דחיית ערעור תעבורה על עונש פסילת רישיון

להלן פסק דין בנושא דחיית ערעור תעבורה: פסק דין 1. מונח בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה באילת (כב' השופט א. יקואל) אשר ניתן בתיקי תעבורה מאוחדים ת.1241/06 ו-1242/06, ביום 19.10.06. הערעור מופנה כלפי עונש הפסילה בפועל שהושת על המערער. 2. כנגד המערער הוגשו שני כתבי אישום המייחסים לו כי ביום 17.3.06, בסמוך לאחר שעת חצות, נהג בכלי רכב מבלי שיש בידיו רשיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח, בשעה שהוא נתון תחת השפעת משקאות משכרים. המערער הורשע, על פי הודאתו, בעובדות כתבי אישום אלו ובית משפט קמא גזר עליו את העונשים הבאים: פסילה בפועל לתקופה של 36 חודשים בניכוי 30 ימים בהם ריצה המערער פסילה מנהלית, פסילה על תנאי ומאסר על תנאי. 3. טוען המערער כי שגה בית משפט מקום שלא התחשב בנסיבותיו האישיות והשית עליו עונש של פסילה בפועל לתקופה ממושכת, אשר יש בה, לטענתו, כדי לחרוג לחומרא במידה ניכרת מן המקובל. לטענתו, שגה בית משפט כאשר לא הורה על הגשת תסקיר בעניינו, אשר יכול והיה בו כדי לפרוס בפני בית משפט את נסיבותיו האישיות המיוחדות, אשר יכול והיה בהם כדי להטות את כפות המאזניים לטובתו בדרך של ענישה מקלה. 4. מאידך, טען ב"כ המשיבה, כי הגם שהערעור הוגש באיחור לא תעמוד המשיבה על דחיית הערעור על הסף. לגופו של עניין טען ב"כ המשיבה, כי כל נסיבותיו האישיות של המערער באו בפני בית משפט קמא, על ידי סנגורו אשר טען ארוכות בעניין זה וכי בית משפט קמא נתן את הדעת לכל אותם דברים והשית על המערער עונש ראוי בנסיבות העניין. 5. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, סבורתני כי לא נפלה כל שגגה מפי בית משפט קמא כאשר לא נעתר לבקשת המערער לדחות את הטיעונים לעונש לצורך קבלת תסקיר שירות מבחן. בית משפט למד מב"כ המערער אודות נסיבותיו האישיות של המערער ולא אחת נקבע כי בית משפט רשאי לעשות שמוש בכלים אחרים משירות המבחן כדוגמת טיעוני הסנגורים, השכל הישר, נסיון החיים וההגיון. 6. אשר לעונש שהושת על המערער, חזר בפני המערער על נסיבותיו האישיות וביקש להדגיש את דבר היותם שיקולים לקולא אותם היה צריך בית משפט קמא לקחת בחשבון עת גזר עליו את עונשו. לאחר ששמעתי ארוכות את המערער, מצאתי כל הטיעונים שהביא בפני המערער באו בפני בית משפט קמא. הן עובדת היותו בחור צעיר הנעדר הרשעות קודמות, הן עובדת היותו חייל המשרת שירות סדיר בחטיבת גבעתי, לוחם אשר קיבל מכתבי המלצה ממפקדיו והן העובדה כי המערער עשה מהפך משמעותי בחייו, עת נטש אורח חיים הדתי עליו שומרת משפחתו ואימץ לעצמו אורח חיי חילוני כשהוא מורחק מבני משפחתו. בית משפט קמא נתן את הדעת לכל אלה וכן נתן את הדעת לחרטה שגילה המערער והפנמת האחריות. הגם כל אלה, סבר בית משפט קמא כי יש לקדם את אינטרס הציבור והוא מיגור התופעה בה עושים צעירים שימוש בכלי רכב מנועי, כשאין בידם רשיון נהיגה וכשהם נוהגים בשכרות. בנסיבות דנן, אין חולק כי המערער עשה שימוש בכלי רכב כשבדמו רמת אלכוהול בשיעור של 500 מיקרוגרם שהינו שיעור גבוה במיוחד. את כל השיקולים הללו, איזן בית משפט קמא כראוי והשית עליו עונש הולם באופן שלא מצאתי לנכון להתערב בו. העונש תואם את מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות אלה. (לענין זה ראה : רע"פ 3343/04 יעקב נפתז'י נ' מדינת ישראל (החלטתו של כב' השופט ג'ובראן מיום 16.5.04)- בנסיבות של נהיגה בשכרות אישר בית המשפט העליון את עונש הפסילה למשך שנתיים. טענותיו של הנערער שם לקיומן של "נסיבות מיוחדות" כגון : לא נגרמה תאונת דרכים, המבקש הוא נהג ותיק, והמקרה שארע הוא חד פעמי עבורו. כמו-כן, המדובר באדם מובטל אשר זקוק לרישיון הנהיגה לצורך חיפוש עבודה, נדחו. ראה גם רע"פ 6439/06 עובדיה קריטי נ' מדינת ישראל (מפי כב' השופט ג'ובראן - מיום 19.10.06) אשר חזר ואישר כי עונש פסילה ל-24 חודשים בגין נהיגה בשכרות הינו עונש ראוי. שם דובר בנסיבות בהן נמצא המערער כשבדמו רמת אלכוהול של 545 מיקרוגרם. וכן ראה רע"פ 9282/03 בדיר אמג'ד נ' מדינת ישראל (תק-על 2003(3) 2140), שם אישר בית המשפט העליון את עונש הפסילה לתקופה של שנתיים בגין עבירות של נהיגה בשכרות ובקלות ראש. וכך אומר בית-המשפט העליון (מפי כבוד השופטת נאור): "כל אשר עשה בית-המשפט קמא היה להפעיל את עונש המינימום הקבוע בחוק. בכך תיקן קביעה שגויה של בית-המשפט לתעבורה, בהתאם לנסיבות הארוע, לעברו של המבקש, ובעיקר בשל עונש המינימום הקבוע בחוק לעבירות מן הסוג אשר ביצע המבקש". 7. לאור כל האמור לעיל דין הערעור להדחות. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהערעור תעבורהערעור