אי החזרת רכב שכור

להלן פסק דין בנושא ביטוח אי החזרת רכב שכור:

פסק דין

1.     התובעת, חברה להשכרת כלי רכב, היתה, בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה זו הבעלים של רכב מסוג שברולט אופטרה מ.ר. 6971556 (להלן: "הרכב").

     הרכב בוטח בפוליסה לביטוח מקיף מס' 252108827/04, שהוצאה על ידי הנתבעת (עותק התנאים הכלליים והרשימה, צורפו כנספחים א' ו-ב' לתיק המוצגים מטעם התובעת, להלן: "הפוליסה").

2.     ביום 17.8.04, השכירה התובעת את הרכב לאדם בשם אוסיפוב ולרי (להלן: "השוכר"). על פי הסכם השכירות (נספח ד' לתיק המוצגים מטעם התובעת, להלן: "הסכם השכירות"), תקופת השכירות אמורה היתה להסתיים ביום 24.8.04. טרם המועד האמור, ביקש השוכר להאריך את תקופת השכירות בחמישה ימים נוספים ודמי השכירות, הופקדו על ידו, ישירות לחשבונה של התובעת.
     בתום תקופת השכירות, הרכב לא הוחזר לתובעת ונסיונותיה של התובעת, באמצעות מנהלה, מר דוד אדמונד קליין (להלן: "מנהל התובעת"), לאתר את הרכב ואת השוכר, עלו בתוהו (תצהיר מנהל התובעת, סעיפים 19-14 והודעתו במשטרה, נספח ה' לתיק המוצגים).
     ביום 4.9.04, הגיש מנהל התובעת, תלונה למשטרה, בדבר גניבת הרכב. תיק המשטרה, נסגר מחמת "עבריין לא נודע" (נספח ה' לתיק המוצגים).

3.     כאמור בהודעת ב"כ הצדדים מיום 6.9.06, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר שווי הרכב, כאמור בחוות הדעת שהוגשה מטעם התובעת. כן הסכימו הצדדים כי ינתן בתובענה זו, פסק דין, על בסיס טיעונים בכתב וללא צורך בשמיעת ראיות.

4.     השאלה הדורשת הכרעה הינה האם בנסיבות המתוארות זכאית התובעת לתגמולי ביטוח על פי הפוליסה.

5.     התובעת טוענת כי זכאית היא לתגמולי ביטוח על פי הפוליסה שכן אחד מהסיכונים המבוטחים הינו "גניבה אשר בעקבותיה לא נמצא הרכב במשך 30 יום, וכל נזק שנגרם עקב גניבה, תוך כדי גניבה ובעת נסיון גניבה" (פרק 1, סעיף 2 ג' לתנאים הכלליים של הפוליסה).
     התובעת מוסיפה וטוענת כי גניבת הרכב על ידי השוכר, הינה בגדר גניבה על ידי מורשה ואין בפוליסה כל תנאי המצמצם או מחריג גניבה בידי מורשה, מגדר הכיסוי הביטוחי.

6.     הנתבעת טוענת מאידך כי לא ארע מקרה ביטוח המכוסה על פי הפוליסה שכן, בנסיבות העניין, אין מדובר בגניבה אלא באי החזרת הרכב על ידי השוכר, אשר התובעת, מסרה לו את הרכב, במודע ומרצון וכי לתובעת עומדת עילת תביעה, כנגד השוכר.
כן מוסיפה הנתבעת וטוענת כי התובעת, במסגרת עיסוקה בהשכרת רכבים, נטלה על עצמה סיכון שחלק מכלי הרכב, לא יוחזרו ולשם כך, נכללו בהסכם ההשכרה, ערבויות לקיומו, לרבות פרטי כרטיס אשראי, לחיובים עתידיים.
     עוד טוענת הנתבעת כי בנסיבות העניין, לא הוכח שמיגון הרכב היה תקין או כי המיגון הופעל במועד הרלוונטי, כנדרש על פי תנאי הפוליסה וגם מטעם זה, אין כיסוי ביטוחי לארוע הנטען.

7.     לאחר שעיינתי בתצהירים ובמסמכים שהוגשו ושקלתי טענות הצדדים בסיכומיהם, סבורה אני כי הדין עם התובעת, ואפרט נימוקי.

8.     אין חולק כי הפוליסה כוללת כיסוי ביטוח בגין גניבת הרכב המבוטח.
     אי החזרת הרכב, על ידי השוכר, בניגוד להסכם ההשכרה ובנסיבות המתוארות בתצהירו של מנהל התובעת, הינה למעשה גניבה בידי מורשה כמשמעה בסעיף 393 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), הקובע כדלקמן: "העושה אחת מאלה, דינו - מאסר שבע שנים:
(1)     (1) גונב נכס שקיבל עם יפוי כוח לעשיה בו;
(2)     (2) גונב נכס שהופקד אצלו, לבדו או עם אדם אחר, על מנת שישמרנו שמירה מעולה או ישתמש בו או בתמורתו, כולם או מקצתם, למטרה פלונית...".

9.     בפרוט הסיכונים המכוסים על פי הפוליסה, נוקטת הפוליסה בלשון "גניבה".
אין בפוליסה כל תנאי המחריג גניבה בידי מורשה, מגדר הכיסוי הביטוחי בגין גניבה. בנסיבות העניין, לא ניתן לקבל טענות הנתבעת כי התובעת נטלה על עצמה, במסגרת ניהול עסקיה, את הסיכון כי חלק משוכרי הרכב, לא יחזירו את הרכב שקיבלו לרשותם, בהתאם להסכם ההשכרה. הנתבעת עצמה מסכימה וטוענת כי הסיכון של גניבה בידי מורשה, הינו חלק מהסיכונים הנלווים לניהול עסק של השכרת רכב, לפיכך סביר והגיוני הוא כי בעריכת הביטוח, ביקשה התובעת, להגן על עצמה, גם מפני סיכון זה. למעלה מן הצורך יצויין כי מצב זה של גניבת רכב בידי מורשה, יכול להתרחש בסיטואציות שונות בהן נמסר רכב על ידי בעליו, לאחר, לצורך שימוש בו, כדוגמת מסירת רכב לידי עובד במסגרת יחסי עובד-מעביד, מסירת רכב למוסך על מנת לתקנו וכו'. בנסיבות אלה, לו רצתה הנתבעת, להחריג מגדר הכיסוי הביטוחי את הסיכון של גניבה בידי מורשה, היה עליה לציין זאת, באופן מפורש וברור, במסגרת תנאי הפוליסה.
     פרשנות הפוליסה על פי דרכה של הנתבעת כשוללת כיסוי ביטוחי, בגין גניבה בידי מורשה, מנוגדת לפרשנות תכליתית של הפוליסה הנוקטת בלשון "גניבה", ללא כל סייג והחרגה ולציפייתו הסבירה של המבוטח, ככל שהיא מבוססת על תנאי הפוליסה ולשונה, לפרשנות פוליסה, ראה: ע"א 631/83 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' "מדינת הילדים", פ"ד לט (4) 561, ע"א 4819/92 כרמי עוז נ' ישר מנשה, פ"ד מט (2) 749, רע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת חן נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ (3) 281.

10.     זאת ועוד, בנסיבות העניין, ככל שמדובר בגניבה על ידי מורשה, הרי שאין זהות אינטרסים בין התובעת כמבוטחת, לבין מי שהרכב נמסר לרשותו, תחילה ברשות וסופו, ללא רשות ושלא כדין - דהיינו גניבה בידי מורשה. לפיכך, לא ניתן לקבל טענת הנתבעת כי התובעת העבירה לשוכר את הכח והחובה לקיים את דרישות הפוליסה. בנסיבות אלה, אין גם כל רלוונטיות לדרישה בדבר הפעלת אמצעי המיגון, כתנאי לתחולת הכיסוי הביטוחי בגין גניבה שהרי ברור הוא כי כשמדובר בגניבה על ידי מורשה, הסיכון אינו טמון בהתגברות על תנאי המיגון אלא בפעולה בניגוד להסכם ובניגוד להרשאה שניתנה, העולה כדי גניבה - דהיינו שלילת הנכס מבעליו, שלא כדין ולצמיתות. בעניין זה, אין לי אלא להצטרף בהסכמה, לדברי כב' השופט בשן בת.א. 152675/02 (שלום, תל-אביב) דורנט (1991) ישראל בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2004 (4), 11763: "גניבת הרכב ע"י שוכר (בעצמו, או תוך שותפות עם אחר, שלו הוא "מסר את המפתחות") אינה אלא גניבה ע"י מורשה. גנב קונבנציונלי, נזקק ל"מיומנותו הטכנית" כדי לגבור על מיגון הרכב. השודד משיג מטרה זו ע"י איום, או בכח. המורשה הגנב, נזקק להונאה, לתחבולה ולהעמדת פנים, כדי להשיג אותה מטרה (גניבה ע"י מורשה יכולה להיות גם, כמובן, ע"י עובד של התובעת, שמחזיק בגישה למיגון הרכב מכח תפקידו). בפוליסה אין כל בסיס לשחרור המבטחת מחבותה, כאשר הגניבה נעשתה דווקא בדרך זו, שבה קיום, או אי קיום דרישות המיגון, אינה קשורה בכל קשר סיבתי למעשה הגזל".

11.     אשר על כן, ראיתי לקבוע כי התובעת זכאית לתגמולי ביטוח על פי הפוליסה, בגין גניבת הרכב.
כן אין בידי לקבל את טענתה החלופית של הנתבעת כי יש לחייב את התובעת, באשם תורם שכן לא דאגה לברר את זהות השוכר ופרטיו המלאים, טרם מסרה לידיו את הרכב. מנהל התובעת, פרט בתצהירו כי השוכר הציג בפניו רישיון נהיגה ופרטי כרטיס אשראי וכי חברת האשראי, אישרה את העסקה (סעיפים 8-7 לתצהיר מנהל התובעת) ונראה כי בכך יצאה התובעת ידי חובתה, כמשכירת רכב סבירה.

12.     אשר לגובה הנזק, הצדדים הסכימו כאמור, להערכת שווי הרכב, על פי חוות דעת השמאי שהוגשה מטעם התובעת, בסך של 94,500 ₪, נכון לאוגוסט 2004.
     בעניין זה, צודקת הנתבעת בטענתה כי משווי הרכב יש לקזז מע"מ וכן השתתפות עצמית על פי תנאי הפוליסה.

13.     התובעת עתרה בתביעתה,לפיצוי בגין אבדן הכנסה בשל אי השכרת הרכב, אלא שראש נזק זה, לא הוכח כדבעי. כן לא ראיתי מקום לפסיקת פיצוי בגין עגמת נפש, כשמדובר בתביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש.
אשר לעתירה לפסיקת ריבית מיוחדת, עפ"י סעיף 28 לחוק חוזה ביטוח, משמדובר במחלוקת בדבר פרשנות הפוליסה ולאור הסכמת הנתבעת לעניין שווי הרכב ומתן פסק דין על בסיס סיכומים בכתב, ללא צורך בשמיעת ראיות, מה שקיצר ההליכים בתיק זה, לא ראיתי לחייבה בריבית מיוחדת.

14.     סוף דבר, ראיתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, תגמולי ביטוח בגין גניבת הרכב, כנטען בתביעה.
     משווי הרכב, בסך של 94,500 ₪, ינוכה מע"מ וכן סכום ההשתתפות העצמית על פי הפוליסה. שווי הרכב, לאחר ניכוי מע"מ (בשיעורו כיום), מסתכם בסך של 81,818 ₪ ובניכוי השתתפות עצמית על פי הפוליסה, בסך של 1,516 ₪, זכאית התובעת, לתגמולי ביטוח, בסך של 80,302 ₪.
     אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת, לשלם לתובעת, סך של 80,302 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מיום 15.8.04 ועד מועד פסק הדין (להלן: "סכום פסק הדין").
     על סכום פסק הדין יתווספו שכ"ט עו"ד, בשיעור 17.5% ומע"מ כחוק וכן הוצאות המשפט, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית, ממועד ההוצאה ועד יום פסק הדין.

     הסכומים האמורים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון