להלן פסק דין בנושא ביטוח נזק לרכב פולקסווגן: פסק דין התביעה והצדדים לה: 1. בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש אשר אירעו לרכב מבוטחת התובעת, גברת דורפמן עידית (להלן: "המבוטחת") בעקבות תאונת דרכים מיום 26.6.03. 2. המבוטחת, נסעה עם רכבה מסוג פולקסווגן, (להלן: "הרכב") בדרך בגין בת"א, לכיוון דרום. 3. הנתבע, שנהג באותה עת ברכבו מסוג משאית (להלן: "המשאית") הגיח מהמעבר התת קרקעי וכאשר השתלב בדרך בגין סטה, לטענת המבוטחת, לנתיבה ופגע בדופן השמאלי של רכבה. 4. שמאי מטעם התובעת בדק את הנזקים ברכב והעריך את הנזקים הישירים שנגרמו לרכב, כולל מע"מ, בסכום של 5,357 ₪. הרכב תוקן במוסך פליקס ת"א (להלן: "המוסך") והמבוטחת היא ששילמה את דמי התיקון ישירות למוסך. טענות הצדדים וגדר המחלוקת: 5. הנתבע לא מתכחש כי המשאית פגעה ברכב המבוטחת, ושאלת האחריות אינה עומדת בהחלטה זו - אם כי לנסיבות התאונה ולשאלת האחריות אדרש בהמשך. 6. טענת ההגנה העיקרית של הנתבע היא כי דין התביעה להידחות על הסף שכן המבוטחת פוצתה בגין מלוא נזקיה מיד בסמוך לאחר התאונה, ועוד בטרם הוגשה תביעה זו, ולפיכך - לתובעת אין עילת תביעה כלפי הנתבע. בנוסף ולחילופין טען הנתבע כי יש לייחס רשלנות למבוטחת בגין התאונה, וכי סכומי הנזק הינם מוגזמים ומנופחים. 7. זה המקום לציין כי התובעת בכתב התביעה (סעיף 8 לכתב התביעה) ציינה אמנם כי המבוטחת קיבלה לידיה כספים מהנתבע - אולם לטענתה כספים אלו שולמו למבוטחת בגין נזקיה העקיפים ולכן זכות התביעה שלה לא נפגעה. 8. הנתבע, כאמור, חולק על התובעת בנקודה זו ואף הגיש מטעמו הודעת צד ג' כנגד המבוטחת להחזר הסכומים אשר שולמו על ידו במסגרת הסכם הפשרה, כפי שיפורט להלן. השאלה שבמחלוקת: 9. עניינו הרואות, השאלה העיקרית הדורשת הכרעה בהחלטה זו הינה האם לתובעת קיימת עילת תביעה כנגד הנתבע, וזאת לאור הסכם הפשרה אשר נחתם בין המבוטחת לבין הנתבע ביום 25.7.03 (להלן: "הסכם הפשרה"). 10. במסגרת הסכם הפשרה סוכם כי הנתבע ישלם למבוטחת סכום של 3,000 ₪ (להלן: "סכום הפשרה") "בגין ההפסדים שגרמת לי" וכי סכום הפשרה ישולם בשני שיקים בני 1,500 ₪ כל אחד. בהסכם הפשרה נאמר בין השאר "...אני מאשרת בזאת שהיום קיבלתי ממך סך של 3,000 ₪ ... וזאת בגין ההפסדים שגרמת לי ואני מאשרת שלא אדרוש ממך באופן אישי כל תשלום נוסף לנזקים שגרמת לי". 11. האם, לאור כריתתו של הסכם הפשרה ולשונו, קיימת לתובעת עילת תביעה כנגד הנתבע? הדין וההלכה: 12. התביעה שבפני נסמכת על זכות התחלוף של המבטחת, התובעת, המעוגנת בסעיף 62 (א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, וזו לשונו: "הייתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם" (הדגשות שלי). 13. בבואנו לבחון האם הסכם אשר נכרת בין מזיק למבוטח חוסם את תביעת המבטחת, עלינו לבחון שני פרמטרים: (1) מועד עריכת הסכם ביחס למועד ביצוע התשלום למבוטח על ידי המבטחת; (2) תוכנו בעת כריתתו של ההסכם, המוסק מתוך לשונו ומתוך אומד דעתם של הצדדים. 14. לעניין מועד עריכת ההסכם, עלינו לבחון האם ההתקשרות בין הנתבע למבוטחת התרחשה קודם לתשלום תגמולי הביטוח מאת התובעת למבוטחת או לאחר מכן, שהרי, שעה שמשלם מבטח למבוטח תגמולי ביטוח, עוברת זכותו של המבוטח כלפי המזיק אל המבטח בשיעור התגמולים ששולמו. לאחר מועד זה הזכות אינה עוד ברשותו של המבוטח, וראה ע"א 5/87 ליפשיץ נ' לוי, פד מב (2) 177, 191-190. ויתור או פשרה שנעשתה בין המבוטח לבין המזיק לאחר תשלום תגמולי הביטוח, מוגבלים לזכות שנותרה בידו לעניין נזקים שאינם כלולים בתגמולי הביטוח, וראה י' אליאס דיני ביטוח כרך ב', תשס"ב עמ' 561, דניאל פרידמן ונילי כהן "דיני חיובים - חלק כללי", בעמ' 298 ומ' יפרח, חרל"פ, ששון - דיני ביטוח, מה' שנייה, עמ' 387. 15. שונים הדברים אם הסכם הפשרה נעשה קודם לתשלום תגמולי הביטוח מאת המבוטח. במקרה כזה, אם הסכם הפשרה מהווה הסדר כולל ויש בו משום מיצוי העילה וויתור על זכותו של המבוטח או חליפיו לחזור אל המזיק בעניין התאונה, יהיה המבטח מנוע מלהגיש תביעה כנגד המזיק (רע"א 7817/99 אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' קופת חולים מכבי, פ"ד נז (3) 49, 64). סעדו של המבטח במקרה כזה, יהיה בדרישת פיצוי מהמבוטח (בין מכוח סעיף 62(ג) לחוק חוזה הביטוח בפרשנות מרחיבה, ובין על בסיס שונה, ור' ע"א 32/82 גרייפמן נ' חתמי לוידס, פ"ד לט (4) 660, 663). ומהלכה ליישומה: 16. במקרה הנדון, התאונה התרחשה ביום 26.6.03 ; התשלום למוסך בוצע ישירות ע"י המבוטחת לפני שנחתם הסכם הפשרה ; הסכם הפשרה נחתם ביום 25.7.03 ; הדיווח לתובעת אודות התאונה נעשה ביום 27.7.03 ; ותגמולי הביטוח הועברו למבוטחת ביום 10.8.03. ממקבץ מועדים אלו עולה כי הסכם הפשרה נחתם לפני ששולמו תגמולי הביטוח, ולכן בזמן שהתגבשה זכות התחלוף של התובעת כבר סולקה התביעה "עבור הנזק" כלשון הסכם הפשרה, ואין המבטחת יכולה לבוא בנעלי המבוטח - וראה פס"ד אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ המצוטט לעיל. 17. לפיכך, יש לקבוע כי במועד שהתגבשה זכותה של המבוטחת, היא התובעת, לחזור למזיק ולתבוע את נזקיה - זכות זו "נפגמה" עקב הויתור שערכה המבוטחת, ועל כן, כל שנותר לבחון הוא האם הסכם הפשרה שנחתם מהווה הסדר כולל ויש בו משום מיצוי העילה על זכותה של המבוטחת לחזור אל הנתבע בעניין התאונה. אקדים ואומר כי גם לשאלה זו מצאתי כי יש מקום לענות בחיוב, ולהלן נימוקי: פרשנות ההסכם: 18. על פי הלכת אפרופים (ע"א 4628/93, מ"י נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ), פד מ"ט (2) 265, יש לפרש הסכם לאור לשונו ומתוך אומד דעתם של הצדדים, ומדובר בשני מבחנים החיים זה לצד זה, כשאין עדיפות עליונה ללשון ההסכם דווקא. 19. במקרה הנדון המסקנה המתחייבת לאחר בחינת הראיות היא כי הצדדים התכוונו לכך שההסכם יהווה הסכם ממצה וסופי, ואין מדובר בתשלום עבור נזקיה העקיפים של המבוטחת בלבד, כטענתה. 20. בראש ובראשונה, מבוססת מסקנתי הנ"ל על כך שסוכן הביטוח מטעם המבוטחת, מר דב קרמר (להלן: "הסוכן") ליווה את המבוטחת לאורך כל הדרך, החל מיום התאונה, שליחת שמאי למוסך, ניהול משא ומתן עם המזיק ומתן הודעה לחברת הביטוח. בעניין זה יצויין כי התובעת העידה מטעמה את הסוכן, וזה האחרון מסר את גרסתו לארועים (ראה עדותו בעמ' 3-4 לפרוטוקול). 21. מדברי הסוכן עולה כי תחילה בקשה המבוטחת להפרע, בהמלצתו, מהנתבע את מלוא הנזקים, הכוללים את הנזק הישיר וירידת הערך (כ- 9,000 ₪), ולא להפעיל את פוליסת הביטוח, אולם רק שהבין "שאין ממי לקחת" (פרו' עמ' 4 שור' 7), הוחלט להפעיל את הפוליסה. 22. אולם, חרף "החלטה" זו - בפועל דווח הסוכן על התאונה רק ביום 27.7.03, דהיינו יומיים לאחר חתימת הסכם הפשרה, כאשר במועד חתימת ההסכם מודה הסוכן כי "כשכתבתי את החוזה בוודאי שידעתי שאני הולך להפעיל את הפוליסה". 23. עד כאן לעניין אומד דעתה של המבוטחת והסוכן מטעמה בזמן חתימת ההסכם, ומה לעניין אומד דעתו של הנתבע ? ובכן, הנתבע העיד כי בזמן חתימת ההסכם ידע כי הנזק הנו מעל 5,000 ₪ ואף אישר כי דו"ח הנזק הוצג בפניו (פרוטוקול עמ' 6 שור' 19) ; הנתבע ציין מפורשות כי ההסכם נעשה על ידי הסוכן - אולם זה הוצג כחבר ולא כסוכן ביטוח (פרו' עמ' 6 שור' 21) ; הנתבע העיד כי כשחתם על הסכם הפשרה ידע כי חברות הביטוח אינן מעורבות (פרו' עמ' 7 שור' 5-4) וכי הצדדים "סוגרים את העניין בינינו בלי חברת ביטוח, וגם לי יש חברת ביטוח" (פרו' עמ' 7 שור' 7-6) ; ולעניין הסכום "העגול" של הפשרה (3,000 ₪) ציין הנתבע כי לאור המחלוקת לעניין האחריות, איזה רכב סטה לכיוונו של האחר, הסכים לשלם יותר ממחצית הנזק (פרו' עמ' 7 שור' 10). 24. וכיצד בא לידי ביטוי "אומד דעתם" הנ"ל של הצדדים בלשון הסכם הפשרה? - ובכן, למרות שההסכם נוסח ונחתם על ידי הסוכן - הוא כלל לא נזכר בו, גם לא כעד ; בהסכם מצויין כי נזקי התאונה תוקנו על ידי המבוטחת עצמה, "ולאחר שתיקנתי את הרכב שלי", עובדה נכונה למועד קרות התאונה, באשר המבוטחת היא ששלמה את דמי התיקון ישירות למוסך ; הסך של 3,000 ₪ נזקף "בגין הפסדים שגרמת לי", הא ותו לא, וקיים אישור כי לא ידרש סכום נוסף "באופן אישי"". 25. ומה חסר בהסכם זה, אשר נוסח ונכתב על ידי סוכן ביטוח מקצועי, שכל הידע והמומחיות ברשותו, ואשר לטענתו יודע (פרו' עמ' 4 שור' 21) בזמן ניסוח ההסכם כי הוא עומד להפעיל את הפוליסה ? - ובכן, בהסכם אין מילה וחצי מילה על חברת הביטוח אשר עומדת להכנס לתמונה, ולהשיב למבוטחת את אותם סכומים אשר שולמו על ידה למוסך ; אין מילה וחצי מילה על "נזק עקיף" ו/או השתתפות עצמית ו/או ירידת ערך, למרות שמונחים אלה ידועים ונהירים לסוכן (פרו' עמ' 5 שור' 11) ; אין התאמה בין הסכום ששולם (3,000 ₪) לבין אישור ההפסדים בפועל (3,662 ₪). 26. אם אצליב בין אומד דעתם של הצדדים בזמן חתימת ההסכם ולשונו של ההסכם, מתבקשת המסקנה כי בזמן החתימה על הסכם הפשרה אכן חברות הביטוח של הצדדים כלל לא היו בתמונה, והמבוטחת והסוכן מטעמה לא הודיעו לנתבע כי הם עומדים להפעיל את הפוליסה - ההיפך הוא הנכון, הנתבע אכן סבר כי התשלום בסך 3,000 ₪ מהווה הסכם פשרה סופי וממצה; סכום הפשרה מתיישב עם המחלוקת לעניין האחריות לתאונה, שהרי מדובר בסטיה מנתיב, ומקבלת אני את הסבריו של הנתבע כי הסכים לשלם קצת יותר ממחצית הנזק שהוכח בפניו באמצעות דו"ח השמאי וחשבונות המוסך ; העובדה כי דו"ח השמאי וחשבונית התיקון הוצגו בפני הנתבע בזמן חתימת ההסכם, מחזקת את המסקנה כי הנתבע סבר שהתשלום נזקף על חשבון הנזק הישיר ולא על חשבון "נזקים עקיפים", כביכול. 27. דווקא בשל העובדה כי הסוכן היה מעורב בחתימת הסכם הפשרה, ניתן היה לצפות כי יודגש, "ברחל בתך הקטנה", כי מדובר בפשרה לעניין הנזקים העקיפים בלבד וכי אין התשלום חוסם תביעה עתידית של חברת הביטוח - הרי מונחים אלה נהירים וידועים לסוכן, כמו גם רצונו של הנתבע שלא לתבוע ולא להתבע (פרו' עמ' 5 שור' 4). "השתיקות הרועמות" של ההסכם בנקודות אלו מעוררות שאלות קשות, ולא אוסיף בנקודה זו. 28. לאור כל האמור לעיל, מסקנתי היא כי מלשון ההסכם ומאומד דעתם של הצדדים (בוודאי של הנתבע, לעניין המבוטחת והסוכן מטעמה - לא אוסיף מעבר לאמור לעיל), אזי מדובר בהסכם סופי וממצה של כל הנזקים אשר נגרמו בתאונה זו. סיכום: 29. לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה שטרם תשלום תגמולי הביטוח למבוטחת, התפשרה המבוטחת עם הנתבע - המזיק בהסכם פשרה ממצה וסופי, החוסם את תביעת התובעת. לפיכך, התובעת מנועה מלהגיש תביעה זו וסעדיה נזכרים בין השאר במסגרת סעיף 62(ג) לחוק חוזה הביטוח. 30. סוף דבר, התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסכום כולל של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. רכבביטוח רכבנזק לרכב