ביטוח משאית - ארגז דחס להובלת אשפה

להלן פסק דין בנושא ביטוח ארגז דחס להובלת אשפה: פסק - דין ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופט מ' שנהב, סגן נשיא) בת.א. 3236/03 אשר דחה את תביעת המערערת ד.ש.א. איכות הסביבה בע"מ (להלן: "המערערת"), כנגד טרסט סוכנות לבטוח 1998 בע"מ ואיגוד חתמי לויידס (להלן: "המשיבים"). ואלה העובדות הצריכות לעניננו: המשיבה 1, טרסט סוכנות לבטוח 1998 בע"מ (להלן: "טרסט") ביטחה עבור המערערת רכב משאית מספר 3323115 (להלן: "המשאית"). כמו כן ביטחה טרסט מרכב ארגז דחס להובלת אשפה (להלן: "ארגז הדחס"). הארגז הנ"ל היה מחובר חיבור של קבע למשאית וברשיון הרכב היה רשום "משא אשפה בדחס". תעודות הבטוח הוצאו ע"י טרסט, כאשר המשיב 2, איגוד חתמי לויידס הינו המבטח של טרסט. ביום 25.7.02 היתה המשאית מעורבת בתאונה וניזוקה באופן קשה. השמאי מטעם טרסט העריך את הנזק שנגרם למשאית כאובדן כללי וקבע כי יש לשלם למערערת פיצוי על פגיעה במשאית בלבד ללא ארגז הדחס, משום שהארגז לא נפגע כלל. בכל פעולותיה אל מול טרסט עמדה המערערת בקשר עם סוכן בטוח מר רוני קפלן. הנ"ל היה המתווך בינה לבין המשיבים. המערערת עמדה על דעתה כי מגיע לה פיצוי, לא רק בגין שווי המשאית שניזוקה, אלא גם עבור עלות הרכבת ארגז הדחס למשאית החדשה. הרכבה זו של ארגז הדחס נדרשה על מנת להפעיל את מערך היצור של המערערת, להשמיש את ארגז הדחס ולהקטין את נזקיה. טרסט, שהכירה בחובתה לתשלום הנזק שנגרם למשאית, שכן לא היתה כל מחלוקת הן לענין האחריות לפיצוי והן לגובה הנזק, סרבה לשלם למערערת את עלות הוצאות הרכבת ארגז הדחס למשאית החדשה וכן לשאת בהוצאות שכירת דחס חלופי. כתנאי לתשלום הפיצוי עבור המשאית נדרשה המערערת לחתום על כתב קבלה וסילוק. הכתב נחתם ובחודש פברואר 2003 קיבלה המערערת את הפיצוי הכספי המגיע לה עבור המשאית בלבד. משעמדו המשיבים בסירובם לשלם עבור הרכבת הדחס על המשאית החדשה, הוגשה תביעה על ידי המערערת כנגדם. ביום 13.6.06 ניתן פסק דין על ידי כבוד השופט שנהב אשר דחה את התביעה. שופט השלום קבע כי המערערת מנועה מלדרוש את הוצאות הרכבת ארגז הדחס, משום שבכתב השחרור והקבלה התחייבה להמנע מהגשת תביעות נוספות כנגד המשיבים (להלן: "פסק הדין הראשון"). על פסק הדין זה הוגש ערעור, כשבמסגרת הדיון בבית המשפט המחוזי כאן, הסכימו הצדדים כי הערעור ימחק, וכי פסק הדין יוחזר לבית משפט השלום לצורך השלמה בשאלות הבאות: א. היקף החיסוי הביטוחי; ב. היקף הנזק. לאחר בירור שנתקיים בפני הערכאה הדיונית, ניתן ביום 12.2.07 פסק דין באותו ענין (להלן: "פסק הדין נשוא הערעור"). בפסק הדין חזר השופט הנכבד על קביעתו לדחית התביעה בגין ההוצאות להרכבת ארגז הדחס למשאית החדשה והסתמך כאמור על כתב הסילוק וההתחייבות להמנע מהגשת תביעות נוספות. בהמשך מפרט פסק הדין נשוא הערעור כי לו היתה התביעה מתקבלת, דהיינו כי המערערת איננה כבולה לכתב הקבלה והסילוק, היה מקום לקבל את טענות המערערת בדבר היקף החיסוי הביטוחי שחל הן על המשאית והן על ארגז הדחס וההוצאות הנלוות להרכבתו של הארגז למשאית אחרת. כמו כן נקבע כי לו היתה התביעה מתקבלת, היו מתקבלות גם טענות המערערת באשר לעלות הרכבת ארגז הדחס המסתכמת בסך של 72,098 ₪ בצרוף מע"מ בתוספת הצמדה וריבית כדין מיום 14.5.03 ועד לתשלום בפועל. המערערת שבה והגישה ערעור על דחית תביעתה הנסמכת על התחיבויותיה בכתב הקבלה והסילוק וזהו הערעור שבפנינו. כמו כן לפנינו ערעור שכנגד. דיון מעדות של סוכן הביטוח מר רוני קפלן, למדנו כי הוצאו שתי פוליסות נפרדות למשאית ולארגז הדחס. "ש. מדובר על רכב דחס שיש לו מרכב דחס ויש משאית, הארוע התאונתי שהיה היה ב- 7.02 הפוליסות היו תקפות. ת. כן. ש. הרכב נהרס והדחס לא נהרס. זוכר את הארוע. ת. הסיכום היה שהדחס הוא מבוטח בביטוח כל הסיכונים הוא חלק אינטגרלי של המשאית, זה היה הסיכום שלי עם חדד, למרות שהוצאנו שתי פוליסות נפרדות. חדד זה המנכ"ל של החברה. הסיכום היה שאנו עושים את זה בשתי פוליסות נפרדות אחת במשאית והשניה דחסן או כל מה שהיה על המשאית כי יש להם כל מיני גם דחסנים לרכיב ב' חד משמעית כולל ההשתתפות עצמית אחת למרות שזה שתי פוליסות". (ראו עמ' 43 לפרוטוקול). תשלום הפיצוי בגין המשאית לא היה שנוי כלל במחלוקת. גם החיסוי הביטוחי לנזק שנגרם למשאית לא היה שנוי במחלוקת. במילים אחרות המשיבים היו אחראים לשלם למערערת את נזקי המשאית בסכום שהוערך על ידי השמאי מטעמם בניכוי השתתפות עצמית. הדרישה שהופנתה למערערת כי תחתום על כתב קבלה וסילוק בנוסח שיפורט להלן, בסכום פיצוי המשקף אך ורק את נזקי המשאית שלא היו שנויים במחלוקת, היתה דרישה חסרת תום לב ונגועה בהטעיה. וזה נוסח כתב הקבלה והסילוק: "תאריך 3.12.02 מס' תביעה 10023 - 055 - 102 אני הח"מ ד.ש.א. איכות הסביבה בע"מ הסכמתי לקבל סך של 181,550 ₪ בלבד במילים מאה שמונה ואחד אלף חמש מאות חמישים ₪ בלבד מאת טרסט סוכנות לביטוח (1998) בע"מ, לסילוק סופי ומלא של כל התביעות השייכות לפוליסה מס' 5500380/02, בקשר לאירוע מיום 25.7.02 רכב 15-231 - 33 הסכום הנ"ל הינו לסילוק סופי ומלא של מלוא התביעות בעבר, בהווה ובעתיד בגין כל התביעות. ידוע לי ומוסכם עלי כי טרסט סוכנות לביטוח (1998) בע"מ הסכימה לשלם לי את הפיצוי מבלי להודות באחריות ואין בתשלום לפי שטר סילוקין זה כדי להוות לאחריותה של טרסט סוכנות לביטוח (1998) בע"מ או מי מטעמה בשום צורה. אני מצהיר/ה כי אני הזכאי/ת היחיד/ה לקבל את התשלום עבור הנזק הנ"ל מאת טרסט סוכנות לביטוח (1998) בע"מ, ואני מתחייב/ת לפצותה עבור כל סכום שישולם על ידה כתוצאה מהגשת תביעה ו/או דרישה נוספת בקשר לנזק הנ"ל". (ההדגשות אינן במקור). יש לשיב לב כי הסכום המפורט בכתב הקבלה והסילוק הוא סכום המתיחס אך ורק לנזקי המשאית. כן יש להדגיש כי לא היתה כלל מחלוקת לענין הכיסוי הביטוחי ואחריות המשיבים לתשלום. בנסיבות אלה ההצהרות המופיעות בכתב הקבלה והסילוק המודגשות בפסק דין זה, והתחמקותם של המשיבים מאחריותם לפיצוי לפחות לענין נזקי המשאית אינם במקומם. הצגת מצג כאילו המשיבים הסכימו לפצות את המערערת מתוך חסד איננה ראויה וחסרת תום לב. לו רק מטעם זה היינו מבטלות את כתב הקבלה וסילוק הנ"ל. "... המבטח איננו צד רגיל לחוזה, אלא צד הנהנה מכח לא מבוטל הן בשל השירות היחודי, המעין ציבורי, אותו הוא מעניק והן בשל משאביו הכלכליים הלא מבוטלים, בעיקר ביחס למבוטח שלפניו, איש מן השורה. מבטח נהנה מקבלת פרמיות מהמבוטח, ועם קרות ארוע המזכה לכאורה את המבוטח בתגמולי ביטוח, ממשיך הוא להחזיק בכספים המגיעים למבוטח לכאורה, וזאת עד לברור תביעתו. מצב מובנה של אי שוויון, מביאנו להחיל על מבטח כללים אשר יציגו סטנדרט התנהגות ראוי בברור חבותו,ובכלל זה להחיל עליו נורמות התנהגות של תום לב והגינות, אף מעבר לאדם הסביר" (ע"א (ת"א) 1683/02 מנורה חב' לביטוח נ' יעקובי יגאל (לא פורסם). יפים הדברים לענייננו. חיובה של המערערת בחתימה על כתב קבלה וסילוק מהסוג הנ"ל, כאשר סרובה לחתום היה מעכב ועיכב את קבלת הכספים שאינם שנויים במחלוקת על ידי הצדדים, היא התנהגות בחוסר תום לב והגינות שעל כן מצדיקים את ביטולה של ההתחייבות. זאת ועוד, סוכן הביטוח מר רוני קפלן הוא בגדר שליח המבטח. הדברים עולים באופן מפורש מהוראות סעיפים 34-36 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"): "34. לענין קבלת דמי הביטוח נחשב סוכן הביטוח שתיווך בביטוח או שצויין בפוליסה כסוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם הודיע המבטח למבוטח בכתב כי אין לשלמם לאותו סוכן. 35. לענין מתן הודעות של המבוטח ושל המוטב למבטח נחשב סוכן הביטוח שתיווך בביטוח או שצוין בפוליסה כסוכן הביטוח, כשלוחו של המבטח, זולת אם הודיע המבטח למבוטח ולמוטב בכתב כי יש לשלוח הודעות למען אחר. 36. על שליחות כאמור בסעיפים 33-36 יחולו הוראות חוק השליחות התשכ"א - 1965 בשינויים המחויבים". גם אם ההסתמכות על חוק חוזה הביטוח לא עלתה באופן מפורש בבית המשפט קמא, עובדה זו איננה מונעת על הסף את העלאתה בבית משפט של ערעור, בהיותה טענה משפטית המבקשת להדגיש את העובדות אשר נטענו והוכחו בערכאה הדיונית בלבוש משפטי חדש (ראו ע"א 5977/92 מלק נ' מנהל עזבון הרב יהושע דויטש, ז"ל פ"ד נא(5) 1, 19 (1996); אורי גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי 621-622 (מהדורה תשיעית תשס"ז). לפני ערכאה הדיונית העידו עדי התביעה מר נחום גלעד מטעמה של המערערת וכן מר רוני קפלן סוכן הביטוח. גרסתם היתה כי כל המגעים לענין הביטוח ולענין הפיצוי הכספי היו אל מול רוני קפלן. ראו עדות גלעד בעמ' 19 לפרוטוקול "... כל המגעים שהיו לנו היו מול רוני קפלן. הוא שהסביר. לא היה לנו קשר ישיר עם החברה". כן ראו בהתאמה תכתובת שעברה בין המערערת לבין רוני קפלן, נספחים ז', ח', ט', י', יא', יב' בתיק המוצגים מטעם המערערת. כן נטען כי החתימה על כתב הקבלה והסילוק המצוטט לעיל אשר בסופו מצינו את ההתחייבות שלא להגיש תביעות נוספות, באה בהסתמך על הבהרות הסוכן כי חתימה זו נועדה אך ורק לפיצוי בגין נזקי המשאית בלבד. הסוכן, מר קפלן העיד: "נכון הדרך היחידה להוציא מחברת הביטוח זה רק דרך בית משפט. אחרת אי אפשר לקבל כסף. אני מאשר את הענין. אמרתי לאבשה. הבנתי את זה די מהר עם חברת הביטוח. אמרתי לאבשה שאם אנו רוצים כסף אין ברירה אלא להגיש תביעה אחרת לא נקבל כסף, זו הסיבה שחתכתי את ההתקשרות מהר מאוד ועברתי לחברת ביטוח אחרת". "נכון אני אמרתי לאבשה שהכתב קבלה וסילוק זה רק הסכום שלא שנוי במחלוקת. הוא גם על זה לא רצה לחתום ולא חתם על כתב קבלה, אני חושב, לא זוכר. אני חושב שהוא לא חתם על כתב קבלה. ניסיתי להסביר לו שאין לו בעיה כי זה הסכום שאינו שנוי במחלוקת. הוא קיבל הרבה פחות מערך המשאית...". (עמ' 41 לפרוטוקול). ובהמשך: "אני זוכר שרק היה לי איתו על זה דיבור והסברתי לו שהם יכולים להחזיק את הכסף בגלל שאתה לא חותם. תכתוב 'תחת לחץ' או לא חשוב מה אבל תחתום ותקבל את הסכום שאינו שנוי במחלוקת..." (עמ' 42 לפרוטוקול). "אני זוכר ואמרתי הסברתי להם שהם יכולים לחתום כי זה לדעתי מה שלא שנוי במחלוקת ויש לי הסכם עם חדד לגבי התשלום איך יבוצע התשלום של התביעות כי היו לנו תביעות או בפוליסה של הדחסנים או בפוליסה של המשאית או ביחד. ההשתתפות העצמית היתה אחת" (עמ' 44 לפרוטוקול). ההבטחות האמורות לעיל מחייבות את המשיבים בהיות קפלן שלוחן. ניתן אפוא לראות במצג שהציג רוני קפלן כלפי המערערת לפיו החתימה על שטר הקבלה והסילוק וההתחיבויות שקיבלה על עצמה המערערת שם, כמתייחס לסכום נזקי המשאית ולא לסכום נזקי ארגז הדחס, קרי הרכבתו של הארגז הנ"ל למשאית. זה היה המצג שהונח לפני המערערת. לשם קבלת הכספים ומניעת עיכובם הנוסף, הסכימה המערערת לחתום על כתב הקבלה והסילוק. ניתן אפוא לקבוע כאן כי החתימה על המסמך באה לאור המצג הנ"ל ומחמת הלחץ ועיכוב הכספים על ידי המשיבים, מעשה שאינו ראוי במקומותינו. אשר על כן אנו רואות לקבוע כי אין לראות את התחיבותה של המערערת במסגרת כתב הקבלה והסילוק כהתחיבות שלא לדרוש את הנזק המגיע לה בגין הרכבת ארגז הדחס למשאית, פיצוי שהוכר כפיצוי ראוי בפסק הדין השני, נשוא ערעור זה, של בית משפט השלום. גם סכום הפיצוי נקוב בפסק הדין השני של הערכאה הדיונית ואנו רואות בנסיבות הענין לקבל את הערעור ולחייב את המשיבים לשלם למערערת את הסכום של 72,098 ₪ בצרוף מע"מ בתוספת הצמדה וריבית כדין מיום 14.5.03 ועד לתשלום בפועל. כמו כן בנסיבות הענין ולאור תוצאות פסק דין זה, הערעור שכנגד נדחה בזאת. המשיבים ישאו בהוצאות המערערת ובשכר טרחת עורך דין בסכום של 50,000 ₪ בצרוף מע"מ ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. הערבות הבנקאית שהפקידה המערערת תוחזר לה על ידי המזכירות. ביטוח משאיתמשאיתפסולתהובלות