בית המשפט פסק כי באי שיתוף הפעולה אין כדי לפטור את חברת הביטוח מחבותה, אלא אם הדבר מונע את הקטנת החבות. עוד הפסק כי כדי לפטור עצמו מחבות או כדי להפחית את חבותו, המבטח נדרש להוכיח ראשית, שאם היה המבוטח משתף עמו פעולה כנדרש באותם סעיפים, המבטח היה חייב בתגמולי ביטוח נמוכים יותר או היה פטור לחלוטין מתשלום תגמולי ביטוח. שנית, על המבטח להוכיח את שיעור תגמולי הביטוח שהיו נחסכים ממנו אם המבוטח היה משתף פעולה. להלן פסק דין בנושא אי שיתוף פעולה עם חברת הביטוח: פסק דין תביעה זו הוגשה בסדר דין מהיר. על כן, כמצוות תקנה 214טז(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי. התובעת ביטחה את רכבם של אביגדור ודפנה רוזנמוטר. ביום 10.1.04, עת נהגה דפנה רוזנמוטר בכלי הרכב, ארעה תאונה בין רכבה לבין כלי רכב בו נהג מרק רייקין, אשר בוטח, לטענת התובעת, על ידי הנתבעת 2. רכבו של רייקין התנגש ברכב מבוטחי התובעת מאחור. התובעת שילמה תגמולי ביטוח למבוטחיה וכן שכ"ט לשמאי, אשר בדק את רכב המבוטחים, ועל כן הגישה תביעת תחלוף זו נגד רייקין ומבטחת רכבו, מכח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן - חוק חוזה הביטוח). רייקין לא שיתף פעולה עם הנתבעת 2, לא מסר לה הודעה בדבר קרות התאונה ולא התייצב לדיונים בבית המשפט, אף שהוצא נגדו צו הבאה והוא הפקיד סך של 750 ₪ להבטחת התייצבותו. ניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה, וזאת ביום 8.11.05. מאחר שלא היתה מחלוקת עובדתית בתיק (בהעדר עדות מטעם הנתבעת 2 שתוכל לסתור את הגרסה העובדתית של התובעת), הסכימו הצדדים שיוגשו סיכומים קצרים לגבי המחלוקת המשפטית ביניהם, והיא האם לנתבעת 2 חבות, בנסיבות הענין, וכך עשו. פסק דיני ניתן על בסיס החומר שהוגש ואותם סיכומים. אין מחלוקת לגבי העובדות הבאות: § ביום 18.12.03 חתם רייקין על הצעת ביטוח אצל סוכן ביטוח של הנתבעת, לפיה תקופת הביטוח היא מיום 18.12.03 עד 30.11.04. § הודפסה רשימת פוליסה ביום 10.1.04. § על הצעת הביטוח נרשם בכתב יד (במועד שאינו ידוע לי) "נתקבל סירוב מחברת האשראי" וכן נכתב בכתב יד "בוצע בגביה רגילה 11.1.04". § ביום 14.3.04 כתבה הנתבעת 2 מכתב לרייקין, לפיו קיימת יתרת חוב שלו לנתבעת 2 עבור הפוליסה הנ"ל, ואם לא ישלם את חובו בתוך 15 יום, תפעל הנתבעת 2 לביטול הפוליסה כעבור 21 יום נוספים (יצויין, כי התובעת מכחישה שהמכתב נשלח או התקבל אצל רייקין). § ביום 29.3.04 כתבה הנתבעת 2 מכתב שני לרייקין, בהמשך למכתב מיום 14.3.04, לפיו - משלא שולם החוב - הרי שאם לא ישולם בתוך 21 יום נוספים, תתבטל הפוליסה (גם לגבי מכתב זה, התובעת מכחישה שהמכתב נשלח או התקבל אצל רייקין). § התאונה נושא התביעה ארעה ביום 10.1.04. הנתבעת 2 טוענת שהיא אינה צריכה לשלם לתובעת את הסכום הנתבע וזאת משלושה טעמים: 1. המבוטח, רייקין, אינו משתף עימה פעולה, לא הודיע לה על התאונה ולא איפשר לה לברר את היקף חבותה, למרות נסיונות רבים שעשתה הנתבעת בענין זה. בכך הפר את חובתו לפי סעיף 23(ב) לחוק חוזה הביטוח, ואת חובותיו על פי הפוליסה. 2. אין לרייקין כיסוי ביטוחי, שכן הפוליסה שהוצאה לרייקין, הוצאה רק לאחר התאונה, באופן רטרואקטיבי, מבלי שהנתבעת ידעה על התאונה. אחריות הנתבעת מתחילה רק לאחר אישור הצעת הביטוח על ידי המבטחת, וזו אושרה רק ביום 11.1.04, יום לאחר התאונה. מכאן, שעל פי סעיף 16(א) לחוק חוזה הביטוח, חוזה הביטוח בטל, שכן בעת כריתת החוזה כבר אירע מקרה הביטוח. 3. הנתבע לא שילם לה תשלום כלשהו בגין הוצאת הפוליסה ולא שילם פרמיה. אין להחיל על המקרה את סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח, שכן סעיף זה חל על "פיגור בתשלום" כאשר נכרת חוזה ביטוח, אך לא על מקרה כמו המקרה דנן, כשלא השתכלל חוזה הביטוח מלכתחילה. התובעת טוענת שהביטוח נכנס לתוקף ביום 18.12.03, היום בו חתם רייקין על הצעת הביטוח ונגבו ממנו תשלומים עתידיים בכרטיס אשראי בגין פרמיה. החתימה בוצעה לפני התאונה, ואושרה רטרואקטיבית ביום התאונה, ולא ניתן לומר שרייקין הסתיר מידע מהנתבעת 2, או שהיא היתה דוחה את הצעת הביטוח. עוד טוענת התובעת, כי אפילו תתקבל טענת הנתבעת 2 שהביטוח לא נכנס לתוקף כבר ביום ההצעה, קרי ביום 18.12.03, הרי שהצעת הביטוח אושרה רטרואקטיבית ביום 10.1.04, גם אליבא דנתבעת. מכאן, שהביטוח נכנס לתוקף דקה אחר חצות ביום 10.1.04; התאונה ארעה בשעה 2:10 בבוקר ולכן היה ביטוח בתוקף, גם אם נקבל את הטענה שהביטוח לא נכנס לתוקף עם ההצעה, אלא רק עם האישור, ביום 10.1.04. לענין אי תשלום דמי הפוליסה טוענת התובעת, כי כדי לבטל פוליסה יש לשלוח שתי הודעות ביטול בדאר רשום, בטרם יכנס הביטול לתוקף. בעניננו, שלחה הנתבעת 2 הודעה ראשונה רק ביום 14.3.04 ובו אפשרה למבוטח לשלם את דמי הביטוח בתוך 15 יום מיום הוצאת המכתב. מכאן, כי ביום 14.3.04 עוד ראתה הנתבעת 2 ברייקין לקוח מן המנין. קל וחומר שכך במועד התאונה, בו טרם החלה הנתבעת 2 בהליכי ביטול הפוליסה. דיון והכרעה טענות הנתבעת 2 בדבר העדר פוליסה בתוקף במועד התאונה, בדבר תחילת ביטוח רק ביום אישור ההצעה בינואר ובדבר אי כניסת הפוליסה לתוקף בשל אי תשלום - נסתרות, מיניה וביה, במכתבי הנתבעת 2 מהימים 14.3.04 ו-29.3.04. מכתבים אלה מוענו למרק רייקין ובהם התייחסה המבטחת לחוב קיים, בגין "פוליסה מתאריך 18.12.03". במכתבים אלה, נתנה הנתבעת 2 הזדמנות לרייקין להסדיר את חובו, שאם לא כן, "תתבטל הפוליסה" (בלשון עתיד). בין שהמכתבים נשלחו כדבעי ובין שלא, בין שהתקבלו על ידי רייקין ובין שלא, עצם כתיבתם ועצם ניסוחם על ידי הנתבעת 2 כאמור לעיל, שומט את הקרקע מתחת לטענותיה לפיהן לדידה, הפוליסה לא נכנסה לתוקף כלל, או שנכנסה לתוקף רק ביום 11.1.04. ברור מהמכתבים, שהנתבעת 2 מדברת על פוליסה קיימת, שנכנסה לתוקף והצטבר חוב בגינה. בענין זה, אני מפנה לפסק דיני בת"א (שלום ת"א) 15951/03 אלסייד נ' חתמי לוידס, שניתן ביום 3.4.08, ולפסיקה המאוזכרת בו. אם כך, נותרה לדיון רק הטענה השלישית של הנתבעת 2, בדבר אי שיתוף הפעולה של רייקין עמה, והשלכות אי שיתוף הפעולה. סעיפים 22-24 לחוק חוזה הביטוח עוסקים בחובת המבוטח להודיע למבטח על קרות מקרה הביטוח, בחובת המבטח לברר חבותו מיד עם קבלת הודעה ובתוצאות של אי קיום חובות המבוטח. "22. קרה מקרה הביטוח, על המבוטח להודיע על כך למבטח מיד לאחר שנודע לו, ועל המוטב להודיע למבטח, מיד לאחר שנודע לו, על קרות המקרה ועל זכותו לתגמולי הביטוח; מתן הודעה מאת אחד מאלה משחרר את השני מחובתו. 23. (א) משנמסרו למבטח הודעה על קרות מקרה הביטוח ותביעה בכתב לתשלום תגמולי הביטוח, על המבטח לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותו. (ב) על המבוטח או על המוטב, לפי הענין, למסור למבטח, תוך זמן סביר לאחר שנדרש לכך, את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות, ואם אינם ברשותו, עליו לעזור למבטח, ככל שיוכל, להשיגם. 24. (א) לא קויימה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב) במועדה, וקיומה היה מאפשר למבטח להקטין חבותו, אין הוא חייב בתגמולי הביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו קויימה החובה; הוראה זו לא תחול בכל אחת מאלה: (1) החובה לא קויימה או קויימה באיחור מסיבות מוצדקות; (2) אי קיומה או איחורה לא מנע מן המבטח את בירור חבותו ולא הכביד על הבירור. (ב) עשה המבוטח או המוטב במתכוון דבר שהיה בו כדי למנוע מן המבטח את בירור חבותו או להכביד עליו, אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו לא נעשה אותו דבר." המפתח בעניננו הוא האמור בסעיף 24(א): יש לבדוק עד כמה פגעה אי מסירת ההודעה ביכולת הנתבעת 2 להקטין את חבותה, אם בכלל. עניין זה נדון על ידי כבוד השופט עדיאל בבר"ע (מחוזי י-ם) 2180/06 סתי נ' ביטוח ישיר, (ניתן ביום 13.3.07): "באי שיתוף הפעולה אין כדי לפטור את המבטחת מחבותה, אלא אם הדבר מונע את הקטנת החבות". עוד קובע השופט עדיאל בפס"ד בעניין סתי הנ"ל: "לפיכך, כדי לפטור עצמו מחבות או כדי להפחית את חבותו, המבטח נדרש להוכיח ראשית, שאם היה המבוטח משתף עמו פעולה כנדרש באותם סעיפים, המבטח היה חייב בתגמולי ביטוח נמוכים יותר או היה פטור לחלוטין מתשלום תגמולי ביטוח. שנית, על המבטח להוכיח את שיעור תגמולי הביטוח שהיו נחסכים ממנו אם המבוטח היה משתף פעולה. " בנוסף, יש לבדוק אם הנתבעת 2 פעלה בהתאם להנחיית המפקח על הביטוח מיום 9.12.98 בענין טיפול בתביעות צד ג. באותה הנחיה נקבע כי: "במקרה בו מגיעה לחברת ביטוח, דרישת צד ג' לתשלום תגמולי ביטוח, והמבוטח לא נתן כל הודעה לחברת הביטוח אודות מקרה הביטוח, על המבטח להודיע למבוטח על דרישת צד ג' בדואר רשום, ובמידה ולא התקבלה התנגדות המבוטח תוך 30 ימים, על המבטח לשלם את תגמולי הביטוח לצד ג'." [לענין מעמדן של הנחיות המפקח על הביטוח אני מפנה לרע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' חביב אסולין (ניתן ביום 4.5.06 מפי כבוד השופט רובינשטיין)]. אני מפנה גם לפסק דיני בענין ת"א (שלום ת"א) 13659/05 דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 18.7.07, ולאסמכתאות שציטטתי שם. במקרה דנן, לא התקיים לפני הליך של הוכחות, כאמור, אך מתוך טענות הנתבעת 2 בסיכומיה לא למדתי באיזה אופן ובאיזו מידה היה באי מסירת ההודעה כדי לפגוע ביכלתה של הנתבעת 2 להקטין את חבותה. יש לזכור, שבמקרה זה מדובר בפגיעה מאחור של רכב הנתבעת ברכב התובעת. לפיכך, אני סבורה שאין לפטור את הנתבעת 2 מחובתה לשלם לניזוק (או במקרה זה - למבטחתו, התובעת) תגמולי ביטוח ואף אין להקטין את שיעור החבות. סיכום אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעת סך של 9,049 ₪, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מיום 22.1.04 ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעת הוצאות משפט הכוללות אגרה, כפי ששולמה, וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור 10% מפסק הדין שניתן + מע"מ כדין. הסכום שהפקיד הנתבע 1 להבטחת התייצבותו במסגרת צו ההבאה יועבר לנתבעת 2, לאור כל האמור לעיל, ולאור הנזקים שגרם הנתבע 1 לנתבעת 2.פוליסהחברת ביטוח