להלן פסק דין בנושא ביטוח אופנוע ים: פסק דין מבוא יסודה של התביעה שבפניי בתאונה שאירעה ביום 22/5/00 במהלכה ניזוקו אופנוע ים ועגלה שנשאה אותו. אופנוע הים מסוג ימאהה 1200 GP מ.ר. 82-234-20 (להלן: "האופנוע") בוטח בביטוח כלי שייט אצל הנתבעת בפוליסה 23000487 מיום 2.3.2000 ועד ליום 1.3.2001 (להלן: "הפוליסה"). העובדות, עליהן אין מחלוקת, הינן כי במהלך נסיעת התובע ביום 22/5/00 ניזוקו אופנוע הים והעגלה שנשאה אותו. לאחר דין ודברים בין הצדדים אשר כלל הצעות לתשלום על חשבון התביעה, דחתה הנתבעת את תביעתו בשל הטענה כי לא עמד בחובת הגילוי החלה עליו דבר שבא לידי ביטוי בכך שבהצעת הביטוח שמילא, לא דיווח על כך שפוליסה קודמת בוטלה על ידי חברת ביטוח אחרת. התובע טוען, כי ביטול הפוליסה על ידי ציון חברה לביטוח בע"מ לא היה קשור אליו כי אם לסוג האופנוע המבוטח ולעובדה כי קיימת בעיה לתקנו ולכן ממילא ידיעת הנתבעת על כך לא היתה משנה. בהמשך לכך טוען הוא, כי את המידע הזה מסר בעת שמילא את הצעת הביטוח למר אייל יצהרי, בעלי סוכנות לממכר אופנועי ים, המהווה שלוחה של הנתבעת ולכן ידיעתו את העובדות הללו נחשבת כידיעתה ומשום כך לא יכולה לעמוד לנתבעת הטענה כי התובע הפר את חובת הגילוי. טענה נוספת של הנתבעת לדחיית התביעה הינה כי על הפוליסה חל הדין האנגלי על פי תנייה מפורשת בפוליסה, ואילו התובע טוען כי בנסיבות האירוע אין מקום להחיל את התנייה ויש לדון על פי הדין הישראלי. מכאן, שהשאלות המשפטיות שבמחלוקת בין הצדדים הינן כדלקמן: מהו הדין החל במקרה דנן. האם עמד התובע בחובת הגילוי הנדרשת ממנו על פי הדין החל או שמא מעשיו מביאים לבטלות הפוליסה ושחרור הנתבעת מחבות לתשלום. אדון איפה בשאלות שבפניי אחת לאחת - 1. הדין החל התובע מסתמך בטענותיו לעניין חובת הגילוי, העובדה כי מר יצהרי היה שלוחה של הנתבעת והחובה של הנתבעת לפצותו על חוק חוזה ביטוח, התשמ"א - 1981 ובעיקר סעיף 33 לו. דא עקא שסבורתני, כי יש לקבל את טענת הנתבעת, לפיה עצם תחולת הדין האנגלי מעולם לא היתה שנויה במחלוקת ומעולם לא היוותה פלוגתא. משהעלתה טענת הדין המוסכם בכתב הגנתה הרי שהימנעות התובע מלהגיש כתב תשובה בעניין זה מביאה לכך שהתייחסותו לכך בסיכומיו הינה הרחבת חזית אסורה על פי דין. יחד עם זאת אציין כי אף שמקובלות עליי טענות הנתבעת ולא יכול להיות כל ספק כי על פי הפוליסה שבין הצדדים, הדין המוסכם הוא הדין האנגלי, הרי שנוסף לכוונת הצדדים המשתקפת בהסכמתם בפוליסה, סעיף 72 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981, הוציא את הביטוח הימי מפורשות מתחולתו. בהמשך לכך, ברור כי התובע הפר את חובת הגילוי הנדרשת ממנו על פי הדין האנגלי אשר לפיו סוכן הביטוח, מי שלא יהיה, משמש כשלוחו של המבוטח בלבד ולכן מעשיו לא יכולים לחייב את הנתבעת. לא זו אף זאת, שעל פי הדין חובת תום הלב מחייבת גילוי מלא של כל העובדות המהותיות הנוגעות לביטוח ועל המבוטח לגלות מיוזמתו, עוד לפני סיום המו"מ, את כל העובדות והנסיבות הידועות לו, וראה עוד, בספרו של המלומד כדורי-חכם אהרון, ביטוח ימי ותביעות, עמ' 262-272. יחד עם זאת, ההכרעה בעניין זה למעשה מתייתרת מכיון שכפי שאפרט להלן, התובע הפר את חובת הגילוי הנדרשת ממנו אף לו חל על העניין הדין הישראלי. 2. חובת הגילוי כאמור, טענתו של התובע הינה כי עמד בחובת הגילוי הנדרשת ממנו. מהשתלשלות העניינים כפי שתוארה בפניי על ידי העדים השונים עולה כי התובע הגיע לחברת "סופר ג'ט", חברה אשר לו היתה היכרות קודמת עימה ומילא יחד עם בעלי החברה, מר אייל יצהרי את הצעת הביטוח של הנתבעת. על פי עדות התובע בפניי, משהגיעו לחלק בהצעת הביטוח העוסק בשאלה האם הצעת ביטוח של המציע לחברת פוליסה אחרת נדחתה, בחר שלא להשיב כלל על השאלה וזאת בהמלצת מר יצהרי. לטענת התובע, החלטה זו התקבלה לאחר שיחד עם מר יצהרי, בעת מילוי הצעת הביטוח, התקשרו למר דואן שהיה סוכן הביטוח הקודם של התובע ושאלו אותו האם הוא פסול ביטוח ואילו מר דואן השיב חד משמעית בשלילה והסביר כי הצעת הביטוח על ידי חברת הביטוח ציון נדחתה בשל סוג האופנוע ולא המבוטח, דהיינו התובע. בהמשך לכך, טוען התובע, כי מר יצהרי אמר לו שיותירו את הסעיף ריק ויתכן שהנתבעת תחזיר את הפוליסה או תדרוש הבהרות. משקיבל את הפוליסה חתומה מבלי שנשאל שאלות הבהרה וזאת על פי הנחיית מר יצהרי, הניח כי הנתבעת יודעת את מצב העניינים לאשורו והסכימה לבטחו. משכך, טוען התובע כי ברי ששלוחה של הנתבעת, דהיינו מר יצהרי ידע על הדברים ולכן לא היתה כאן הפרה של חובת הגילוי ויתרה מכך, עצם העובדה שהנתבעת ראתה כי לא ניתנה כל תשובה על השאלה הספיציפית, ובכל זאת הוציאה את הפוליסה, מעידה כי לא היתה כל מניעה לכך שהרי, כפי שעולה מדבריו של מר דואן, סוכן הביטוח הקודם, המניעה לביטוח על ידי חברת הביטוח הקודמת לא היתה בתובע כי אם בסוג האופנוע הספיציפי. יאמר כבר בשלב זה כי מצאתי לנכון לדחות את טענותיו של התובע. ראשיתו של דבר, לא הוכח בפניי כלל וכלל כי מר יצהרי אכן מהווה שלוחה של הנתבעת וככזה ידיעתו - ידיעתה היא. לא נעלמה ממני העובדה כי התובע בחר שלא להעיד את מר יצהרי, ולעניין זה יפה ההלכה הקיימת והידועה בדבר הימנעות מהבאת ראיה והמשקל שיש ליתן לה. בהמשך לכך, תמוהה בעיני העובדה כי מר יצהרי, אשר נתבע בכתב התביעה המקורי, הוסר ממנו לאחר מכן בטענה העלומה כי הדבר נעשה בעקבות "דין ודברים" עם ב"כ התובע, ומבלי שניתן לכך הסבר בהמשך ולו אף קצה קוצה של התייחסות בסיכומי התובע. הדברים הללו במצטבר מעלים סימני שאלה באשר למערכת היחסים הנטענת בין התובע למר יצהרי שכן על פי טענות התובע, מר יצהרי אמור היה להיות נתבע "טבעי" בתיק ולכל הפחות לבוא ולהעיד עבורו לתמוך בטענותיו. משלא שימש ככזה ואף לא זה, אין מנוס מליתן לדברים משקל. בהיעדר עדותו של מר יצהרי, נותרנו עם טענותיו של התובע על כך כי מר יצהרי נחזה בעיניו כשלוחה של הנתבעת, טענות אשר עמדו מול גירסתה הנחרצת של האחרונה אשר שוללת מכל וכל את הרעיון הזה. על פי טענת הנתבעת, המקובלת עליי, כפי שהוצגה בפניי ע"י הגברת נטע איכר אשר היתה מנהלת המחלקה הימית בנתבעת בזמנים הרלוונטים, הסוכן שלה לעניין הפוליסה של התובע היה מר רמי איילון מסוכנות מעגן אשר כעניין שבשגרה וכמעשה שיווקי, היה נוהג לפקוד מקומות שונים על מנת "לגייס" לקוחות ובהם סוכנות "סופר ג'ט". בהמשך לכך העידה הגב' איכר, שאף כי הצעת הפוליסה הגיעה בפועל מן הפקס של חברת סופר ג'ט, אין בכך כדי להעיד על יחסים כלשהם עם החברה הזו וכי היכרותה עם מר יצהרי הייתה שטחית ושני הדברים נבעו מכך שהגיעה למקום יחד עם מר איילון לסיור, אך לא היה בכך כדי ליצור יחסים של שולח ושלוח בין מר יצהרי לנתבעת, יחסים אשר הינם אף אסורים על פי סעיף 41 לחוק הפיקוח על עסקי הביטוח התשמ"א - 1981, היות וחברת סופר ג'ט אינה סוכנות ביטוח מורשית. גם בעניין זה מצאתי לנכון לתמוה על הימנעותם של מי מהצדדים מלהביא לעדות את מר רמי איילון, אשר היה בידיו לשפוך אור על מערכת היחסים בין הצדדים. דא עקא, שבנסיבות הקיימות ובהתחשב בנטלי ההוכחה, הימנעותו של התובע מעשות כן משמשת לחובתו ומונעת ממני את האפשרות להשתכנע בטענתו. למעלה מן הצורך אוסיף עוד, כי לא השתכנעתי שאף לו היתה יודעת הנתבעת על דחיית ההצעה של התובע על ידי חברת הביטוח ציון לא היה הדבר משפיע על קבלת ההצעה שבענייננו. לא הובאו בפניי כל סימוכין לטענה כי דחיית ההצעה על ידי חברת הביטוח הקודמת אכן נבעה בשל בעייתיות בסוג האופנוע בשל הקושי בתיקונו ולא במבוטח, דהיינו התובע. לעניין זה עדותו של עד התביעה, מר דואן, סוכן הביטוח הקודם של התובע, לא רק שלא חיזקה את הטענה משהעיד כי אין בידיו כל אסמכתא כתובה שזו הסיבה לדחיית ההצעה ואף לא הנחיה כללית של חברת הביטוח באשר לסוג האופנוע הזה, אלא שעדותו אף החלישה את הטענה הזאת, משהעיד כי אף לו היה עובד עם חברת ביטוח אחרת, לא היה יכול להמשיך ולטפל בביטוח של האופנוע משידע כי חברת הביטוח ציון דחתה אותו ומכיוון שמדובר במרכיב רלבנטי בשיקול האם לבטח או לא. משכך, מקובלת עליי גם טענת של הנתבעת כי אין נפקות לשאלה אם דחיית ההצעה על ידי ציון נבעה מבעייתיות במבוטח, דהיינו התובע, או נשוא הביטוח, דהיינו האופנוע הספיציפי. מששני אלה נותרו זהים לאלה שבהצעה שנדחתה, היתה חשיבות רבה ביידוע הנתבעת על קיומה של הצעה שנדחתה וכפי שהעידה הגב' איכר, ברי כי הדבר היה משפיע על החלטתה של הנתבעת באם לקבל את ההצעה. בהמשך לכך, מקובלים עליי דברי העדה, גב' איכר לפיהם אין משמעות להבחנה בין נשוא הביטוח למבוטח ועצם הדחייה על ידי חברה אחרת היא משמעותית ורלבנטית. משכך, ובהמשך לקביעה כי הדין החל בעניינו אינו הדין הישראלי, סבורתני כי אין צורך להכנס כלל לסוגיה האם התקיימו תנאיו של סעיף 6 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א - 1981 ולפסיקה הנרחבת שהובאה על ידי התובע והמאובחנת בעניין זה וזאת לעניין "סיכון מהותי". יחד עם זאת, אני מוצאת לנכון להעיר כי יש טעם לפגם בעובדה שהנתבעת לא ערכה את הבירור בסוגיה זאת עם קבלת הצעת הביטוח, משהיה עליה להבחין בכך שלא ניתנה כל תשובה על השאלה הרלבנטית. אף על פי כן, סבורתני כי מחדלה של הנתבעת בעניין זה אינו מגיע בחומרתו להימנעותו הברורה, המפורשת והתמוהה של התובע מלעמוד בחובת הגילוי הנדרשת ממנו משהעיד כי בחר באופן מודע שלא לציין את המידע. סיכומו של דבר התוצאה הינה שאני דוחה את תביעת התובע כנגד הנתבעת ומחייבת אותו לשלם לנתבעת סך של 5,000 ש"ח שכ"ט עו"ד ומע"מ וכן הוצאות המשפט לרבות סכומי האגרות בהם נשאה, צמוד ונושא ריבית כחוק מיום תשלומם ועד התשלום בפועל ושכר עדים.אופנוע יםנזקי רכוש