ביטוח נזילה בדירה

להלן פסק דין בנושא ביטוח נזילה בדירה: פסק דין בפני תביעת שיבוב של אריה חברה לביטוח בע"מ (להלן - התובעת), אשר ביטחה את משפחת שמרת - בין השאר כנגד נזקי רכוש לדירתה. התביעה הוגשה כנגד א.א. חיון קור וחם בע"מ (להלן - הנתבעת), חברה העוסקת בהתקנת דודי שמש, אשר החליפה ביום 15.9.00 את דוד השמש בביתה של משפחת שמרת. ביום 31.12.02 ארעה הצפה של מים בבית משפחת שמרת, כאשר מים דלפו מתקרת הדירה, והתובעת שיפתה אותה בגין נזקיה. לטענת התובעת, ההצפה נגרמה בשל רשלנות הנתבעת, אשר התקינה את הדוד. עובדות שאינן במחלוקת (או שלא הוכחשו) הנתבעת התקינה את הדוד בדירת משפחת שמרת ביום 15.9.00. ההתקנה לא כללה טיפול באינסטלציה הקיימת בגג והדוד חובר לאינסטלציה הקיימת. ביום 25.1.01 החליפה הנתבעת, בעקבות פנייתה של משפחת שמרת, צינור סירקולציה המחבר בין דוד השמש לקולטים. מאותו יום ועד ארוע ההצפה ביום 31.12.02 - לא היו תלונות כלשהן בנוגע לתקינות הדוד. כשנה לאחר ארוע ההצפה - ביום 17.11.03 - החליפה הנתבעת פלאנצ' וטרמוסטט בדוד. שמאי מטעם התובעת ביקר בדירת משפחת שמרת ביום 1.1.03, יום לאחר ההצפה. בבית שמרת נכח הבן (שהיה באותה עת כבן 14.5) והשמאי שוחח עימו ובנוסף - שוחח טלפונית עם מר שמרת. השמאי לא עלה על הגג, מאחר שלא היה בבית סולם, ולכן לא ראה את הדוד וחוות דעתו נסמכת על כך שבתקרת הדירה, במספר מקומות, היו סימני רטיבות רבים, לדבריו - "עדות לכמות הגדולה של המים שדלפו". השמאי לא ידע לומר בודאות מהו מקור הדליפה. טענות התובעת ביום 31.12.02 התקשר בנה של הגב' שמרת אליה, בשעת אחה"צ, והודיע לה טלפונית שיש הצפה. היא לא יכלה לצאת ממקום עבודתה ולכן אמרה לבנה לסור ברגל למשרד הנתבעת, הנמצא קרוב לדירת משפחת שמרת, ולמסור לה את מספר הטלפון של הנתבעת. כך עשה הבן, ובהתאם למה שמסר לה - צלצלה גב' שמרת לנתבעת. היא הזמינה אותם (את עובדי הנתבעת) לבוא ולבצע תיקון, הם אכן הגיעו, תיקנו, לא לקחו כסף עבור התיקון והנזילה פסקה. מאחר שהנתבעת מכחישה כי ביצעה את התיקון האמור, וטוענת שלא נקראה כלל לבית שמרת ביום ההצפה, ציינה הגב' שמרת שאיש - מלבד עובדי הנתבעת - לא טיפל מעולם בדוד ולא דרך על הגג. לכן גם פסלה אפשרות שהוצגה על ידי הנתבעת, לפיה רעף בגג השתחרר והנזילה ארעה כתוצאה מכניסה של מי גשמים. לטענת התובעת, מתקיימים כל יסודות עוולת הרשלנות, והורם הנטל להוכיח כי הנתבעת התרשלה כלפי משפחת שמרת: הנתבעת היא שהתקינה מלכתחילה את הדוד אצל משפחת שמרת; הגב' שמרת העידה כי צלצלה לנתבעת ביום ההצפה, ונציג הנתבעת הוא שהגיע ותיקן את הנזילה; הגב' שמרת העידה בודאות שאף אחד אחר לא טיפל מעולם בדוד או באביזריו; הנתבעת לא הביאה לבית המשפט את יומן העבודה הקיים אצלה, על מנת שניתן יהיה לראות אם קיימת בו קריאה של משפחת שמרת ביום הרלוונטי, והמנעותה מלהביא ראיה, שלטענתה יכלה לסייע לה, מחזקת - על פי ההלכה הידועה - את ראיות הצד שכנגד; שמאי התובעת אמנם לא עלה על הגג בדירת שמרת ואמנם לא יכול היה להצביע בוודאות על מקור הנזק, אך ניתן ללמוד מקביעתו, הנסמכת על נסיונו המקצועי, כי ניתן לקבוע - במידת הסבירות הנדרשת להרמת הנטל במשפט אזרחי - כי מקור הנזק הוא דליפה, ולא גשמים שחדרו מרעף שבור. זאת, מאחר שהנזק מלמד על דליפה של כמות מים גדולה בבת אחת, כפי שקורה כאשר דוד בן 150 ליטר מציף את הגג, והסימנים שונים מחדירת מי גשם, שהיא נקודתית. טענות הנתבעת הפעם הראשונה שביקר נציג של הנתבעת בבית שמרת, לאחר החלפת צינור הסירקולציה על ידי הנתבעת ביום 25.1.01, היתה ביום 17.11.03, כמעט שנה לאחר ההצפה, וזאת - לצורך החלפת הפלאנצ' והטרמוסטט בדוד. הנתבעת לא נקראה לטפל בהצפה ולא ידעה אודותיה. כאשר הגיע נציג הנתבעת, מר שלום חיון, לבצע את העבודות בנובמבר 2003 בדוד של משפחת שמרת, נוכח לדעת שמישהו אחר טיפל בדוד, וזאת לאור שימוש שנעשה בחומרים שהוא עצמו אינו נוהג לעשות בהם שימוש (צינורות מפלסטיק, כפי שרואים בתמונות שצילם). לטענת הנתבעת, היא לא התרשלה בכל צורה שהיא כלפי משפחת שמרת, ואין לה כל אחריות בגין הנזק שנגרם כתוצאה מארוע ההצפה. התובעת איננה יודעת לאשורן מה היו הסיבות שגרמו לנזק: השמאי מטעמה, שהגיע למקום יום לאחר הארוע, לא עלה על הגג והמסקנה שלו לגבי מקור הנזק אינה אלא ספקולציה. לטענת הנתבעת, אין להתייחס לספקולציה של השמאי, הנשענת על "מומחיותו", לאחר שהוכח שהוא לא עשה את הדבר הבסיסי ביותר הנדרש ממנו: לבדוק פיזית את מקור הנזק, וזאת - משום שלא היה לו סולם... ממשיכה הנתבעת וטוענת, כי בהעדר ידיעה פוזיטיבית לגבי מקור הנזק, ניסתה התובעת להסיק מהו מקור הנזק מנסיבות חיצוניות, למשל - מהשאלה מי תיקן את הנזק לאחר ההצפה. באשר לייחוס התיקון לנתבעת: בין השאר, כתב השמאי בדוח, כי מיד לאחר ההצפה הגיע נציג מטעם הנתבעת וביצע תיקון ללא גביית תשלום, במסגרת תקופת האחריות, אך בחקירתו בבית המשפט התברר ש"עובדה" זו נאמרה לו על ידי מר שמרת ואיננה ידועה לו מידיעה אישית. מר שמרת לא זומן כעד מטעם התובעת, וגם לא בנה של גב' שמרת, אשר - לדברי גב' שמרת - הוא שצלצל אליה, הודיע לה על הארוע ונתבקש להמציא לה את מספר הטלפון של הנתבעת. הוא גם זה שהיה בבית כשהגיע מי שתיקן את הנזק. לטענת הנתבעת - המנעות התובעת מהבאת העדים הרלוונטיים הללו לעדות, מחזקת את ראיותיה של הנתבעת. הנתבעת מציינת, כי יש לזכור שעדת התביעה, הגב' שמרת, איננה - כפי שניסתה להציג התובעת - עדה מחוסרת אינטרס בתיק, שכן פקידת התובעת העידה, כי אילו הסתבר, למשל, שמקור ההצפה הינו רעף שבור, שמבעדו חדרו מי גשם - הנזק לא היה מכוסה על ידי הפוליסה. בנוסף, לא הביאה הגב' שמרת תדפיס שיחות טלפון, שיכול היה להעיד שהיא אכן צלצלה לנתבעת במועד הרלוונטי, וגם חסר זה יש בו כדי לחזק את ראיות ההגנה. עוד מציינת הנתבעת (למרות שהדבר מוכחש), כי אפילו הוכח שהנתבעת - מטעמים של מתן שירות מעולה ללקוח ומתוך היכרות קודמת עם משפחת שמרת - הגיעה במועד הארוע למקום ותיקנה את התקלה, שאמנם לא היתה קשורה לדוד שהתקינה, אך ניתן היה לתקנה בנקל, הרי שלא היה בכך כדי להוכיח שהתקלה מקורה בדוד או בצנרת שהתקינה הנתבעת, וגם אם כן - צריך היה להראות שהנתבעת התרשלה. סיכומו של דבר, טוענת הנתבעת, התובעת לא הוכיחה כל רשלנות מצד הנתבעת. לא הובהר מה טוענת התובעת (ובודאי שלא הוכח) כלפי הנתבעת: האם התקנת הדוד היתה רשלנית? האם הדוד חובר באופן רשלני לצינור המים? האם הנתבעת השתמשה בחומרים לא תקינים? האם הדוד עצמו היה לא תקין? לא ידוע אם המקור לנזק היה הדוד, ואפילו הוכח שכן - עדיין לא הוכחה רשלנות של הנתבעת וקשר סיבתי בין מעשה או מחדל של הנתבעת לנזק. דיון והכרעה התביעה שבפני הוגשה בסדר דין מהיר ולפיכך, כמצוות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי. באי כח הצדדים עשו מלאכתם נאמנה והיטיבו לפרט בסיכומיהם הן את טענותיהם (כמפורט לעיל) והן - כל אחד - את הראיות התומכות בעמדתו, ועל כן לא אחזור על פירוט הראיות, אלא אסכם התייחסותי אליהן. ראשית אציין, כי שני העדים העיקריים שהעידו על העובדות - הגב' שמרת מטעם התובעת ומר שלום חיון מטעם הנתבעת, העידו בצורה אמינה, החלטית וסדורה. זאת, למרות שהעידו עדויות הפוכות: הגב' שמרת העידה חד משמעית כי קראה לנתבעת לתקן את התקלה ביום הארוע וזו אכן תיקנה אותה; מר שלום חיון העיד חד משמעית שהנתבעת לא קיבלה קריאה כאמור, לא תיקנה את התקלה ולא היתה במקום באותה עת, וכאשר היה חיון על הגג כעבור שנה, כדי לתקן תקלה אחרת - נוכח כי נעשתה שם עבודה על ידי אחר, שעשה שימוש בחומרים שהוא אינו נוהג להשתמש בהם (צנרת פלסטיק). לכן לא העדפתי עדות אחת על פני השניה ואינני יודעת איזו מהן משקפת את מצב הדברים לאשורו. לרשות שני הצדדים עמד מסמך שיכול היה לתמוך בגרסתם: התובעת יכלה להציג תדפיס שיחות טלפון של הגב' שמרת, שילמד על שיחת הטלפון בה קראה לנתבעת; הנתבעת יכלה להציג את יומן הקריאות שלה, שילמד כי לא היתה קריאה באותו יום, וכי בימים האחרים - בהם אין מחלוקת כי הגיעה לטפל בקריאות של משפחת שמרת - נרשמה קריאה. בנוסף, התובעת לא זימנה לעדות את בנה של גב' שמרת, שיעיד כיצד הלך לקחת את מספר הטלפון של הנתבעת ממשרדה (כפי שנטען) ומסר את המספר לאימו, ומיהו האדם שהגיע לתקן את התקלה בסופו של דבר. שני הצדדים טענו לתחולתה של החזקה, לפיה כאשר קיימת ראיה רלבנטית, או עדות רלוונטית, וצד נמנע מלהביאה, מבלי לספק טעם משכנע לכך, המסקנה המתבקשת היא שאילו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהבאתה. על כן, ההימנעות תומכת בראיותיו של הצד שכנגד (ראה: ע"א 4226/05 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' סאטא אטיאס (ניתן ביום 24.1.06 בביהמ"ש העליון), בפסקה 7, וכן ע.א. 989/03 חוטר ישי ואח' נ' חיננזון, ניתן בבית המשפט העליון ביום 26.1.05, וכן ראה: ע.א. 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ ואח' נ' רוזנברג ואח', פד מז (2) 605). שני הצדדים צודקים, ומאחר ששניהם חדלו בענין זה, הרי שאין במחדלים הללו כדי להטות את כפות המאזניים לטובת מי מהם. לא ייחסתי חשיבות לעובדה שצויינה על ידי התובעת בסעיף 32 לסיכומים, שמר שלום חיון העיד בגוף ראשון, שהוא לא ידע על הארוע, ולא אמר שהנתבעת לא ידעה על הארוע. הוברר, כי במועד הרלוונטי, עבדו בנתבעת רק 3 אנשים. הבן, רועי, שימש כפקיד הקבלה, וגם הוא העיד כי לא קיבל את הקריאה. הוברר, כי שיחות טלפון הועברו למר שלום חיון, שניהל את הנתבעת, ולא לאחיו אורי (עמוד 35 לפרוטוקול בשורות 15-22), שעבד גם הוא בנתבעת. לכן ידיעתו של שלום חיון בענין זה, היא הרלוונטית. לכן, גם, לא מצאתי שאי הבאת האח אורי לעדות, היא בעלת משמעות. מחדלו של השמאי בבדיקת מקור הנזק והטעם למחדל - אכן שומטים בעיני, במידה רבה, את הקרקע מתחת לקביעותיו של השמאי באשר למקור הנזק, וגם תחת יכלתו להגיע למסקנות כלשהן, בהתבסס על מומחיותו. לא אכביר מילים בנקודה זו, ודי אם אומר, שחוות דעתו אינה מהווה, בעיני, ראיה כי מקור הנזילה הוא מהדוד, ובודאי לא לכך, שאפילו מקורה בדוד - היא נגרמה כתוצאה מרשלנות של הנתבעת. צודק בא כח הנתבעת, כי בענין זה לא הוכח במה התרשלה הנתבעת, אפילו אקבל את הטענה שמקור הנזילה הוא הדוד: האם היא בחרה להשתמש בחומרים לא מתאימים? עשתה עבודה לא ראויה? התקינה דוד לא תקין? על שאלות אלה לא נמצא כל מענה. סיכום סיכומו של דבר, התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח מהו המקור לנזק שנגרם לדירת המבוטחים, ובודאי לא הוכיחה כל רשלנות מצד הנתבעת. לפיכך, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט, הכוללות שכר בטלת כל אחד משני עדי ההגנה, בסך 200 ₪ לכל אחד, וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,700 ₪, בתוספת מע"מ כחוק, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.נזקי מיםנזילה