סעיף 207 לחוק החברות החדש

החלטה

1.     לפני בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית המוגשת על פי סעיף 207 לחוק החברות החדש, התשנ"ט-1999 (להלן-"חוק החברות החדש").

2.     ביום 24.6.03 הגיש המבקש לבית המשפט תביעה נגד הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן-"החברה"), מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ וחברת הבת שלה, מאיר- החזקות (הפניקס) בע"מ (להלן, בהתאמה- "מאיר מכוניות", "מאיר החזקות", וביחד- "הרוכשות" או "קבוצת מאיר") ונגד רשות ניירות ערך (להלן-"הרשות"). בד בבד עם הגשת התביעה הגיש המבקש בקשה לאישורה כתובענה ייצוגית, היא הבקשה שלפני (להלן-"הבקשה").

3.     התובענה בעיקרה הנה תביעה למתן סעד, על פיה הפרה קבוצת מאיר את החובה לבצע הצעת רכש מיוחדת כנדרש בסעיף 328 לחוק החברות החדש ולפיכך חלה הוראת סעיף 333 לחוק החברות החדש, לפיה המניות שנרכשו במסגרת עסקת הרכישה נשוא התביעה, הן מניות רדומות כמשמעותן בסעיף 308 לחוק החברות החדש. הוראות חוק החברות החדש הרלוונטיות לענייננו הן כדלקמן:

"207. תובענה ייצוגית

(א) בסימן זה, "זיקה" - בעלות, החזקה, רכישה או מכירה.

(ב) מי שלו עילת תביעה על פי כל דין הנובעת מזיקה לנייר ערך, רשאי לתבוע באישור בית המשפט כאמור בסעיף 210, בשם קבוצה שלכל אחד מן הנמנים עמה עילת תביעה הנובעת מאותה זיקה לנייר ערך."
...

"328. רכישה של דבוקת שליטה או שליטה

(א) בחברה ציבורית, לא תבוצע רכישה שכתוצאה ממנה ייהפך אדם להיות בעל דבוקת שליטה אם אין בחברה בעל דבוקת שליטה, וכן לא תבוצע רכישה שכתוצאה ממנה יעלה שיעור החזקותיו של הרוכש מעל ארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה, אם אין אדם אחר המחזיק למעלה ממחצית מזכויות ההצבעה בחברה, אלא בדרך של הצעת רכש לפי הוראות פרק זה (להלן - הצעת רכש מיוחדת)."
...

"333. תוצאות רכישה אסורה

(א) מניות שנרכשו בניגוד להוראות פרק זה, לא תקנינה זכויות כלשהן ותהיינה מניות רדומות, כמשמעותן בסעיף 308, כל עוד הן מוחזקות בידי הרוכש."

להלן העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

4.     מר יוסף חכמי, שני בניו -דוד וטל חכמי ואחותו הגברת ניצה קנפר (חכמי) (להלן -"קבוצת חכמי" או "בני משפחת חכמי") החזיקו במניות החברה ישירות ובאמצעות חברות שבבעלותם המלאה כפי שמפורט בדו"ח התקופתי של החברה לשנת 2001, שפורסם ביום 24.3.02 (העתק מהעמוד הרלוונטי לדו"ח מיום 24.3.02, מצורף לבקשה כ-נספח ה').

ביום 26.2.02, חתמה קבוצת חכמי על הסכם למכירת מניותיה בחברה למאיר מכוניות (להלן-"העסקה"). ביום 27.2.02 פרסמה החברה דו"ח מיידי, בהתאם לתקנות ניירות ערך (דו"חות תקופתיים ומיידיים), התש"ל-1970 (להלן-"תקנות הדיווח") בו דיווחה על העסקה. בדו"ח נרשם, בין היתר, כדלקמן:

" בהמשך לדו"חות המיידים שפורסמו על-ידי החברה ביום 18 באפריל 2001 וביום 3 בינואר 2002, הננו להודיעכם שבעלי מניות מרכזיים של החברה, שהם מר יוסף ד. חכמי, גב' ניצה (חכמי) קנפר ובני משפחתם- במישרין או בעקיפין, באמצעות תאגידים בשליטתם (להלן "קבוצת חכמי") הודיעו לחברה כי ביום 26 בפברואר 2002 חתמו על הסכם למכירת מניותיהם בחברה למאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ (להלן-"מאיר").

לפי ההסכם, ....... תעביר קבוצת חכמי למאיר בעסקה מחוץ לבורסה 97,180,623.40 מניות רגילות בנות 1 ₪ ע.נ. ו- 2,359,853.29 מניות רגילות בנות 5 ₪ ע.נ. של החברה, המהוות כ- 57.85% מהון המניות המונפק וכ- 58.79% מזכויות ההצבעה בחברה...."

(העתק הדו"ח המיידי מיום 27.2.02 צורף לבקשה כ-נספח ג').

ביום 9.7.02 העבירה קבוצת חכמי את מניותיה בחברה לרוכשות תמורת התשלום שהוסכם לגביו בעסקה. החברה דיווחה על השלמת העסקה בדו"ח המיידי שפרסמה באותו יום (העתק הדו"ח המיידי מיום 9.7.02 צורף לבקשה כ-נספח ד'). באותו דו"ח צוין, בין היתר, כי:

"בעקבות עסקת המכירה, חדלה קבוצת חכמי להיות בעלת עניין בחברה ואילו קבוצת מאיר נעשתה בעלת עניין בחברה".

נכון ליום הגשת התביעה החזיק המבקש ב-1,000 ממניות החברה בעלות ערך נקוב של 1₪ כ"א, הנסחרות בבורסה לניירות ערך בתל-אביב (אישור בעלות במניה נכון ליום 2.10.02 צורף לבקשה כ-נספח א')

ביום 10.11.02 פנה בא כוח המבקש לרשות וביקש לברר האם הרשות בדקה את העמדה שפורסמה בעיתונות הכתובה בהתייחס לעסקה דנן, לפיה לא היתה מאיר מכוניות זכאית לרכוש את השליטה בחברה ללא הצעת רכש מיוחדת כנדרש בסעיף 328 לחוק החברות החדש. במכתב תשובה מיום 4.12.02 השיבה הרשות כי לאחר בדיקת העניין החליטה כי אין מקום להחיל את הוראת סעיף 328 לחוק החברות החדש מאחר ובני משפחת חכמי הציגו את עצמם כ"מחזיקים ביחד" והיו למעשה בעלי השליטה בחברה מזה שנים רבות.

5.     כאמור ביום 24.6.03 הגיש המבקש את התביעה נשוא הבקשה. במרכזה של התביעה ניצבת הטענה כי הרוכשות רכשו את מניות החברה במסגרת העסקה שלא בדרך הצעת רכש מיוחדת למרות שעובר לרכישה לא היה, לטענת המבקש, מי שהחזיק למעלה ממחצית זכויות ההצבעה בחברה. המבקש מציין כי עיון בדו"ח התקופתי של החברה לשנת 2001, שפורסם ביום 24.3.02 (נספח ה'), מעלה באופן ברור כי ערב העסקה, לא היה אדם המחזיק למעלה ממחצית מזכויות ההצבעה בחברה.

לטענת המבקש, עמדת הרשות משוללת יסוד וסותרת את הוראות חוק החברות החדש ואת העקרונות העומדים בבסיסו ובבסיס דיני ניירות ערך המחייבים, בין היתר, גילוי נאות ופומבי מצד החברה ובעלי מניותיה, בין היתר, באשר למצב ההחזקה של מניות החברה לאשורו. המבקש מוסיף כי סעיף 328(א) לחוק החברות החדש נוקט במבחן "ההחזקה" במניות, מבחן אותו ניתן ליישם אך ורק על פי מרשם בעלי המניות של החברה ובהתאם לדיווחיה בהקשר זה ולא על פי מבחן "שליטה למעשה" או "מצגים" למיניהם שלא נכללים במרשם החברה ודיווחיה אודות ההחזקה במניות. לפיכך, טוען המבקש כי אילו נכרת במקרה שלפנינו הסכם בין בני משפחת חכמי או מי מטעמם, שמכוחו ניתן לראות בהם "מחזיקים יחד" במניות -במובן סעיף 1 לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (להלן-"חוק ניירות ערך")- כי אז חלה החובה לדווח על ההסכם, הן בדו"חות התקופתיים והן בדו"ח מיידי, בהתאם לתקנה 33 לתקנות הדיווח, דברים שלא נעשו בענייננו.

המבקש מתייחס לדו"ח המיידי של החברה מיום 13.8.01 (המצורף לבקשה כ-נספח י1) ואשר צירפה הרשות לתשובתה לפניית בא כוח המבקש כפי שצוין לעיל. באותו דו"ח דיווחה החברה על עסקה שעניינה קביעת תנאי העסקתו של יו"ר הדירקטוריון, מר יוסף חכמי, בהתאם לתקנות ניירות ערך (עסקה בין חברה לבין בעל שליטה בה), התשס"א-2001 ותקנות הדיווח. נכתב שם כי: "בעל השליטה שיש לו עניין אישי בעסקה: מר יוסף חכמי הינו בעל השליטה שלו עניין אישי בקביעת תנאי העסקתו. גב' ניצה קנפר וה"ה דוד וטל חכמי, הינם קרובי משפחתו של מר יוסף חכמי ועל כן נחשבים כבעלי שליטה שיש להם ענין אישי בעסקה". בהתייחסו לפסקה המצוטטת לעיל טוען המבקש כי לעניין המסוים של אישור עסקה עם בעל עניין, די בקיומו של "עניין אישי"-כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק החברות החדש - כשלעצמו, על מנת שכל מי ש"העניין האישי" מתקיים בהם ייחשבו כ"מחזיקים ביחד" במניות. במילים אחרות, טוען המבקש כי משדווח בדו"ח המיידי מיום 13.8.01 כי לצרכי עסקה עם בעל עניין, מר חכמי הינו בעל שליטה על פי ההגדרה שבסעיף 268 לחוק החברות החדש, המשמעות היא כי אין בחברה אדם המחזיק למעלה ממחצית מזכויות ההצבעה בחברה וכי לו היה מר חכמי מחזיק במניות ביחד עם אחותו, הגברת ניצה קנפר, הייתה חלה הגדרת "שליטה" על פי חוק ניירות ערך ולא היה צורך להידרש להגדרת "בעל שליטה" מכוח הוראת סעיף 268 לחוק החברות החדש.

המבקש מוסיף כי יצירת השליטה לראשונה וניצולה במקרה זה, מהווה, לטענתו, קיפוח של זכויות המיעוט בחברה במובן סעיף 191(א) לחוק החברות החדש והפרת חובת תום הלב הקבועה בסעיף 192 לחוק החברות החדש ולכן הוא זכאי לסעדים מכוח הוראות חוק אלה.

6.     ביום 1.9.03 הגישו המשיבות (החברה, הרוכשות והרשות) את תגובותיהן לבקשה. בתגובותיהן של החברה והרוכשות, הועלתה שאלת מועד הבעלות של המבקש במניות החברה ונטען כי דין התובענה להידחות, בין היתר, מהנימוק שהמבקש לא הראה ולא הוכיח כי הוא היה בעל מניות בחברה ב"מועד הקובע" לצרכי התובענה שהוגשה על ידו. בתשובתו, שהוגשה ביום 7.1.04, התייחס המבקש, בין היתר, לטענה זו ובמהלך התייחסותו גילה לראשונה כי רכישת המניות נעשתה בידיו ביום 5.9.02, כלומר, כחודשיים לאחר השלמת העסקה נשוא התובענה (כאמור ביום 9.7.02, בו העבירה קבוצת חכמי את מניותיה בחברה לרוכשות תמורת התשלום שהוסכם לגביו בעסקה). בהחלטתי מיום 22.2.04 נעתרתי לבקשת הרוכשות (המשיבות 2 ו- 3) להתיר להן להשלים את תגובתן ולהוסיף טענה והתייחסות לעובדה זו שלטענתן הסתיר המבקש מבית המשפט ומהמשיבות במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית.

בדיון שהתקיים ביום 26.2.04 התייחסתי לחשיבות ההכרעה בסוגיית מועד הבעלות של המבקש במניות החברה וההשלכות שיש להכרעה זו על המשך הדיון בבקשה. במהלך הדיון, קיבלו באי כוח בעלי הדין את הצעת בית המשפט שלפיה, ההחלטה בבקשה תינתן על פי החומר הקיים בפני בית המשפט עם מתן אפשרות לבאי כוח הצדדים להשלים את טיעוניהם בכתב ובעיקר להתייחס לשאלת מועד רכישת המניות על ידי המבקש. בהתאם להסכמה האמורה ניתנה החלטה בסוף הדיון, לפיה באי כוח הצדדים יוכלו להשלים טיעוניהם בכתב בקיצור תוך ששים יום וכי ההחלטה בבקשה תינתן לאחר קבלת הסיכומים. בהתאם להחלטתי מיום 26.2.04 הוגשו, ביום 16.5.04, השלמות טיעון מטעם המבקש, החברה והרוכשות.

7.     לאור האמור לעיל, יש תחילה לדון ולהכריע בשאלת מועד רכישת המניות על ידי המבקש; האם העובדה כי המבקש לא היה בעל מניות במועד בו רכשו הרוכשות את מניותיהן בחברה, מאיינת את עילת התביעה האישית של המבקש כנגד המשיבות.

8.     תמצית טיעוני בעלי הדין בשאלת מועד רכישת המניות על ידי המבקש:

כאמור, במסגרת תגובת הרוכשות לבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית, טוענות הרוכשות כי דין הבקשה להידחות גם משום שהמבקש לא הראה, ובודאי שלא הוכיח, כי הוא היה בעל מניות בחברה ב"מועד הקובע" לצרכי התובענה שהוגשה על ידו. את טענותיהן סומכות הרוכשות בעיקר על פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 1701/93 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ' זת חברה לייעוץ כלכלי בע"מ ואח', פ"ד מז(5), 476, שניתן מפי כבוד השופטים: הנשיא מ' שמגר (כתוארו דאז), ד' לוין וצ' טל (להלן-"פסק-דין טבע"). בפסק דין טבע קבע כבוד הנשיא מ' שמגר כדלקמן:

"עיקרו של דבר, מעמדו של אדם כמי שזכאי לתבוע נקבע על פי קיומה של עילת תביעה. במקרה דנן נדרש כי עילת התביעה תהיה זו של המחזיק. המועד הרלוונטי הוא מועד התגבשותה של עילת התביעה. הווי אומר, זהו המועד אשר בו היה על התובע להיות "מחזיק"; מועד הגשת התביעה הוא חסר משמעות נוספת, הן מבחינת התובע והן מבחינת הנתבע."

המבקש טוען כי ההלכה שנקבעה ב"פסק דין טבע" אינה רלוונטית לענייננו היות והלכה זו נקבעה לפני כניסת חוק החברות החדש לתוקף וכי הדברים נאמרו בהקשר של פרק ט1 לחוק ניירות ערך, אשר היום הוחלף על ידי הפרק השלישי לחלק החמישי שבחוק החברות החדש (התביעה הנגזרת והייצוגית). מששונה הדין, מצא המחוקק להרחיב הרחבה ניכרת את הזכות להיכנס בטרקלין התובענה הייצוגית, והעניק (במסגרת סעיף 207 לחוק החברות החדש-תובענה ייצוגית) זכות לתבוע מכוח "זיקה" לנייר ערך, זאת להבדיל מ"מחזיק" בנייר ערך. המבקש מוסיף כי, גם לו הייתה עומדת בעינה ההלכה שנקבעה ב"פסק דין טבע", גם אז אין המשיבות יכולות להיבנות ממנה, כיוון שעילת התביעה נשוא העניין שלפנינו היא מחדלן המתמשך של המשיבות לקיים את החובה המוטלת עליהן להרדים את המניות שרכשו הרוכשות במסגרת העסקה, בהתאם לאמור בסעיף 333(א) לחוק החברות החדש. מכאן כי המועד בו לראשונה נתגבשה עילת התביעה, הוא מועד השלמת העסקה ביום 9.7.02 (רכישת המניות), אך בהיות העילה (אי הרדמת המניות שנרכשו) מתגבשת מחדש מדי יום ביומו, אין כל נפקות למועד אליו מתייחס אישור הבעלות של המבקש במניות החברה (אישור בעלות במניה נכון ליום 2.10.02- נספח א').

במסגרת השלמת הטיעון שהגיש המבקש ביום 16.5.04, הוא מוסיף ומציין כי על פי חוק החברות החדש, זכאי בעל מניות בתביעתו להסתמך גם על מעשים ומחדלים אשר אירעו קודם להיותו בעל מניות ואף לתבוע בגינן. כאן מפנה המבקש לנאמר בספרו של ד"ר יחיאל בהט, חברות-החוק החדש והדין, מהדורה חמישית, בעמ' 882ד'-882ה'. שם נאמר כי:

"על פי החוק החדש [חוק החברות החדש, מ' ל'], בסעיף 194, אין זה משנה אם היה מגיש התביעה בעל מניות או לא בעת האירוע: כל בעל מניות וגם כל דירקטור, יכול להגיש תביעה נגזרת, אם היא עומדת בתנאים. זאת מאחר שהחשוב זה לא המניע, אלא התועלת במנגנון התביעה הנגזרת ככלי לאכיפת החוק.ובלבד שהתביעה אינה מוגשת בחוסר תום לב (סעיף 198)".

במסגרת השלמת הטיעון (שהגישו ביום 19.2.04), טוענות הרוכשות כי, הואיל והמבקש לא היה בעל מניות במועד בו הן רכשו את מניותיהן בחברה, הרי שהוא נעדר "זכות עמידה" וחסר עילת תביעה כנגד המשיבות. לטענת הרוכשות "ההפרה" על פי סעיף 333 לחוק החברות החדש היא הפרת חובה "כלפי בעלי המניות בחברה". הפרה של סעיף 328(א) לחוק החברות החדש היא ביצוע רכישת מניות מבלי לבצע הצעת רכש מיוחדת. מכאן כי הפרה יכולה להתקיים רק כלפי מי שהיה בעל מניות במועד ביצוע רכישת המניות ובענייננו, לכל המאוחר ביום 9.7.02. מסקנה זו, לטענת הרוכשות, מתחייבת גם מתכלית המנגנון של "הצעת רכש מיוחדת" שנועד להגן על בעלי המניות בחברה כאשר מתבצע בה מהלך של שליטה לראשונה. המבקש לא נמנה על בעלי המניות אליהם ניתן היה לפנות ושנמנע מהם להשתתף בעסקה במועד "יצירת השליטה לראשונה", לפיכך אין לו עילת תביעה כנגד המשיבות. אשר לטענת המבקש לפיה ההלכה שנקבעה בפסק דין טבע אינה חלה לאחר כניסת חוק החברות החדש לתוקף, טוענות הרוכשות כי גם לפי חוק החברות החדש מחויב המבקש להציג עילת תביעה מהותית כך שפסק דין טבע יפה גם הנה.

בהתייחס לטענת המבקש לפיה עילת התביעה בעניינו אינה כשלעצמה הפרת הוראת סעיף 328(א) לחוק החברות החדש, אלא היא עילה של "אי הרדמה" של המניות (בהתאם לסעיף 333(א) לחוק החברות החדש), טוענות הרוכשות כי יש לדחות טענה זו משני טעמים: האחד, טענה זו הועלתה לראשונה בתשובת המבקש, לכן מהווה הרחבת חזית אסורה. השני, דין הטענה להידחות גם לגופה. סעיף 333 לחוק החברות החדש אינו יוצר עילת תביעה אלא מקנה סעד (הרדמת המניות) ואילו עילת התביעה היא הפרת החובה לבצע הצעת רכש מיוחדת לפי סעיף 328(א) לחוק החברות החדש. כך שתנאי סף להגשת התובענה הוא הוכחה של הפרת החובה לפי סעיף 328(א) לחוק החברות החדש-חובה שיכולה להתקיים רק כלפי מי שהיה בעל מניות במועד רכישת המניות על ידי הרוכשות.

לא זאת גם זאת: הרוכשות טוענות כי ממקרא סעיף 239 לתשובת המבקש, עולה כי מניותיו נרכשו או הועברו אליו לצורך הגשת התובענה דנן, מבלי שנגרם לו כל נזק, ואין אפוא להתיר לו להגיש תובענה, לא כל שכן ייצוגית. בעניין זה מפנות הרוכשות לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 180/75 יגאל לביב נ' בנק לפיתוח תעשיה לישראל בע"מ, פ"ד ל(3), 225.

הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ("החברה"), בהשלמת הטיעון שהגישה ביום 16.5.04, מצטרפת לטענות הרוכשות בשאלת מועד רכישת המניות על ידי המבקש. היא מוסיפה כי חוק החברות החדש הלך בעקבות ההלכה שנקבעה ב"פסק דין טבע" ולא בא לשנות אותה. עוד טוענת החברה כי אין כל ממש בטענת המבקש שלפיה המונח "זיקה" לניירות ערך (סעיף 207 לחוק החברות החדש) רחב יותר מהמונח "מחזיק" (שננקט בעבר על ידי חוק ניירות ערך) שכן, לשיטת החברה, גם לפי חוק החברות החדש, תנאי הוא שבמועד הקובע יהיה התובע-המתיימר להיות ייצוגי- "קשור" לחברה נשוא התובענה. לפני חקיקת חוק החברות חדש, הקשר שנדרש היה של "מחזיק", ואילו כיום הקשר הנדרש הוא של "זיקה" לניירות ערך, אולם בכך אין כדי לשנות מהדרישה שאותה "זיקה" לניירות ערך, צריכה להתקיים במועד הקובע.

9.     לאחר שעיינתי בטענות בעלי הדין ובהשלמות טיעוניהם, סבורני כי טענות המשיבות באשר לסוגיית מועד רכישת מניות החברה על ידי המבקש, מעוגנות היטב בפסיקה ובהוראות הדין הרלוונטיות והגעתי למסקנה שאכן יש לדחות את הבקשה לאישור התובענה כתביעה ייצוגית מן הטעם שהמבקש לא היה בעל מניות ביום השלמת העסקה. התביעה תוכל לכן להתברר באופן רגיל בערכאות המשפט ללא האופי הייצוגי המבוקש לגביה.

10.     בפסק דין טבע נפסק כי על התובעים להחזיק בניירות הערך ביום השלמתה של עילת התביעה. הלכה זו יפה אף לאחר חקיקת חוק החברות החדש ואין בידי לקבל את עמדתו של המבקש, לפיה הלכה זו אינה חלה לאחר כניסת חוק החברות החדש לתוקף. תובענה ייצוגית בהתאם לחוק החברות החדש הנה במהותה תביעה של מחזיק בנייר ערך כלשהו שיש לו זכות תביעה אישית, בגין מעשה או מחדל שגרמו לו נזק או פגיעה אחרת באופן אישי. החלפת הדרישה על פיה התובע הייצוגי יהיה "מחזיק" בנייר ערך בדרישה שיהיה בעל "זיקה" לנייר ערך, באה להרחיב את הזכות לתביעה אישית כך שגם בעל מניות שחדל מלהחזיק במניות החברה, יוכל לתבוע בגין מעשה ו/או ממחדל כלשהו של החברה שאירעו במהלך התקופה שבה החזיק במניות וגרמו לו נזק באופן אישי. אין בהרחבת זכות התביעה האישית כאמור כדי לגרוע מן הדברים שנאמרו בפסק דין טבע ומן הדרישה כי על התובע, מכוח חוק החברות החדש, והמבקש לאשר את תביעתו כתובענה ייצוגית, להיות בעל זיקה לנייר ערך ביום השלמתה (היווצרותה) של עילת התביעה.

בעניין שלפנינו, עילת התביעה נשוא התביעה העיקרית שהגיש המבקש הושלמה ביום 9.7.02, היום שבו העבירה קבוצת חכמי את מניותיה בחברה לרוכשות תמורת התשלום שהוסכם לגביו בעסקה. רכישת המניות על ידי המבקש נעשתה ביום 5.9.02, כלומר, כעבור כחודשיים לאחר השלמת העסקה. משלא היה המבקש בעל מניות ו/או בעל זיקה לניירות ערך של החברה ביום השלמת העסקה, המסקנה המתחייבת היא, גם לאור ההלכה שנקבעה בפסק דין טבע, כי לא קמה למבקש זכות תביעה אישית בגין העסקה נשוא התביעה.

11.     גם זאת: אין בידי לקבל את טענת המבקש, שהועלתה לראשונה בתשובתו מיום 7.1.04, לפיה עילת התביעה נשוא הבקשה דנן אינה כשלעצמה הפרת הוראת סעיף 328(א) לחוק החברות החדש - לאמור, הפרת החובה לבצע הצעת רכש מיוחדת- וכי עילת התביעה היא הפרת הוראת סעיף 333(א) בלבד, היינו החובה להרדים את המניות שנרכשו במסגרת העסקה. עמדתו זו של המבקש, אינה סבירה בעיני ואינה תואמת את תכלית הסעיפים 328 ו- 333 לחוק החברות החדש. סעיף 328 לחוק החברות החדש קובע כי לא תבוצע בחברה ציבורית רכישה, אשר כתוצאה ממנה ייהפך אדם לבעל דבוקת שליטה, וזאת אם אין בחברה בעל דבוקת שליטה, אלא בדרך של הצעת רכש הקבועה בחוק החברות החדש.
סעיף 333(א) קובע כי מניות שנרכשו בניגוד להוראות האמורות בדבר הצעת רכש מיוחדת לא תקנינה זכויות כלשהן ותהיינה "מניות רדומות" כמשמעותן בסעיף 308 לחוק החברות החדש, כל עוד הן מוחזקות בידי הרוכש. סעיף 333(ג) לחוק החברות החדש קובע כי "הפרת הוראות פרק זה [הפרק השני בחלק השמיני לחוק החברות החדש- מ' ל'] היא הפרת חובה חקוקה כלפי בעלי המניות בחברה". עיון בהוראות החוק הנ"ל מלמד באופן ברור על כך שסעיף 333(א) לחוק החברות החדש בא להעניק סעד למי שהיה בעל מניות בחברה במועד ביצוע רכישת מניות תוך הפרת החובה לבצע הצעת רכש מיוחדת. בעניין זה, אני מסכים לטענת הרוכשות על פיה, מסקנה זו מתחייבת גם מתכלית המנגנון של "הצעת רכש מיוחדת" שנועד להגן על בעלי המניות בחברה כאשר מתבצע בה מהלך של שליטה לראשונה. המבקש לא נמנה עם בעלי המניות אליהם ניתן היה לפנות ושנמנע מהם להשתתף בעסקה במועד "יצירת השליטה לראשונה" ולפיכך אינו יכול לעתור לסעד מכוח סעיף 333(א) לחוק החברות החדש.
12.     לאור האמור לעיל, לא אוכל לאמץ את טענת המבקש לנזק שנגרם לו (ולשאר חברי הקבוצה שהוא מבקש לייצג) כתוצאה ממחדלן הנטען של הרוכשות, לבצע את מעשה הרדמת המניות, המתבטא, לטענתו, בפער בין שווי המניות שבידו לו היו המשיבות מבצעות את פעולת ההרדמה, לבין השווי הנוכחי של מניות אלו. בסוגיה זו יש רגליים לטענת הרוכשות לפיה המבקש רכש את מניותיו ביודעו על העסקה ועל כך שהמניות שנרכשו במסגרתה לא הורדמו, לפיכך הוא מנוע מלטעון כי נגרם לו נזק כלשהו בעקבות אי הרדמת המניות. יתרה מכך, טענתו זו של המבקש לא הועלתה בתביעה ובבקשה לאישורה כתובענה ייצוגית והיא נולדה רק לאחר שהתברר לבית המשפט ולמשיבות כי המבקש רכש את מניותיו בחברה לאחר השלמת העסקה.

13.     בשולי הדברים, ברצוני להעיר, כי המבקש אינו יכול להשתית את טענותיו על האמור בספרו של ד"ר יחיאל בהט, חברות-החוק החדש והדין, לעניין זכותו של בעל מניות בתביעתו להסתמך גם על מעשים ומחדלים אשר אירעו קודם להיותו בעל מניות ואף לתבוע בגינן. שם נאמר כדלקמן:

"על פי החוק החדש [חוק החברות החדש, מ' ל'], בסעיף 194, אין זה משנה אם היה מגיש התביעה בעל מניות או לא בעת האירוע: כל בעל מניות וגם כל דירקטור, יכול להגיש תביעה נגזרת, אם היא עומדת בתנאים. זאת מאחר שהחשוב זה לא המניע, אלא התועלת במנגנון התביעה הנגזרת ככלי לאכיפת החוק.ובלבד שהתביעה אינה מוגשת בחוסר תום לב (סעיף 198)".

דברים אלו נאמרו ביחס לבעל מניות המגיש "תביעה נגזרת" ואיני סבור כי הם ישימים גם לעניין בעל מניות המבקש להגיש "תביעה ייצוגית". עמדתי זו נובעת מן השוני בין תכלית "התביעה הנגזרת" לבין תכלית המנגנון של "התביעה הייצוגית", לפי חוק החברות החדש. "התביעה הנגזרת" שונה במהותה מ"התביעה האישית" ומ"התביעה הייצוגית", שכן השיקול שאמור להנחות את בעל המניות בבקשו להגיש "תביעה נגזרת" הוא טובתה של החברה, בעוד ש"תביעה ייצוגית" הנה תביעת בעל מניות (בעל זיקה לנייר ערך) בשמו ובשם קבוצה של בעלי מניות אחרים בגין פגיעה אישית בהם. מכאן שההגיון העומד מאחורי הרחבת הזכות להגיש "תביעה נגזרת" (טובת החברה) אינו חל בהכרח גם על הגשת "תביעה ייצוגית" כמפורט לעיל.

14.     התוצאה היא כי המבקש לא היה בעל מניות במועד שבו העבירה קבוצת חכמי את מניותיה בחברה לרוכשות ועל כן נשללת עילת התביעה האישית שלו כנגד המשיבות. לפיכך דין הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית להידחות.

אין צו להוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תרומה של חברה

  2. ערעור מנהל חברה

  3. אחריות חברה משכנת

  4. עורך דין הקמת חברה

  5. עורך דין פתיחת חברה

  6. קיפוח המיעוט בחברה

  7. התחשבנות בין חברות

  8. הברחת נכסים של חברה

  9. סעיף 350 לחוק החברות

  10. תיקון 18 לחוק החברות

  11. סעיף 267 לחוק החברות

  12. תיקון 19 לחוק החברות

  13. סעיף 353 לחוק החברות

  14. תביעה נגד חברת גרירה

  15. ניהול חברה בדרך מקפחת

  16. תביעה נגד חברה מחוקה

  17. סעיף 353א לחוק החברות

  18. תביעה נגד חברת הובלות

  19. סעיף 374 לפקודת החברות

  20. הוכחת חדלות פרעון חברה

  21. סדר היום באסיפה הכללית

  22. ערעור מס של חברת בנייה

  23. תביעה נגד חברת קייטרינג

  24. תיקון מס' 3 לחוק החברות

  25. חוק החברות, התשנ"ט-1999

  26. זכויות שימוש בשם של חברה

  27. פטור מאגרה לחברה בגירעון

  28. פתיחת חברות קש - גזר דין

  29. זכות וטו של המיעוט בחברה

  30. תביעה נגד חברת בקרת איכות

  31. סעיף 207 לחוק החברות החדש

  32. הוראת מעבר למבקרים פנימיים

  33. תיקון בקשה לפי פקודת החברות

  34. חדלות פירעון של חברה ציבורית

  35. בקשה לא לקיים ישיבת דירקטוריון

  36. תביעת חברה נגד סוכן המכירות שלה

  37. חוק החברה לישראל בע"מ, תשכ"ט-1969

  38. תביעה אישית של עובד נגד מנכ''ל חברה

  39. תקנות החברות (אגרות), התשס''א-2001

  40. פקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983

  41. הקמת חברה חדשה תחת זו שהפכה חדלה פרעון

  42. תקנות החברות (חובת דיווח), התשנ''א-1990

  43. תביעה של חברת מענה אנושי לעסקים נגד לקוח

  44. תקנות החברות (אישור חלוקה), התשס''א-2001

  45. תביעה לפיצויים עבור הנזקים כתוצאה מקריסתה של החברה

  46. הסתרת העובדה שהחברה מצוייה בפועל במצב של חדלות פרעון

  47. תקנות החברות (הצבעה בכתב והודעות עמדה), התשס''ו-2005

  48. תקנות החברות (דיווח, פרטי רישום וטפסים), התש''ס-1999

  49. תקנות החברות (ענינים שאינם מהווים זיקה), התשס''ז-2006

  50. תקנות החברות (הקלות בעסקאות עם בעלי ענין), התש''ס-2000

  51. צו החברות (הנהלת פנקסי-סניף במדינת ניו-יורק), תשי"ח-1957

  52. תקנות החברות (כללים בדבר גמול והוצאות לדירקטור חיצוני), התש''ס-2000

  53. תקנות החברות (שינוי החלטה שפורטה בהודעה על אסיפה כללית), התשס''ד-2004

  54. תקנות החברות (כהונת דירקטורים מקרב הציבור ביותר משתי חברות), התשמ''ח-1987

  55. תקנות החברות (הוראות ותנאים לעניין הליך אישור הדוחות הכספיים), התש''ע-2010

  56. תקנות החברות (הודעה ומודעה על אסיפה כללית ואסיפת סוג בחברה ציבורית), התש''ס-2000

  57. תקנות החברות (גמול ליושב ראש דירקטוריון, לדירקטור ולחבר ועדת ביקורת בחברה לתועלת הציבור), התשס''ט-2009

  58. תקנות החברות (גמול ליושב ראש דירקטוריון בחברה לתועלת הציבור שמחזורה מעל 500 מיליון שקלים חדשים), התש''ע-2010

  59. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון