חברה לביטוח (להלן: "חברת הביטוח"). לפיכך הגיש הודעת צד ג' נגד חברת הביטוח אריה, נגד סוכן הביטוח, ונגד מעבידתו, סוכנות הביטוח, צד ג3 (להלן: "סוכנות הביטוח"). התביעה נגדם מושתת על הטענה לפיה נערך הביטוח, לחילופין על מצג השווא שהציגו בפניו כאילו הוא מבוטח, ולחילופי חילופין מכח רשלנותם: צד ג'2 בכך שלא ביצע את הוראות הנתבע, שלא פעל כסוכן ביטוח סביר ולא נקט בזהירות סבירה בעריכת הביטוח, צד ג' 1 בכך שלא ביטחה ולא ביצעה את ההוראות שקיבלה על עצמה, וצד ג3 - מכח אחריותו השילוחית כמעביד כלפי מעשיו של העובד שלה, הוא סוכן הביטוח. לטענת הצדדים השלישים, ביקש הנתבע במפורש שלא לבטח את הרכב בביטוח צד ג' בשל עלותו הגבוהה, אלא ביטוח חובה בלבד, וכך פעלו הצדדים השלישיים. נגד הנתבע הוגש כתב אישום לפיו, בין היתר הוא גרם לתאונה בכך שסטה שמאלה, התנגש ברכב המבוטח ע"י התובעת שכתוצאה מכך הסתבסב ונהדף לתעלה שמעבר לשול, וכן פגע ברכב נוסף שאף הוא נהדף לתעלה. בישיבה ביום 27/10/05 הגיעו התובעת והנתבע להסכמה כי ינתן פס"ד נגד הנתבע כמפורט בפרוטוקול הדיון, כי התובעת לא תדרוש תשלום בפועל של פסה"ד עד 30 ימים לאחר מתן פסק דין סופי בתביעה של הנתבע בהודעת צד ג', וכי אם התביעה נגד צד ג' תתקבל, תפעל תחילה לגבות את התשלום מאת צד ג'. לפיכך ניתן באות ומועד פס"ד בתביעה שבין התובע לנתבע והדיון המשיך בהודעת צד ג. הנתבע הינו עובד בחברת עידית הקרמיקה בע"מ (להלן: "החברה") שהיא בעלת הרכב. מר גבריאל יונה הוא המנהל ובעל השליטה בחברה והגב' מירב יונה היא רעייתו. גיסה של הגב' יונה, שלומי איבגי, שנהג לרכוש פוליסות ביטוח מאת סוכן הביטוח ואף המליץ עליו בפני לקוחות נוספים, המליץ לגב' יונה לפנות לסוכן ולקבל הצעה לביטוח. לטענת הנתבע, פנתה גב' יונה לסוכן הביטוח שהציע לבטח את הרכב בביטוח חובה שעלותו 5,700 ₪ ובביטוח צד ג' שעלותו 1,600 ₪. לאחר שגב' יונה בדקה הצעות במספר חברות ביטוח, היא הסכימה להצעתו של סוכן הביטוח והודיעה לו כי היא רוכשת עבור הרכב ביטוח חובה וצד ג'. סוכן הביטוח הפנה אותה לפקידה במשרדו שקיבלה ממנה את פרטי כרטיס האשראי ובעקבות זאת חויבה החברה בביטוח חובה בסך 5,769 ₪ בארבעה תשלומים בסך 1,443 ₪ כל אחד, וכן בביטוח צד ג' בסך 1,602 ₪ ב-5 תשלומים. לטענת הנתבע, ועפ"י עדותה של הגב' יונה, ימים ספורים לאחר עריכת הביטוח פנתה אל גב' יונה אחותה, ורד, סיפרה לה כי ביטוח החובה של רכב שבבעלותה מסוג דייהטסו שרייד מודל 1992 עומד להסתיים תוך זמן קצר ומאחר והיא נקלעה לקשיי נזילות קשים אין יכולתה לרכוש פוליסת ביטוח חובה. לכן הציעה גב' יונה לאחותה לרכוש עבורה בתשלומים את ביטוח החובה. ביום 09/03/03 פנתה גב' יונה לסוכן הביטוח וביקשה ממנו לערוך את ביטוח החובה עבור ורד ב-4 תשלומים. סוכן הביטוח הסכים וערך את הביטוח שעלותו 2,078 ₪ ב-4 תשלומים של 521 ₪ כ"א. לאחר התאונה פנתה גב' יונה לסוכן הביטוח שבדק במחשב ולא הודיע לה כי הרכב איננו מבוטח בביטוח צד ג'. מספר ימים לאחר מכן פנתה גב' יונה לסוכן הביטוח פעם נוספת ואז הודיע לה כי טעה, כי לא ערך ביטוח צד ג' לרכב וכי התשלום אשר בוצע התקבל עבור ביטוח צד ג' לרכב של ורד. מנגד טוענים צדדי ג' וכעולה מעדותו של סוכן הביטוח, כי ביום 01/04/03 או בסמוך לכך פנה אליו שלומי איבגי לקבל הצעות מחיר לפוליסת ביטוח חובה וצד ג' לרכב. באותו יום חזר אליו הסוכן עם ההצעות, ומר איבגי הפנה אותו למר יונה. בעקבות זאת פנה הסוכן למר יונה אשר הודיעו כי בשל המחיר הגבוה הוא מבקש לערוך ביטוח חובה בלבד וכי ברצונו לבדוק מספר הצעות נוספות. הסוכן העמידו על ההשלכות של החלטתו. ביום 03/04/03 יצר הסוכן קשר עם הגב' יונה ומסר לה כי עלות פוליסת צד ג' תעלה 2,900 ₪ הן בחב' הכשרת הישוב והן בחב' אריה. מאוחר יותר באותו היום שוחח הסוכן עם מר יונה שחזר והודיעו שההצעות יקרות והוא אינו מעוניין בביטוח צד ג' אלא בחובה בלבד. הסוכן ערך על כך תרשומת, ובהתאם לא הוציא לרכב פוליסת צד ג'. כמו כן, עפ"י עדותו תיקו האישי של המבוטח מתויק בקלסר "ביטוח חובה בלבד" וכך נעשה גם לגבי המשאית. עפ"י עדותו של הסוכן, פנה אליו מר איבגי לאחר אירוע התאונה, וביקש כי יערוך לרכב ביטוח צד ג' רטרואקטיבי. לטענת הסוכן הוא הודיע למר איבגי שאינו יכול לעשות כן, ולאחר שמר אבגי חזר על בקשתו, ומאחר והסוכן הינו שכיר בסוכנות, הוא הפנה אותו למר לחמי מבעלי הסוכנות. גם מר לחמי העיד כי מר אבגי פנה אליו בבקשה לעשות ביטוח צד ג' רטרואקטיבי. מר לחמי סירב, מר אבגי חזר על בקשתו בטענה שאחרת תיגרם למר יונה פשיטת רגל, אך מר לחמי שב וסירב לבקשה. לאחר ששמעתי את הצדדים ועייני בחומר הראיות הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה בהודעת צד ג' להידחות. לטענת הנתבע יש ללמוד על כך שביטוח צד ג' נערך עבור הרכב ולא עבור מכוניתה של ורד בשל כך שביטוח צד ג' נעשה באותו יום בו נעשה ביטוח החובה לרכב, 8 ימים לפני שנעשה ביטוח החובה למכוניתה של ורד ביום 09/04/03. כעולה מחומר הראיות שבפני אין זהות בין אופן החיוב בביטוח חובה ובביטוח צד ג'. תשלום ביטוח החובה נעשה במשרד הסוכן, באופן מיידי בלבד, והמבוטח מקבל את הפוליסה או העתק ממנה בפקס או בדואר או בשניהם. תשלום הביטוח המקיף נעשה בנפרד, בחב' הביטוח, ואין הכרח שהתשלום יהיה מיידי. בנוסף עולה מחומר הראיות כי אין הכרח ששני סוגי ביטוחים שונים של רכב יעשו באותו יום. כך ניתן לרכוש ביטוח חובה במועד מסויים, במועד אחר ביטוח צד ג' ובמועד אחר ביטוח מקיף. גם אם הייתי מקבלת את הטענה שעשיית ביטוח חובה וביטוח צד ג' באותו יום מצביעה על כך ששניהם נעשו לאותו רכב, לא הוכח מועד רכישת ביטוח צד ג' בעניינינו, והראייה היחידה לעניין זה היא פירוט החיובים בתדפיס כרטיס האשראי, בו כל החיובים עבור כל העסקאות מתבצעים ביום 2 לחודש, ובאותו שני לחודש נעשו החיובים של שני הביטוחים כלפי חב' האשראי. הטענה של ב"כ התובע כי שני הביטוחים נרכשו ביום 02/04/03 וודאי שאינה נכונה שכן מתעודת ביטוח החובה עולה שהיא נרכשה ביום 01/04/03. לטענת צדדי ג' הפוליסה של מכוניתה של ורד מיום 01/04/03 לא היתה פוליסה חדשה אלא חידוש פוליסה. לכן חודשה הפוליסה באופן אוטומאטי ביום 01/04/03 וכפי שניתן לעשות, התשלום בגינה נמסר רק ביום 13/04/03 ע"י המצאת מספר כרטיס האשראי לחברת הביטוח. לטענת הנתבע טענה זו אין בה ממש שכן מכוניתה של ורד היתה מבוטחת, עד ליום 31.3.03, בביטוח מקיף ואילו הפוליסה החדשה שהונפקה היתה ביטוח צד ג' בלבד. אילו היתה הפוליסה מתחדשת באופן אוטומטי היא היתה אמורה להתחדש כביטוח מקיף. לכך משיבים צדדי ג' כי אין חולק שבחידוש הפוליסה של ורד ביום 01/04/03 היתה הפחתה בכיסוי והמחלוקת הינה האם ההפחתה היתה לחובה בלבד כטענת הנתבע ובעלי הרכב או לחובה וצד ג' בלבד כטענת הצדדים השלישיים. אין ספק כי פוליסת צד ג' של מכוניתה של ורד מיום 01/04/03 היתה חידוש של פוליסה שהיתה בתוקף בשנה שלפני כן. אין גם חולק כי נעשתה הפחתה בכיסוי. אין חולק כי בפועל הוצאה פוליסת ביטוח צד ג' למכוניתה של ורד שהיתה בתוקף מיום 01/04/03, וכי עפ"י דין ניתן לשלם עבורה ביום 13/04/03, דבר שאינו פוגע בתוקפה עד לאותו מועד. כל אלה תומכים בגרסת צדדי ג', ולמצער גרסה זו אינה נסתרת ע"י הנתבע שעליו הנטל להוכיח את טענותיו כלפי צדדי ג'. כאמור טען הנתבע כי התשלום בסך 1,602 ₪ היה עבור פוליסת ביטוח צד ג' עבור הרכב. בתצהירו של הסוכן נאמר כי סכום זה היה עבור ביטוח צד ג' למכוניתה של ורד מסוג דהייטסו שרייד ואילו עבור הרכב, המוגדר כמשאית עלה ביטוח צד ג', בתקופה הרלוונטית, 2,900 ₪. הסוכן ומר לחמי חזרו על כך בעדותם ומר לחמי העיד שהטענה כי ביטוח צד ג' לרכב באותה תקופה עמד על 1,602 ₪ הינה טענה מופרכת. הנתבע לא הגיש ראיות לכך שניתן היה לבטח רכב מסוגו של הרכב נשוא התביעה בביטוח צד ג' בסכום של 1,602 ₪ בתקופה הרלוונטית לתביעה. הנתבע גם טען כי ביטוח צד ג' למכונית דייהטסו שרייד באותה תקופה עמד על 800 ₪. צד ג' טענו כי הפרמיה הבסיסית באותה תקופה היתה כ- 800 ₪ אולם הגב' ורד ביקשה הרחבות כולל כיסוי לכל נהג לרבות נהג חדש וצעיר, כיסוי שמשות, גרירה, וביטול השתתפות עצמית למקרה ראשון, ולכן עלתה הפוליסה 1,602 ₪. גם לעניין זה לא הביא הנתבע ראיות כי ניתן היה לרכוש פוליסת צד ג' כולל כל ההרחבות האמורות ב- 800 ₪ בתקופה הרלוונטית. מר איבגי הכחיש כי פנה לסוכן ולמר לחמי וביקש מהם להוציא ביטוח רטרואקטיבי. יצויין כי הסוכן לא נשאל דבר בעניין זה, אלא רק מר לחמי, והאחרון עמד בחקירתו הנגדית על גרסתו. עפ"י עדותו של מר לחמי מועסק סוכן הביטוח בסוכנות הביטוח מזה 9 שנים והוא נחשב לעובד טוב ואמין. גם מר איבגי העיד כי מדובר באדם אמין וכי הוא ממשיך לרכוש ממנו ביטוחים ולהפנות אליו לקוחות. תמוה שלאחר שהסוכן טעה בהוצאת הביטוח עפ"י טענת הנתבע ועדיו, כולל מר איבגי, יוסיף מר איבגי לרכוש ממנו ביטוחים ולהמליץ עליו בפני אחרים. עוד יותר תמוה שהוא עושה כן לאחר שהסוכן חוזר וטוען שמר איבגי ביקש ממנו להוציא ביטוח רטרואקטיבי, דבר שאינו אמת לטענת מר איבגי. לטענת צדדי ג' הנתבע לא צירף ולו מסמך מקורי אחד למרות שהצגת המקור התבקשה על ידי ב"כ צדדי ג'. יש לציין כי לא רק שהמסמכים המקוריים לא הוצגו, אלא שעל גבי המסמכים נעשו רישומים שנטען ע"י עדי הנתבע כי נעשו על ידי מנהלת החשבונות של החברה, ביניהם רישומים שנטען כי נעשו בטעות. לפיכך היתה חשיבות להצגת המסמכים המקוריים, וכן לעדותה של מנהלת החשבונות אלא שהאחרונה לא זומנה להעיד מטעם הנתבע ללא מתן סיבה כלשהי לכך. בנוסף לא הגיש הנתבע מסמך כלשהו שבו מתבקש ביטוח צד ג' לרכב. עדותו של מר איבגי הובאה באיחור, לאחר שמיעת כל יתר העדים בתיק, ומבלי שהלה יגיש תצהיר. אין מדובר בעד אובייקטיבי אלא במי שיש לו עניין אישי בתובענה שכן הוא גיסם של מירב וגבריאל יונה והוא אשר הפנה אותם אל סוכן הביטוח. מחומר הראיות שבפני עולה כי בפועל היה לרכבה של ורד בתקופה הרלוונטית ביטוח צד ג'. הנתבע לא זימן את ורד לעדות. לבסוף, אין זה סביר בעיני כי חודשים רבים לאחר רכישת הביטוח, לא תפעל החברה ומר וגב' יונה לקבל את פוליסת ביטוח צד ג' שלא נשלחה וממילא לא הגיעה אליהם. פסיקתא . לאור כל האמור לעיל נדחית התביעה בהודעת צד ג'. הנתבע ישלם לצדדי ג' הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.רכבביטוח רכבנזקי רכושנזק לרכב