להלן פסק דין בנושא ערעור על נהיגה בשכרות: פסק-דין 1. לפנַי ערעור על פסק-דינו של כב' השופט ויטלסון (תעבורה-ת"א) ב-פ.ל. 739/05 מיום 5.2.2007, בו ניתנה הכרעת-דין, לפיה הורשע המערער בעבירות של נהיגה בּשִׁכרות וּנהיגה בקלוּת-ראש. העונש שנגזר: פסילה בפועל בת 30 חודש, בניכוי פסילה מינהלית; קנס בסך 7,000 ₪; מאסר על-תנאי בן 8 חודשים ל-3 שנים. הערעור מתייחס הן להכרעת-הדין והן לעונש. 2. לטענת בא-כוח המערער, אין בטענות שהובאו בפני בית-משפט קמא להוביל להרשעה, אלא לזיכוי. על-פי חומר הראיות, שלא נסתר, שתה המערער במועד מסויים, נהג, הגיע לחנייה בבֵיתוֹ ושתה פעם נוספת. כמות השתייה הגדולה יותר ששתה המערער הייתה לאחר שהגיע לבֵיתוֹ. טענה נוספת לבא-כוח המערער, לא היה מקום להעיד את ד"ר גופר. עדותו הייתה בלֹא נימוקים, הגם שד"ר גופר לא יכול לשלול בוַדאוּת גמוּרה אפשרות לטעוּת. לטענת באת-כוח המשיבה, המערער הודה בפני השוטר מיד כשנעצר, ד"ר גופר חתום על חוות-דעת מומחה שמצאה ריכוז אלכוהול מעל המותר בדמוֹ של המערער, והיה מקום להעידוֹ. בית-המשפט ניתח שרשרת הסם, התנהגותו של המערער הייתה חריגה (מפנה לדו"ח מאפיינים, לחתימת המערער על ת/3. 3. לגופו של עניין - לטענת בא-כוח המערער בדבר טעות אפשרית במעבדה, ד"ר גופר בחקירה-נגדית (עמ' 9 לפרטיכל בית-משפט קמא מיום 28.9.2006, ש' 10), מעיד על מיומנוּתהּ של מי שערכה את בדיקות המעבדה: "גב' לריסה טבצ'ניק, שהיא עובדת שמבצעת את הבדיקה הזו מזה 12 שנים באופן קבוע במקרים שבהם אני לא מבצע את החלק של העברת הדגימות לבקבוקים." וּב-ש' 23: "גב' טבצניק עובדת אצלנו הרבה שנים, מיומנת היטב, מודרכת בצורה יוצאת מהכלל בהבנת משמעות הבדיקות... מעולם לא מצאתי אי התאמה בין בדיקות ראשונות לבדיקות חוזרות." וּבעמ' 10 לפרטיכל הנ"ל, ש' 28: "כל שאנו עושים במעבדה זה לחנך את אנשינו להקפיד ולשמור שלא יקרו טעויות לצורך זו הבדיקה הזאת בוצעה פעמיים התוצאות היו זהות או דומות מאוד... הסיכוי כי המבחנה שנבדקה שתוצאותיה מופיעות בחוות-דעתי אינה שייכת לדגימה שקיימת - הסיכוי לטעוּת הוא אפסי." טענת בא-כוח המערער כי המערער שתה שני "שׁוֹטים" של ווֹדקה, ואחר-כך שתה כמות גדולה - דינה אף היא להידחות. ד"ר גופר נשאל על-ידי בא-כוח המערער האם לאחר שתיית שני "שׁוֹטים" של ווֹדקה, נסע המערער כרבע שעה - 20 דקות, הגיע לחנייה, ושם שתה כמות גדולה מאוד מתוך בקבוק של ווֹדקה; נוכח כך - האם ניתן היה לערוך חישוב מדוייק של כמות האלכוהול שנמצאה בדמוֹ של המערער בעת הנהיגה. השיב ד"ר גופר בחקירה-נגדית (עמ' 12 לפרטיכל הנ"ל, ש' 12-7): "זה מתפקידו של בית-המשפט להעריך מה זה שלוק גדול, אני רק יכול לרמז על גודלו של השלוק. השלוק הזה צריך להיות בסביבות שליש בקבוק וודקה או טיפה יותר אפשר לחשב את זה שליש אם לא יותר. אם זה היה האירוע אז ברור כי לוקח זמן עד שהאלכוהול נספג ויגיע לערך שיא, אני ממליץ לבדוק מאפיינים בעת האירוע שכן גם המאפיינים לא צריכים להיות לכאורה בזמן שמקביל לשתיית השלוק הגדול." וּבחקירה-חוזרת, לשאלות התובעת, משיב ד"ר גופר (בעמ' 12, ש' 28-24): "לגבי התגובות שאת מציינת לי, דיבור כבד וכדומה, כמות האלכוהול שנצרך לפני החנייה לבין הכמות שנצרכה לאחר החנייה, הוא גדול יותר. זה לא שני שוטים לעומת שלוק גדול אלא יותר שוטים לעומת שלוק קטן." למערער היו שלוש גירסאות: האחת ניתנה בפני פקד ארז רוזוליו (ת/5): "שניים או שלושה כוסות וודקה לפני שעה"; השנייה ניתנה בפני רס"ל ירון וינרב (ת/3), לפיה לא שתה כלל: "ש: מקודם אמרת לי ששתית דרינק קטן. ת: זה לא נכון, אני שתיתי אנטיביוטיקה בשביל לפגוש אותך וללטף לך את הראש." חתימתו של המערער על ת/3 חתימה מוזרה למראה, מתנוססת וּמשׂתערכת על-פני 12 שורות, שׁוֹנה מחתימתו על טופס הבקשה לשפיטה שלא בפני הנאשם. גירסה שלישית, ניתנה בבית-המשפט קמא ביום 28.9.2006. שנתיים לאחר האירוע. על-פי גירסה זו, שתה המערער שני "שׁוֹטים" של ווֹדקה במסעדת "טורקיז", וּכשהגיע לחניית בֵּיתוֹ פָּתח בקבוק ווֹדקה שרָכש קודם לכן ושתה ממנו "כמו חזיר". גירסה אחרונה זו, כאמור, נדחתה על-ידי בית-המשפט קמא (ראו: עמ' 25 להכרעת-הדין, ש' 19 עד עמ' 26 למעלה). אני מקבלת קביעוֹת בית-משפט קמא ב­-עמ' 23, ש' 8 ואילך, כי חוות-דעתו של ד"ר גופר עונה על הקריטריונים שנקבעו ב-ע"פ 566/89, 601/89 מרציאנו ואח' נ' מדיתנ ישראל, פ"ד מו(4), 539. לסיכום, לא מצאתי כי בית-משפט קמא טעה בהרשעתו את המערער. מסקנת בית-המשפט קמא מבוססת היטב על כלל הראיות שהובאו בפניו. 4. וּבאשר לעונש - כִּכלל, בית-משפט בערכאת ערעור יימנע מלהתערב בשיקול-דעתו של בית-משפט קמא, מקום שלא נפלה טעות מהותית בגזר-דינו. זאת גם אם בית-משפט היה פוסק אחרת. רק טעות, או חוסר-סבירות קיצוני, בהטלת העונש, יש בהם כדי להצדיק התערבות של בית-המשפט של ערעור (ראה: ע"פ 3332/91 מדינת ישראל נ' יצחק סבג, פ"ד נו(1), 437). העונש במקרה זה אינו חורג לחוּמרה ואינני מוצאת להתערב בו. הערעור נדחה.משפט תעבורהשכרותערעור